בשבע 180: על דעת עצמי

אבי סגל , י"ז בשבט תשס"ו

הקוזאק עם הקוז'אק

האמת, עד שהגיעו אליי המיילים, לא תיארתי לעצמי מה באמת קרה בעמונה. מחדשות הטלוויזיה אני מצליח להתנזר, והאלימות לא עוברת כל כך טוב ברדיו. ואולי טוב שכך. אם הייתי כותב את המדור הקודם תחת הרושם המיידי של תמונות הקלגסים במדים, עלול היה המדור להביא אותי ישר לחקירת משטרה, וחקירה אצל שוטרים זה הדבר האחרון שמתחשק לי כרגע.

כשצחי הנגבי הודיע על מינויו משה קראדי הצעיר יחסית למפכ"ל המשטרה, היה ריח של תקווה באוויר. המינוי המפתיע נועד לרענן ולהמריץ את המשטרה, לערוך בה רפורמות ולהפוך אותה ליעילה ומקצועית יותר. וזה הצליח, מה יש לדבר. במקום חבורה עצלה של מפעילי קוז'אקים, הפך קראדי את המשטרה לחבורת קוזאקים אלימים. ראינו זאת בהפגנות סטודנטים, ראינו זאת בפעילות של משטרת ההגירה, וכעת בתמונות המזעזעות מעמונה.

ומי זוכר היום, שכאשר קראדי נכנס לתפקידו, הדיון הראשון שלו כמפכ"ל בזמן כניסתו לתפקידו היה בנושא אלימות השוטרים נגד אזרחים?

איחוד עם פוטנציאל

בסתר לבי, או בעצם במקום מאוד גלוי בו, יש בי התנגדות אגואיסטית חזקה לאיחוד בין האיחוד הלאומי והמפד"ל. מבחינתי, ההסכם בין השתיים קובע כי אני עומד להצביע לעוד כמה אנשים שאני לא אוהד. כבר חודשיים אני מתכנן לשלוח כמה ח"כים מהציונות הדתית לפנסיה מוקדמת, והנה שללו ממני את ההנאה. והלא כל יהודי אמיתי צריך לפחות בית כנסת אחד שבו כף רגלו לא תדרוך.

אבל מכל הבחינות האחרות, הימין הישראלי צריך להיות מרוצה מהסכם האיחוד. ראשית, בתוך עמי אנוכי יושב, ואני מרשה לעצמי להעריך כי אם המפד"ל היתה רצה לבדה - עמי לא היה מכניס אותה לכנסת. נשמע מפתה, נכון, אבל שום טובה לא היתה צומחת לימין מאיבוד עשרות אלפי קולות של מצביעי המפלגה הדתית-לאומית.

אבל אפילו היתה המפד"ל עוברת את אחוז החסימה, נדמה לי שעדיף לראות אותה מחושקת בתוך מסגרת משותפת עם האיחוד הלאומי, שבה יקשה יותר על זבולון אורלב למשוך אותה שמאלה. מלבד זאת, יש לימין הדתי הזדמנות חד-פעמית, שספק אם תחזור בעשורים הקרובים, להפגין כוח פוליטי משמעותי שמעולם לא היה לו בכנסת ישראל.

להפגין, אבל בהצבעה

בעשורים האחרונים, אורח ההצבעה של הדתיים-לאומיים היה הרבה פחות הומוגני מכפי שנדמה. כל עוד הליכוד היה מפלגה גדולה, רבים בתוכנו נהגו להצביע לו כדי לחזק אותו במאבק על השלטון, וגם מתוך אמונה באידיאולוגיה הימנית של בגין, שמיר ואפילו אריאל שרון (נתניהו נבחר בבחירות ישירות). גם ש"ס זכתה ללא מעט קולות מתוכנו, וכמובן, לא נשכח את התפצלויות הימין, שמנעו שוב ושוב מהימין לתרגם את כוחו האמיתי למנדטים.

לכאורה, המצב הפעם שונה. תחושת הקרב-על-הבית פועמת בחוזקה בלבו של כל נאמן ארץ-ישראל; הליכוד ואפילו ישראל ביתנו פוזלים למרכז ומערבה; גם הנטייה של דתיים רבים לרוץ ולהצביע למפלגות חילוניות נחלשה בעקבות פינוי גוש קטיף ועמונה; לאור לקח הבחירות הקודמות, ובעיקר אחרי העלאת אחוז החסימה, פחות אנשים צפויים להצביע הפעם לברוך מרזל; ובעצם, הדבר היחיד שעלול למנוע ממפלגת האיחוד הדתי מספר מנדטים חסר תקדים – הוא הפינוק.

כי יש בינינו, אנשי הימין הציוני-דתי, אנשים בגיל הצבעה לכנסת שחושבים ברצינות להישאר ביום הבחירות בבית. אין לי מושג עד כמה רחבה התופעה, בני כמה אותם אנשים או כמה אלות של שוטרים הם חטפו בראש - אני עומד על דעתי כי מדובר בפינוק ילדותי וצר-אופקים. הו, כן, הם כבר יראו למדינה הזאת. הם כבר יתנקמו בח"כים הממלכתיים מדי של מפלגות הימין. הם כבר יצילו את העולם באמצעות קרבות עם השוטרים, ואחר כך יקימו מדינה משלהם עם כנסת מלאה בדתיים. יופי-טופי.

בעולם השחור-לבן של אותם אנשים, המדינה צריכה לחבק אותם ללא הרף או לא להתקיים בכלל; פוליטיקאים ממפלגות הימין צריכים להיות מושלמים או לא להיות בכלל; מאבק שנכשל לעולם לא יוכל להצליח ; ממסד רקוב לעולם לא יוכל להיתקן. דווקא במערכת בחירות שבה אפשר ליצור בלוק דתי משמעותי, מעדיפים אנשים ללכת על בלוקים אחרים, כאילו יש סתירה בין פוליטיקה לפרקטיקה.
אני חוזר וכותב: את הפתק בקלפי אטיל השנה בלב לא שלם, ולא מן הנמנע כי בעתיד הנראה לעין עוד אתקוטט במדור זה עם אלה שהצבעתי להם. אבל בעיניי, דתי-ימני שלא יחזק את מתנגדי הנסיגות בכנסת, לא יצליח לפגוע באף אחד מלבד הוא עצמו, חבריו וארצו.

חמסה עלינו

א. הדבר המדהים ביותר בפרשת הקריקטורות בדנמרק – זה שגם הפלשתינים חושבים שתמונה של מוחמד עם פצצה זה מעליב.
ב. מילא שברוך מרזל שוב עושה הכול כדי לפגוע בכוחו של הימין בכנסת הבאה. אבל אני שואל את עצמי – נניח אפילו שמפלגתו תשיג את השלושה-ארבעה מנדטים וייכנס לכנסת. למען השם, מה הוא יעשה שם חוץ מלגדף ח"כים ערבים? מי יתייחס אליו? מי ישתף אתו פעולה? איזה חוק ימני חשוב הוא יעביר?
ג. במקום מספר 100 ברשימת חד"ש לכנסת הבאה הוצב לא אחר מאשר סרבן הגיוס יונתן בן-ארצי, שבזמנו ביקש מצה"ל להכיר בו כפציפיסט (ונדחה). מוזר, לא ידעתי שעקרונות הפציפיזם חשובים כל כך לאזרחי ישראל הערבים. האם יכול להיות, שבן-ארצי סירב לשרת בצה"ל מסיבות קצת פחות אוניברסליות ונעלות?
ד. גם אלה הנוהגים להתגרד לשמע קולו של השדר רזי ברקאי – ייהנו בוודאי מ'תקופת המנדט', פינת חמד בתוכניתו הגל"צית, בהשתתפותם של הכתבים הפרלמנטריים נדב פרי ועמית סגל.
ה. ואילו פינה מוצלחת אחרת בתחנה, זו של מנחם הורביץ' ושרון וכסלר ב'נכון להבוקר' – מיצתה.

יודע את מקומי

אולי בגלל ההתרגשות הרבה מהבחירות הקרובות, הצטברו על שולחני לא מעט מכתבי קוראים המצפים לתשובה. אמנם צר המקום מלהכיל את כל ההערות, הטענות והשאלות שנשלחו אלי, אבל השבוע אנסה לענות כאן ברצינות ובתשומת לב לכמה מכתבים נבחרים:
למ"ר היקר: אתה כותב לי על בנך הצעיר, שלאחרונה החל להתנהג שלא כרגיל. הוא הפסיק להביע את דעותיו הפוליטיות, או להתווכח על ערכים ואידיאולוגיה, ובכלל הוא מסתובב אדיש ונבוך כמו ילד קטן שלא יודע מה רוצים ממנו. ובכן, האפשרות שאתה מעלה, כאילו בנך היה בעמונה וחטף בראשו מכות רצח מאלה של שוטר, אינה סבירה. אני נוטה יותר לחשוב, שהוא פשוט קיבל הצעה למקום ריאלי ברשימת קדימה.

לדוד מחדרה: אתה קצת מגזים בדאגתך לח"כ היוצא מודי זנדברג. נכון שבכנסת הבאה הוא כנראה כבר לא יהיה, אבל שמעתי שאם מנגנים את 'הצילו' של הביטלס הפוך, אפשר לשמוע בברור את המילים "מודי עוד יחזור".

לרונית מהצפון: אני לא יודע למה את פוחדת להתבלבל בקלפי. האותיות של 'עלה ירוק' זה 'קנ', קיצור של קנביס, והאותיות של קדימה זה 'כן', קיצור של כניעה-לאויב.

לדן מגוש דן: אני חושב שסקרים היו יכולים להיות דבר נפלא, אם רק היו מקדימים אותם בחצי שנה. למשל, השבוע פורסם סקר המוכיח כי הציבור לא חושב שההתנתקות הועילה. בעוד שישה חודשים יפורסם סקר שיוכיח כי הציבור לא באמת אוהב את קדימה, ובעוד שנתיים יפורסם סקר שיוכיח כי זריקת היהודים לים לא הביאה תועלת לפלשתינים.

לנשיא אירן, מחמוד אחמדינג'אד: אתה צודק בהחלט! זה לא הוגן שרק מאירן ידרשו כל הזמן להפסיק את מרוץ החימוש, בעוד ישראל לא מתבקשת לעשות שום דבר הקרוב לזה. לכן, אני מציע לך עסקה: אתם תפסיקו לאיים על העולם עם הגרעין, ואנחנו נפסיק לאיים על העולם בנאומים של עמיר פרץ באנגלית.