בשבע 180: רשימה עדתית

, י"ז בשבט תשס"ו

"אמא, אולי תכיני בשבוע הבא צ'מראה?" בקש אליאב בזמן שהוא אכל את הגפילטע פיש בליל שבת.
"צ'מ- מ-ה?" התפלאה אמא.

"צ'מראה" חזר אליאב בסבלנות "דגים חריפים כמו שאמא של נתנאל אוחיון עושה. זה נורא טעים."
אמא חייכה. מאז שהיא ואבא נסעו לנופש ופזרו את הילדים במשפחות של חברים, כל מיני רעיונות מהפכניים לשינויים בסעודות השבת נשמעו בבית. "אולי נאכל בחד פעמי? אולי נרקוד בזמן ששרים 'שלום עליכם'?" אבל הגדיל לעשות אליאב – הוא התארח אצל חברים ממוצא מרוקאי, והסתבר שלאשכנזי שלהם יש טעם מזרחי בהחלט. הוא לא הפסיק לבקש מאכלים שונים ומשונים שאמא אפילו לא ידעה איך לבטא אותם.

"מצטערת אליאב" היא השיבה לבנה המאוכזב "אין לי מושג איך מכינים את הדברים האלה! אני לא מכירה את התבלינים ושאר החומרים – ומי יאכל כאן דגים חריפים חוץ ממך? אני מציעה לך לגדול קצת ואז להתחתן עם בחורה מרוקאית נחמדה...היא כבר תבשל לך את מה שאתה אוהב...!"
בשבוע לאחר מכן, וירוס מעצבן במיוחד תקף את כל ילדי המשפחה בזה אחר זה. אמא בלתה את רוב שעות היממה בישיבה בתור אצל הרופאה, ובהתרוצצות בין החולים, כשהיא מחלקת אקומולים ולטיפות הרגעה לכל דורש. ביום חמישי בערב היא פנתה בייאוש לאבא – "איזה שבוע! ומה יהיה עם השבת? הבית הפוך, לא בשלתי כלום, ואפילו קניות לא ערכנו!"

"אל תדאגי" הרגיע אותה אבא "אני אשטוף את הבית הערב, וקניות אפשר לערוך מחר בבוקר."
למחרת נסע אבא לסופרמרקט הגדול בשכונה שלידם. רוח חזקה נשבה, ובזמן שהוא ניסה לשלוף עגלה מתוך טור העגלות הארוך, הרוח חטפה את רשימת הקניות שהיתה בידו והעיפה אותה. "הי!" קרא אבא ורדף אחרי הפתק. הוא נכנס בין העגלות, ואבא מהר להתכופף ולהרים אותו. "מזל, בלי רשימה אני לא יכול להסתדר..." הוא חשב, ונכנס אל תוך הסופרמרקט.
אבל גם עם הרשימה אבא התקשה באותו יום להסתדר. "מה זה? כוסברה?" הוא תהה למראה הרשימה "חוויג'? פלפלים חריפים? גרגרי חומוס? טוב, אולי היא רוצה להפתיע את אליאב."
אבא הממושמע חפש את המצרכים יוצאי הדופן ברחבי הסופרמרקט, ולאחר שחיכה שעה ארוכה בקופה, נסע הביתה.

"או, יופי" שמחה אמא לקראתו "סוף סוף אפשר להתחיל לבשל!" והיא התחילה לפרוק את השקיות שגדשו את רצפת המטבח. אך לא חלפה דקה, והשמחה התחלפה במבוכה.
"מה כל הדברים האלה שהבאת לי?!" היא פנתה לאבא בתמיהה "כוסברה? חוויג'? פלפלים חריפים? ממתי אני משתמשת בכוסברה וחוויג'?! נראה לי שהחלפת שקיות עם מישהו!"
"לא החלפתי שום שקיות" נעלב אבא "זה מה שבקשת שאקנה! הנה, תסתכלי אפילו ברשימה! ועוד לקח לי שעה למצוא את המצרכים בסופר!"
אמא חטפה את הרשימה והביטה בו. "זאת לא הרשימה שלנו...!" היא אמרה "שקיות אולי לא החלפת, אבל רשימות כן! אוי ואבוי...ומה אני אעשה עכשיו?! כבר אין לי זמן לחכות שתערוך קניות שוב!"
אבא התחיל לצחוק. "נראה לי שפשוט נצטרך להיות מרוקאים השבת. ואני מכיר לפחות ילד אחד שיהיה מרוצה..."

כך מצאה את עצמה אמא מטלפנת לאמא של נתנאל אוחיון, ולוקחת מתכונים. ריחות מעניינים וחדשים עלו מן המטבח בעוד אמא קוצצת כוסברה במרץ ומכינה עוף בזיתים ודגים חריפים.
"מי שלא אוהב שיאכל חלה עם חומוס" הצהירה אמא בראשית סעודת השבת. "זה מה שיש!"
אבל רוב הילדים דווקא אהבו את המאכלים, ומי שלא – אכל חלה.
"מזל שהרמתי את הפתק הלא נכון..." אמר אבא "הדגים האלה משהו משהו!"
"מה אמרתי לכם?!" אמר אליאב, ולקח עוד מנת צ'מראה.