חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 181ראשיהפצה

הוא היה אומר - בגליון השבוע

לפני שנה, בכ"ז בשבט, נדם קולו של אדיר זיק. את זיק, עיתונאי, במאי ושדרן , ליוו למנוחת עולמים אלפים, מכל שדרות החברה: חרדים לצד אתאיסטים, כיפות סרוגות לצד אנשי בוהמה. מי שכונה "המסית הלאומי" ידע לדבר אל כולם .
23/02/06, 00:00
חגית רוטנברג ועדי גרסיאל

בתוכניתו בערוץ 7 ובטורו ב"בשבע" ביטא את דעותיו ללא מורא והיה בין השופרות העיקריים של המחנה הדתי והלאומי עד ערב הגירוש . שנה אחרי , והחלל התקשורתי והאישי שהותיר אחריו טרם התמלא . לקט קטעים מטורו "זיקוקים בעיתון", שפורסם ב"בשבע", מוכיח שדבריו עדיין אקטואליים , כאילו נכתבו היום

לפני שנה, בכ"ז בשבט, נדם קולו של אדיר זיק. את זיק, עיתונאי, במאי ושדרן, ליוו למנוחת עולמים אלפים, מכל שדרות החברה: חרדים לצד אתאיסטים, כיפות סרוגות לצד אנשי בוהמה. מי שכונה ה'מסית הלאומי' ידע לדבר אל כולם. בתוכניתו בערוץ7 ובטורו ב'בשבע' ביטא את דעותיו ללא מורא והיה בין השופרות העיקריים של המחנה הדתי והלאומי עד ערב הגירוש.

שנה אחרי והחלל התקשורתי והאישי שהותיר אחריו קולו הייחודי של אדיר לא התמלא.

חברים מספרים על אדיר

אלמנתו- ורדית זיק: אדיר היה החבר הכי טוב שלי. ארבעים שנה היינו יחד. הוא חסר לא רק לי כבעל, אלא לכל המשפחה: הוא היה הדמות המשמעותית בבית, במיוחד בחגים והשבתות שעשינו יחד. התגובות שלו, האקשן שהיה סביבו- חסרים לנו. עם זאת, אנחנו כמשפחה משתדלים ללכת לאורך כל הדרך בדרך שהיה רוצה שנלך, כפי שאמר לנו עוד בחייו: ממשיכים לשמר את המסורת המשפחתית, להיות בשמחה, לחגוג את החגים כרגיל. ההרגשה היא שלמרות שהוא לא לידינו, הוא בתוכנו, מלווה אותי ואת כל המשפחה בהמשך דרכנו. הוא רצה שנהיה חזקים ונחיה בשמחה ותקווה גדולה, וזה מה שאנחנו עושים- צוחקים, מעלים זכרונות, שרים את הניגונים שלו בליל שבת.

אנשים אומרים שאולי טוב שלא ראה את כל האירועים שקרו בשנה האחרונה. זה לא נכון. אדיר היה מאמין גדול ולוחם גדול. הוא היה רוצה להיות על גג בית הכנסת בכפר דרום. הוא חשב שעלינו לעשות את כל ההשתדלות מפה, והיתר תלוי בקב"ה.

מנהל ערוץ 7- יעקב (כצל'ה) כץ:
מה שסימל את אדיר יותר מכל היתה הגבורה שלו. הוא לא הפסיק להילחם לרגע אחד במאבק למען עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. יש כאלה שהם גיבורים לשעה, יש גיבורים לתקופה, אבל אדיר לא הפסיק להיות גיבור לאורך שנים. זו גבורה שינקה מקידוש ה' בלתי פוסק, מאמונה בקב"ה. כל ההישענות שלו היתה על אמונה, גם במישור הכללי וגם במישור הפרטי. הוא היה פרט וכלל באישיות אחת שכולה גבורת ישראל. לדעתי הוא חלק מרשימת גיבורי ישראל המפורסמים של כל הזמנים, בזכות היותו גיבור ללא הפסקה.

מנהלת התכניות ערוץ 7- הרבנית שולמית מלמד
אדיר היה אומר שבתי הקברות מלאים באנשים שיש להם תחליף. אבל לאדיר באמת אין תחליף, עוד לא מצאתי מישהו שיהווה תחליף עבורו. הוא שילב בתוכו חום, חכמה, חריפות, אומץ והיה איש רדיו מעולה שידע להחזיק את המאזינים במשך שעה שלמה בלי לשעמם.

השעה הזו ביום שישי בבוקר מאוד חסרה לי. כשהייתי באה בבוקר לשבת איתו על חומרים לתכנית, הסתבר שבדף שרשם לעצמו בבית היו כמעט אותם דברים עליהם חשבתי בעצמי. חשבנו כמעט אותו דבר.

תלמיד ושותף ביצירת הסרטים- משה עלאפי:
כתלמיד של אדיר בלימודי קולנוע וטלוויזיה, וכמי שעבד איתו בתחום במשך 17 שנה, אדיר היה מי שגידל וחינך אותי למקצוע הזה, על הצד המקצועי והאנושי שבו. היינו חברים מאוד טובים, לפעמים אף יותר מאבא ובן, מעבר לעובדה שגם נולדנו באותו תאריך.

שאלתי אותו פעם: "אתה במאי מוכשר. למה אתה עושה רק סרטי תדמית?" והוא השיב: "כשאני עושה סרט תדמית אני נפגש עם עמ"י היפה, עם אנשים שאני אוהב. אני לא סגור בבועה קולנועית". בכל סרט שעשה על איזשהו גוף או מוסד- הוא היה מקשיב לאנשים כאילו זו פעם ראשונה שהוא שומע את סיפורם. נותן לכל ארגון תחושה שהוא כמו בן יחיד אצלו.

אדיר גם לימד אותי לעשות סרט שמתייחס לצופה כאל אינטליגנט, ולא להפעיל עליו אפקטים מגוחכים. "תדבר אליו טיפה מעל גובה העיניים, שיהיה לו לאן להתרומם", נהג לומר.
אני לא מרגיש את החסר, במובן הזה שהוא היה מורה שהנחיל לנו את המקצוע באופן שלא נהיה תלותיים,אלא ניקח את המסרים שלו ונמשיך איתם הלאה. כשאני עושה היום סרט אני מסוגל לשמוע את הקול שלו, מנחש את התגובות וההערות שלו למה שאני עושה. הוא האמין שצריך להיות אמיצים ופורצי דרך גם בתחום הקולנועי.

מפיק התכנית בערוץ 7- שמוליק פלדמן:
אדיר התחיל את התכנית שלו כשערוץ 7 היה בחיתוליו, והוא בא לעבוד אצלנו מתוך הכרה שמה שאנחנו עושים זה טוב. כאיש מקצוע שבא מבחוץ, ההכרה הזו שלו נתנה לנו מעין חותמת. הוא אהב את האנשים בערוץ 7, העריך את העבודה שלהם, ובא עם הרבה כבוד למקום.

אדיר היה אומר על כולם "חבר שלי מפה, חבר שלי משם", ואנשים חשבו- דחילק, כולם חברים שלך? אבל זה היה נכון: הוא אהב את כולם והרגיש שכולם חברים שלו, למרות הדעות השונות. הוא כיבד אותם ואהב את הצבעוניות, אך ציפה שיכבדו גם את דרכו.

היתה בו אמת שקשה למצוא היום. הוא הלך איתה עד הסוף, ושילם עליה מחיר אישי כבד בתקופות שלא היתה לו עבודה בגלל האמת הזו. אבל אצל אדיר לא היו חיפופים ולא חצאי אמיתות.
את התכנית עשה מהלב. היו ימים שהיינו יושבים ובוכים יחד לפני התכנית בגלל מאורעות קשים. הוא היה איש של רגשות, ולכן לא השאיר שום דבר בפנים- כל דבר שדיברנו, יצא החוצה מיד לשידור, לטוב ולרע. הוא היה איש שפשוט כיף לעבוד איתו.

אדיר היה אומר
לקט ממאמריו של אדיר שפורסמו בטורו בבשבע 'זיקוקים של אדיר'

• טננבאום חופשי. וענונו, משומד, בוגד, שונא ישראל משתחרר מהכלא, והתשקורת מלאה הבנה ואמפתיה למאמציו, לכמריו, לעיתונאים שלהם מסר את הסודות הביטחוניים... פסטיבל השחרור. הוא יגור ביפו, בגבעת אנדרומדה, בדירת פאר.
ואני חושב על נועם פדרמן, על איציק פס, על מתי שבו ועל יונתן פולארד. (גיליון 89)

: התשקורת השמאלנית מודה
הפעם הם אומרים זאת בעצמם.
בגיליון האחרון של 'העין השביעית', כתב העת של העיתונות בישראל, כותב העורך, עוזי בנזימן (הארץ) מאמר מערכת, שכותרתו "התקשורת שמאלנית". בין השאר הוא תוהה עד כמה היתה התקשורת ממררת את חייו של אריק שרון אם היה מחליט "לא על נסיגה מרצועת עזה אלא על סיפוח מעלה אדומים".

לסיכום כותב בנזימן: "אין הסבר להיסחפותם של רוב העיתונאים אחר תכנית ההינתקות, לבד מהטייתם האידיאולוגית. בכך שיחקה העיתונות לידיהם של מבקריה, הטוענים שהיא שמאלנית ושעמדותיה האידיאולוגיות קובעות את גישתה המקצועית". תודה לך, עוזי בנזימן.

שמנו לב לניואנסים האנטישמיים בתיאורים שלהם: 'הפייגלינים' הרוצים להשתלט בצורה עוינת על הליכוד. המתנחלים שבסך הכל רוצים את כספי הפיצויים... ובכלל, תראו כמה כסף יש להם למלחמה נגד הממשלה ונגד אריק שרון, שאין לו תקציב לקדם את תכנית ההינתקות...
ראינו אתכם, גיבורי התשקורת. גם אתכם נזכור. (גיליון 91)

החלטיות בהר הבית
אני ירושלמי. אמנם לא יליד ירושלים, אבל אתם יודעים מה אומרים? "א געוורענער איז בעסער וי א געבורענער" (אדם שנעשה ירושלמי יותר טוב ממי שנולד כזה). יום שחרור ירושלים, לגבי, הוא ההשלמה של מלחמת השחרור. העלייה להר הבית היא חלק מסדר היום הדתי והלאומי שלי.
בזמן האחרון הצטרפו אלינו מאות ואלפים מבני קהלנו, והם עולים להר הבית (בטהרה, ולמקומות המותרים). עד השנה היינו מועטים, וכל עלייה להר הבית הייה כרוכה בהשפלות וקשיים, כששני שומרי וואקף ערביים צמודים אליך כל הזמן, ומותר ללכת על הר הבית רק שניים-שניים; והיום, עולים מאות יהודים כל יום, ובקבוצות של שבעים או שמונים איש כל אחת. גיליון 92

במשך מאה וחמישים שנה ניסו כל מיני חכמים, 'משכילים' ופילוסופים מבני עמנו למצוא הגדרה חדשה למושג 'יהודי'. הם ניסו וניסו, המציאו 'לאומיות יהודית', 'דת העבודה', סוציאליזם, קפיטליזם, ציונות וישראליות...
היום עומדים כולם מולי, ואין לי איתם אפילו מכנה משותף. כולם – OUT. אני לא ציוני, לא סוציאליסט, לא חילוני... אני יהודי מארץ ישראל.

זוהי ההגדרה שלי את עצמי, ומי שזה לא מוצא חן בעיניו יכול ללכת לפלמ"ח . שם ההגדרה הזאת תפסה. אני וילדי משתייכים לאוונגרד היהודי הדתי-לאומי שגדל בארץ בחמישים השנה האחרונות. כן, בחוגי בני עקיבא והסביבה. אנחנו משולבים בעולם התורה, המדע, החינוך, התעשייה, התקשורת והצבא. אין לי שום היסוסים כשאני אומר שהתורה היא מספר אחד והמדינה היא מספר שניים.
מדינת ישראל עם 'חג מתן גבינה' במקום 'חג מתן תורה' אינה החזון שלי. תורה – IN תחליפים – OUT . גיליון 94

רבין במדי ס.ס.
שר התעמולה של מדינה אירופית פשיסטית טען שאם חוזרים ומפרסמים שקר הרבה פעמים הוא הופך לאמת.
תמונת רבין במדי ס.ס. שבה ומתנוססת מעל מסכי הטלוויזיה כדוגמא ל"הסתה נגד רבין" לפני תשע שנים. זאת למרות מה שכתבה ועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, היא ועדת שמגר. הועדה כתבה ופירסמה: אין ספק שרביב היה זה שנטל מהם תצלום ומסר את הכרוז לטלוויזיה..... (עמ'29 ).
אבישי רביב היה גרנד פרובוקטור של השב"כ וכל פעולותיו הקיצוניות היו בעידוד ובאישור מפעיליו בשב"כ כדי ליצור שנאה נגד הימין. (גיליון 115)

אני יהודי פירושו אני משיחי.
בניגוד ל"ישראלים", היהודים, כן, היהודים, הם "משיחיים".
# אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זאת אחכה לו בכל יום שיבוא.
ה"שיגעון המשיחי" של הסבים שלי בגולה של אלפי שנים, במדברות תימן ומרוקו,בשלגים של אירופה ובמרתפי העינויים של האינקוויזיציה בספרד , השיגעון הזה הוא שנשא אותם מעבר לסבל, לרדיפות, מעבר לייאוש, אל שמירת העם היהודי עד ימינו אלה.

הציונות התיימרה להיות המשיחיות המודרנית של העם היהודי. הציונות חשבה שהיא תמציא יהודי חדש: כופר באלוקיו ובתורתו, מחלל שבת, מבזה את המועדות, סוציאליסט, קומוניסט, קיבוצניק, דובר עברית שכוחו הפיסי והנשק שבידו יעניקו לו את הניצחון.
מה קיבלנו ? אריק שרונים.
לי אין להלין על שרון. אריק שרון אינו חריג. הוא הסיפמטום של מה שקרה לחברה הישראלית החילונית. אין לה כוח להמשיך. בחברה הישראלית רוצים :"הכל עכשיו". מה יהיה מחר? לא מעניין.
הציונות נכשלה . במקום החברה הערכית אותה חשבה לעצב, קבלנו חברה של "אכול ושתה כי מחר נמות" .
...
"ויוותר יעקב לבדו..." אני מפנים את זה לתוכי אך איתכם, יהודים טובים, אני מאמין וקורא : "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו, וה' יעשה הטוב בעיניו". (גיליון 115)

"הרוב קובע" כך מתריסים כנגדי כל מצדדי הטרנספר. בדמוקרטיה, כך מלעיטים את תלמידי ישראל, אין אפשרות שלא לקבל את הצבעת הרוב, כי אחרת החברה תתמוטט.
בדמוקרטיה, מסבירים להם, כולם שווים. לכל אדם יש זכות להצביע וכל קול שווה. והרשו נא לי, בלי לעשות מחקר אקדמי, לשאול כמה שאלות תם בקשר לדמוקרטיה .

אם אמנם "הרוב קובע" בעולם, מדוע זה אנו היהודים, בניו של אברהם אבינו, מתמידים במשך כל ההיסטוריה להיות במיעוט ? אבות אבותי בפולין, שגרו כמיעוט קטן בתוך הרוב הנוצרי, מדוע לא התנצרו? קרובי משפחתי בתימן שחיו אלפי שנים בקרב רוב ענק של עובדי אלילים ואח"כ מוסלמים, מדוע הם לא הצטרפו לרוב? מה, הם היו טמבלים? הם לא הפנימו שכדאי רצוי וצודק להיות עם הרוב? כנראה שהם היו בלתי דמוקרטים.

...
דברים גורליים נקבעים ונעשים בעולם בלי דמוקרטיה. ניהול המלחמה נעשה על פי החלטה של מפקד אחד, הרמטכ"ל. סימפוניה נכתבת על ידי קומפוזיטור אחד. את מלחמה ושלום כתב טולסטוי בלי שהיה לו "רוב". את תורת היחסות ניסח אינשטיין בניגוד לדעת הרוב. אפילו אני הקטן כשאני מביים תכנית טלוויזיה באולפן עם צוות של שלושים איש, אני קובע אם זה TAKE 1 או .TAKE 2.

דמוקרטיה היא דרך ולא ערך. בין כל צורות השלטון המקובלות היום אין טובה ממנה, ובחיים הציבוריים היום יומיים לא יהיה מי שיגן עליה יותר ממני. אבל, וכאן טמון ה"אבל": יש מגבלות לדמוקרטיה, יש גבולות לחוקי "הרוב" שלה. יש זכויות מיעוט, יש זכויות יסוד שאי אפשר לשלול מאזרח ("הרוב" יחליט שעלי לגרש את אשתי האהובה). ולי, סתם יהודי מארץ ישראל יש ערכים שעולים לאין ערוך על מה שקובעים נבחרי הכנסת: אמונתי באלוקים ודבקותי בתורת ישראל. (גיליון 116)

אני רוצה לבחור נשיא.
למה רק האמריקאים? גם אני רוצה לבחור נשיא. כי אין לי.
במשכן נשיאי ישראל ברחוב הנשיא בירושלים יושב איש שאומר: אני מבין לליבם של הפלשתינאים שכואבים את מחלתו של ערפאת. שבוע לפני כן קבע האיש מרחוב הנשיא כי מי שאומר שעקירת יהודים זה פשע נגד האנושות צריך לשבת בכלא. אמרו לי שהאיש הזה הוא הנשיא שלי.

לא מסכים. אני רוצה נשיא פטריוט. דמוקרט או רפובליקאי, שיקראו לו בוש או קרי, אבל שיאהב את העם שלו. שיגלה אכפתיות לפחות לאלו שעשו את הנס והכניסו אותו ולא את פרס לבית ברחוב הנשיא.
כל מה שמעסיק את האיש ברחוב הנשיא זו השאלה : מה אני אומר היום כדי לצאת טוב בעיתונות ובטלוויזיה? זה לא נשיא של המדינה היהודית. זה הנשיא של התישקורת הישראלית. גיליון 116


כמה דברים שאינם "פוליטיקלי קורקט"
נמאס לי שצריך להתנצל על אהבת ישראל. בהמשך למסורת שלמדתי בבית הורי, אנשי השומר הצעיר, אני אומר בגלוי: ימותו אלף אויבים ולא יהודי אחד.

נמאס לי לשוב ולשמוע את כשלן השב"כ כרמי גילון מזהיר מפני אלימות הימין. עשית זאת ב-95', היית אמור להגן על רבין. בין אם בגלל הקונספירציה שבישלת, ובין אם בגלל שאתה כישלון מתמשך, נכשלת בתפקידך ולא שמרת על ראש אדונך. בכל מקום אחר בעולם אתה, וחזי כאלו ורובין לא הייתם מעיזים להראות את פרצופכם בציבור לאחר רצח ראש ממשלה שהפקרתם את השמירה עליו. אז תסתום כבר!
היפיופים 'חוגגים' כבר שבוע ימים על וידוא הריגה של הילדה הערבייה עטופת הכאפייה, בת השלוש עשרה שהתקרבה בלילה למוצב צה"ל ונורתה.

לא שמעתי מהצפונבונים האלה מלה אחת כשטלי חתואל וארבעת בנותיה הי"ד נרצחו במכונית בגוש קטיף והמחבלים התקרבו וביצעו, לאור היום, וידוא הריגה. (לזה קוראים: רצח בדם קר).
לא שמעתי מהם מלה אחת של גינוי לאמהות הערביות הגאות בילדיהן "השאהידים" ומצהירות שבשמחה ישלחו עוד בנים להרוג את עצמם כדי לרצוח יהודים. גיליון 119

בלי פוליטיקה ובלי הסתה.
אם אי אפשר להסית אז אין לאדיר זיק מה לעשות בעולם. נכון???
אדיר זיק, "המסית הלאומי" כפי שקרא לי הערוץ הראשון בטלוויזיה,עוסק בהסתה בערוץ 7, בהצופה ובעיתון "בשבע" מזה שלוש עשרה שנה.
כמה כתבי אישום על הסתה הוגשו נגדי? אפס.
כמה מכתבים מעורכי דין שדרשו ממני להתנצל על דברים שאמרתי או שכתבתי נגד שולחיהם,הגיעו למערכת ? אף אחד.
והאמינו לי, הם לא מזיזים לי ואיני רוקד "מה יפית" לפניהם.
כפי שאמר אורי עופר איש חברון: "מי שמפחד מ א ח ד - לא מפחד מאף אחד". גיליון 120

"מנג'סים לי"
אני חייב לכם, ידידי קוראי ומאזיני, דיווח על מצב בריאותי.
לפני שנה עברתי ניתוח בארה"ב, שלא הושלם. הרופאים סגרו את בטני הפתוחה, ואמרו לי: מר זיק, אנחנו לא יכולים לבצע את הניתוח. עכשיו הכול בינך לבין אלוקים.
את המצב היום אפשר לתמצת במעין סיפור חסידי: בכל בוקר הקב"ה סוקר את העולם כדי לדעת מה נעשה בו. הוא קורא: "ירושלים, מה נשמע?" ומה הוא שומע? "אדיר בן ברכה, אדיר בן ברכה...."
"תל אביב!" קורא הקב"ה."מה אצלכם?" ואלפי קולות הוא שומע: "לרפואת אדיר בן ברכה".
בריסל, ניו יורק, מיאמי, לוס אנג'לס, הונג קונג ומוסקבה. בכל המקומות הללו ועוד רבים נוספים שומע בורא עולם יהודים מתפללים לרפואת אדיר בן ברכה.

מה עושה אז הקב"ה?
הוא קורא למלאך רפאל, הממונה על הרפואה, ואומר לו: תשמע רפאל. עם ישראל, הילדים שלי, מנג'סים לי בעניין אדיר בן ברכה. כל כך הרבה אלפים של יהודים מתפללים עליו. תשאיר אותו בעולם בשלב זה.
וכך אני עדיין בחיים.

מצבי הרפואי רציני ולא קל. מספר רופאים מטפלים בי במסירות רבה. בשלב הנוכחי אני מתפקד, מתרוצץ ברחבי ארץ ישראל, ממשיך להפיק סרטים (לפני שבועיים סיימתי סרט על בית אל וסרט על היישוב היהודי בחברון). ממשיך לכתוב ב'בשבע', לשדר בערוץ 7 באינטרנט, ולהרגיז את השמאלנים. זאת על פי הביטוי השגור בפי: "את האלוקים אני ירא, וקצת את ורדית (אשתי). מכל היתר איני פוחד". (גיליון 122)

רדיו מוסקבה , 1948
ביום שלישי בערב חזרתי מיומיים של צילומי סרט. הטלוויזיה היתה דלוקה ובבית צפו בחדשות ערוץ 2. הסממנים האנטישמיים ריחפו שוב בניסוחים, באינטונציות ובשפת הגוף של המגיש.
לאחר מכן הוגשה תכנית שתאפיין את התשקורת הישראלית בחודשים הקרובים, כמו בשנת 95'. התשקורת הישראלית תעסוק בדמוניזציה של מתיישבי יש"ע ובהכפשת אוהדיהם בציבור הדתי הלאומי. שניים מגישים את התכנית: אחד מוסתר-כיפה והשני שמאלני קיצוני. שניהם מוזנים קבוע מדברי השב"כ.

הם מתחילים התקפה חזיתית נגד 'סירובי פקודה': לאולפן מוזמן יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר ומפעילו של הפרובוקטור אבישי רביב. הוא מזהיר מפני "הקיצונים בימין" ש"קוראים לפגיעה בחיילים". אין באולפן איש שיטען שגירוש יהודים הוא פקודה בלתי חוקית בעליל וחובה להתנגד לה. שלושת השמאלנים מצרפים לצוות אישה ש"יש לה שני בנים בשרות קרבי" (לי יש שלושה), שמאלנית הקוראת לצאת מכל ה'שטחים' ומלינה על כך שילד בן ארבע היכה את בנה החייל.
ארבעה שמאלנים ואף ימני. רדיו מוסקבה 1948. (גיליון 125)


גם מרתין לותר קינג ניצח
השבוע, ביום שני, חגגה ארה"ב חג לאומי לכבודו של סרבן.
מרטין לותר קינג עבר על חוקי מדינת ארה"ב. הוא סירב להתפנות ממקום שהיה מיועד ללבנים, ולשחורים אסור היה להיכנס אליו. משם גירשו שחורים בגלל שהיו שחורים. כך היה החוק בארה"ב. הוא ישב בכלא המון פעמים. כל אנשי החוק בארה"ב התקיפו אותו, הפושע שמסרב לחוק...
השבוע היה יום מרטין לותר. חג לאומי.

אל תתלבטו. שלא יבלבלו לכם את הראש עם 'סירוב' או לא 'סירוב'. כל חייל בטירונות בצה"ל לומד שאסור למלא פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה. לדוגמה: אסור למלא פקודה של קצין צה"ל לירות ברכב ערבי בג'נין שמפר עוצר. על עקירת יהודים ובתיהם – תחליטו לבד.
ואז, יהודים יקרים, בעזרת ה' אנחנו ננצח. (גיליון 127)