בשבע 183: הפעם לא מתפשרים

נשפיע מבפנים, ארץ ישראל זה לא הכל – התירוצים של האיחוד הלאומי – מפד"ל כבר מוכנים לקראת כניסה לממשלת אולמרט # מי שרוצה ימין אידיאולוגי – שיצביע למרזל

מיכאל בן ארי – חי"ל , ט' באדר תשס"ו

כותבים מסוגו של חגי סגל עסוקים באופן אובססיבי בסיכוייו של מרזל להיבחר לכנסת. בבחירות האחרונות גויסו לקמפיין הזה משאבי עתק, ואלפי הקולות שהועברו ממרזל ל'איחוד הלאומי' הכניסו את נודלמן לכנסת והותירו את הימין ללא נציגות וללא מצפון.

בקדנציה האחרונה קיבלנו 'ימין חזק': 13 מנדטים לאיחוד-מפד"ל, 13 מנדטים שהביאו עלינו שלל אסונות והפשיטו אותנו מכל אידיאולוגיה. כדי לרענן את זיכרונו של סגל, נמנה את 'הישגי נציגינו' בכנסת: השותפות עם 'שינוי', שהחרימה את היהדות החרדית, היתה קצה הקרחון באווילות הפוליטית והאידיאולוגית. 'שינוי' ושרון השתמשו באיחוד-מפד"ל כדי לקצץ בעולם התורה, להטיל על הרב יצחק לוי לקבור את משרד הדת ולהרעיב משפחות ברוכות הילדים בקיצוץ הקצבאות.

כך כביכול הצילו את הכלכלה. זו היתה זקוקה למיליארדי שקלים כדי לחתוך את הארץ בגדר ההפרדה ולחסוך בשביל החורבן והגירוש. קווי היסוד של ממשלת שרון-'שינוי'-איחוד-מפד"ל דיברו על מפת הדרכים, עסקו בהקפאת ההתיישבות ובתכנון שקוף של פרטי החרבת גוש קטיף בין וייסגלס לממשל האמריקאי, אך נציגינו הנחושים דבקו בכיסא. מיותר לציין, הם לא הביאו שום הישג משמעותי לבוחריהם. השותפים שלהם הביסו אותם בכל פינה, גם בפינה שולית כמו בחירת הרב הראשי. דיין אחד 'סרוג' לא עבר בזכותם את ועדת מינוי הדיינים.

לטענה הפופולרית: "אם אנחנו נצא העבודה תיכנס", ענה שמעון פרס בסיפוק: "אני שמח שהימין מתפשט מהערכים שלו ומסייע לשרון ליישם את תכניות השמאל". קשה לשכוח כיצד אורלב היתל בנו, קשה לשכוח את האמירה של איתם: "אורלב לוקח את המפד"ל למקום שממנו לא תוכל לקום". האתנן שקיבל אורלב היה תמיד אישי. רק לפני שנה צירף שרון את אורלב לקבינט המדיני, וזה הספיק כדי שאורלב יסייע לשרון להציל את הממשלה.

רבים מחברי נמנים עם פליטי גוש קטיף. איני מכיר אחד מהם שמתכוון להצביע למי שעד לפני שנה ירקו להם בפנים ובזו להם. ידיד מנצרים, החי כפליט בחדר וחצי בפנימייה בקרני שומרון, אמר לי בגיחוך: לא מזמן הפגנתי בדמעות מול סלומיאנסקי שיצא מהממשלה, ועכשיו אלך להצביע עבורו?!
בינתיים, האיחוד הציל את המפד"ל הבוגדנית מהקרשים. שני המנדטים של המפד"ל היו קוברים סופית את העסקונה, שכל עניינה חלוקת ג'ובים לחברי מרכז המפד"ל. אורלב בלי ממשלה הוא דג בלי מים. עשר שניות אחרי היוודע תוצאות הבחירות נקבל חיבוק עז בין אורלב לאולמרט. הם זקוקים זה לזה – אורלב צריך ג'ובים ואולמרט צריך לגיטימציה.

אולמרט למד משרון: את הימין מביסים רק בעזרת הימין. לכן הוא גייס את עתני שנלר, מתנחל עם כיפה, ראש מועצת יש"ע לשעבר. אורלב יסחף אחריו את הח"כים של המפד"ל, ואחריהם ייגררו כל השאר. ספרו לי מה ההבדל בינם לבין שנלר. התירוצים מוכנים: נשפיע מבפנים, ארץ ישראל זה לא הכל, החינוך. אולמרט יחכך ידיים, ואנו, לאן נוליך את החרפה?

סגל מנבא שמרזל, כמו הרב מאיר כהנא הי"ד, לא יקבל תקציבים ולא יעביר חוקים – אשמה המלמדת על התהום הפעורה בינינו. מניסיוננו המר למדנו: התקציבים שחילק איתם לבנייה ביש"ע בהיותו שר השיכון שווים 15 דקות של דחפור (D9). הימין של סגל מעשי וקצר ראות באופן חולני. ההסכמים של מועצת יש"ע, נוריד מאחז זה תמורת זה, הם שהכשירו את חורבן גוש קטיף. מבחינה זו אין הבדל בין אפי איתם לאריאל שרון: גם שרון רצה להציל את המאחז בתל אביב.

נודה באשמה: איננו מבקשים תקציבים, איננו מבקשים שותפות קואליציונית. מרזל מבקש לתת קריאת כיוון אידיאולוגית, דווקא מספסלי האופוזיציה. שם בישלו רק"ח עשרים שנה את "שתי מדינות לשני עמים", משם הגשימה מרצ את כל חלומותיה: על-ידי בני אלון, שרון ואולמרט.
עד לפני כמה ימים פורסם במצע האיחוד-מפד"ל שהם בעד 'אוטונומיה ורצף תחבורתי' ביהודה ושומרון. "מה אתה רוצה, לאסוף להם את הזבל?!" אמרו. גלגול העיניים של איסוף הזבל בא להכשיר את ריבונות המדינה הפלשתינית. מי שאוסף זבל הוא בעל הבית, לכן על-פי ההלכה אפילו מים לא נותנים להם לחלק.

אבל הפטרונות של סגל תמשיך להשתלח במרזל, תגנוב את קולות הימין כדי לסדר לחבר'ה מהברנז'ה משרות. עם כל הכבוד לאלי גבאי ולרב לוי, איזה ערך אלקטורלי יש להם לעומת מרזל? מי מאלו יעמוד מול הטורפים בכנסת בכבוד?

כממשיכו של הרב כהנא, זוכה מרזל לתמיכה ואהדה במגזרים שלאיחוד-מפד"ל אין בהם כל אחיזה. החשש של סגל מכניסתו של מרזל למועדון שהוא מבקש לסגור בפניו מובן: מרזל יאתגר את הימין בעמדותיו. אפי איתם ובני אלון לא היו מעיזים להיכנס לממשלת שרון כשמרזל באופוזיציה.
חבורת האיחוד-מפד"ל שבגדה בשולחיה זוממת למחוק מהמפה כל מתחרה, ולא חשוב המחיר ששילמנו בפעם שעברה. הטיעון הציני שאין סיכוי אינו חושש לבזבז את קולות הימין כדי להכניס את שאול יהלום. מאות אלפים נפגעי האיחוד-מפד"ל יוצרים את הסיכוי ליציאה לדרך חדשה. מי שחושש מבזבוז הקולות, שיצביע דווקא למרזל.