חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 184ראשיהפצה

קריאה אל הדמיון - תרבות ופנאי (סרט)

בעידן הטלוויזיה והקולנוע, סדרת התסכיתים "שבעה רועים" מצליחה להפגיש את ילדינו עם אבות האומה בדרך קסומה ומלאת דמיון
16/03/06, 00:00
אמציה האיתן

שתיים בצהריים, סתם יום של חול, תשל"ו. כל המשפחה מתאספת סביב הפטפון הגדול. הקטנים תופסים את המקום הקרוב יותר לרמקולים, הגדולים יותר מוותרים, כרגיל. הרדיו מכוון על רשת א', והפתיח של התכנית לילדים כבר מתנגן: "לבת ולבן ולמי שמתעניין". אנחנו עוברים לעולם של דמיונות וצלילים, מרתק ומשעשע.

היום קצת קשה להסביר זאת. נסו לדמיין את ילדי הטלוויזיה של ימינו יושבים מול רדיו ומקשיבים בעניין. תתפלאו, זה עדייו אפשרי. המבוגרים שבינינו עוד זוכרים את המושג 'תסכית רדיו' ואפילו מתגעגעים אל קסמיו. התסכית מספר, בדרך כלל בהמשכים, את עלילותיהם של הגיבורים, כשהקולות מומחזים ומומחשים על-ידי שחקנים וקולות רקע.
במבט ראשון זה נראה דל ויבש ליד סרט קולנוע, שבו אנחנו רואים בעינינו את העלילה ואת הדמויות המשחקות. מבט קצת יותר מעמיק יגלה את יתרונותיו הגדולים של התסכית על פני הסיפור המצולם. לכולנו ברור שגבולותיו של הדמיון רחבים לאין ערוך מכל מה שבמאי יוכל להראות על המסך הקטן. תנו לנו כמה קולות, ואנחנו כבר ניצור לעצמנו עולם שלם של דמויות, סביבה, תפאורה והתרחשות. התמונות המרצדות רק מגבילות.
הטענה כי הטלוויזיה גורמת לניוון מחשבתי אצל הצופים, ובמיוחד הצעירים, קיבלה כבר אישור מפיהם של פסיכולוגים ומחנכים. הפסיביות של הצופה מעוררת דאגה אצל כל מי שחרד להתפתחות הקוגניטיבית של ילדיו. גם בתחום זה מהווים התסכיתים הרדיופוניים פתרון הולם. הפעלת הדמיון אצל המאזין מעוררת אותו לחשיבה וליצירתיות, והוא הופך מצופה פסיבי למאזין אקטיבי ויוצר.
אתם ודאי תוהים לשם מה הקדמה ארוכה כזו, ומדוע אני חותך את הענף שעליו אני יושב (ענף יצירת הסרטים וביקורת הווידיאו). הסיבה היא סדרת תסכיתים שעוררה אצלי את פרץ הנוסטלגיה שלעיל. אם הילדים שלי לא היו נהנים כל-כך, אולי לא הייתי טורח לעדכן אתכם. הסדרה 'שבעה רועים' חוגגת בימים אלה את הוצאת הכותר השלישי: 'יעקב אבינו', וזו כבר סיבה למסיבה.
דרך ארוכה עבר מנחם לוי, כותב הסדרה. היא החלה אי שם בלימודי פילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטה, לאחר מכן "שינוי כיוון" (כהגדרתו) לישיבת מרכז הרב. כשלימד בתלמוד תורה, הבין שהילדים קולטים הרבה יותר טוב את מה שעובר בהמחזה, מאשר את החומר הנלמד בכיתה בצורה הרגילה. ההצגות שהצליחו הפכו לתסכיתי רדיו, ושודרו במסגרת ערוץ 7, כשהביקוש הולך ועולה.
לפני כשש שנים יצאה לאור הקלטת הראשונה: 'אברהם אבינו'. אחריה הגיעה 'יצחק אבינו', ומאז הוא שומר על הקצב: קלטת בשנתיים. בזמן הזה הוא לומד את כל מה שנכתב על הדמות המוצגת, עובר על כל המדרשים, וכותב את העלילה – תוך התעמקות בכל פרט ופרט.
מנחם לקח על עצמו את משימת הקודש: לחבר את הילדים אל אבות האומה. כדי להכיר את הדמות, הוא גורס, יש ללכת בעיקר אל הילדות, אל תקופת עיצוב האישיות שלה. יש לו גם קושי להציג את תקופת הבגרות של האבות – הוא מודע לחוסר היכולת שלנו, בני האדם, להמחיש את קולו של הקב"ה ולהיכנס לנעליו של אבי האומה בתקופת ההתגלות האלוקית שלו. לעומת זאת, לילדות והנערות של אותה דמות אפשר להתחבר, להזדהות איתה, וכך גם לזכור ולהבין את ההתפתחות של אבותינו הגדולים.
לוי משקיע בתחום המקצועי לא פחות מאשר בתחום ההיסטורי. הוא כותב על-פי כללי הכתיבה הדרמטית, משתמש בשחקנים מקצועיים ומלווה את ההפקה במוסיקה מקורית. לבמאי, יואל דרורי, ניסיון רב בקול ישראל בתחום תסכיתי הרדיו, והוא עובד עם כל שחקן על הדמות שאותה הוא מייצג כדי שתהיה אמינה.
התוצאה אכן מצדיקה את המאמץ. הילדים מתחברים לסיפור, חווים עם השחקנים את עלילות האבות שלנו, ולומדים על יצירת האישיות שעיצבה את תולדות עמנו.