בשבע 184: לכו להצביע

אפשר להשפיע, צריך להצביע ● אחוזי הצבעה נמוכים יאפשרו הפתעות ● הכרזת אולמרט על כוונתו לעקור יישובים אינה תחליף למשאל עם

עמנואל שילה , ט"ז באדר תשס"ו

1. אומרים לכם שמערכת הבחירות כבר הוכרעה. אל תאמינו.
אל תסמכו על הסקרים שמפרסמת התקשורת. ראינו את הישגיהם של מכוני הסקרים במשאל מתפקדי הליכוד. שמענו את התחזיות המדויקות שהציגו הסוקרים בבחירות הפנימיות בעבודה, ונוכחנו ביכולתם לנבא במדויק את התבוסה המוחצת שנחל הפתח בבחירות לרשות הפלשתינית.
חלק ממפרסמי הסקרים רוצים לייאש אתכם. אל תשחקו לידיהם. אחרים עובדים ביושר, אבל גם הם עשויים לטעות, כפי שכבר קרה בעבר. התקשורת נוטה ליפול פעם אחר פעם בהצגת סקרים שתוצאותיהם מוטות לכיוון משאלות הלב של העיתונאים הרבה יותר משהן תואמות לתוצאות האמת.
וגם אם נקבל את תוצאות הסקרים - הרי מי שעונים לסוקרים בטלפון זה לא מי שמגיעים לקלפי. חשוב לזכור: בבחירות הללו, מסיבות שונות, צפויים אחוזי הצבעה נמוכים. מפלגה שתומכיה יפנימו זאת ויעשו מאמץ להצביע, תוכל להכפיל את כוחה.
ועוד עניין משמעותי: התמיכה הנרחבת ב'קדימה' היא שטחית ורדודה. רוב תומכי מפלגת העריקים הזאת לא ממש יודעים למה הם תומכים בה. וזו עוד סיבה מדוע דווקא קדימה, יותר מכל מפלגה אחרת, עשויה לנחול אכזבה מתוצאות האמת. לכן יש טעם רב במאמץ של מטות הימין, שמתנדביהם עוברים מבית לבית במאמץ הירואי להטות את כף המאזניים בין הגושים הפוליטיים. במקום להתייאש, צריך פשוט להטות כתף.


2. ואחרי שאמרנו שהעסק לא אבוד, נעבור אל התחושה שרבים שותפים לה: אין חשיבות לתוצאות. הרי נוכחנו כי ניצחון ימני סוחף בבחירות האחרונות הביא לחורבנם של עשרות יישובים, בעוד אשר ניצחונו הגורף של ברק בבחירות 99' הניב איום תיאורטי אך לא המיט אסון אפילו על יישוב אחד. ראינו את הליכוד בראשות שרון מעדיף קואליציה עם שינוי והעבודה, ומשתמש לסירוגין במפלגות הגוש הדתי-חרדי כגלגל חמישי בעגלה. ואם איננו יודעים איזו תוצאה תביא ברכה, בשביל מה להצביע?
אין להקל ראש בטענה הזאת, שמעמידה בספק את דברי הפוליטיקאים כאילו אין דבר חשוב יותר מהכוח הפרלמנטרי. האמת המדויקת יותר היא שהכוח הפרלמנטרי חשוב מאוד, איך אין בו די. מדיניות הנסיגה וההתקפלות מתקיימת גם תחת ממשלות ימין בגלל שליטתו הטוטאלית של השמאל במוקדי הכוח שמחוץ לכנסת: במערכת המשפט, בצבא, באקדמיה, בכלכלה, בתרבות, בשירות הציבורי, וכמובן - בתקשורת. כבר שנים שהשמאל מפסיד בקלפי, אך ממשלות הימין מתכופפות בפניו ומבצעות את מדיניותו בגלל השפעת האליטות השמאלניות, אשר שומרות על שליטתן במוקדי הכוח בלי שיזדקקו לעמוד לבחירה דמוקרטית. אבל המסקנה המתבקשת היא רק שעל הגוש הלאומי-יהודי לשנס מותניים ולכבוש לעצמו אחיזה בתקשורת ובכלכלה ובשאר מוקדי הכוח, ולא שעליו להרפות את אחיזתו היכן שהכוח בדרך כלל בידיו - במערכת הפוליטית.

3. יש מי שנוח להם להתייחס לבחירות הללו כאל משאל עם על הגירוש הבא. דברים ברוח זו השמיע לראשונה הנשיא משה קצב, שבזמן אמת לא הטיל את כל כובד משקלו למען עריכת משאל על גוש קטיף. החרה-החזיק אחריו בנימין נתניהו, אשר בזמן אמת הצביע בממשלה ובכנסת בעד הגירוש, אך כעת מבקש להפיח רוח לחימה בתוך מחנהו וללכד סביבו את מתנגדי העקירה.
כותבים מהשמאל כמו עוזי בנזימן מיהרו לאמץ את התזה, בתקווה שבעתיד יוכלו להציג את נצחונו המיוחל של גוש השמאל כתשובה ניצחת לתביעה לקיים משאל עם לפני עקירת יישובים. לפי בנזימן, אם ינצח השמאל יהיה הימין מנוע מלנסות לקעקע את הנסיגות הבאות באמצעות הפגנות(??), הפרת הסדר הציבורי ועימותים עם צה"ל והמשטרה.
ואם ינצח הימין? האם ייאלץ השמאל לחדול מהסתה נגד ההתנחלויות והמתנחלים? האם יידרש להניח לניסיונותיו לכפות מדיניות מנוגדת להכרעת הבוחר, כמו שביקשו לעשות יוסי ביילין ועמי איילון באמצעות 'יוזמת ז'נבה' ו'המפקד הלאומי'? ובכן, אל תגזימו. בנזימן מוכן לומר שאם ינצח הימין השמאל ייאלץ לקבל את התוצאה בהכנעה "ולהמתין לימים אחרים".
למעשה, נכון לומר כי לאחר שהציג ברבים את תכניתו לעקור עוד יישובים רבים, לא ניתן יהיה להאשים את אולמרט, כפי שהואשם שרון, בהטעיית הבוחר. נכון גם שללא קשר למעשיה של הממשלה הבאה, חשוב ש'קדימה' תיכשל גם משום שניצחון שלה יתפרש כלגיטימציה רטרואקטיבית לעקירה הקודמת. אילו היה להם מעט מצפון היו אנשי 'קדימה', שלאחרונה תוארו בדו"ח מבקר המדינה כמי שהמיטו אסון הומניטארי על אלפי אנשים נשים וטף מיישובי עזה והשומרון, נמנעים מלדבר על עקירות נוספות כל עוד לא שוקמו בהצלחה פליטי העקירה הקודמת. מכיוון שעכבות מצפוניות אין להם, חשוב מאוד שייעצרו על ידי הבוחר.
ובכל מקרה, התביעה למשאל עם טרם עקירת יישובים בעינה עומדת. היא מבוססת על הטענה שמעשה רדיקאלי ואכזרי שכזה, הפוגע אנושות בזכויות אדם בסיסיות, צריך לכל הפחות להיות מוכרע על ידי העם בהכרעה ישירה.

4. ההצבעה לכנסת נקבעת מתוך מכלול רחב של שיקולים, ביניהם גם סימפטיה או אנטיפטיה אישית למועמד כזה או אחר, או השתייכות שבטית של המצביע לציבור שמפלגה מסוימת מייצגת אותו. הטענה היא שעתידן של אלון מורה ושילה לא צריך להיגזר לחורבן רק בגלל שהתקשורת מלבה כבר שנים שנאה אישית לנתניהו. "אוהבים אותך שרון, מצביעים נגד" היתה סיסמתם של מתנגדי העקירה במשאל מתפקדי הליכוד. כלומר, התמיכה העקרונית במפלגה או במנהיג אינה מתורגמת לקבלה אוטומטית של מדיניותו בכל נושא. עקירת יישובים היא מסוג הדברים שעליהן מתבקשת הכרעה דמוקרטית ספציפית. כך, אגב, גם לגבי היוזמות השונות לקבלת חוקה.
לשוחרי הנסיגות קשה לקבל זאת. הם מבקשים תמיד לקבל הכרעות בפורומים מצומצמים, שבהם ניתן לרכוש קולות בלחצים ובשוחד פוליטי. להעמיד נושא ספציפי להכרעת הבוחרים? מבחינתם, זו ממש סכנה לדמוקרטיה.

5. כדי להופיע בתקשורת כמנהיג מתנחלים מתון התומך ב'קדימה', צריך הרב יואל בן-נון להיות מקובל על הציבור, מה שכרגע הוא לא. אולי הגיע הזמן שהוא יתנחל בלבבות של המתנחלים?