בשבע 184: לא קדימה , ימינה

המטרה: יצירת גוש חוסם בימין באמצעות הזזת מנדטים מ"קדימה" # הדרך: מבצע "פנים אל פנים " ארצי בהשתתפות מאות מתנדבים #

עפרה לקס , ט"ז באדר תשס"ו

במסגרת זו ניתן לפגוש גם את גיסו של יו"ר הליכוד משכנע מצביעים לתמוך דווקא בש"ס או באביגדור ליברמן # ראשי מטה "זזים ימינה" מדווחים כי התמיכה הציבורית המתוקשרת ב"קדימה" היא למעשה שטחית בלבד, וניתנת לשינוי בקלות יחסית # במקביל נאבק המטה גם באדישות הציבור הלאומי, שמגלה סימני ייאוש נוכח המציאות הפוליטית

"זזים ימינה, קדימה היא שמאל" היא אחת הסיסמאות היותר מתוחכמות שהוציא בית המדרש הדתי-ימני בשנים האחרונות. אבל היישום שלה בשטח אינו דורש תחכום רב כל-כך. מדובר בטקטיקה מוכרת של מעבר מבית לבית, אבל הפעם הניסיון הוא לשכנע את אזרחי ישראל הנוטים ימינה להצביע למישהו מגוש הימין. רק לא 'קדימה' או פתק לבן. המטרה: גיבוש גוש חוסם של 61 מנדטים ימניים, כשבסל המלגות נכללות ש"ס, 'אגודת ישראל', 'ישראל ביתנו', האיחוד הלאומי- מפד"ל והליכוד.

בשבועיים האחרונים הולך המבצע וצובר תאוצה, אך לא בלי קשיים. בניגוד למבצעים הקודמים, שבהם אפפה רוח אופטימית את המתנדבים, הפעם צריכים היוזמים להתגבר על עייפות וייאוש מבית, וגם על סקרים חיצוניים המבטיחים תבוסה מראש.

מה שבכל זאת יכול להשיב מעט רוח אופטימית אל פניהם היגעים של אנשי המגזר הם ממצאי האנשים המדווחים מהשטח. הללו מספרים כי הבלון שניפחה התקשורת על 'קדימה' רחוק מהמציאות, שמצביעי המפלגה הבאים מקרב הימין משנים את דעתם בנקל, ובעיקר – שלא רק הציוניים דתיים מיואשים אלא גם אזרחים אחרים, ואת זה אפשר לשנות, כולל משמעות אלקטורלית, עם מעט חיוך, כמה משפטים קצרים והרבה אמונה.

פנים ישנות
הרעיון לקיים מבצע 'פנים אל פנים' אינו חדש, אבל הוצאת מתנדבים בכמויות, כדי לשכנע את תושבי ישראל להצביע לאו דווקא למפלגה שאליה הם משתייכים, מין לקיחת אחריות עבור כל גוש הימין – היא רעיון מהפכני. מי שנושא בנטל כיתות הרגליים ועריכת שיחות הטלפון הארוכות הם בעיקר מצביעי האיחוד הלאומי-מפד"ל. נהנים אחרים מתוצאות המבצע, כלומר אנשי המפלגות האחרות, מצטרפים כיחידים בלבד. אבל תחילתו של הסיפור כרוכה באיש הליכוד.

"לפני כמה שבועות דיברנו, אני וחברי, על הנושא", מספר יענקלה' שטרנברג, פעיל ותיק במטה מאמ"ץ ומי שמרכז את מטה 'זזים ימינה' בהתנדבות. "חשבנו על הרעיון הזה, של הזזת 10 מנדטים מ'קדימה' אל הימין, אבל עדיין התלבטנו. ביום שבו פינו את עמונה נפגש עמי חבר מרכז ליכוד מהרצליה ושוחח איתי".

האיש, בשנות ה-30 המאוחרות לחייו, בעל חברת היי-טק, דיבר עם שטרנברג בדיוק על זה ואמר שחייבים לעשות משהו, וכי רק אנשי המגזר הציוני-דתי יכולים להציל את המצב. "הוא טלטל אותי בכתפי ואמר לי: 'לא אכפת לי מהליכוד, אבל מה עם ארץ ישראל'?" שטרנברג קיבל את הטלטול הזה כאות להתחלת הפעילות. חבר המרכז עשה עבודת מחשוב גדולה, ובאמצעותה מופו כל הקלפיות שבהם זכה הליכוד ל-30 אחוזי הצבעה ומעלה, כלומר אזורים שנמנים עם הימין הרחב. מדובר בלמעלה מ-40 אחוזים מן הקלפיות בארץ.

השלב הבא הוא הרמת טלפונים המשמשים לשכנוע מצביעים ולסינונם. "מי שאומר לי בטלפון שהוא דווקא שמח על העקירה מגוש קטיף, אני לא שולח אליו אנשים", מבהיר שטרנברג, אך מוסיף שאמש הוא האזין לשיחת טלפון שבתחילתה הצהיר האזרח שהוא מצביע למפלגת ה'עבודה', ובסופה הוא הודיע שיתלבט בין 'ליכוד' ל'ש"ס'.

לאחר שסומנו כל המתלבטים, אנשי 'קדימה' ואלה שאינם רוצים להצביע, יוצאים המתנדבים לשטח, דופקים על דלתות הבתים מצוידים בהנחיות כלליות ובהרבה רצון לשכנע, אך גם בעדינות. בפועל, כמובן, לא תמיד התהליך הוא כה מסודר, אבל זה התרשים הכללי.

הסלט הימני
המטרה שסימנו לעצמם יוזמי 'זזים ימינה' היא קלה לביצוע, אך מעבר לשאלת היישום, יש להידרש לשאלת היעילות. ח"כ אורי אריאל, הדוחף המרכזי של הנושא מטעם האיחוד הלאומי, נשאל האם, למשל, לשכנע אזרחים לשלשל 'ש"ס' או 'אגודה' לתוך הקלפי הוא מעשה שיקדם את מטרות המחנה הלאומי. כידוע, מנהיגי המפלגות הללו מחזיקים בדעות שאינן ימניות ממש, והמצב הקשה של הישיבות עומד בראש מעייניהן הרבה יותר מגורלם של שטחי יו"ש.

חבר הכנסת אריאל משוכנע שמוצדק לשכנע אנשים להצביע למפלגות הנזכרות, משום שאם הן יצטרכו להמליץ על ראש ממשלה הן ימליצו על נתניהו ולא על אולמרט, וכך יהיה גם אם הן יהוו לשון מאזניים בין השניים.

האיחוד הלאומי מפעיל מטה נוסף, שמטרתו לשכנע אנשים להצביע לרשימת 'טב'. האם אין כאן פיזור כוחות לאינטרסים שונים?
"זה לא סותר. זה מחזק. דבר ראשון, אם הספינה, כלומר הימין, תטבע, אנחנו נטבע יחד איתה, ודבר נוסף, ככל שיותר אנשים יעברו להצביע לימין, ממילא יותר קולות גם יגיעו אלינו. כך אנחנו מגדילים את העוגה ולא מחלקים אותה, וזה הזמן לצאת אל הרחוב, כי התאריך כ"ח באדר מתקרב".

רחוק מהאדמה, רחוק מהארץ
עודדה שרף וחגי בן ארצי עשו את הדרך מבית אל ועד פתח תקווה כדי לתת יד ל'זזים ימינה'. בשטח, ההצהרות הגדולות מתורגמות לבניינים גבוהים, ורחוב לא ממש הומה שעונה לשם רבי נחמן מברסלב.
שעת ערב מוקדמת. אנשים רבים טרם הגיעו לביתם מיום עבודה או מקניות של שבת. אחרים לא יפתחו לנו את הדלת בגלל החשש מפני זרים. בן ארצי אינו מפסיק להתפלא על 'קופסות הגפרורים' שבתוכן גרים עכברי העיר. מאוחר יותר הוא יעיר על כך שמי שגר ברבי קומות, אין פלא שהקשר שלו לאדמת ארץ ישראל הוא רופף.

שרף קצת מתביישת לנקוש על בתי אנשים שהיא לא מכירה, אבל החשש הוא "במישור הפרטי", כהגדרתה. במישור הכללי היא משוכנעת זה מה שצריך לעשות. בן ארצי השתפשף במשאל מתפקדי הליכוד, שם הכירו אותו רוב המתפקדים וזיהו אותו תוך שניות כאח של שרה'לה. נתניהו, כמובן.
השניים מתחילים. הם עולים למעלה, ודלת אחר דלת אינם מצליחים לדבר עם איש. אריה, היחיד שפותח את הדלת, מבטיח שאם הם ימתינו כמה רגעים וינקשו שוב הוא יפתח את הדלת. "התוכים פשוט ברחו לי מהכלוב כשהכנסתי להם אוכל", הוא אומר. קולות הציוצים הרמים נשמעים ברקע. בפועל, כמה דקות אחרי, דלתו לא תיפתח.

עוברים לבניין הבא. בכניסה פוגשים שרף ובן ארצי אדם קשיש שנראה שזקוק לאוזן קשבת. הוא מספר על מצב בריאותו, ועל כך שאם בתו לא תיקח אותו להצביע, הוא לא ילך. "מה אתה מצביע?" שואלת אותו שרף, והוא משיב: "מה שהבת שלי והבן שלי יגידו". בן ארצי, שזיהה מבטא רוסי, מנסה להמליץ על ליברמן, אבל עד מהרה ניכר שהאיש אכן ישלשל לתוך הקלפי את הפתק שילדיו יתקעו לידו. פוטנציאל להתנדבות יומיומית עם הקשיש יש, פוטנציאל לשכנוע מצביע אין.

המשפחה הבאה דווקא פותחת את הדלת לרווחה, אבל אנשיה אינם מדברים פוליטיקה: "ה' יעזור, ולא הפוליטיקה", אומר בעל הבית, שנראה כמו חסיד ברסלב. אשתו, שמתקנת תיקוני תחפושת אחרונים לפני פורים, שותקת. בכלל, בכל הסיור לא נראתה אישה אחת שהביעה את דעתה על ענייני מפלגות. הבית-אלניקים זורקים לזוג שאם בכל זאת הם מתלבטים אם להצביע או לא, שילכו להצביע. הימנעות משמעותה חיזוק כוחה של 'קדימה'.
בן ארצי אומר ברגע של ייאוש קל כי עיקר המאמצים הם כלפי שמיא. "עזבנו את ביתנו בלילה גשום וקר, ובמקום לשתות מרק חם אנחנו כאן".
את הדלתות הבאות פותחות נשים מיואשות. הראשונה אומרת שהיא ממש לא יודעת מה לעשות, אבל ניכר שהיא גם לא רוצה לדבר על זה. השנייה, שזה עתה מלאו לה 18, אומרת: "ממש לא מעניין אותי פוליטיקה". גם הבחור שגר בקומה למעלה, שבעוד חודש ימלאו לו ח"י שנים, מכריז באוזנינו כי לו היתה בידו זכות בחירה, הוא לא היה מממש אותה. גם הדיבורים על כך שהוא או-טו-טו מתגייס ואולי משנה לו מי ינהל את הצבא לא ממש עושים לו את זה. "הנוער שלנו נשרף מרוב אכפתיות", מעירה שרף כשהדלת נסגרת.

בקומה הבאה גרה משפחה חביבה שיושבת מול מסך טלוויזיה ענק. האב והאם מציתים סיגריות לסירוגין ומכניסים את האורחים פנימה. בעל הבית, העונה לשם אורן, מבטיח שהוא לא מצביע לאף אחד כבר שנים. "שיקום הבנאדם שייתן לזוג צעיר שיצא מהצבא תנאים, אז הוא יקבל את הקול שלי. זה נבלה וזה טרפה, אף אחד לא שווה". בן ארצי מנסה למשש את השטח: "אולי ש"ס, הם נלחמים על קצבאות ילדים, הם בעד זוגות צעירים". "לא לי", אומר האיש. "רק לאנשים שיש להם הרבה ילדים ולמי שגר בבני ברק".
בן ארצי ושרף מתחילים למשש את הדופק המדיני. "אני חושב שתהיה מלחמה", אומר בעל הבית. בן ארצי ושרף מתקדמים צעד נוסף ושואלים מי יעמוד הכי טוב בזמן מלחמה. אורן אומר "אף אחד. אין אפילו בן אדם אחד". אורן, מסתבר, היה בעד ההתנתקות. הוא אכל בתיאבון את הלוקש שחיי חיילים ניצלו בגלל הנסיגה. יש לו הרבה חברים ערבים, והוא גם בעד מתן מדינה לפלשתינים. השיחה בין בן ארצי לאורן תמשיך לקלוח, ובסוף – לא ייאמן – יבטיח אורן לבן ארצי לעקוב אחרי תשדירי הבחירות של אביגדור ליברמן ולראות. אולי הוא היחיד ששווה את הקול שלו. אחרי דקות ארוכות עוזבים השניים את הדירה, וממשיכים למשפחת שרעבי.

כל הארץ אשקלון
אביבה, אישה כבת 60 פותחת את הדלת, ובעלה מזהה בתוך שניות את בן ארצי. מר שאול שרעבי מסביר לבן ארצי שהוא לא יבחר בגיסו, וגם לא באולמרט: "שנים שאני איש מפלגת העבודה, וכך אצביע גם השנה". בן ארצי אינו מוותר, ומנסה למצוא מסילות ללבו. אביבה אומרת בינתיים בשיח נשים שהסיכוי לשכנע את בעלה אפסי. כל המשפחה מצביעה ליכוד, רק בעלה הוא איש מפלגת העבודה, והיא מצביעה כמוהו.

בן ארצי אינו מוותר. גם כאן הוא מנסה לכוון את בעל הבית לעבר ליברמן. הפעם, כך נראה, ללא הצלחה. כשאנחנו יוצאים מדלת הבית מבקש בן ארצי להבהיר, בעיקר כדי שגיסו לא יכעס עליו: "אני מנסה לזהות מה האנשים רוצים, ולפי זה לשכנע אותם ללכת על מפלגה מסוימת. זה לא שאני מצביע ליברמן, אבל עבור חילונים שמחפשים מישהו חזק, ליברמן הוא בהחלט אופציה".
עוד כמה דירות, עוד כמה סירובים לפתוח דלתות ועוד כמה אנשים שמכריזים כי פוליטיקה היא מהם והלאה. איש 'קדימה' אחד לא נראה ולא נשמע. אחרי שעה וחצי ושני בניינים אני נפרדת מבן ארצי ומשרף, והם עורכים סיכום ביניים בטרם יעלו לבניין הבא.
"אני לא בא לדבר איתם על הבית הפרטי שלי", אומר בן ארצי. "אני בא לדבר איתם על המדינה, עליהם. רוב האוכלוסיה חיה בין חדרה לגדרה, ואני רוצה לומר להם שיחשבו מה יהיה כשכל האזור הזה יהיה נתון לחסדי הפלשתינים כמו שהיום אשקלון. אני לא בא מעמדת התחננות. להיפך, אני בא עם איזושהי הרגשה של שליחות. אני רוצה להבהיר להם מה הולך לקרות אצלם בבית אם הם יבחרו ב'קדימה' או בשמאל".
שרף בהחלט מרגישה תחושת סיפוק: "אם הזזתי משהו אפילו במילימטר, הכל שווה".

קשה לגייס, קל לשכנע
בישיבת ההסדר בקרני שומרון עובדים במרץ כבר יותר משבועיים ועוברים מדלת לדלת במטרה לשכנע את עם ישראל להצביע לרשימת 'טב'. המטה בישיבה אמנם שייך לאיחוד הלאומי-מפד"ל, אבל אלי אללי, שמרכז בפועל את המטה במקום יחד עם ארז אברמוב, מספר על כך שהחבר'ה 'מתפשרים' לפעמים עם האנשים שיצביעו לרשימות ימין אחרות.
אללי יודע לומר שמי שמצהיר שיצביע 'קדימה' עושה זאת בעיקר בגלל שכולם מצביעים. מלאכת ההזזה מתמיכה במפלגת הטרנד מסתברת כלא כל-כך מסובכת. "מספר האנשים שמצביעים 'קדימה' בגלל אידיאולוגיה הוא קטן מאוד. הרוב לא יודע במה המפלגה דוגלת. כשדיברנו עם אנשי עדות המזרח על המצע של 'קדימה' בנושא היהדות, למשל, הם מיד התחרטו והחליטו להצביע למפלגה אחרת, או לפחות לשקול את זה. עבור אנשים אחרים, השיחה על ההתנתקות וההשלכות שלה היתה מספיקה כדי לגרום להזזה שלהם מהרצון להצביע 'קדימה'". אללי מספר שמצביעי 'קדימה' שפגשו הוא וחבריו הם אנשים מיואשים, שלא ברור מדוע החליטו להצביע לאולמרט. אגב, כולם לא מפסיקים להתפעל מכך שמדובר במתנדבים.
"אנשים פותחים לנו את הדלת", מספר תלמיד ישיבת רמת גן, "וכששומעים שבאנו לדבר על הבחירות הם ישר אומרים: 'כולם רמאים ושקרנים'. אנחנו מוצאים את עצמנו משכנעים אנשים לצאת ולהצביע, ומסבירים להם שהימנעות היא ירייה ברגל של עצמם. בסופו של דבר זה לא כל-כך קשה לשכנע אותם. אנחנו מציינים לעצמנו שביום הבחירות צריך לבדוק אם הם אכן עשו זאת". אנשי 'קדימה'? חוזר התלמיד בתמיהה על השאלה שלי? "וירטואלי לחלוטין".
אבל לא רק 'עמך ישראל' מיואש. גם במגזר הציוני-דתי ניתן לשמוע אנשים שמכריזים שזכותם הדמוקרטית אינה מעניינת אותם כהוא זה, ושהם יוצאים לנופש ביום הבחירות. עודדה שרף סיפרה שהיא היתה צריכה לעשות 'פנים אל פנים' קודם כל בקרב בני משפחתה ולשכנע אותם לבחור.
בן ארצי מדבר על הגיס שלו, שהנחיל אכזבה למחנה הלאומי בקדנציה החולפת וגם בקדנציה שבה כיהן כראש ממשלה: "זו אכזבה מתמשכת כבר 30 שנה, אבל בכל זאת יש כאן תקווה חדשה, וזה בגלל שרוב השמאלנים של הליכוד עברו ל'קדימה'. אבל נכון שיש לנו הרבה עבודה בבית אל וביישובים, לשכנע אנשים לצאת ולהצביע".
שטרנברג מרגיע את תחושות הבטן הקשות: "אני מעריך שבקרב המגזר שלנו יהיה מקסימום חצי מנדט שלא יצביע. היום הרבה אנשים מדברים על זה, אבל ככל שיתקרב מועד הבחירות אנשים יפנימו שאין ברירה אחרת, וביום הקובע הם ילכו לקלפי".

לאן נעלמו המגורשים
אבל התחושה הקשה בכל הנוגע לבחירות ולממסד הפוליטי אינה מתבטאת רק בחוסר רצון להצביע, אלא גם באי התגייסות למבצעי 'פנים אל פנים'. לא של 'זזים ימינה' ולא של האיחוד הלאומי-מפד"ל.
מגורשי גוש קטיף משקפים אולי בצורה המוקצנת ביותר את הקולות הרוחשים במגזר. העקורים, שרכשו ניסיון רב בנקישה על דלתות בתים ובשכנוע, אינם ממש בתמונה, לפחות לא בכמויות. אמנם מי שמנהל את 'פנים אל פנים' באזור הדרום הם עקורים או אנשים שקשורים אליהם, אולם, כאמור, זו אינה תופעה רחבה.
אחד מהאישים שעמדו במרכז הפעילות הזו אז, מגורש גוש קטיף בעצמו, מספר על הקשיים שבהם הוא נתקל בשכנוע חבריו לצאת היום לשטח. רוב האנשים, הוא מספר, אינם מטים שכם לפעילות, אם בגלל מצב אישי קשה, המחייב עיסוק ביומיום ובשיקום אישי, ואם בגלל תחושה של חוסר אמון במערכת הפוליטית – ושוב, ייאוש. אווירת העשייה שכבשה לפני שנתיים את הגוש כולו נעלמה. הפעיל מספר שמנהיגי הציבור שהלהיבו אז את הציבור לצאת החוצה, עסוקים היום בעמידה מול מוסדות המדינה במציאת פתרונות לקהילותיהם, וגם בסיוע למשפחות עצמן.
"אנשים מבינים שבמערכת הבחירות הזאת ההתנתקות הבאה נמצאת על הפרק. אבל הקשר לתוצאות של מערכת הבחירות אינו ברור מספיק. האם ביבי כראש ממשלה לא יבצע התנתקות? זו שאלה. חוץ מזה, הם מסתכלים על תוצאות הבחירות הקודמות ורואים שמדובר במספר המנדטים הכי חלומי שיכול היה להיות לנו. 75 מנדטים לטובת הימין. והנה, דווקא ממשלה כזאת ביצעה את ההתנתקות. סימן שזה לא המגרש הנכון".
האיש וחבריו מנסים לשדר לשטח שבהטיית הכף לטובת מפלגות הימין יש אמירה ציבורית שפירושה אי הסכמה ציבורית להתנתקויות בכלל, וגם התנערות מן ההתנתקות שביצע אריאל שרון. "אנשים מבינים את הטיעונים בשכל, אבל רגשית קשה להם לעבוד. המנועים לא מכוונים לכך, וגם אם הם היו מכוונים, העוצמה היום היא הרבה יותר חלשה".
אבל נראה כי התחושה הקשה מלווה לא רק את עקורי הגוש. גם אנשי בית אל מספרים שבמבצעים הקודמים ההתגייסות ביישוב היתה בקנה מידה אחר, כיאה לאחד היישובים הפעילים ביו"ש.
"גרעין קטן ממגורשי גוש קטיף עבר מדלת לדלת ביישובי דרום הר חברון וניסה לשכנע את האנשים להשתתף במבצע הזה. ממש מדהים שאפילו אנשים כאלה, שעלולים להיות העקורים הבאים, לא מתגייסים" אומר הפעיל ממגורשי גוש קטיף.
"התחושה היא שהמשחק מכור, בגלל העקירה וגם בגלל שהתקשורת משדרת ש'קדימה' בטוח מנצחת", מסנגר בן ארצי. "צריך לעמוד איתנים גם בלוחמה הפסיכולוגית, להשתחרר מהבלוף הזה, וגם להאמין ביכולת לשנות במצבים שהם מאוד לרעתנו".
אללי מישיבת קרני שומרון, גם הוא נדרש למאמצים רבים בשכנוע תלמידי הישיבה לצאת לפעילות. "נלחמנו הרבה עם אנשים כדי שהם ילכו איתנו", מסביר אללי. "אמרנו להם שמדובר בדבר הרבה יותר מהותי ממשאל מתפקדי הליכוד, שלא ידענו אם שרון בכלל יתחשב בו. מעבר לכך יש כאן לא רק שאלה על ההתיישבות, שהיא לכשעצמה לא דבר קטן, אלא על כל הזהות היהודית. ואנשים גם רואים את זה תוך כדי עשייה".

לא בשמים היא
חבר הכנסת אריאל מבין את התחושות של בני המגזר הציוני-דתי, שספגו מכה אנושה מן הממסד הפוליטי. אבל לדעתו דווקא הצורה שבה נעשה הגירוש, צורה שהתעלמה מכל ההפגנות והמשאלים, צריכה לגרום לאנשים לקום מן הכורסאות. "משאל המתפקדים פגע באופטימיות ובמוטיבציה של האנשים, אבל מצד שני כולם מבינים אחרי ההתנתקות שבסופו של דבר דברים נחתכים בכנסת, בלי לבטל את צינורות העשייה האחרים, ולכן אנשים מוכנים לצאת ערב ערב ולנקוש על הדלתות של עם ישראל".

שטרנברג מבחינתו אינו חושש מהקושיות שמונחות לפתחו. הוא מדבר על מגמת הירידה ההולכת ונמשכת בכוחה של 'קדימה', ובכך שהמפלגה ויתרה, למעשה, על מצביעי הימין, עם ההכרזות האחרונות של אהוד אולמרט. מעבר לכך, אומר שטרנברג, שריכז גם את 'פנים אל פנים' לפני משאל מתפקדי הליכוד, "הסיפורים על המשאל הן הרבה אגדות וקצת מציאות. גם למשאל לא כולם התגייסו, וגם אז, עיקר העבודה היתה בימים האחרונים. כיום מתנדבים בכל ערב כ-1000 טלפנים ברחבי הארץ, ויש הרבה יישובים שנכנסים לעבודה בימים אלה. באופן מעשי, כדי להצליח אנחנו זקוקים ממוצאי פורים ועד הבחירות לכ-3000 מתנדבים מדי ערב, וזה אפשרי".

שטרנברג גם מבטיח סיפוק למשתתפים: "מכל מי שראיתי שהשתתף, כמעט לא פגשתי אנשים מאוכזבים. המתנדבים מרגישים שהם עשו משהו, נפגשו עם מצביעים, שכנעו אותם ופעלו משהו לטובת עם ישראל".
ofralax@walla.co.il