בשבע 185: התנ"ך – ללא מילים

החלק השני בסדרה 'מן הגורן', העוסקת בתנ"ך באמצעות פנטומימה, הוא סיבה מצוינת לשבת מול המרקע

אמציה האיתן , כ"ו באדר תשס"ו

זו הפעם השנייה ברציפות שבמדורנו מתארחת סדרה העוסקת בסיפורי התנ"ך. על זה בדיוק אמרו חז"ל: "כל המרבה הרי זה משובח". אינני מזלזל בסיפורים, הדרמות, הקומדיות, וסרטי האימה היוצאים לאור בקצב מסחרר, אך כל בר דעת מבין שהתסריטאים הטובים ביותר לא יוכלו להתחרות בעומק ובמוסר היוצאים מתוך התסריט הקדום, שנכתב מפי מי שאמר והיה העולם. במדורנו הפעם: 'מן הגורן' – חלקה השני של הסדרה אתנ"ךתא. גיבור הסדרה הוא עופר גורן, פנטומימאי ידוע ומוכשר, או במילים אחרות – ה'חנוך רוזן' של הדתיים.

השילוב של כישרונו של גורן, יחד עם יכולת ההפקה של 'מעלה' – המרכז לציונות דתית, הוביל לתוצאה מוצלחת וייחודית. הסדרה אתנ"ךתא מספרת את סיפורי התנ"ך בפנטומימה. נשמע לכם מוכר? כנראה נתקלתם לפחות פעם אחת בהופעה של עופר גורן, שם הציג בפניכם את אדם וחוה, שמשון הגיבור ועוד מגוון מגיבורי התרבות היהודית. עכשיו נסו לשחזר את מה שראיתם, תוסיפו תפאורה מושקעת, בימוי מקצועי של יואב אליצור ועריכה מתוחכמת – מובן מאליו שהתוצאה תהיה חגיגה לעיניים. ואכן, הבת שלי לא ויתרה: "אבא, אתה חייב לכתוב על הסרט החדש של עופר גורן". אם היא אומרת, אתם יכולים לסמוך עליה.

הסרט נפתח בקבוצת ילדים המשוטטת לה ברחבי ארץ ישראל ומגיעה לאוהל, מהסוג שאליו הזמין אברהם את אורחיו (מאין אני יודע? תוכיחו שלא!). שם מקבל את פניהם המארח (אילן נוב), והוא מקריא מתוך ספר ישן את עלילות ספר בראשית. הילדים מרותקים לסיפורים ואף משתתפים מדי פעם בשאלה או בתשובה חכמה, ומסיטואציה זו אנו עוברים אל הסצנות הממחישות את הסיפורים – כולן בכיכובו של עופר גורן.

הטכניקה שבה מצולם הסרט מוכרת לכל מי שעוסק בצילום, והפרדת השחקן מהרקע מאפשרת לבימאי להכפיל את השחקן פעמיים ואף יותר. כך אנחנו יכולים לצפות, בפה פעור, כיצד עופר מופיע בו זמנית בדמויותיהם של ארבעת האחים של יוסף, איך יצחק מברך את בניו, ויוסף מתגלה אל אחיו – הכל בדמותו מחליפת הצורות של עופר גורן האחד והיחיד.

היו קטעים בסרט שממש ריחמתי על העורך בשל מורכבות העבודה, אבל התוצאה אכן מצדיקה את המאמץ. עקדת יצחק, עלילותיהם של יצחק ובניו, המאבק בין יעקב למלאך ומכירת יוסף על-ידי אחיו הופכים ביד אמן לאירועים חיים ודרמטיים. דווקא השימוש באותו שחקן לאורך כל הדרך חוסך מאיתנו את השאלות המעסיקות כל מי שמנסה להמחיז את התנ"ך: האם כך נראה אברהם? הזהו קולו של יצחק? לכל צופה ברור שהפנטומימאי אינו מנסה להיראות כמו אברהם, יצחק או יעקב, ואת קולם של המשתתפים איננו שומעים. כך מתקבלים סיפורי האבות במלוא עוצמתם, אך ללא פגיעה בכבודם או בדמותם של גיבורי ספר בראשית.

ראויה לציון במיוחד הסצנה של זריקת יוסף לבור ומכירתו לזרים. הבימוי והעריכה המורכבים, יחד עם המשחק המשכנע של עופר גורן, מכניסים אותנו לתוך הסערה של יוסף ואחיו, וממש ניתן להרגיש את הדרמה שהתחוללה בקרבם של אבות האומה. הרקע המצויר (בידיו של יצחק סברדלוב) משתלב היטב עם תהפוכות העלילה המקראית, וכל אלה, יחד עם מוסיקה מקורית ותלבושות עשירות ומגוונות, מהווים יצירה שממש חבל להפסיד.

הערה אחת לסיום: אילן נוב הוא כותב מוכשר, תסריטאי מצוין ואף שחקן בעל עומק, אך נראה לי שבפעם הזו הוא אינו הליהוק המושלם. לדמותו של המארח, שמספר לילדים את סיפורי המקרא, היה צריך לקחת שחקן שיותר מתאים לילדים. מישהו שירתק אותם בשינוי הקול, בתנועות ידיים ובהבעות הפנים. ההקראה של נוב קצת יבשה מכדי להוות אטרקציה לקטנטנים, למרות שדמותו החיצונית מתאימה בדיוק. אך אל תיתנו לפרט קטן זה לקלקל לכם את החוויה. מומלץ מאוד לשבת עם הילדים, לפחות בצפייה הראשונה, כדי לוודא שהבינו את פרטי הסיפור המוצג לפניהם על המסך. אל דאגה, גם ההנאה שלכם מובטחת.