בשבע 185: ללמוד להתאחד

תלמדו מ"קדימה" איך לעצום עיניים ולהתגמש למען אחדות המחנה

רבקה-יפה , כ"ו באדר תשס"ו

אין כמו ימי טרם בחירות כדי להפעיל בתוכנו טייס אוטומטי של הדבקת תוויות ליריבים פוליטיים ודתיים. בלוטות השנאה זבות ריר עסיסי ומתוק:
החרדים האלה, אכפת להם רק מעצמם.
המזרחיסטים האלה רק מתנחלים כל היום.
הש"סניקים האלה עם הקמעות והבאבות שלהם.
ואני שומעת, וחושבת על קדימה. כן, המפלגה הזו שאנחנו כל-כך אוהבים לשנוא ולהשמיץ. אלה שמוכרים את אמא שלהם בשביל להיות בממשלה. אלה חסרי העקרונות, שהעזו לאגד לתוכם זרמים ופערים וניגודים ומחלוקות.
יש באנשי קדימה משהו שמטריף את דעתנו. איננו יכולים להבין איך הם הצליחו להושיב יחד את חיים רמון וצחי הנגבי, את ציפי לבני ושמעון פרס, ולהעמיד פנים של אנשים אחראים ומיושבים בעלי אג'נדה רצינית. כאילו שאנחנו לא יודעים שהם סתם חסרי אידיאלים, שכל מטרתם להגיע להנהגה. כאילו שזה לא בדיוק מה שגם אנחנו היינו רוצים. אילו רק יכולנו להתאחד, למען השם, למען ה'.
אבל אנחנו, אנחנו המופלאים, לנו יש אידיאלים ועמוד שדרה וזקיפות קומה. אנחנו לעולם לא נתעלם מהחסרונות הנוראיים של יריבינו, החרדים האלה והמזרוחניקים האלה והש"סניקים האלה... אנחנו הרי כל-כך נעלים ועקרוניים, חלילה לנו מלהתאחד! אנחנו בחיים לא נוותר על הניואנסים והמחלוקות לשם שמים! מפד"ל עם ש"ס באותה מפלגה? ה' ישמור ויגן ויציל. איחוד לאומי עם יהדות התורה? ממש חילול השם.
הרבה מעלות ומידות טובות יש בציבור הדתי-חרדי, אבל לקנאות פלגנית כמו שיש אצלנו, החילונים הריקניים ואוכלי השפנים לעולם לא יצליחו להתעלות. והכל כמובן לשם שמים.
ביקרתי לפני שנים עם אבי ז"ל בסאטמר, העיר שבה גדל, והוא סיפר לי על שריפת בתי כנסת בידי חסידים מחצרות יריבות – ללמדני שתלמידי-חכמים נצים בפונוביז' לא המציאו את הגלגל. שאלתי חברה חרדית למה חדלה להגיע לשיעורים של רבנית מסוימת, שמגיעה פעם בשבוע לבני ברק מאחת ההתנחלויות, והיא אמרה: "אני לא צריכה ללמוד יראת שמים ממזרחיסטית". נדהמתי. מדובר ברבנית צדיקה וחסודה ששערה משערות ראשה אינה מציצה מהמטפחת, ששרווליה ארוכים ושמלתה רכוסה, שמגדלת משפחה גדולה בצניעות, וכל דבריה ומעשיה מכוונים אך ורק לעבודת ה', אבל בעיניים חרדיות היא "כולה מזרחיסטית".
בצער זכרתי תגובה דומה של בת דודה סרוגה שבאה איתי לשמוע שיעור בנושא חינוך מהטאלנא רבה, ונרתעה כשראתה את לבושו החסידי: "מה פתאום שהחרדי הזה ילמד אותי חינוך ילדים?", או מישהי שבקיבוץ הדתי שלה יש מלון גלאט, והיא תיארה לפני בלעג את אורחי המלון החרדיים, ואפילו לא הבינה למה אני מזועזעת מנימת קולה האנטישמית.
לפני שבוע שוחחתי על כך עם חברה, שהגיבה,"את מספרת לי על קנאות ומחנאות? אני הרי גרה בבית אל..." וד"ל.
"אנחנו לא יותר גרועים מהחילונים", נאנחים בעלי הזיכרון, "פעם קיבוצים ומשפחות התפלגו בגלל אידיאולוגיה, אלא שהיום רק אנחנו עדיין דבקים ברעיונות ונאבקים בלהט אכפתי". ובכן, זה מסביר את הקושי, אבל איננו פוטר אותנו מחיפוש הנוסחה של "יחד שבטי ישראל". כשאנחנו לועגים לעמוד השדרה הרופס של אנשי קדימה, כדאי שנזכור שאילו ידענו להתגמש ולהתאחד סביב הגורם המשמעותי ביותר בחיינו, שהוא יהדותנו, היינו היום המפלגה הכי גדולה בישראל, בזכות המנדטים הרבים שהיו מתקבלים מכל מי שרוצה כאן מדינה יהודית. כשאנחנו בזים לאלו שעושים הכל כדי לקבל כיסא בממשלה, אנחנו שוכחים שבעצם לרצות להנהיג את עם ישראל זו מטרה חיובית, אפילו אם צריך – רחמנא ליצלן – להתאחד לשם כך.

לבחור בה'
פתאום היא אמרה לי: "אמא, זה יהיה נורא אם ניכשל בבחירות. לא יהיה כסף לישיבות, יגרשו יהודים מהבתים... אסור שזה יקרה, אנחנו חייבים, אנחנו מוכרחים להצליח". שמעתי בקולה וראיתי בעיניה את החרדה. ידעתי, הבחירות האלה שוב שיבשו את דעתנו לחשוב שאנחנו קובעים גורלות, שממשלת ישראל מנהיגה את אורחותינו, שחיינו תלויים במשרד הביטחון.
"ילדה שלי", אמרתי לה, לבתי שהיא כבר אמא לשני ילדים, "בואי אלי רגע ותקשיבי. מדינת ישראל היא מתנה יקרה שקיבלנו מהקדוש ברוך הוא, ואת יודעת כמה אני אוהבת אותה. את עוד זוכרת איך סבא סיפר לנו מהי גלות ואיך מוטל עלינו לעשות הכל כדי לשמור על המדינה היהודית שלנו, ולהשתדל ששלטונה יהיה נכון וישר – אבל אל תשכחי שני דברים קצת יותר חשובים מהרכב הקואליציה: אחד, שיש מנהיג לעולם, ושניים, שאת באת לכאן כדי לעבוד את ה'. זה הכל.
"האם שלטון שמאל או ימין, דתי או חילוני, יהודי או גויי, ימנע ממך לקיים מצוות? לעשות חסד? לחנך ילדים יהודים? לגור בארץ ישראל? לעשות הטוב והישר בעיני אלוקים ואדם? בוולוז'ין למדו תורה גם בלי תקציבים ייחודיים. סבתא שלך גידלה ילדים בלי עידוד הילודה וביטוח לאומי. בבחירות הקודמות חשבנו שיהיה אסון אם השמאל יעלה, ובסוף שלטון ימני גירש יהודים. אז ביום הבחירות תשימי בקלפי פתק יהודי, ואל תפחדי כלל".
"וואלה!" היא אמרה וחייכה. אני אולי הייתי מנסחת את זה אחרת. למשל, פרופורציות. למשל, בטחון בה'.