בשבע 185: מי שיישאר בבית – יישאר ללא בית

הרב בני אלון לא מתגרש מהקמפיינים של אייל ארד וקורא לציבור המצביעים להתנער מהתרדה והייאוש # "עבודה נכונה ביופ הבחירות יכולה להכריע את הכף", הוא אומר, ומבטיח ש"אין מה לדבר על כניסה לממשלת אולמרט"

אריאל כהנא , כ"ו באדר תשס"ו

המנהיג הפוליטי של הציונות הדתית בראיון מסכם של ערב בחירות

"אני פונה למיואשים ואומר: גם לפי הסקרים עברנו בשבועות האחרונים מפער של 15 מנדטים להפרש של 7 8 מנדטים. לראובן אדלר ואייל ארד יש אינטרס להרדים את המערכת ולשדר שהכל גמור, אבל אנחנו יודעים, על סמך ניסיון העבר, שאפשר להקטין את הפער בין הבלוקים. עבודה ארגונית נכונה או אחוז הצבעה גבוה יכולים להפוך את התמונה.

"פרס (בבחירות 96') למרות הסקרים, לא היה ראש הממשלה, הערבים מבזבזים לעצמם קולות ואולי לא עוברים את אחוז החסימה, ששתי השינוי, הירוקים ועלה ירוק מבזבזים לצד השני כמעט שבעה מנדטים – כלומר, יש עוד כל-כך הרבה פתחים. אני אומר: אל תיפלו בפח ההרדמה והייאוש. כל קול יכול להשפיע. זה יכול להיות על חודו של מנדט.

"אני פונה דרכך לאנשים ביישובים ואומר: אם תישארו בבית – תישארו ללא בית. אם ביום הבחירות תיתנו את הרכב שלכם – חסרים לנו 800 כלי רכב – זה מה שיקבע. בשלב הזה כבר לא התעמולה ולא המסרים יקבעו, אלא הארגון. שוב, מנסים להראות לנו שהכל אבוד, אבל המתח בין הבלוקים הוא גדול.
"אני מאמין שיום לפני הבחירות הסקרים יראו שיש מתח וכמעט שוויון בין הגושים. במצב הזה, מה שנדרש לעשות הוא להביא אנשים לקלפי. יש לנו אינפורמציה על מאות אלפי בתי אב שבארגון נכון אפשר להביא אותם לקלפי. זה החלק השני של מבצע ה'פנים אל פנים' של השבועות האחרונים. הפירות הם לא רק בשכנוע, אלא גם בארגון. עבודה נכונה ביום הבחירות יכולה להכריע את הכף, כי שכנוע ללא ארגון הוא כמו לזרוע ולא לקצור".

"יש סיכוי לרוב ימני"
בני אלון עובר תהליכים. רפואיים, ולא פחות מכך אידיאולוגיים. אירועי החודשים האחרונים הותירו בו את חותמם הנפשי, ואולי גם הפיזי. ספק אם משפט כזה, למשל, היה יוצא מפיו לפני שנים אחדות. "אדם שהיה רואה בעמונה את הבן או הבת שלו חוטפים מכות אלה בראש משוטרים, אדם כמו נחי אייל שהיה רואה את הבן שלו עם ראש פתוח, במצב קשה, עומד למות, והיה לו אקדח בכיס – אתה חושב שלא היה עוצר את זה?"

כבר שלושה שבועות שהוא עובר מדי יום טיפולי הקרנה בגרונו, ועוד שלושה כאלה ממתינים לו. "בדיקת הסי-טי הראתה שהגידול בגרון הוסר ואין גרורות, אבל בגלל שהגידול היה חודרני החליטו על הטיפולים. יש לי כאבים בגרון, בעיקר קשה לבלוע. גם חלק מהזקן נשרף בהקרנות, אבל ברוך ה' אני בסדר ומרגיש טוב", הוא מדווח באופן פרטני ולא מקובל. אלון, למרות המצב, אינו מוריד את הרגל מדוושת הגז. "הרופאים אמרו לי שסיכויי ההחלמה גדלים דווקא אם לא מתנהגים כחולים וממשיכים לשמור על שגרה, ככל הניתן".

נפגשנו ביום שני בערב במלון הייאט, אחרי הרצאתו בכנס ירושלים. בין לבין עוד העניק שני ראיונות לתקשורת הזרה, וגם אחר-כך לא פרש למנוחה. בשיחת השלמה בעשר בערב מיתן את המשפט החריף: "צריך להיות זהירים מאוד בעניין. זה לא חלילה שאני קורא לעשות דבר כזה, אלא שאסור להביא לידי כך שיהיו סיטואציות כאלה. אדם נורמלי לא יוכל לעמוד במראות כאלה, וכולם – הציבור וההנהגה – צריכים לדעת שנעמוד בהם בעתיד".

התהליך הפוליטי המידי שאליו הוא חותר כרגע, ועדיין מאמין שניתן להגשימו, הוא יצירת גוש חוסם של 61 מנדטים בין הליכוד, הדתיים וליברמן. למען האמת, הוא צודק. הערפל האופף את מערכת הבחירות הזו, העובדה שאין לה שום תקדים, האדישות הציבורית, אחוז ההצבעה הנעלם והבעייתיות בממצאי הסקרים – כל אלה אכן מובילים למחשבה שהעניין אינו גמור, שבישורת האחרונה ניתן יהיה לחצות את המשוכה.

אלון על כל פנים משוכנע שהיעד בר השגה, אף שסקר שהזמינה מפלגתו בסוף השבוע שעבר לא דיווח על תוצאה כזו. "מהסקר שלנו עולה בפירוש שיש סיכוי ל-61 מנדטים. זה תלוי בשני דברים: האחד – להגיע למתלבטים ב'פנים אל פנים', לעורר אותם למחשבה. עשייה משנה סקרים – זה הוכח במשאל ההתנתקות; הדבר השני – הסקרים היום מראים מה אנשים יצביעו אם יבואו לקלפי. הנקודה היא שרבים מהם לא יבואו להצביע.

מהסקר עולה שאחוז ההצבעה מקרב התומכים של האיחוד הלאומי הוא כ-90 אחוזים. זה גבוה מאוד. לעומת זאת, במפלגות הכלליות כמו קדימה והעבודה רק כ-60 אחוזים אומרים שילכו להצביע. כלומר, פתק של איש המחנה הלאומי משמעותי ב-0.3 אחוז ביחס לפתק של הצד השני. זה לכשעצמו מהווה כשניים-שלושה מנדטים". מעבר לכך ישנו הצד הארגוני, שאלון חוזר אליו שוב ושוב.

אתה בונה על גוש חוסם של 61 לימין, אבל מי תקע לידך שליברמן, ש"ס או אגודת ישראל אכן יעמדו בפיתוי ולא ייכנסו לממשלה עם 'קדימה', גם אם ניתן יהיה להקים גוש חוסם?
"היום אף אחד לא מתחייב, ואתה גם לא יכול להשיג התחייבות כזו. זה לא ריאלי פוליטית. יותר מזה, אם לא יהיו 61 אני מניח שכל המפלגות הללו ייכנסו למו"מ עם 'קדימה'. אין להם עכבות. אבל אם תהיה אופציה של 61, מתוך היכרות עם איווט אני אומר לך שלפחות בשלב ראשון הוא לא ייכנס. לגבי החרדים, יש מאבק ברחוב החרדי – ועל כך אני גם עובד – שלא לחזור על טעויות העבר, ולא משנה אם זו ש"ס שאפשרה את אוסלו או אנחנו שנכנסנו לממשלה עם שינוי והקצבאות נפגעו. יש נושאים רבים משותפים: חוקה, תורה, תקציבים – שבהם אנחנו צריכים להיות יחד".

התלות בין הארץ למסורת
מעבר לתהליך הבריאותי והפוליטי ישנם השינויים האידיאולוגיים. עבורו הם המשמעותיים יותר. המרכזי שבהם הוא שבגיל 51, אלון מוצא עצמו אלון בתפקיד המנהיג הפוליטי של הציונות הדתית. בורג של שנות ה-80 או המר של שנות ה-90. והמצחיק הוא שבדיוק בתואר הזה לא רצה לשאת.

בשעתו הוא נכנס לפוליטיקה דווקא דרך 'מולדת' הלא-דתית, כדי לא להיות מגזרי. "עוד לא הספקתי לנתח זאת לעומק, אך יש שתי תשובות בדבר", הוא מתנצל. "האחת, על-פי הצעתי, בגלל העיקרון הזה היא שאנחנו מקפידים לקרוא לעצמנו מפלגה יהודית-לאומית ולא דתית לאומית. נכון שהמפד"ל ותקומה הן מפלגות דתיות, אבל מולדת אינה כזו, וגם המפד"ל החליטה עוד לפני האיחוד לפתוח את שעריה למסורתיים. מעבר לכך, באופן עמוק יותר, מתרחשים אצלי דברים בנקודה הזו. החוויות שחוויתי בשנים האחרונות עם מנהיגים פוליטיים חילוניים במחנה הלאומי מביאות אותי למשבר רוחני, ולא רק פוליטי".

אז כדברי פייגלין וקרפל, מי שלא אמוני לא יחזיק מעמד?
"תראה, גנדי גדל בבית מסורתי. מדי שבת היה אצלו קידוש. גם אצל אריה אלדד. היום אני חושב שגם אצל הציבור שפרק עול חייבת להיות זיקה עמוקה יותר למסורת, כדי לעמוד במשברים של מחויבות עמוקה יותר לארץ ישראל, מעבר לשיקולים של ביטחון ושלום. לא חייבים להיות דתיים, אבל יש צורך בזיקה עמוקה יותר – חייבים לדבר על התלות בין הארץ למסורת".

כוחנו באחדותנו
השידוך עם המפד"ל היה מוצלח? הוא הביא את הפירות המקווים?
"מיד לאחר האיחוד ראינו עליה בסקרים. נכון שעכשיו יש ירידה מסוימת, אבל אני עדיין מאמין שבבחירות אנשים ישימו את קולם ויראו שהאיחוד היה משתלם. מעבר לכך, ידענו שאיחוד משמעותו איבוד קולות באגפים למרזל מחד גיסא ולקדימה מאידך גיסא. אני עדיין חושב שניתן לתקן את הנזקים האלה, ובכל מקרה התועלת גדולה על הנזק. זו אסטרטגיה ארוכת טווח שתחזיק מעמד, ובבחירות הבאות נחבור לכוחות נוספים כדי להפוך לאלטרנטיבה לשלטון.

"חוץ מכל אלה אני חייב לומר שאם לא היה איחוד, אני לא הייתי מעז להראות את פני ברבים. לחשוב ששוב יהיו תשדירים מלחמה בין המפד"ל והאיחוד הלאומי זה לא היה מתקבל על הדעת.
אגב מרזל, אולי בסיטואציה שנוצרה מוטב לעזור לו לעבור מאשר להילחם בו? הוא טוען שאם כל מי שמתלבט אם לתמוך בו יעשה זאת – הוא יעבור.

"אסור לנו לבזבז קולות כמו שהיה ב-92', שלימין היו יותר קולות אבל מנדטים אבדו בגלל הרב לוינגר, מזרחי ו'התחיה' שלא עברו את אחוז החסימה. אני לא מזלזל באיש. יכול להיות שמרזל יכול להביא רוח חדשה לכנסת, אבל צריך להבין שאין לו שום סיכוי לעבור את אחוז החסימה. אם הוא היה מוכיח לציבור ששיש ביכולתו לעבור ושהוא כבר קרוב לאחוז החסימה, ייתכן שהיה מוטב לעזור לו מאשר לגרום נזק לכל המחנה. אבל זה לא המצב. הוא כרגע מקבל בין 0.7 אחוז לאחוז אחד מכלל הקולות. כלומר, הוא רחוק מאוד משני האחוזים, שהם 2.4 מנדטים הנדרשים כיום כדי לעבור. מעבר לכך, בבחירות הקודמות התגייסו למענו חלקים גדולים בחב"ד. הרבה מאוד מהקולות שלו באו מכפר חב"ד. היום לא נותנים לו להיכנס לשם. אין לו אפשרות להביא 70 אלף איש. בפעם הקודמת הוא הגיע ליותר מ-30 אלף. חסרו לו 12 אלף קולות ולא אלפיים כדי לעבור. אני יודע שכמותית אין לו את מספר האנשים הנדרש שיתמכו בו כדי לעבור".

אם 'קדימה' תרכיב את הממשלה, האיחוד הלאומי-מפד"ל תהיה מפלגה אופוזיציונית.
"אחרי האמירות הברורות של אולמרט על נסיגה חד-צדדית, אין מה לדבר על כניסה לממשלה".

כשהחזק הוא הבריון
אלון גם דוחה על הסף את ההצעה לשנת הידברות פנימית "בתוך עם ישראל", כלשונות של אולמרט. "אפשר להידבר כשיש לך רוב גדול בעם, כמו שהיה בימית. אז תמכו בהסכמים יותר ממאה ח"כים, היו שלוש שנים כדי להיערך והיה ברור מה תהיה התמורה. שרון עשה את מה שעשה כשהמצב היה פיפטי-פיפטי. אולמרט מציע הדברות ערב הבחירות, כשהוא יודע שהגושים חצויים. אני לא חושב שיש רוב מסיבי לצעדים האלה כמו שהיה בימי בגין, ובוא נראה בבחירות".
העיקרון הזה נכון מבחינתו לסוגיית הנסיגה החד-צדדית כמו גם לנושא החוקה: "אי אפשר לעשות חוקה בהסכמה כשהמצב הוא חמישים-חמישים".

ואולי ברגע האמת, כמו במשפט שלמה, אתה כמנהיג ציבור צריך לומר שכדי שלא תהיה שפיכות דמים אני-אנחנו מוכנים לוותר?
"האחריות מוטלת בראש ובראשונה על מי שמקבל את הסמכות לשימוש בכוח. לא חשוב אם יהיה רוב וכמה הוא יהיה גדול – אתה לא עושה דברים באיבוד שליטה. האחריות מוטלת על המנהיג. יאיר נווה לא יכול לתת מראש תדריך שבו הוא פוקד להשתמש באלות. אתה לא יכול אחר-כך להגיד 'ידינו לא שפכו את הדם הזה'. אני עושה הכל כדי שמלחמת התרבות לא תיהפך חלילה למלחמת אחים, אבל מי שחושב שלהרוס עם בולדוזר בית שבניתי בעשר אצבעות לשלושה דורות זו לא בריונות – ונכון שהחוק מתיר לך להרוס או מתיר לך להכות מפגין – זה המתכון למלחמת אחים. מלחמת אחים מתחילה כשאחד מכריז 'יש לי רוב'. שם הסכנה".

בני אלון, למרות הסרטן, הסקרים ותכניות החורבן, אופטימי. בסוף כל ראיון יש בינינו סוג של דיון קבוע: אני מביע חששות כבדים מפני העתיד, אלון משוכנע "שהדמדומים שאותם אנו חווים הם אלה שלפני הזריחה, ולא לפני השקיעה. החושך והלילה מאחורינו. היתה שואה, היתה מלחמת יום הכיפורים. אני רואה את המגמה, והיא חיובית. עם ישראל שב לארצו, וכל הדיון הוא אם אנחנו בעקבתא דמשיחא או באתחלתא דגאולה".