בשבע 185: נביאי הסקר

למרות הסקרים המבטיחים ניצחון סוחף ל"קדימה" , המצב בשטח רחוק מלהיות אבוד # בימין משדרים אופטימיות, ובכל מקרה מבטיחים: קואליציית שמאל עם פער קטן לא תאריך ימים

אריאל כהנא , כ"ו באדר תשס"ו

עננה ספקנות דקיקה משוכה בשבועיים האחרונים על הסקרים בישראל. על פניו נראה אמנם שהכל סגור. כבר תקופה ארוכה שכל הסקרים משקפים פחות או יותר את אותה התמונה. 'קדימה', על-פי כל הסוקרים, היא המפלגה הגדולה ביותר. בצירוף העבודה ומרצ ובגיבוי הערבים, היא תוכל לגבש גוש חוסם של 61 ח"כים. גוש הימין-דתיים מגיע לכל היותר לחמישים וקצת מנדטים.

ובכל זאת, יש משהו מטריד באוויר. בשטף הראיונות שהעניקו השבוע כמה סוקרים הם הביעו ביטחון בממצאיהם, אך באותה נשימה לא הוציאו מכלל אפשרות שביום הבוחר יהיו התוצאות שונות. ראשית, זוהי מערכת בחירות חסרת תקדים בכל מובן. אפקט ההצבעה השבטית, שהיה כה דומיננטי במערכות הבחירות הקודמות, הוא נעלם מרכזי. לאיש אין דרך לנבא את השפעתו ברגע האמת מאחורי הפרגוד. סיבה נוספת לבעייתיות של הסקרים היא שיעור ההצבעה הבלתי ידוע. הסקרים, כמו גם הצמתים והמרפסות, מעידים על אדישות ציבורית. עשרות מנדטים עדיין צפים באוויר. ייתכן שכלל לא יילכו להצביע. או מכיוון אחר, כמעט חצי מהנשאלים בסקרים אינם מוכנים לשתף פעולה בגלל חוסר העניין בקרב הפוליטי – עוד עדות שהסקרים אינם תורה מסיני.

בסקר ובשטח
אך את הסיבה העיקרית לכאבי הראש של הסוקרים מספקים בשבוע האחרון יענקל'ה שטרנברג – מארגן העל של מטה 'זזים ימינה', וחבורת הענק שלו. שטרנברג היה הראשון לזהות את ההיקף העצום של הקולות הצפים. כמה סוקרים עלו העניין בעקבותיו ונאלצו ליישר קו. חלקם מקבל מאז און-ליין את ממצאיו.

יתרון הסוקרים על שטרנברג הוא המדגם המייצג. שטרנברג אינו עובד על-פי מדגם אלא 'רק' בקרב 2500 קלפיות שבבחירות הקודמות היה בהן יתרון לימין. יתרונו של שטרנברג על הסקרים הוא מספר הנשאלים האדיר שעמם משוחחים אנשיו. "יש לי 1000 1500 טלפנים. מתחילת השבוע עשינו כ-40 אלף שיחות טלפון בכל ערב".

הנתונים שאוספים הטלפנים מלמדים שבקלפיות הנבדקות – המוטות לכשעצמן – יש ל'קדימה' ולמפלגות השמאל גם יחד לא יותר מ-24 מנדטים. גוש הימין-דתיים זוכה בהם ל-50 אחוזים. בשקלול ההטיה מעריך שטרנברג: "'קדימה' לא תקבל יותר מ-25 מנדטים, אבל אני לא רוצה להיכנס לוויכוח עם הסוקרים".

יהיו הנתונים אשר יהיו, העבודה האינטנסיבית שלו ושל אנשיו נמשכת, והיא לכשעצמה משפיעה. "בימים האחרונים יוצאים כ-40 אוטובוסים, עם אלפיים משכנעים מדי ערב ועוברים מדלת לדלת. בירושלים למשל גמרנו את כל שכונת פסגת זאב. אני מעריך שכבר הזזנו מנדט, ויש לנו עוד שבוע. אני לא אומר שניצחנו, אבל זה מזכיר מאוד את בחירות 96' ואת משאל המתפקדים". שטרנברג היה בשני המקרים ההם תורם מרכזי למהפכים ימינה.
על שני נתונים יש הסכמה בינו ובין הסוקרים. הראשון הוא ארגון יום הבחירות: "כשיצאנו לדרך, חשבנו שניתקל בקיר ברזל של תמיכה באולמרט וב'קדימה'. זה לחלוטין לא המצב. מה שאנשים אומרים הוא: 'אנחנו ימין, אבל בשביל מה ללכת להצביע'. המטרה כעת אינה לשכנע אותם בעד הימין אלא לגרום להם להצביע. אם נביא אותם לקלפי הם כבר ישימו את הפתק הנכון".

ההסכמה השנייה בין שטרנברג לסוקרים היא האכזבה מהליכוד. כמעט שליש מהשיחות של טלפני 'זזים ימינה' נענות בתשובות המיואשות מהליכוד בפרט ומהפוליטיקה בכלל. "אנשים מדברים על הפגיעה בקצבאות, או על כך שגם נתניהו יחזיר שטחים", מדווח שטרנברג. את נקודת התורפה הזו מזהים גם בליכוד, ובה ממקדים את המאמץ האחרון.

אווירה ליכודניקית
ביום שני בערב ארגן סניף ירושלים של הליכוד כנס במלון 'מגדל הכנסת'. כל צמרת המפלגה נכחה, אף שנראתה מותשת. גדעון סער בהה באוויר, לימור לבנת השעינה פנים חמוצות על כפות הידיים, ישראל כ"ץ נקלט משועמם, נתניהו הקרין עייפות, סילבן שלום חזר בפעם המיליון על סיפור האזהרה שהזהיר את אולמרט מפני השתתפות החמאס בבחירות במזרח ירושלים. אחר-כך ביקר את תכנית הנסיגה של אולמרט. "הוא מדבר על להשאיר את אריאל. ומה יהיה עם אלון מורה?" הרעים.

מי שהצליח לשלהב את האווירה היה עוזי לנדאו. "התקשורת אוהבת את 'קדימה' והעם אוהב אותנו", ירה לקול תשואות. בקהל אכן היתה האווירה ליכודניקית במיטבה. הפעילים התגאו בכנסי הבחירות המוצלחים. "'קדימה' הזמינה אולם באשקלון עם 2000 מקומות, אבל לכנס באו רק 200 איש, ששילמו להם כדי להגיע", סיפר אחד.

כשנתניהו עלה לנאום שוב היה החשמל באוויר. הג'ינגל התנגן, הקהל עמד על הרגליים. איכשהו, ביצירת האווירה הליכוד עדיין עולה על כולם. דברי נתניהו, ולא במקרה, כוונו בדיוק אל אותם מאוכזבי ליכוד המסרבים לחזור הביתה. "אנשים יגידו לכם", אמר לפעילים, "'אנחנו כועסים על התכנית הכלכלית'. תסבירו להם שלא היתה ברירה. הכל עמד ליפול לתהום. היינו צריכים לעשות צעדים קשים".
גם הוא תקף את 'ההתכנסות'. "ממשלת אסלאם קמה כאן, ו'קדימה' מתכוונת למסור לידיה 90 אחוזים מהשטח. זה מדהים. זה לא יביא שלום, זה יביא קסאמים". בקהל הביתי המסר התקבל בהסכמה. הסיומת שלו היתה אופטימית: "הליכוד", דרבן את השומעים, "יחזור להנהיג את המדינה. בואו נשפיע ובואו נפתיע". למחרת היום חזר על אותם תכנים בכנס ירושלים ובשידורי התעמולה. מי יודע, אולי הפעם המסר יצליח לפרוץ.

קשים להשגה
גם אם יקרה הנס של חזרת הליכודניקים הביתה, וגם אם שטרנברג יגיש למנהיגי הימין את מתנת ה-61, לא יהיה בכך כדי להבטיח שממשלת ימין-דתיים אכן תקום. מפלגות הלוויין הטבעיות לא ממהרות לחיק הליכוד אלא משחקות את תפקיד הבלתי ניתנות להשגה. גורם בש"ס אומר כי המפלגה תעדיף ממשלת ימין אם תהיה אפשרות כזו, אך נזהר מלהתחייב. ליברמן – אמנם לצרכי הקמפיין – אומר שלא עולה בדעתו להצטרף לממשלת ליכוד. האגוז הקשה ביותר הוא יהדות התורה. "אני מתפלא על הדרישה", אמר לי השבוע מס' 1 ברשימה, ח"כ יעקב ליצמן. "הם באים אלינו בטענות? איפה הם היו כשקיצצו בקצבאות? הם נכנסו לממשלה עם 'שינוי' ופגעו בדברים הכי יקרים לנו". ליצמן מונה שורת דרישות שתציב מפלגתו בפני מי שירכיב את הממשלה: קצבאות הילדים, שמירה על החינוך העצמאי, תקצוב הישיבות וקידום החוקה בהסכמתם בלבד. דרישה להכניס מפלגה דתית נוספת לקואליציה אין לו. ועם זאת, הוא אומר: "מי שיחליטו בעניין הזה, כמו בכל דבר אצלנו, הם הרבנים".

כמה כמה
גם במקרה של הפסד לגוש הימין, תהיה משמעות לפער בין הגושים. קואליציה שתרכיב 'קדימה' אך תישען על רוב ערבי או תהיה תלויה במפלגה ימנית או דתית עשויה לסבול מקשיי הישרדות כבדים. זאת בנוסף למחלוקות הפנימיות במפלגת השלטון העתידות לפרוץ אחרי הבחירות. לכן, גם הפסד בפער נקודות קטן לגוש הימין – 62 מול 58 למשל – עדיף על 'שב ואל תעשה'.