בשבע 187:

חגי סגל , ח' בניסן תשס"ו

ישראל ביתו
הידיעות המדכדכות על הקפאת בנייה עצמית בהתנחלויות בעומק השטח, מחשש שייעקרו, אינן מדויקות: בבית משפחת ליברמן ביישוב נוקדים שבמזרח גוש עציון מתבצעים בימים אלה שיפוצים נרחבים. בעל הבית, פוליטיקאי עם חושים בריאים בדרך כלל, מעריך שממשלת אולמרט תיפול בתוך כשנתיים בטרם תצליח לבצע את מזימת ההתכנסות.

תקלה בדואר
מורה ותיק למתמטיקה, שניסה להבהיר לי לפני שנים רבות את נפלאות תורת ההסתברות, תיאר לי לצורך כך תרחיש דמיוני משעשע: רוב התושבים הבוגרים בירושלים מחליטים ביום בהיר באחד, בשעה ארבע אחרי הצהרים, ללכת לסניף הדואר ברחוב יפו. הרי לכל אחד יש לפעמים סידורים כאלה או אחרים בדואר, ובאופן תיאורטי יכול לקרות שכולם יבחרו לעשות את זה באותה שעה.

ואז, בארבע ורבע בערך, רחוב יפו מתמלא פתאום נחשולי אדם. קהל עצום נדחס ונדחף לשם. 200 אלף איש ואישה. כולם שואלים 'מה קרה?', על מה ולמה המהומה, ולאף אחד אין תשובה. משטרת ירושלים מכריזה על מצב חירום. קצין המודיעין שלה נאלץ להודות בעיניים מושפלות שגם לו אין מושג מה פשר ההתקהלות ההמונית ברחוב, ואיזה ארגון עוין עומד מאחוריה. לא היו לו התרעות מוקדמות.
"בסך הכל הלכתי לקנות בולים", מספר עד ראייה בגלי צה"ל, "ופתאום ראיתי שהרחוב מפוצץ באנשים". גם לעדת הראייה של קול-ישראל יש סיפור דומה: "הלכתי לקבל דואר רשום, וכמעט נמחצתי. אני לא יודעת מה קורה פה". כעבור שעתיים-שלוש ההמון מתפזר בהדרגה, בין השאר משום שבינתיים הגיעה שעת הסגירה הטבעית של הסניף. בבתי החולים בעיר מאושפזים מאות נפגעי מעיכה, ואיש לא מעלה בדעתו שכל התפוצצות האוכלוסין הפתאומית נובעת מצורכי דיוור. בכנסת מוקמת ועדת חקירה פרלמנטרית.

מה ההסתברות שתרחיש כזה יקרה באמת? בערך כמו הסיכוי לזכות בפרס הגדול בלוטו שלושה שבועות רצוף. האם זה יכול לקרות בכל זאת? כן. תורת ההסתברות היא גם תורת התגשמותו של הבלתי אפשרי כביכול. הנה, ביום ראשון ירדה בירושלים כמות גשמים שלא נמדדה מעולם בחודש אפריל, ובן לילה נמחק אוברדראפט גדול במאזן הגשמים השנתי. ביום שלישי בשבוע שעבר קרה אפילו משהו סנסציוני יותר: כ-160 אלף אזרחים ישראלים בוגרים, ובעצם לא כל-כך בוגרים, הצביעו למפלגת גמלאים מצחיקה. יום יומיים לפני הבחירות היא התנדנדה על גבול אחוז החסימה, ופתאום זינקה לשבעה מנדטים. כמו בסיפור הדמיוני הנ"ל קיבלו המוני מצביעים החלטה ספונטנית לנהור לאותה מפלגה. מצב רוח רגעי דחף אותם לזרועותיו של רפי איתן קשישא.

כשהתקשורת התאוששה מההלם הראשוני, והתחילה לשאול את איתן ואנשיו מה המצע המדיני שלהם, הם גירדו במצח, הביטו זה בזה נבוכים, משכו בכתפיים, כחכחו בגרון, ובסוף הבטיחו להיוועד בהקדם ולקבל החלטה: אולי התכנסות, אולי מפת דרכים, אולי משהו אחר שהעיתונות תמליץ עליו. נראה. וכך, בבלי דעת, נקבע לו גורל האומה.

לזכותם ייאמר שהמבוכה הזאת, הבורות הגדולה בעניינים מדיניים, דווקא מייצגת נאמנה את קהל בוחריהם. רוב גימלאי ישראל הפסיקו להתעניין בענייני מלחמה ושלום. בעצם, גם בוחרי קדימה צעירים לא התעניינו יותר מדי. גברת אחת מראשון לציון, שדווקא עשתה רושם אינטלגנטי למדי, אמרה לי שבוע לפני הבחירות שהיא תצביע קדימה, כי "אולמרט ישמור על כל ההתנחלויות". אין לי מושג מה הצביעה בסוף. יכול להיות שביום הבחירות היא הציצה מהחלון, ראתה את כולם הולכים לדואר, והחליטה להצטרף.

עיניים לכותל
אחרי נצחונו בבחירות בשבוע שעבר הלך אהוד אולמרט לכותל וטמן פתק בין האבנים הקמוטות. סקר שפורסם בתוכנית 'המלה האחרונה' בגל"ץ העלה שרוב אזרחי ישראל, מאמינים שהוא הלך לשם כדי להחניף לדתיים, לא מטעמי יראת שמים צרופה. זה מזכיר בדיחה שמופיעה בהגדת נחמה לייבוביץ' לפסח: שתי נשים חילוניות מגיעות בשבת לכותל. אחת מהן שולפת פתאום עט וכותבת על פתק בקשה אישית מהיושב במרומים. חברתה, שמבינה משהו בחילול שבת, מושכת לה בשרוול ולוחשת במבוכה: "ליאורה, לפחות תכתבי את התאריך של מחר".

מדינה זיגזג
לסוציולוגים ולאנתרופולגים שמנתחים ברצינות תהומית את תוצאות הבחירות, מהפך 2006 עלאק, הנה חומר למחשבה: עד 1977 היה ציבור הבוחרים יציב כמו צוק סלע אלפיניסטי, ושמר אמונים למפא"יניקים, אבל מאז הוא הפכפך כמו גלשן גלים בחופי הוואי. ב-25 השנים האחרונות התחלף כאן השלטון מדי בחירות לכנסת, ללא יוצא מהכלל: ב-1981 הימין ניצח, ב-1984 השמאל ניצח (נצחון דחוק אמנם, אבל שמעון פרס נעשה ראש-ממשלה לשנתיים). ב-1988 הימין ניצח, ב-92' השמאל, ב-96' הימין, ב-99' השמאל, ב-2003 הימין, וב-2006 שוב שמאל.

מסקנה: עם ישראל לא מחליף ממשלות על-סמך חשבון נפש מקיף, אלא בעיקר מתוך שעשוע. משעמם לו.

תעלומה
ערב הבחירות ממש הודיעה מפלגת חי"ל ש-55 אלף איש התחייבו להצביע בעדה. אחרי יומיים נמסר שמספר החותמים עלה ל-57 אלף. לאן הם הבריזו בסוף? למי הצביעו ברגע האמת? לגימלאים, אולי?