בשבע 187: מפלגת העשירים

אחוזי תמיכה גבוהים לקדימה בשכבות המבוססות ● איך להתייחס לקצינים תושבי יש"ע שהשתתפו בגירוש

עמנואל שילה , ח' בניסן תשס"ו

אחד ההיבטים המעניינים שעולים מניתוח תוצאות הבחירות באזורים השונים, הוא איפיונה הברור של קדימה כמפלגתם של העשירים ובעלי ההון. מפלגת השלטון החדשה, שרבים מאנשיה מטפחים קשרים נפתלים של טובות הנאה הדדיות עם אנשי עסקים בארץ ובחו"ל, זכתה לתמיכה גורפת באזורי המגורים המובהקים של השכבות המבוססות.

29 המנדטים של קדימה משקפים קרוב ל-25 אחוזים מקולות המצביעים. אך בערים הוותיקות והמבוססות היה שיעור התמיכה ב'קדימה' גבוה באופן ניכר מהממוצע הכלל-ארצי: 35.3 בהוד השרון, 35.1 בהרצליה, 34.3 ברעננה, 32.4 בראשון לציון, 32.2 בגבעתיים ובזכרון יעקב, 31.4 בכפר-סבא ובקרית אונו, 30 ברמת-גן, 28.9 בחיפה ובחולון, 27.9 בתל-אביב.

זאת לעומת תוצאות נמוכות מהממוצע בערי הפריפריה: 21.6 בבאר שבע, 19.3 בשלומי, 18.1 בטבריה, 17.6 בקרית שמונה, 17.4 ברמלה, 14.6 בלוד, 13.6 בקרית מלאכי, 12.4 בבית שאן וכו'.
כצפוי, הליכוד אכן התרסק בעיירות הדרום, אבל גם קדימה הגיעה שם להישגים נמוכים בהרבה מהממוצע הארצי שלה. בנתיבות ירד הליכוד מכ-30 אחוז בבחירות הקודמות ל-9.5 בלבד הפעם, אבל קדימה קיבלה שם עוד פחות: 4.4 בלבד. 11.7 אחוז בלבד העניקו לקדימה תושבי שדרות, שכנראה אינם שבעי נחת מפירות ההתנתקות שממשיכים ליפול שם בין הבתים. בירוחם 13.9 אחוזים בלבד הצביעו 'כן', במצפה רמון לא יותר מ-10.5, ובאופקים רק 9.1 אחוזים.

כאמור, לשיא כוחה הגיעה קדימה ביישובים המוכרים כמועדפים על עשירי ישראל: בסביון הצביעו לקדימה 47.2 אחוזים, ובכפר שמריהו יש לקדימה רוב מוחלט: 51.1 אחוזים.

אין מנדט מוסרי

הפעם יהיה קשה לטעון שאולמרט לא קיבל מנדט. אלא שכפי שאמרנו בעבר אין לשום רוב, אפילו לא 'רוב יהודי', זכות מוסרית להכריז על גירוש יהודים בארץ ישראל. זה נגד התורה, וזה בלתי מוסרי בעליל גם לפי הנורמות המוסריות המקובלות בחברה החילונית המערבית. ההכרה הפשוטה הזאת לא מצליחה לחדור לתודעתם של מרבית ההוגים ואנשי התקשורת רק משום שהם שמאלנים חסרי יושר אינטלקטואלי ובעלי מוסר סלקטיבי. בג"ץ מסרב להכיר בכך רק משום שבהרכבו הנוכחי, כדברי זבולון המר, בית המשפט הוא סניף של מרצ.

ואם לרבים מאנשינו אין האומץ המוסרי ובהירות הדעת לקבוע זאת, נצטט לעזרתם שוב את דברי מנהיגי השמאל ביחס לאפשרות של גירוש פורעים ערבים מכפריהם, בהוראת ממשלה חוקית ונבחרת.
כך כתבו יוסי שריד ויאיר צבן: "אנחנו את פקודת הטרנספר איננו ממלאים, וגם הילדים שלנו וחניכינו אינם ממלאים אותה. גאולה כהן ורחבעם זאבי ומאיר כהנא יצטרכו לעשות את מלאכת הגירוש בעצמם, כאשר אנחנו עומדים בדרכם ושוכבים על הדרך".

והנה מה שהציע טומי לפיד לחילונים לעשות כדי לכפות על תלמידי ישיבות להתגייס: "רק אם מאות ואלפים של חייבי גיוס יחזירו את צווי הגיוס שלהם בצירוף הסבר שהם מסרבים לשרת כאזרחים ממדרגה שנייה, יבינו הפוליטיקאים כי הגיעו מים עד נפש. רק אם כיתות שלמות של שמיניסטים יסרבו להתגייס, לא מפני שהם אינם פטריוטים אלא מפני שהם כן פטריוטים... רק אם קציני קבע יסרבו להאריך את שירותם בטענה שאינם מוכנים לשלוח לקרב חיילים חילוניים בלבד - רק אז תיאלץ המערכת הפוליטית להזדעק לעזרת צה"ל (ולגייס בכפייה את תלמידי הישיבות)".

ואל תאמרו: אנחנו אחראים יותר מהם ודואגים לשלמות צה"ל. תפקידכם הוא לשמור על ההתיישבות, כי זולתכם אין מי שיעשה זאת. את הדאגה לשלמות צה"ל ואיכותו תשאירו לרמטכ"ל, או לשר הביטחון, או לתא"ל טל רוסו. אל תתרצו בק"נ טעמים את חוסר יכולתכם להשתחרר מהתלות המנטאלית בתרבות החילונית השלטת. לקראת חג החירות, השתחררו מהצורך האובססיבי לשאת חן בעיני האליטות המובילות ולקבל מהן אישור ולגיטימציה.

תוצאות הבחירות שולחות אותנו, לצערנו, לסיבוב נוסף של מאבק נגד חורבן ההתיישבות. חייבים ללמוד משגיאות העבר, להתגייס ולהיערך בעוד מועד. היתרון הפעם הוא שברור לכול שהחורבן אפשרי, וגם שידוע כבר מה לא עוזר: אסור לסמוך על הנס, ואי אפשר לנצח רק באהבה.

תוכחה במקום אלימות

בקרני שומרון חובלה השבוע מכוניתו של סגן-אלוף בצה"ל, בעל תפקיד בכיר בתחום הלוגיסטיקה. ארבעת צמיגי המכונית נוקבו, והשמשה הקדמית ומכסה המנוע רוססו בסיסמה "יהודי לא מגרש יהודי". באתרי החדשות נכתב כי האיש נטל חלק במבצע הריסת הבתים בעמונה. אחרים דיברו עליו כמי שהשתתף בשינוע כוחות הגירוש מגוש קטיף לצפון השומרון - סוג של מעורבות במעגל שלישי או רביעי. אינני יודע מה מידת האמת בהאשמות הללו, וההתייחסות תהיה להיבט העקרוני ולא למקרה הספציפי.

קל להסתייג מפעולתם של אותם "פעילי ימין" שבאים באישון לילה ועושים דין לעצמם. יש הרבה יותר מחוסר תקינות במצב שבו אנשים (או נערים) ממנים את עצמם כדי לבצע משפט שדה ללא סנגוריה שבו הם התובעים, הם העדים והם גם השופטים. אלא שמעשי נערות פסולים שכאלה קורים בעיקר משום שההנהגה הציבורית מותירה וואקום, ואינה מעמידה על מתכונתה הראויה את מערכת היחסים בין הציבור ביש"ע לבין אותם אנשים אשר לוקחים חלק במעשי ההרס והחורבן.

ביישובי יש"ע גרים קצינים שמבקשים ליהנות משני העולמות. מצד אחד לחיות בתוך קהילה איכותית ותומכת, עם שכנים טובים ועם מוסדות חינוך דת וקהילה משופרים, כפי שההתיישבות ביש"ע יודעת להעמיד. בד בבד, הם מבקשים להחזיק בפרנסתם בדרגתם ובמעמדם בתוך המערכת הצבאית, גם אם לשם כך יידרשו לחתוך את הענף שעליו הם יושבים ולהשתתף בהרס עתידה של התיישבות שבקרבה הם חיים. המצב האבסורדי הזה הוא נפיץ ובלתי נסבל.

בימים בהם צה"ל נדרש למשימה המכוערת, הבלתי-מוסרית והאנטי-דתית של החרבת ההתיישבות היהודית, אין לקבל נאמנות כפולה. אם אין באפשרותם להשתחרר מהמשימה הנוראה והבזויה, על הקצינים תושבי יש"ע לבחור בין חברות בקהילה לבין סיוע למי שמחריבים אותה. קצין צה"ל שמשתתף בהחרבת יישובים לא צריך להיות מותקף באלימות, אבל עליו להיות נתון לביקורת ולגינוי.
זה לא נעים ולא נוח, אנו אוהבי שלום מטבענו ואף אחד לא רוצה להתקוטט עם שכנו. אבל שתיקה ומעבר לסדר היום משמעותה לגיטימציה להמשך ההרס של מפעלנו.