בשבע 187: שלום ליהלום

שאול יהלום, פרלמנטר ותיק ומשופשף שהפך לחלק בלתי נפרד מנוף הפוליטיקה הדתית, נפרד בימים אלו בעצב מכיסא הח"כ. אפילו ארגון הגג של הנכים, שקרא להצביע למפלגתו בזכות החוקים הרבים שהעביר יהלום לטובתם, לא עזר לו להישאר בכנסת

עדי גרסיאל , ח' בניסן תשס"ו

יהלום מודה בכישלון האיחוד-מפד"ל בבחירות, וחושב שקמפיין שמתמקד יותר בחינוך וברווחה היה מביא את המנדטים המקווים למפלגתו. אם רק היינו נותנים לו, הוא כבר היה משפיע מבפנים

שאול יהלום מנסה לשמור על אווירה של 'עסקים כרגיל'. מצויד בקלסר עם פירוט תוצאות הבחירות וקטעי עיתונים, הוא מדבר בלהט אופייני על המסרים החברתיים שלא הובלטו מספיק בקמפיין האיחוד-מפד"ל. אבל מתחת ללויאליות המפלגתית מסתתרת בטן מלאה של אכזבה ומרירות: דווקא מי שהיה הפרלמנטר המצטיין של הכנסת היוצאת, שקיבל מחמאות מקיר לקיר על פעילותו החברתית, מוצא את עצמו בחוץ. וכמוהו גם ח"כית מצטיינת נוספת, גילה פינקלשטיין.

כששאול יהלום מנתח את מספר המצביעים לאיחוד-מפד"ל ומשווה אותו לסכום מצביעי שתי המפלגות בבחירות הקודמות, הוא מגיע למסקנה שהמספרים כמעט זהים: כ-230 אלף מצביעים. "אין ספק שלא מדובר בהצלחה. האיחוד לא נתן יותר ממרכיביו: בנפרד היינו עשרה, ואחרי האיחוד תשעה", הוא אומר.

איך אתה מסביר את הכישלון הזה?
"לא הגענו לציבורים אחרים, מעבר לקהל שלנו. כל אחד ממרכיבי האיחוד הביא את ה'סחורה' שלו, אך לא הצלחנו יותר מזה".

מי היית רוצה שיצטרף?
"הייתי מנסה לפרוץ לציבורים שמוגדרים לא כימין, אלא כמרכז עם נטייה לימין".
למה שהם יבואו אליכם?
"כי אנחנו מייצגים את האופי היהודי של המדינה. על זה היתה המחלוקת: אם יש לנו סדר יום חדש, או שמדובר בחיבור פורמלי בלבד. לדעתי היינו צריכים לתת את הדגש על נושאי החינוך, החברה והזהות היהודית – פרט לארץ ישראל. כתוצאה מכך שהתמקדנו רק במאבק על הארץ היתה זליגה של מצביעים שהלכו למפלגות כמו 'תפנית'. לצערי, הציבור לא ראה בנו מפלגה כזו. אולי זו גם אשמתנו. התוצאה היתה שנשארנו עם מה שהיה לנו".

איך ציפיתם להגיע לקהלים חדשים כשיש רק חילוני אחד (אריה אלדד) במקום ריאלי ואישה אחת, שאפילו לא נכנסה?
"אני מסכים. אני הראשון שאגיד שהיו בעיות ברשימה. המסר ששידרנו לא היה חדש".
יהלום מסכים שעל-פי הפעילות בשטח, שנצבע בכתום, המפלגה המאוחדת היתה צריכה לקבל הרבה יותר מנדטים. "יש תופעה מוזרה", הוא מנתח. "בדרך כלל הפעילים מהווים אינדיקציה למעגלי תמיכה רחבים יותר. אצלנו השטח היה חזק – ראו את זה בצמתים, אבל מעבר לזה לא היה יותר. מעגל הפעילים חפף למעגל המצביעים, שהיה אמור להיות רחב הרבה יותר.

לא רק כתום
"אנחנו, המפד"ל, קראנו לא להצטמצם רק בכתום, אלא לפנות גם אל הכתום-כחול, וזה לא נעשה", קובל יהלום. "הסיסמה 'ימין חדש עולה', למשל, מגדירה אותנו רק כימין ומרחיקה מאיתנו ציבורים אחרים. יש לי ניסיון לא מוצלח עם הגישה הזו עוד מהבחירות בשנת 92', כשכיהנתי כראש מטה ההסברה של המפד"ל. טבעתי אז את הסלוגן 'המפד"ל לימינך'. זו היתה סיסמה מצוינת שהלהיבה את הפעילים, אבל בקלפי קיבלנו רק שישה מנדטים, למרות שבאותן שנים הפוטנציאל שלנו היה תשעה".
יהלום טוען שכמחצית מהציבור הדתי-לאומי ממוקם מבחינה מדינית קרוב למרכז, ואינו מוכן להסתפק רק בדגל של ארץ ישראל. כהוכחה הוא מזכיר שב'ימי הזוהר' של הברית ההיסטורית עם תנועת העבודה קיבלה המפד"ל 12 מנדטים.

לא נעים לומר את זה למפלגה היחידה ששרדה מקום המדינה, אבל הסקרים ניבאו שאם המפד"ל היתה רצה לבד היא לא היתה עוברת את אחוז החסימה.
"ראינו כבר בבחירות האלה שהסקרים טועים. הם לא חזו את עליית הגמלאים ואת התרסקות הליכוד, וחשבו ש'קדימה' תקבל הרבה יותר מנדטים ממה שקרה בפועל. אני מאמין שאם המפד"ל היתה רצה בנפרד, היא היתה עוברת את אחוז החסימה".

אז אולי חבל שהמחנה הדתי-לאומי לא רץ בשני ראשים?
"מצד שני, המריבות הפנימיות היו פוגעות בנו והיינו מבזבזים עליהן את רוב האנרגיות, במקום להילחם על סדר יום אחר. האחדות היא טובה, אך בסופו של יום הבוחר לא השתכנע. מאחר שאי אפשר להחליף את הציבור, אנחנו צריכים להתבונן לעתיד ולחשוב איפה טעינו ומה אפשר לתקן. אני מאמין שאם נהיה הרבה יותר פתוחים כלפי חלקים גדולים מהציבור שלא הלכו איתנו, נוכל לשפר את התוצאות בבחירות הבאות".

אתה בעצם מציע להפוך את המפד"ל למימד ב'. להזכירך – הם מעולם לא עברו את אחוז החסימה.
"אין שום קשר: למימד יש רק דגל אחד – ויתור על שטחים. אין לה שום אג'נדה חברתית או דתית מעבר לכך. אנחנו צריכים להיות אנטי-מימד בהשקפה על ארץ ישראל ולהילחם למען ההתיישבות, ובמקביל להיאבק באותה נחישות גם בחברה, ברווחה ובחינוך".

יש ביקורת מהכיוון ההפוך, שביטא אותה אליקים העצני ב'בשבע' בשבוע שעבר: הייתם יותר מדי ממלכתיים וכנועים, נשארתם בממשלה יותר מדי זמן, וזה המאיס עליכם ציבורים רבים שהעדיפו את מרזל, או שלא טרחו להצביע כלל.

"מרזל קיבל כמנדט אחד. בבחירות הקודמות הוא קיבל כמעט שניים, מה שאומר שהמפד"לניקים לא 'הפריעו' לימין. קשה לי גם להאמין ש'נערי הגבעות' שלא הצביעו שווים יותר ממנדט. מעבר לכך, אם בודקים את התוצאות רואים שביישובי יש"ע יש לאיחוד מעל 70 אחוזים מהקולות, וגם בקיבוץ הדתי עברנו את ה-60 אחוז".

ובכל זאת, יהלום מסכים שהנושא שווה בדיקה. הוא מגלה שבעוד שבערב בחירות המפלגות מוציאות סכומי עתק על סקרים, אחריהן הן שקועות בחובות ולא עוסקות בניתוח ובבדיקה של התוצאות. "אולי זה אתגר לעיתונות שלנו", הוא מציע. "לבצע סקר עומק שינתח איך הצביע הציבור הדתי-לאומי: כמה מנדטים זלגו לליברמן, לש"ס ולמפלגות אחרות".

אולי הנחרצות שלך בהתנגדות לסירוב פקודה ובגינוי הקו התקיף, למשל בכפר דרום, הרחיקו מנדטים?
"סירוב פקודה אינו קו תקיף", טוען יהלום. "סירוב פקודה יוביל לחורבן הבית, כמו בימי בית שני. היום נסרב לעקור יישובים ומחר השמאל יסרב להגן על כפר עציון וקדומים. השבוע היתה חתונה בסבסטיה, ובתקשורת כבר שאלו למה שלחו גדוד צנחנים לאבטח אותה. אבל לא שמעתי על חייל אחד מ-890 שסירב לעשות זאת. אם נשתמש בנשק הזה, זה יכול לקרות בעתיד. אגב, כל מועמדי הרשימה המשותפת אמרו במפורש שהם נגד סרבנות".

לגבי קו המאבק סבור יהלום שיש להתנגד בצורה פסיבית בלבד. "גיניתי רק את מי שהתנגד אקטיבית והרים יד על חיילים. ולא רק זה, ביוזמתי כונסה ועדת חוקה חוק ומשפט שקראה לבטל את מרבית כתבי האישום נגד בני הנוער שהתנגדו לגירוש. חייבים להבין שמצבנו מסובך, והעמדות שלנו צריכות להיות מורכבות בהתאם. אדם יכול להיות בעד ארץ ישראל ובעד ההתיישבות, אך נגד הסרבנות".

אם מחר יחליטו לפנות את ביתך באלקנה, גם אז תטיף לציות לפקודות?
"בוודאי. אני אמחה, כמו שעשיתי במשך השנים בהפגנות רבות, אך לא אטיף להתנגדות אקטיבית. סרבנות היא התנגדות אקטיבית, והצבא לא יעמוד בזה".

יש הטוענים שגם אם הצבא יתפרק, נוכל להגן על עצמנו.
"זו גישה ילדותית, שלא קוראת נכון את המציאות וגם טועה בהשקפת העולם. הרי הקב"ה לא רוצה גאולה של 20 אחוזים מהעם, אלא כזו שבאה מתוך אחדות מלאה".

גם אם זה ייגמר בסופו של דבר בנסיגה מלאה ובהרס כל ההתיישבות ביו"ש?
"אני מתפלל שזה לא יקרה, אבל צריך לזכור שאנחנו לא עושים את החשבונות של הקב"ה. הדור שלנו, זה של ששת הימים, התקדם יותר מאשר דור תש"ח. אמנם לא מספיק, אך הכיוון נכון. בראייה היסטורית, גם אם אנחנו הולכים עכשיו צעד אחד אחורה, יש לנו 'פור' של שני צעדים קדימה, ותסלח לי על השימוש במילה הזו. 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' זו לא סתם סיסמה. אי אפשר לעשות ולקבל הכל עכשיו".

טלנובלה בשירות הימין
במסגרת תעמולת הבחירות היה יהלום אחראי לאחד המיזמים יוצאי הדופן, שלא לומר הביזאריים, בנוף התשדירים המשמים: 'הטלנובלה של המפד"ל'. בכחצי תריסר הפרקים ששודרו ניסו השחקנים הצעירים שאותם הדריך להעביר את המסרים שאותם הוא מגדיר כ"מורכבים", כמו "מאמינים במדינה, מחליפים את הממשלה". "הרעיון היה לקחת פלטפורמה פופולרית, ובאמצעותה למשוך אנשים מכל שכבות הציבור", הוא מסביר.

אין זו הפעם הראשונה שיהלום מתעסק בחומרים טלוויזיוניים. בעקבות פנייה שלו הוחלט לשדר את תכנית הסאטירה הפופולרית 'ארץ נהדרת' בשידור חוזר גם בימי חול. "התגובות שקיבלתי באתר האינטרנט שלי היו מעורבות", מעיד יהלום. "כמחציתן תמכו ביוזמה, אך החצי השני היה בנוסח: 'איך אתה מעז להביא לנו את התכנית הכי קלוקלת בטלוויזיה. למה בכלל להחזיק את המכשיר הטמא הזה'".
גם הטלנובלה זכתה לביקורת. יהלום: "הגעתי יומיים לפני הבחירות לדוכן של המפד"ל בכיכר רבין, ופנתה אלי בחורה אחת בטרוניה: למה לעשות טלנובלה ולהיכנע לתרבות המערב, ואיך אפשרנו שבג'ינגל שלנו ישירו בנות, למרות שמדובר במקהלה".

ממגוון התגובות מסיק יהלום שהציבור הדתי-לאומי אינו הומוגני, כפי שאולי נראה למתבונן מהחוץ. אחד הביטויים הבולטים לכך הוא לדעתו תחום החינוך:
"החינוך הממ"ד הכיל במשך שנים כשליש תלמידים לא דתיים, אך במקום לראות בכך משימה של קירוב ליהדות, בחרו ההורים בשנים האחרונות לשלוח את ילדיהם למוסדות פרטיים סגורים. זה גרם לכך שהחילונים הפסיקו לבוא לממ"ד. יש בתי ספר שלא מקבלים תלמידים שבביתם יש טלוויזיה, או שאמם הולכת בלי כיסוי ראש. האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לאבד כל-כך הרבה בני נוער?" הוא שואל ומשיב: "חייבים להיות סובלניים זה אל זה – הרי על הרוב אנחנו לא חלוקים: כולנו מסכימים שבשבת המסחר והתעשייה במדינה צריכים לשבות, שהכשרות תישמר בכל מוסדות המדינה, שהרבנות הראשית תהיה חזקה ומשפיעה. המחלוקת היא רק ב-30-20 אחוזים מהנושאים, וגם הם לרוב טקטיים בלבד. אסור להסתכל על רבע הכוס הריקה, אלא להפוך אותה לרבע כוס של סובלנות. הפיצול פוגע בנו גם בקלפי: תחשוב מה היה קורה אם כל המשפחות ששולחות את ילדיהן לחינוך הדתי, כ-20 אחוזים, היו מצביעות לנו – זה 24 מנדטים".

יקיר הנכים
יהלום (58), נשוי ואב לארבעה, מכהן בכנסת כבר 14 שנים. הוא נחשב לפרלמנטר בולט במיוחד, ובכנסת הנוכחית הצליח להעביר את מספר הצעות החוק הגדול ביותר: 16. במחקר שנערך השנה מטעם האוניברסיטה העברית הוא דורג במקום הראשון בקרב הח"כים ביחס לפעילותו למען הילדים. גילה פינקלשטיין דורגה שנייה. במחקר אחר שהשווה את עבודת הח"כים בנושאים חברתיים הגיע יהלום למקום השלישי המכובד, ופינקלשטיין דורגה במקום הראשון.

יהלום גם כיהן כחבר בוועדה למינוי שופטים, ופעל לא מעט למינוים וקידומם של שופטים חובשי כיפות.
אחד מתחומי הפעילות שהוא גאה בו במיוחד הוא עבודתו הפרלמנטרית למען הנכים. בכהונתו כיו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת קידם יהלום עשרות חוקים חברתיים, וביניהם חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, חוק הנגישות וחוק הכתוביות לחירשים בטלוויזיה. בצעד מפתיע קראו ארגוני הנכים להצביע לאיחוד הלאומי-מפד"ל בגלל הפעילות הזו, "הנכים יודעים מה טב בשבילם", היתה הסיסמה.

ובאמת, בקלפיות עם נגישות לנכים נרשמה הצבעה חריגה לאיחוד הלאומי?
"האחוז היה יותר גבוה, אבל בגלל שבקלפיות האלה הצביעו גם חיילים, קשה לתת תשובה מספרית מדויקת".

האכזבה שלו היא כפולה, אומר יהלום: ברמה האישית ובמישור המפלגתי. "מפלגתי נתנה לי סטירת לחי כשהורידה אותי מהמקום השני ברשימה לחמישי".

למה זה קרה?
"אני לא יודע. זו היתה אכזבת חיי".
כשלוחצים את יהלום, איש ציבור עוד מסוף שנות ה-60 שאף כיהן כשר (התחבורה) ויודע דבר או שניים על מניפולציות וקומבינות, הוא מתעקש שאין לו הסבר לנפילה. כשאני שואל אם בגלל שהוא השקיע את מרצו במקום ה'לא נכון' – הכנסת, במקום במרכז המפלגה, הוא מוכן לאשר בחצי פה.
האכזבה השנייה של יהלום היא מהציבור, שהעניק לרשימה המשותפת רק תשעה מנדטים. "אנשים רבים אמרו לי שהם יצביעו לאיחוד-מפד"ל כדי להכניס את גילה ואותי, כי בסקרים התנדנדנו. ובכל זאת נשארנו בחוץ".

בקורות החיים של יהלום רשום בסעיף המקצוע 'עיתונאי', זכר לימים שבהם כתב וערך ב'הצופה' ובעיתונים מפלגתיים שונים. האם אנחנו מדברים עם קולגה לעתיד? יהלום מצנן את ההתלהבות: "אני עוד בשלבי ספיגה. מתקשרים אלי עם הצעות מארגונים חברתיים, ויש גם הצעות בתחומים העסקיים".

את הפרק הפוליטי בחייך סיימת?
"הייתי מעדיף לשנות כיוון, אך לא אפסול שום אפשרות. בינתיים אני לוקח מאה ימים של חשיבה כדי להחליט על המשך דרכי".
אולי גם אישים ותיקים אחרים במפלגה צריכים לחשוב על המשך דרכם. זבולון אורלב למשל?
"מה פתאום. אין לי שום ביקורת אישית על המנהיגות. הטענות היחידות שלי היו על הצגת המפלגה ודרכי ההסברה. הם עשו את המקסימום".

ומה מייעץ הפוליטיקאי בדימוס – לעת עתה לפחות – לחבריו במפלגה? "המטרה שלנו צריכה להיות לעצור את 'קדימה' ואת מדיניותה", אומר יהלום. "אבל אם 'קדימה' היתה מוכנה לבטל את ההתכנסות, לא הייתי פוסל כניסה לממשלה בראשותה".

האם אני שומע את הצליל המוכר של 'להשפיע מבפנים', שהוביל כבר לגירוש אחד?
"גם בפעם הקודמת יכולנו להשפיע, אם נתניהו ולבנת לא היו חוזרים בהם ברגע המכריע מהרעיון של משאל העם. ובכלל, משפיעים מתוך הקואליציה ולא מהאופוזיציה".
אתה מאמין באפשרות של קואליציה חברתית בראשות פרץ, שתקפיא את תכניות הנסיגה?
"הלוואי שזה היה יכול לקרות, אבל לצערי אנשי העבודה לא יתנו לפרץ ללכת על זה. להם יותר חשובים המהלכים המדיניים מאשר הסוגיות החברתיות".

כאיש ציבור ועיתונאי לשעבר, אתה חושב שהקו שמוביל 'בשבע' תקיף מדי?
"אין ספק ש'בשבע' מוביל עמדה ימנית מאוד נחרצת. יש לזה מחיר בהרחקה של ציבורים אחרים. מצד שני, אם העיתון ינסה 'לאזן' את הקו הוא יספוג ביקורת מגרעין הקוראים הימני. בעצם זו גם הדילמה של הרשימה המשותפת: אם להישאר בחממה – שנותנת גידולים משובחים, אך מעטים, או להיפתח כלפי חוץ ולהשפיע, אך להסתכן בפגיעה בחלק מהיבולים. בדרך כלל אני בעד לקחת את הסיכון ולהיפתח החוצה".