גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 189ראשיהפצה

הוי ארצי:

27/04/06, 00:00
חגי סגל

אשרינו
כנופיית פושעים בכירים נלכדה השבוע בטבריה לעיני המצלמות. בכל ערוצי הטלוויזיה היה אפשר לראות את רגע ההתפרצות המשטרתית לאחת ממאורות הפשע. ואז, בחטף, היה אפשר לראות בזווית המסך עוד משהו: אחד השוטרים המתפרצים מנשק את המזוזה בכניסה. למי שעדיין מתלבט אם לחגוג השנה את יום העצמאות הנה סיבה טובה כן לחגוג: רק במדינה יהודית ריבונית יש פושעים עם מזוזה בדלת ושוטרים שמנשקים אותה.

טרור דרומי
ג'בל הילאל בצפון מזרח סיני מתנשא לגובה של 892 מטרים. חוקרי תנ"ך אחדים טוענים שהוא הר סיני האמיתי. בסתיו תשל"ו (75'), כשישראל עדיין שלטה בסיני, התרסק עליו במהלך אימון מטוס הרקולס של חיל האוויר. תשעה אנשי צוות ו-11 חיילי חי"ר נהרגו. 30 שנה חלפו מאז וג'באל הילאל שוב בחדשות. ההר הגבוה וסביבותיו הפכו לתשתית הטרור המרכזית של שלוחת אל קעאדה במצרים. אחרי הפיגוע במלונות בשארם א-שייח', בקיץ שעבר, התנהלו שם קרבות עקובים מדם. חמישה מחבלים נהרגו, 3,000 אלפים בדואים נעצרו לחקירה, אבל הסביבה עדיין מוסיפה לרחוש פעילות עויינת. יתכן מאוד שממנה הגיחו השבוע מטמיני הפצצות בדהב. שלטונות מצרים, מסתבר, לא עשו שם פעולת ניקוי יסודית, וטעמם עימם.

במוקדם או במאוחר, זה רק עניין של זמן, יגיחו משם מחבלי אל-קעידה גם לפיגוע קשה בתוך תחומי ישראל. לאורך גבול הדרום אין גדר מערכת או חומת הפרדה, ומדי לילה חוצים אותו מבריחים עמוסי מטען אזרחי וצבאי. לאל זרקוואי לא תהיה בעיה להבריח משם ארצה חוליית מחבלים. נסיונות הברחה בוסריים שכאלה כבר בוצעו וסוכלו, אך לא לעולם חוסן.

כשישראל נסוגה מסיני, השבוע לפני 24 שנים, התרחיש הזה לא נלקח בחשבון. אפילו מתנגדי הנסיגה, שתמיד רואים שחורות, הזהירו בעיקר מפני תעלולים צבאיים מצריים, לא מפני הפיכתו של האזור למדגרת טרור בינלאומי. וזה רק מוכיח, כמו במקרה אוסלו, שנזקי הנסיגות עלולים לעלות על כל דמיון. מי יגול עפר מעיני מנחם בגין ויספר לו שסיני היא היום זירת הפעולה החדשה של הטרור האיסלאמי המטורף ביותר עלי אדמות? מי יספר לו שהטרוריסטים שפוצצו השבוע את דהב הקדישו את הפיגוע ליום השנה לנסיגת ישראל מסיני? הם כמעט היחידים כאן שעדיין זוכרים אותה. הנסיגה מסיני פתחה להם גן עדן של הזדמנויות וקירבה אותנו לשערי הגיהנום.

קטן עליי
בשורת מינויו של עמיר פרץ לשר ביטחון בישראל, הציתה בי תקווה גדולה: אולי גם לי זה יקרה יום אחד. אני אלך לתומי ברחוב, עסוק בשרעפים של מה בכך, ופתאום תתקבל אצלי בנייד שיחה מפתיעה מלשכת ראש-הממשלה: "שלום, מדבר אולמרט, מה דעתך להיות שר ביטחון?".
סליחה, אני אגיב בתדהמה ובגיחוך, בטח התבלבלתם עם מישהו אחר.
"אל תצטנע", יחמיא לי אולמרט, "אתה האדם הנכון במקום הנכון. כלומר, בלשכת שר הביטחון".
אבל מה לי ולביטחון? אני כולה סמל-ראשון במילואים. לא חציתי את התעלה ב-73', לא שיחררתי את ירושלים ב-67', ולא הנפתי את דגל הדיו באילת ב-48'.
אולמרט יתעקש: "בשביל להיות שר ביטחון לא צריך להיות גנרל. בן-גוריון לא היה אפילו טוראי בגדנ"ע הפולני".
אבל אני לא בן-גוריון, לאשתי לא קוראים פולה, והשפם שלי פחות כריזמטי מהשפם של עמיר פרץ.
"למשה ארנס לא היה אפילו חצי שפם".
אבל הוא לפחות הבין משהו באווירודינמיקה. אין לי מושג מה אני עושה אם מצלצלים אליי פתאום מהבור, ומדווחים לי שמטוס נוסעים חשוד עומד להתנגש כל רגע במגדלי עזריאלי. להפיל אותו? לא להפיל?
"אל תדאג, בשביל זה יש מפקד חיל האוויר שייעץ לך".
או מה אני עושה אם טיל קאסם מתפוצץ בתחנת הכוח האשקלון ואין חשמל בחצי מדינה. משמיד את עזה בתגובה?
"תירגע, החלטות כאלה מתקבלות ממילא בקבינט".
והכור האירני. הרי החלטה מוטעית שלי בנדון יכולה לסבך את האנושות במלחמת עולם שלישית? מה אני מבין בכלל באנרגיה אטומית? במפציצים טקטיים?
"אל תשכח שגם אני נמצא תמיד בסביבה. אתה לא לבד".
אני גם לא מבין כלום בסיכולים ממוקדים.
"אז תרשום את מספר הטלפון של דיכטר: 0505-555111".
ומה לגבי תפיסת הביטחון הכללית? שמעתי שדן מרידור כתב דו"ח ענק בנושא, ואני שונא לקרוא מסמכים עבי כרס. בקושי אני קורא את המאמרים של עצמי.
"נסדר לך יועץ מיוחד שיתמצת לך מסמכים ארוכים לשני משפטים או מזכירה שתכין קפה חזק".
יש גם את תקציב הביטחון. זה יהיה קצת יומרני מצד דלפון כמוני לקבל החלטות על קיצוצים בסדר גודל של מיליארדים.
"אל דאגה, חשב המשרד יעזור לך".
בינינו, אהוד, נפלתם על הראש?
"תראה, העיקרון הוא ששר ביטחון לא צריך להבין כלום בביטחון. אדרבה, ככל שהוא מבין פחות, ככה יותר בטוח. לכן חשבנו שאתה הכי מתאים".
נו, באמת.
"חתכנו. מחר באחת אתה מתחיל לעשות חפיפה עם השר היוצא".
אז אולי כרמלה מנשה? היא לפחות כתבת צבאית ותיקה.
"אמרתי לך שאנחנו מחפשים דווקא בור ועמארץ בעניני צבא וביטחון. דרך אגב, זאת השורה הסודית התחתונה בדו"ח של מרידור: למנות לשר ביטחון את האדם האחרון שהאויב יחשוב עליו".
נו טוב, שיהיה. מתי לבוא?
"כמו שאמרתי מחר באחת חפיפה, ומחרתיים בצהרים טקס חילופי גברי ברחבת המסדרים בקריה".
טקס? מסדרים? אני?
"אל תדאג יהיה שם איזה רס"ר שיגיד לך בדיוק מה לעשות".
ומי יקשור לי את העניבה? בחיים לא קשרתי!
"רוחמה אברהם תקשור".
גם האנגלית שלי בעייתית. מי יתרגם לי?
"עמיר פרץ, כמובן. ביי".

די לוויתורים
"לקח מלחמת העולם השניה הוא, כי פייסנות, ויתור וחולשה הם מרשם לשואה. רק עמדה מוסרית נחושה ותקיפה, רק נכונות להילחם ולעמוד על משמר החרות יבטיחו את עתיד האנושות" (אהוד אולמרט יוצא חוצץ נגד תוכניות ההתנתקות, ההתכנסות ומפות הדרכים בעצרת הזיכרון ביד-ושם, השבוע).