גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 189ראשיהפצה

חזק ? נייט: חלש? דא - בגליון השבוע

מאחורי התדמית הקשוחה וההצהרות הלוחמניות, אביגדור ליברמן סופג את ההשפלות וזוחל לקואליציה ● לעת עתה, התנהלותו ומעשיו של אהוד אולמרט לא משדרים את מעמדו המשודרג. ראש הממשלה בפועל מתנהג כאילו טרם הפנים שזכה בתפקיד
27/04/06, 00:00
אריאל כהנא

* האג'נדה של שרת החינוך המיועדת עוד תגרום לנו להתגעגע לשולמית אלוני

יש משהו מוזר בהתנהלותו של אהוד אולמרט. הוא מרבה לחייך, לא ברור למה. כשהדם עוד לא נוקה ברחובות תל אביב, אולמרט כבר הסתובב זחוח בקוקטיל קבלת הפנים בכנסת. ההצהרה שנתן ("נדע להגיב") היתה נטולת משמעות, מה גם שישראל לא הגיבה.

ביום שני התקיים בכנסת דיון מיוחד בנושא האנטישמיות בעולם. אולמרט לא טרח להגיע. "הוא עדיין לא הפנים את השינוי במעמדו", ביקר גלעד ארדן. "ראש הממשלה היה צריך להציג את יעדיו. העדרותו היא יריקה בפני הנלחמים באנטישמיות בעולם", תקף אורי אריאל. שרון לא היה מפספס דיון כזה. אי שם באופק אולמרט מתכנן את 'ההתכנסות'. בינתיים הוא מתקשה בארגון קואליציה. הוא נכשל בראשונה כשנכנע ללחציו של פרץ להגדיל את מספר השרים. הוא כשל בשנייה כשנבהל מהביקורת, חזר בו, אבל לא הצליח לכפות על פרץ את עמדתו. הפשרה שגיבשו, ביטול גורף של סגני השרים, היתה תרגיל שקוף ומלאכותי מכדי שישא חן בעיני דעת הקהל, שלא לדבר על הבעייתיות שבו כשמדובר, למשל, בסגן שר ביטחון מנוסה ליד שר ביטחון לא מנוסה.

אולמרט, יותר מכל דבר אחר, לא משדר מנהיגות. הוא עדיין נראה כמו מי שזכה בפיס, בלי למלא כרטיס ובעיקר לא יודע מה לעשות בכסף. איפה הוא ואיפה הניצחונות הסוערים של שרון ("אריק מלך ישראל"), ברק ("שחר חדש"), נתניהו ("היידה ביבי") או רבין ("אני אנווט"). לאולמרט פשוט אין את זה. הוא מתבטא בעברית משובחת, אבל מאחורי המילים לא שומעים דבר, לא תוכן ולא תחושה שזה דברו של מקבל ההחלטות. לפעמים נדמה שכל העניין פשוט משעמם אותו.

כבר לא איש חזק

החייכן השני. "ח"כ אביגדור ליברמן פנה לראש הממשלה בפועל אולמרט ולח"כ עמיר פרץ בבקשה שכל מפלגה תוותר על שר אחד", הודיע הביפר ביום שני בערב. אחרי יממה פלט: "תגובת ישראל ביתנו: סירובו של עמיר פרץ לוותר על שר, וויתורו על תיק האוצר, מראים עד כמה הנושא החברתי באמת חשוב לו".

ההודעות הללו לא היו אופייניות לאיווט. ליברמן משדר כבר שנים תדמית של איש קשוח שלא מתעסק בקטנות. מה לו ולהכנסות קטנוניות למי שהוא מבקש להיות עמיתם בממשלה. הרי יש לו דרישות ועקרונות. "תגידו, כן? כן. לא? לא", הוא חוזר ואומר מאז תחילת המגעים הקואליציוניים. העקיצות בביפר נועדו כנראה לכסות על משחק הקשיחות שקרס. אולמרט ואנשיו הורידו את ליברמן על הברכיים והוא ממשיך לזחול, משחק את תפקיד הבלתי נרמז.

כדי להבין מה קרה צריך לחזור כמה ימים אחורה. ביום חמישי שעבר הודיעה רשמית ישראל ביתנו שהנוסח המתגבש של קווי הסוד המדיניים אינו מקובל עליה. עד להודעה הרשמית הספיקה המפלגה לוותר על דרישותיה לתיקוני גבול ול"הסכמה בינלאומית רחבה" כחלק מתכנית הנסיגה העתידית. במקום זאת סוכם שייאמר בקווי היסוד שגבולות ייקבעו על בסיס "הבנה עמוקה עם ידידיה של ישראל". לא צריך להיות מנתח טקסטים כדי להבין את ההתקפלות. אחרי כל אלה דחפה העבודה למסמך את המשפט "צמצום ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון". רק כאן החליט איווט להודיע פומבית על דחיית הנוסח. ארבעה ימים חלפו. קדימה לא הגיבה ל'לא' הפומבי. למרות זאת, בישראל ביתנו עוד לא אבדה התקווה. זה לא היה סוף ההשפלה.

בצד הזלזול של קדימה פסל היועץ המשפטי לממשלה את ליברמן מלכהן כשר לביטחון הפנים. עוד דרישה מקדמית, כמעט אולטימטיבית, נגוזה. איווט, אדם מהיר תפישה בדרך כלל, משום מה עדיין לא הבין. ביום שני בצהריים זימן עיתונאים לישיבת הסיעה. כדרכו, טיבל בבדיחות. הוא סיפר, למשל, שלו עוד לא מסר איש על הפסילה. אחרי ההיתממות ויתר על התיק שאליו נכסף. "זה לא יקום או ייפול על ביטחון הפנים או על נושא אחד, אלא על מכלול של תשובות". התירוץ היה: "עדיין יש לנו מספר נושאים כמו עלייה וקליטה ומבנה המשטר שאנו ממתינים לגביהם לתשובה".

על מה הוא מדבר? על פתרון לבעיית מנועי החיתון ועל חקיקת חוקה. מנועי החיתון הם אותם מאתיים אלף גויים שעלו לישראל מכוח השבות ואשר אין להם דרך חוקית להינשא בארץ. זו אכן בעיה קשה וליברמן התחייב בבחירות להביא לפתרונה. אלא שפתרון פירושו הכרה בוורסיה כלשהיא של נישואין אזרחיים ולכך החרדים לא חולמים להסכים. כנ"ל בנושא החוקה. ליברמן הוא פריק של חוקה ושל בית משפט - שאינו ביהמ"ש העליון - שיפרש אותה. גם החוקה היא סדין אדום עבור החרדים. ביהדות התורה כבר דאגו להכניס סעיף שיסנדל אותה ולפיו חקיקת חוקי יסוד מחייבת את הסכמת כל סיעות הקואליציה. בנוסף, קדימה נענתה לדרישת העבודה שלא להסכים להקמת בית משפט לחוקה.
השורה התחתונה במאזן ברורה: אין השפעה מדינית, אין טיפול בפשיעה, אין חוקה, אין פתרון למנועי החיתון. כניסה לממשלה בתנאים האלה פירושה איבוד הנכס האחרון שנותר לליברמן. תדמית האיש החזק.

צרת החינוך הבאה

"היהדות החרדית נושמת לרווחה, לאחר שהוסרה מועמדות פרופ' רייכמן לתפקיד שר החינוך", נאמר בצפירת ההרגעה של ח"כ מאיר פרוש. החרדים אולי יכולים אולי לנוח. מי שצריכים להיות מוטרדים הם הדתיים לאומיים. ההבדל בין שרת החינוך הבאה, יולי תמיר, לבין שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני, הוא רק בסגנון. התוכן זהה. באינספור מאמרים סימנה תמיר את הזרם הדתי לאומי – או בשפתה "הציוני משיחי" – כמסוכן למדינת ישראל אפילו יותר מהח"כים הערבים.

"מטרותיה של הציונות תלויה בנכונותה להפסיק לשלוט בשטחים. אם לא נעשה זאת, אבל נאמר תהלים ונאהב את אבינו שבשמים בכל מאודנו, תהיה כאן בקרוב מאוד מדינה דו-לאומית... את המציאות האנטי-ציונית הזאת מקדמים לא ההיסטוריונים החדשים ולא חברי כנסת ערבים, אלא אלה המחכים לחסדי שמים, אנשי הרובע היהודי בחברון וחבריהם הדבקים ברעיונות משיחיים", כתבה.
במאמר אקדמי על רב תרבותיות היא מעלה חשש מפני מצב אותו היא מכנה "רב תרבותיות עבה מן הסוג הפתוח" שבו ינצלו כוחות אנטי ליברליים את הפלורליזם של הרוב וינסו להשליט עליו את תרבותם. בשפה פחות מכובסת קוראים לזה "הדתיים ישתלטו על המדינה". ועוד: "זו המשוואה: צניעות טריטוריאלית = דמוקרטיה יציבה ומדינה יהודית. תיאבון טריטוריאלי = חורבן הדמוקרטיה. הניסיון ליצור משוואה חליפית מוליד בימין חזיונות אנטי דמוקרטיים למכביר". לתשומת ליבם של ראשי החמ"ד.

הכנסת עולה כיתה?

גלעד ארדן צחק בקול. גדעון סער חייך. כ"ץ שפע נחת. שלום שמחון נראה מבסוט. ולא רק הם. יצחק אהרונוביץ' ואסתרינה טרטמן שמחו ממש. מפניו של יורי שטרן החיוך לא מש. כך גם מפניו החתוליות של רפי איתן. אפילו רן כהן נראה פחות כעוס מתמיד. אחרי הכל כו-לם שמחו לחזור או לחדור לכנסת. לא חשוב אם מהאופוזיציה או מהקואליציה ואם המשא ומתן מתקדם או תקוע. העיקר שהם בפנים ולא מחפשים עבודה כמו שאול יהלום, מטיילים בצרפת כמו עוזי לנדאו, או הולכים לכלא כמו עמרי ונעמי. אגב, לא רק הח"כים. גם העיתונאים והלוביסטים שמחו לחזור. אחרי הכל, חודשים שלא היה להם במי לנעוץ שיניים.

יש סיכוי שלשמחה האישית של הח"כים החדשים תהיה הצדקה עניינית. מבט חטוף בפניהם ובקורותיהם נותן תקווה שהפעם מדובר באנשים יותר רציניים. רבים מהם, במיוחד בישראל ביתנו, קדימה והגמלאים, עשו משהו בחיים לפני שהפכו לפוליטיקאים. אולי העבר ישפיע על העתיד.