חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 192ראשיהפצה

על ראש הגבעה - בגליון השבוע

הרב מיכי יוספי הוא איש של מסעות. מילדות ונערות בבני ברק הוא החל לחפש את עצמו בכל רחבי המזרח הרחוק, מצא את ברסלב, חב"ד של הרב גינזבורג ושיטת ימימה והיום הוא חי על גבעה, מנהל מרכז רוחני של עבודת כפיים ועבודת נפש.
18/05/06, 00:00
אריאל וולף

דווקא כמי שנחשב למחזיר בתשובה הוא מדגיש: כל אחד צריך למצוא את עבודת ה' מהמקום שלו
מיהו אדם דתי? מה אנחנו מצפים מעצמנו כאנשים דתיים? האם החיים היהודיים שלנו עמוקים?, אמיתיים, וממלאים או שהם חיצוניים לנו? את זאת ועוד נסענו לברר.

במוצאי שבת, בהסעה חזרה לירושלים, דיברתי עם 'איש גבעות', אב ל-3, ושאלתי אותו איך הוא מסביר את תופעת 'נוער הגבעות', ואיך הוא עצמו הגיע לשם. לטענתו, הדת והיהדות שעל -פיהם מתחנכים כיום היא '"קבר'" כלשונו. בלי חום, בלי לב ובלי עומק, ולכן לא פלא שיש דתל"ש"ים. "בני הנוער מחפשים חיות, ואם לא בדת אז הם ימצאו אות זה במקומות אחרים. היום מוצאים בגבעות סוג של אמת".

הזמן: שבת פרשת 'ויקרא'. המקום: חוות 'ישוב הדעת' שליד 'שבות רחל' שבשומרון. המטרה: קבלת כלים רוחניים וזמן להתבוננות. האמצעי: התבודדות בטבע, שיעורים ושיחות מפי הרב מיכי יוספי -– מנהל החווה והדמות המרכזית בה.
חוות 'ישוב הדעת' נקראת כך כדברי ר' נחמן, ש"מה שהעולם רחוקים מה' יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת". בחברה בת ימינו בולטת השחיקה המתמדת אצל הפרט ובמעגלים החברתיים שבהם הוא מצוי. שחיקה זו כוללת העדר השראה, תיעוש המשתיק את הנפש, בדידות ומרדף ללא סיפוק אמיתי אחר הישגים חומריים. התופעה קיימת גם בקרב חלקים נרחבים באוכלוסיה שכבר עוסקים בלימוד רוחני, אך מתקשים להתחבר לנקודתםה האישית שלהם וליישם את מה שהם ליומודים בחיי המעשה ו/או בתוך המערכות התורניות הקיימות. בדיוק בנקודה זו נכנסת חוות 'ישוב הדעת'.
למרות החששות הביטחוניות כשהגענו (באוטובוס ממוגן) ל'שבות רחל', ומיכי הגיע לאסוף אותנו אל החווה שנמצאת בגבעה סמוכה. לשאלתי, הוא הסביר לי שאת תפיסת הביטחון שלהם: היא שכשיישוב מגודר -– הערבים מתקרבים עד לגדר, אך כשאין גדר -– הם מגיעים עד האופק. ואכן, התחושה בשבת הייתה פסטורלית. האוויר המדהים והנוף עוצר הנשימה הם שהיוו למעשה את הפלטפורמה לקבלת הכלים הרוחניים. אה... והשקט, בעיקר השקט.

מרד הנעורים
חוות 'ישוב הדעת' היא מרכז להתחדשות והטענת הגוף ברוח פנימיות התורה והמסורת העברית העתיקה. המרכז מיוסד מתוך רצון לאפשר לכל אחד למצוא את נקודתו הפנימית בתורה ולתת לו את הדרכים והשבילים לתורת חיים מיטיבה.
אחרי התארגנות קצרה, ירדנו למטע ל'תרגיל כניסה לשבת קודש'. מדובר בתרגיל נשימות שמביא להתנקות: "להוציא מאיתנו את כל השבוע ולהתמלא ברוח חדשה, רוח של שבת קודש". תוך כדי עצימת עיניים חשנו לפתע שהסוסים המסתובבים בחופשיות בחווה הגיעו גם הם לתרגל כניסה לשבת.
איתנו משתתפים עוד כ- 25 אימשתתפים, שברוח התקופה או בעיתון אחר היו מכונים 'תימהונים',. אך לאני, הם לעומתם, יכול בהחלט לזהותנראים כאנשים עמוקים, שמחויבים לדת ולרוחניות שלהם.
שבת נכנסת, ואנו עולים לגבעת 'עדי- עד' הסמוכה, לקבלת שבת. כמובן, בנוסח קרליבך. אחרי סעודת שבת מרוממת במערה (פשוטו כמשמעו- ישנה מערה בחווה ) מיכי העביר לנו מיכי עונג שבת. ביום השבת, לאחר התפילה, התכנסנו ל'התבודדות מונחית' בטבע, ובהמשך, – כהכנה לשעת רעווא דרעווין – שמענו שיעור עמוק ונפלא מפי ר' רפאל כץ.
מיכי, (37), יחיאל- מיכאל במקור ,, נולד בחיפה וגדל בבני- ברק. אביו, הרב יהודה יוספי, הוא דמות ידועה בציבור הליטאי,, אשר יצקה מים על ידיהם של בעלי המוסר הרב אליהו לופיאן והרב יחזקאל לווינשטיין.. בהיותו בן ארבע-עשרה, כשלמד בישיבת 'תפארת ציון' בבני "ברק,, תקף את 'מיכי ' מרד נעורים -– מרד לא מתוך מיאוס אלא כקטליזאטורחלק למחיפוש אמיתי, והוא החל לפלס לו נתיב משלו בעולמו של הקב""ה.
"חיפשתי עוד פנימיות, עוד מענה. כל אחד משלים את נפשו במקום אחר ובאופן אחר, וכנראה שבני ברק לא סיפרקה לי את מה שהייתי צריך. הרב קוק מסביר שעיקר הכעס שיש אצל האדם נובע מחיי יצירה שלאינם באים לידי ביטוי. אולי זה מה שהיה חסר לי בבני ברק".
אחת התחנות המעצבות בנתיב זה הייתה ישיבת 'קבר- יוסף' בשכם, שם גיבש את עיקרי השקפתו, הדוגלת ב'כוליות' כלשונו, "מלשון כלליות והתכללות".: כלומר, "יהודי שואב את כוחו ואת עוצמתו מבית- המדרש, אבל את הכוח הזה עליו להביא לתוך המגוון הרחב של חיי המעשה, ולשאוף למיזוג מושלם של רוחניות ומעש". מיכי מסביר שהערך המוסף של הסביבה שיצר ובה הוא חי ושאותה יצר הוא 'סביבה מאפשרת'. חלק מהייעוד של החווה הוא לספק 'סביבה כזאתמאפשרת' לאנשים כדי שיוכלו לגדול, לצמוח ולהתפתח. "למעשה", הוא מוסיף, "מבחינה תורנית אין שום הבדל".
איך אביך קיבל אביך את השינוי?
"להורים שלי היה די קשה. בשכם היה לי חבר קיבוצניק שחזר בתשובה, והיינו עושים קבוצת תמיכה. אני יכול לומר שדפוסי ההתנהגות של האמהות שלנו היו זהים. כנראה שזה לא שייך לדתיות, אלא לאגו: "שהילד שלי לא הולך בדרך שהצבתי לו".
"בשלבים הראשונים הייתי מגיע לשבתות בלבוש תל אביבי,. אבא שלי יקה והיה לו מאוד קשה. (סבתו הייתה ממקימות תנועת הנוער ה'עזרא' בגרמניה, והרב יוספי עצמו היה פעיל ב'עזרא' בחיפה-א.ו, א"ו), אך בהמשך שיניתי את היחס וזה עבד. כיום, הם מאוד מעריכים, אבל עדיין לא מובן להם מה אני מחפש בשומרון ובטבע.".

המזרח הקרוב
בהמשך התגייס מיכי דרך ישיבת 'קריית ארבע', וכשהשתחרר נסע למזרח ושהה שם כ-16 חודשים. תאילנד, הודו, טיבט, סינגפור, יפן, סין, הונג קונג, אוסטרליה וניו זילנד. "הרשימה מרשימה, אבל זה לא היה טיול עומק. הייתי בראש של 'ישיבע בוחר' שעושה נחל. – רק עברתי במקומות הללו".
כשחזר התגורר כמה שנים בתל "אביב כ'מחפש'. "היתה תקופה של ריחוק מתורה ומצוות, אבל אני רואה את זה כתהליך ההכשרה והבנייה, שבזכותו אני מה שאני היום ואני יכול לפעול בעולם". כשכבר היו לו כלים, כדבריו, החל בתהליך מחודש של התקרבות, והתעסק גם עם הבפילוסופיה הבודהיסטית. "אין טענה שהבודהיזם היא דת. זה רק בונה כלים בנפש. זה הפך אותי ליותר יציב, שליו ונינוח יותר. הבודהיזם גם העלה אצלי את סף הרגישות לחזור לכתבי הקודש היהודיים, ויש לי כלים להסתכל אחרת על המקורות שלנו.
"יש משהו מאוד חזק בבודהיזם, ואין בזה קונפליקט ליהדות. בודה לא טען שהוא נביא, אלא אמר שההשגות שאליו הגיע הן מתוך התבוננות על הבמציאות. הבודהיזם עזר לי ללמוד את עצמי לעומק בצורה טבעית". מאז עזב מיכי לגמרי את חכמות הגויים, ונשאר עם ר' נחמן. בברסלב, הוא סובר, מצא את הכל.
לפני כ- 9 שנים פנה אל יוספי חבר טוב-, איש עסקים במזרח, וסיפר לו שהרבה חבר'ה הולכים לאיבוד במסיבות הגדולות בגואה וצריך לעשות משהו. "הייתה לי בהירות שאני יודע מה לעשות". הרב מיכי החליט שהוא נוסע. הוא לקח חופשה מהמכינה ונסע למנאלי על חשבונו, "עם קצת עזרה של הרב גינצבורג". שם תלה מודעות על שיעורים ביהדות שמתקיימים בכל ערב, והגיעו אנשים.
"ביקשתי מאיזו בעלת מסעדה עזרה, ולשבת הראשונה הגיעו 50 איש". אחרי הצלחת השבת המוצלחת הוא החל לקיים סדנאות ועבר לדראמסלאה. כשראה שהעבודה מרובה חזר לארץ והתפטר מהמכינה. יחד עם אשתו ועם בנו, שהיה אז בן 4 חודשים, חזר אל הלא נודע. "כיום ישנם שמונה מרכזי פעילות בהודו, אבל אז היה בית חב"ד אחד, שהפעיל אותו רווק בשם נחמנסון ומסר שם את הנפש. החב"דניקים פחדו לבוא עם תינוקות להודו".
אז איך עושים את זה?
"הרב גינצבורג עודד אותי לנסוע, ושלחתי לאשתי כמה אנשים שידברו גם איתה, ביניהם ימימה אביטל".
כאן המקום לספר שהרב מיכי למד אצל ימימה 4ארבעה שיעורים אישיים. "לא ידעתי להעריך מה הרווחתי". רק אחרי שהתחילו לדבר כמה היא מוערכת הבנתי למה זכיתי".
ימימה הזמינה אותו אליה, ישבה בקומה מעליו והכתיבה לו חלקים. (קטעי הלימוד שלה). מיכי מתאר יחס חם ואוהב. כששמעה שהוא מתעתומד לנסוע להודו הזמינה את אשתו ועודדה אותה. "רציתי לראות אותה, אז אמרתי שאם תרצה אוכל להראות לה תמונות מהודו". היא אמרה לי: 'לא..., ככה זה בסדר...'. רק אחרי שנים הבנתי שהיא פשוט ראתה דברים".
הפעילות בהודו הייתה לסירוגין. ומשפחת יוספי, נסעה לחגי תשרי, חזרה לחנוכה ואחר-"כך שוב לפסח,. הם הקימו שם הקימו את 'ה'בית היהודי', הפועל בדרך זהה כמעט למתכונת המוכרת של בית חב"ד. הם התיישבו בבקתה בעיר לה, השוכנת על הר בגובה של כ-3000שלושת-אלפים מטרים ,לא הרחק מהגבול הטיבטי, ופתחו את מעונם למטיילים ישראליים.. שם, בתחושת הרוגע והמרחב, מצאו מסילות לליבם של צעירים רבים, על-ידי שיחות פתוחות, שירה מלווה בגיטרה ורעיונות מעולם החסידות. כשראו בחב"ד שהפעילות מניבה פירות, החלו להתעניין ולבקש עזרה בפתיחת בתי חב"ד נוספים במזרח. "בעצם, פתחנו בתים במנאלי, ריז'יקש, דראמסלה, גואה, דלהי ועוד, ואת חלקם העברנו לחב"ד".

השפעות מכל מקום
הרב יוספימיכי גם עזר בהקמת סניף של ה'כוללים הציונים'. הוא רב יוספי אף קיים פגישה עם הדלאי למה והתרשם מחביבותו של האיש. בפגישה איחל לו שכשם שאנחנו חזרנו לירושלים כך הם יזכו לחזור לטיבט. "הייתה לו דמעה בעיניים", אומר הרב מיכי. "הוא אדם פרקטי מאוד, ואחרי הפגישה הוא סידר אותנו לתמונה חברית". מיכי לא רוצה להחזיק את התמונה בבית. הוא טוען ל'רצוא ושוב' עם כל תורות המזרח, ואנרגטית הוא חש שהתמונה הזו מפריעה לו.: "אני רוצה להתרכז באנרגיות יהודיות, ולא בחכמת האומות. אני רגיש להשפעות לא טובות שיש להן. יהדות זה גם אקלים מסוים שקשור לנשמות שלנו...", הוא מסכם.

לפני 3 שנים נכנס הארגון 'ערכים' נכנס כשותף לעשייה בהודו, וכיום הם מחזיקים ומממנים את כל הפעילות ב'בית היהודי' שמנוהל על -ידו. "כיום הודו רוויה, והשאיפה לפתח יותר את החווה. שכל שואף וכל מחפש יוכל לבוא ולקבל השראה".
כשחזרו לארץ, הם התגוררו בירושלים, והרב מיכי למד את כתבי ר' נחמן מברסלב אצל הרב יצחק בזנסון (חסיד ברסלב ,עולה מצרפת המתפרנס מציור)במשך 5 שנים.
ימימה, תורת חב"ד עם הרב גינצבורג, ברסלב. חיפשת הרבה?!...
"חיפוש היאוא לא סתם מילה יפה. חיפוש מראה על אדם שמחפש איפה הלב שלו, ואם לא הגיע הזמן שאתה יכול לקבל את הדברים -– אי אפשר לדחוק את השעה... כנראה שלא הייתי בשל לקבל משהו שלם. עיקר החיפוש הוא למצוא את הנתיב האישי, שממילא נותן סיפוק. כיום מצאתי, ואני משתמש בכל הכלים אותם שקיבלתי במשך השנים. גם אבי הוא כיום אחד המורים הרוחניים שלי".
כששואלים אותו למה הוא כל הזמן מדבר על ר' נחמן, נוהג הרב מיכי לומר שהוא כמו מוכר בסטה שמוכר עגבניות ולא מלפפונים. "זה מה שיש לי, אז על זה אני מדבר", הוא מחייך.
את המשך הריאיון אנחנו מקיימים בבית "'שורשים"' הסמוך לרחוב שינקין בתל אביב, שבו הוא מעביר שיעורים מידי שבוע. בחיפושנו אחר 'בית קפה כשר' הוא ממש מתלהב ואומר שהוא מרגיש כמו בן כפר שרואה את 'נפלאות העיר הגדולה' (למרות שכברהיה גר כאן, וגם כיום הוא מבלה פה שעות רבות מידי שבוע). "כשאני הולך בימים אלה בגבעה אז זה נפלא שיש גשם, אבל אז יש גם את 'הבוץ הקדוש'... כשאתה הולך בעיר אתה רואה חנויות... מדרכות..." הוא מחייך.
הרב יוספי נשוי לתמר, בתו של הרב יהודה חזני ז"ל, שהיה מראשי גוש אמונים ונהרג בקיץ התשנ"ב בנפילה מצוק במדבר יהודה. כעשר שנים לאחר מותו נהרג גם בנו, זאב חזני, מנפילה מצוק באזור עין גדי. הרב מיכי למד עם אחד האחים בקבר יוסף, וכעבור שנים שידך ביניהם. כיום הוא אב ל-5 ילדים: אביה (9) רעות (7), יוסף להבה (5) – ראשי תיבות של 'לימוד היהדות באור החסידות', כמו שנאמר '"והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה'": "הוא נולד כמה חודשים לאחר שקבר יוסף ננטש". אחריו נולדה הבת שירה (3), הקטן הוא אחיה זאב (1) והשישי בדרך. אשתו מתעוסקת בצורפות בחווה.
"יש לי חיבור עמוק מאוד גדול לדמות של יוסף. יש בו משהו מאוד מהפכני, יש לו משימות והוא תמיד מעז. בשלב הראשון הוא יוצר ריאקציה מאוד חזקה אליו, אבל אחר-"כך הוא זוכה להערכה גדולה. הוא נאמן לנקודה האישית ולאמת. יוסף לאינו מתפעל, הוא מזהה כיוון ודרך והולך איתהו. גם אם הסביבה לאיננה מחמיאה לו, הוא לוקח אחריות אעל המצב.

ואלה תולדות החווה
ההתיישבות הראשונה בחווה הייתה לפני כ- 3 שנים, על-"ידי נתי רום, שריכז נערים חסרי מסגרת וכיום עוסק בקירוב רחוקים בהודו ומנהל מרכז להפצת יהדות בחוף ארמבול בגואה. לאחר מכן עלתה למקום משפחה נוספת, ולפני כשנתיים עלתה לשטח משפחת יוספי והחלה פעילות של סדנאות, שבתות אירוח, עבודת מתנדבים ועבודות חקלאיות.
בחווה עובדים בכלים רוחניים שונים: התבודדות, חקלאות אורגנית – (פרמקלצ'ר), וגישה אקולוגית, אך החזון רחב הרבה יותר.
איך חשבת על הרעיון?
"תראה, אריאל, מהרגע שהיינו בחווה בפעם הראשונה ועד שעברנו לגור שם עברו 'תשעה חודשי לידה'. זה דבר שהתבשל בתוכי קרוב ל-10 שנים. – הקמת חווה שתהיה מקור משיכה. מקום שיפתח את הלב, ויפתח ויצמיח אנשים באקלים היהודי הישראלי. נקווה שחפץ השם' בידינו יצליח".
מי קהל היעד של החווה? הצד התל- אביבי או הבני ברקי?
"גם וגם. חוק הכלים השלובים", הוא מחייך. "יש כמובן יתרון לבני ברקים. כי בחור חילוני פתוח, שומר לעצמו את האופציה יום אחד לחזור בתשובה.; אבל חרדי יכול לחשוב שאם הוא כבר בדרך הנכונה והמצב קשה, אז למה כבר אפשר לקוות? לאן הוא ילך? אפשר להגיד שבפנימיות אני ארגיש מימוש יותר גדול אם אצליח לתת מענה לחבר'ה חרדים. יש קטע כזה של בחורי ישיבות, להגיע לכל מיני מקומות מעניינים, וכבר עכשיו הם מגיעים ומאוד נהנים מאוד. יש גם כמה 'בעלבתים' מבני ברק ששומרים לחווה מקום חם בלב".
בחזונו רואה הרב מיכי את החווה משמשת כמגדלור רוחני- ערכי לכל מי שהחפץ בחיי יצירה, עבודת אדמה, לימוד פנימיות, וחיבור לטבע. "לדעתי, החוסר שיש היום בנפש -שווה לכולם".
מה אפשר להמליץ לבחור או לבחורה שמחפשים?
"להיות קשוב לעצמך באמת וליצור. הדבר הכי משמעותי הוא כשבן אדם מוציא מתוכו את האוצרות החבויים והגנוזים בו. חלק מהחיפוש הוא לגלות איזה אוצרות יש לי, ובעצם להבין מה אני יכול להעניק לעולם. הרב בזנסון ציטט לי פעם משפט שתלוי לי מעל המיטה: "'דפק הנשר הגדול על המגדל ואמר: חידלו עוד להיות עניים, שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים בהם'."
"הנשר הגדול זהוא כינוי לצדיק או למורה הדרך שלנו,; המגדל זהוא המקום שבו אנחנו תקועים. צאו החוצה אל המרחבים! למה אתם תקועים במקום כל כך צר ומוגבל כל-כך? אז קיימות שתי אפשרויות לקרוא את המילה: לקרוא 'אוצרות' -– ולנסות למצוא אותם., אוואפשר לומר 'או... צרות...' ולהתייאש", הוא מוסיף בחיוך. "עיקר החיפוש הוא לגלות מה הדרך שלך בחיים".
הרב מיכי מזהה את המשימה הגדולה כיום בהבנה שהתורה היא רבת פנים, עמוקה מני ים ומגיעה לכל הרבדים בנפש – אלארק שאנחנו מצמצמים אותה. הביטוי '"דרך ארץ קדמה לתורה"' לפי הרב יוספי הוא שהטבעיות קדמה לתורה. "גוף בריא זה תורה או לא? אפשר להביא ציטוטים מהרמב"ם, אבל בפשטות זה כך. לשמור על הגוף, למנוע מחלות, להניע אותו, ליצור. במקומות מסוימים עשו סירוס של התורה.; ובאמת, הרב קוק, למשל, ראה את תופעות המרידה של החלוצים וניסה להסביר אותן,. הוא לא התפעל מהמציאות. במקומות שבהם מחנכים ל'שטאנץ' מסויםציות - מדכאים את היצירתיות ".

לא שורפים גשרים
הרב מיכי טוען שיש אפשרות לבקר את המציאות כיום באופן טוטאלי, אבל הוא בוחר לנסות להאיר במקוםאיפה שניתן. "אין שום מטרה ב'עולם ישן נחריבה עד היסוד ונבנה עולם חדש'. צריך לקבל את תפיסת החיים הזאת כמצב נתון, ולבתוכה לנסות להואעיל".
כאמור, הרב מיכי מרצה גם ב'ערכים',. "אני בדלת האחורית", הוא מצטנע, ורואה מה הדיבורים האלה עושים לאנשים. מה זה פותח אצלם. "אני לא עוסק בביקורת על אף אחד אלא רק מוסיף נדבך", הוא מסביר,. "הכי קשה זה לראות בעל תשובה שראית אותו בתחילה עם עיניים בורקות ואחר-"כך הוא מתאכזב. אנחנו לא באים לשנות אנשים ולעקור אותם מהסביבה הטבעית שלהם".
לדבריו, בחור ישיבה צריך להמשיך להישאר בישיבה, וגם הסדרניק או בת אולפנה צריכים להישאר היכן שהם. החווה יכולה לצקת לתוך העולם הקיים שלהם עוד נופך נוסף של עומק ותוכן. "יש לי מסר, אבל לא כמוכיח בשער. לתורה יש גם רבדים אחרים להציע. אני הייתי מהפכן עד שהתיישבתי, אבל למען כל הנשמות המייחלות והמתגעגעות לדבר השם ב'בני ברק', בחרתי בדרך של להעריך גם שם את הקיים ולנסות להוסיף.
" אם, כמו שאמר המתיישב בגבעות, אנחנו תופסים שהיהדות כיום היא קבר, אז המצב מאוד מתסכל מאוד, כי יש קבוצת אנשים גדולה שמתמסריםת לעניין של התורה וכשזה גורם להיפך החיות- זה מבאס. כי זה אומר שהתורה לאיננה יכולה לתת מענה לחיים, חלילה"ו.
"יש ביפנית מושג שנקראה dame., ופירושו ב'מאמע-לשון' היפנית משהו שהוא אסור בצורה מוחלטת. זה מה שחשבו החלוצים על העיירה היהודית. בניין שלם לא הצלחנו לבנות מזה. בגלל זה יש את הביטוי הזה של הרב קוק., "'הישן יתחדש והחדש יתקדש'".
הרב מיכי ממשיך ומסביר שבדרך כלל מה שמאפיין אדם שמגיע לתובנות היא ההרגשה שהוא צודק וכל העולם טועה, הוא, לעומת זאת, מנסה לעודד שינוי במצב הקיים, שאדם יבוא לחווה, ייטען, יקבל השראה ויחזור למקום שאליו הוא שייך. "השינוי האמיתי הוא לא לעקור את האנשים אלא לאפשר להם להישאר במסגרת הקיימת אחרת זה יהיה לבודדים."
"כששאלתי פעם את הרב בזנסון, חסיד ברסלב, עולה מצרפת, המתפרנס מציור אבל אדם מאוד מעמיק ומתבונן, מה יכול לקרות שיגרום לו להתבאס? האם זה שייקחו לו את הצבעים? או אולי את המכחול?! והוא ענה לי: "אם יקחו לי את ההשראה" השראה זה הנשמה שמעבר ...
סדר היום של הרב מיכי מעניין. "או מקווה או לא לפני התפילה", אח"כמשם ממשיך בלימוד ומוציא את הילדים. ואז משלב לימוד עם עבודת כפיים. בחווה ישנם כרם, מטעי זיתים ורימונים.
תרפיה?
"הרבה מעבר לתרפיה; החיבור לאדמה וראיית הפאן הרוחני בכל דבר. המטרה היא שבבוא היום, כשהחווה תהיה בשיאה, יהיה ל-50 איש במה לעבוד כל יום". כיום, כשבתקופות מסוימות גרים בחווה 30 איש, יש להם תעסוקה, והרב מיכי מספר שיש להם תוכנית אדריכלית להרחבת החווה. בערב הוא מעביר שיעורים.
בשבת שאלתי את הרב מיכי שאלה שגרמה לו לחשוב. בריאיון שבתי וחזרתי על השאלה:
אתם לא נרתעים מהמצב הפוליטי שנוצר?
"תראה, השאלה שלך בשבת גרמה לנו לחשוב והגענו למסקנה שהמטרה שלנו היא להתחזק ולחיות באמת. אנחנו בתפיסה שהקב"ה נתן לנו מתנה לחיות במקום הזה – בדומה לכל החיים בעולם הזה. כל עוד שזה יימשך -– נודה לו. המחשבות הפוליטיות פועלות עלינו להיות עוד יותר רציניים בהנאה שלנו מהרגע, ולממש את החלום לפרוטות ולא להגיד 'כש... אז...' פחות לדחות למצב שבותי שהעניינים יתבהרו ויותר לחיות את ההווה".
אתה מוותר על המון דברים בחיים בחווה.
"כן, זה נכון. לילדים במיוחד זה קשה. עכשיו אנחנו מנסים לעשות יותר בשביל הילדים. נפתח קיוסק, ופעם בשבוע נעשה פיצה או פלאפל בשקל לילדי הגבעות. כמו"כ נפתח גם את 'פינת החי' שלנו".
מי מגיע כיום לשבתות?
"הפרסום עליהם הוא רק בשיעורים שמתקיימים ב'שורשים'. ההשתייכות הסוציולוגית לא ממש משנה, אלא מה שמשותף לכולם הוא הלב!. והמעגלים הולכים ומתרחבים. עצם זה שאדם מגיע לסדנאות, לשבתות ולשיעורים אז זה כבר טוב".
אנשים יאמרו: כבר שמענו שיעורים, אנחנו כבר יודעים מה זה רבנים....
"אבל בסדנאות שלנו יש עבודה מעשית. אנשים באים לעבוד, תרתי משמע. עבודת נפש ועבודה ממש. מגיעים חרדים, דתיים ומחפשים".
אני עצמי נחשפתי לשיעורים של הרב מיכי דרך אתר האינטרנט של 'שורשים', שבו ניתן לצפות בשיעורים חיים כל ערב. הרוח בשיעורים מדהימה.: ציבור דתי וחילוני יושב ביחד, ובמקוםאין כל אווירה של אנטגוניזם והתנגדות יש אלא של הפריה הדדית ומוכנות לשמוע וללמוד.
בשיעור צלצל טלפון סלולארי באמצע מהלך רעיוני נשגב. הרב מיכי הפסיק ואמר: '"לא מפריע לי שהטלפון מצלצל, אבל בתנאי שזה יהיה צלצול עם מנגינה שתשמח את כולנו'-". הומור רוחני. מפעם לפעם, אגב, מגיעים יותר אנשים לשיעורים.

התעוררות והתוועדות
הרב מיכי מספר שבירושלים מגיעים יותר דתיים לשיעורים ובתל "אביב יותר חילונים. החרדים נחשפים גם דרך התוועדות- רדיופונית שמגיש הרב מיכי ב"'התעוררות"' -– תוכניתו של ידידיה מאיר ב'רדיו 'קול- חי'. מאיר מספר: "נדלקתי עליו כבר מהרגע הראשון. יש לו כאריזמה שקטה נדירה. יש לו כוח, על גבול המיסטי, להשפיע על אנשים. יש בו משהו מאוד אמיתי ולא מתנשא. מאוד שובה,. וזה עוד בלי לדבר על התוכן והרעיונות שלו. הייתי איתו בסדר ט"ו בשבט, בהדלקת נרות חנוכה, בתיקון הושענא רבה וגם בסתם שבתות, וראיתי ממש איך הוא, במין פשטות כזאת, ממש מרומם את כל הקהל, שבסך הכל הגיע לאיזו 'הרצאה'".
הוא נוף שונה בתוכנית?
"תמיד חשבתי שקשה לראיין רבנים ברדיו. זה לא נעים לקטוע אותם ולשאול שאלות, ואי אפשר להגיד להם לקצר כי צריך לעבור לפרסומות, וכבוד התורה לא מסתדר תמיד יחד עם עולם הרייטינג. עם הרב מיכי הכל זורם בטבעיות. זהו לא דרשה או איזה שיעור, אלא אנחנו באמת מנסים לדבר כמו בשיחת רעים. אני חושב, אגב, שהוא חייב לקבל תוכנית משלו, רצוי תוכנית לילה. למרות שיש ברדיו חיסרון, כי חייבים לראות אותו..."
ידידיה מקבל תגובות לפינה מאנשים שונים ומגוונים: "חשבתי שזו פינה רק ל'רוחנים'., אבל יש תגובות מחילונים, ממסורתיים, מדתיים ומחרדים. זה מתחיל במתנחלות או ברבניות ליטאיות מבני ברק, שמספרות לי שהן אוהבות לשמוע אותו, ונגמר בשבאבניקים שאומרים שהוא נוגע בהם בצורה מיוחדת".
במשך חצי שנה העביר הרב יוספי שיעור קבוע בביתם של בני הזוג רהב-מאיר אשר בנחלאות, והצליח לרתק עשרות אנשים מסוגים שונים. "יש בדורנו צימאון למושג שרבי נחמן דיבר עליו –: 'תמימות ופשיטות'. יהדות שהיא תמימה ופשוטה, לא מתוחכמת מדיי. הם לא רוצים חמש הוכחות לכך שהיה מעמד הר סיני, ועוד תשעה הסברים לגיל העולם האמיתי. הם רוצים למצוא את הקדוש ברוך הוא בתוך העולם שלהם, ולדבר איתו כמו עם חבר, לאהוב אותו ולכעוס עליו. שיטת ברסלב בהחלט מציעה כיוון כזה. יש לברסלבים לפעמים דימוי של משוגעים", מוסיף מאיר, "אבל שני בכירי ברסלב שאני מכיר – הרב ארז משה דורון והרב מיכי – הם מהשפויים, ומהשלווים ביותר שמסתובבים על פני כדור הארץ הזה,. ואני חושב שגם התלמידים שלהם לומדים מהם את השפיות הזו, את השקט והשלווה שהיהדות יכולה להכניס לחיים שלך".