בשבע 192:נראה ואינו נראה

ניסים ורטה מתעלה על עצמו בסרט החדש, 'עיוורון', העמוס כישרונות, דרמה וסמלים דקים. אל תפספסו את הסרט הזה

אמציה האיתן , כ' באייר תשס"ו

ניסים ורטה בכלל נמצא במקום הלא נכון. הוא עוסק במשחק ובהפקת סרטים למגזר הדתי והחרדי – סרטים שהמסך הכי גדול שעליו הם מוקרנים הוא 21 אינץ'. לאחר צפייה בסרטו האחרון, 'עיוורון', אפשר להגיד שיש פה מידה מסוימת של בזבוז. הסיפורים שבהם הוא עוסק, צורת המשחק וגם הירידה לפרטים, מתאימים לקולנוע,כמו כפפה ליד וכמו משקפיים שחורים לעיוור.

השימוש בסמלים מהווה אבן דרך בבימוי קולנוע באשר הוא. הסמלים מעבירים לצופה נדבך נוסף בהבנת המציאות הקולנועית, דברים שיוכל הצופה לקלוט רק אם ייכנס ראשו ורובו לתוך הסרט. הם יכולים ליצור אווירה, לרמוז על יחסים בינאישיים ואף ליצור דיסוננס מרתק בינם לבין הסיפור הפשוט המובא בעלילה. ככל שהבמאי יותר מנוסה, כך עמוקה יותר היריעה הנפרשת בעזרת הסמלים וצורות המידע האחרות.

במקביל לצורת הבעה זו, נוכל למצוא לכל אורך הבימוי הקולנועי את הסאבטקסט, הלא הוא הטקסט הנסתר. משמעותו מסתתרת בתוך הבעת פני הדובר, בתנועות גופו או במנגינת הדיבור שלו, ומהווה חלק בלתי נפרד מהדיאלוג הקולנועי.

ניסים ורטה הוא איש של קולנוע. אפשר לנסות לבנות את הדרך הקולנועית שעבר – החל מסרטי הבדיחות למיניהם, דרך סרטי הדרמה והאימה ועד לסרט האחרון, המתארח היום במדור. אך כיוון שאין זו כתבת פרופיל אלא מדור ביקורת סרטים, אשתדל להתייחס ספציפית ל'עיוורון'.

אליקים הוא עיוור מלידה, המחזיק חנות לספרי קודש עתיקים. דניאל, עוזרו הנאמן, מלווה אותו כבר שנים רבות, ואליקים ממלא את דמות האב, שחסרה בעולמו. האידיליה בין העיוור לעוזרו הנאמן נעלמת באחת, ורק מהפך דרמטי יכול להחזיר לדניאל את אליקים ואת אמונו. מהפך זה קורה בעזרת חפץ פלאי מהעבר הרחוק, המתגלה בתוך ספר עתיק וגורם לאליקים לגלות מציאות שונה מזו שבנה בדמיונו.
כדי שלא להסתבך עם ורטה, אינני מפרט יותר את העלילה, המתפרשת על פני שני חלקי הסרט. השחקן אבי הורביץ ממלא את תפקידו של אליקים – וכמו שהורביץ יודע, הוא עושה זאת ברגישות ובדייקנות. את דניאל מגלם ניסים ורטה בכבודו ובעצמו.

ורטה מודע להבדל שבין תיאטרון וקולנוע, ומשחק בצורה 'מינימליסטית'. הוא דורך על הקו הדק שבין משחק אמיתי לבין משחק שנראה כמעט מזולזל. אם הייתי במקומו של הבמאי, יכול להיות שבכמה מקומות הייתי מבקש ממנו דווקא להעלות את רף הדרמטיות, ולא להקפיד כל-כך על המינימליסטיות. גם את דמותו של אריאל כהן, הבמאי, תוכלו לראות בסרט, כמנהגו של היצ'קוק – במאי סרטי המתח המפורסם – להשאיר את דמותו בכל סרט שיוצא תחת ידיו.

הבימוי של כהן אכן מוכיח כי הבחור עשה כמה סרטים בחייו. הוא מעמיד את המצלמה במקומות הנכונים ומשתמש בכלים הקולנועיים בצורה מושכלת. יחד עם זאת, ישנם כמה מקומות שבהם דווקא הדברים הטכניים פוגעים בתוצאה הכמעט מושלמת. בעיקר הייתי מכוון זאת לשני תחומים: הצבעים והסאונד. השימוש בתאורה דרמטית אכן יוצר את האווירה הרצויה, אך חייבים להקפיד שהצבעים השולטים בצילום יהיו מותאמים למציאות. הצבע הצהבהב, השולט בחלק מהסצנות, אינו תורם לסרט, וצופים רגישים כמוני אפילו קצת נפגעו. גם בנושא הסאונד הלך כהן דרך ארוכה, ואכן התוצאות די מרשימות, למרות שהחיבור בין הטייקים השונים לעתים בולט לאוזן. אך אל דאגה, פרטים אלה אינם פוגמים בדרמה, וביחסים המורכבים שבין שני הגיבורים.

הזכרתי את השימוש בסמלים, שיוצר את הקולנוע במיטבו. תוכלו לראות זאת אפילו במודעת האיסור להשתתף בבחירות, התלויה בחנות למול דגל ישראל שמעטר את חלון ביתו השכור של דניאל. הסרט כולו עמוס בסמלים ובמשמעויות מורכבות, אך מה לעשות ומדורנו כבר הגיע לקצה גבול היריעה.
לסיכום, ורטה מתעלה על עצמו בעוד סרט דרמה עמוס כישרונות, סיפור שמעורר אותנו למחשבה נוספת על מה שעינינו רואות ועל יחסינו לזולת. מומלץ בחום לילדים הגדולים וגם להורים.
להמלצות על סרטים חדשים הראויים להיכנס למדור: amatsya@a7.org