חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 193ראשיהפצה

אמא, אבא, דודו! - בגליון השבוע

דודו פישר מופיע על במות ברחבי העולם, אך מבחינתו "בגן של דודו" הוא הדבר האמיתי # העשירייה הפותחת של סדרת סרטי הווידאו הללו הפכה ללהיט בקרב ילדי המגזר הדתי, כולל בהונגריה ובלגיה
25/05/06, 00:00
אמציה האיתן

# ימי הצילום עם ילדי הגן מתישים למדי, אבל כשהוא ואורית וגנפלד, הוגת הפרויקט, רואים ילדים מוגבלים רוקדים לצלילי הקלטת, זה נותן להם כוח להמשיך

שבת, בית כנסת בבלגיה. דודו פישר יושב ומתפלל. בזווית עינו הוא מבחין בילד שמגניב לעברו מבט ומיד מסתתר, תופעה שחזרה על עצמה לאורך כל התפילה. בדרך החוצה הוא ניגש אל הילד ושואל אותו מדוע הוא חושש להסתכל עליו. התשובה היתה חד-משמעית: "אבא ואמא אמרו שבשבת אסור לראות את דודו".

רוצים עוד סיפור? בבקשה. שבת בהונגריה. אחד הילדים מתקרב לכיוונו של דודו, ואף מתיישב על ברכיו. בסוף התפילה הוא שואל אותו מתוך ידיעה פנימית עמוקה: "נכון עכשיו אתה חוזר לקלטת?"
הקלטת שעליה דיבר אותו ילד בהונגריה היא רק אחת מתוך סדרה שחגגה לאחרונה את הולדת הצאצא העשירי: 'בגן של דודו'.

תשאלו את הגננת של ילדיכם, את שליחי חב"ד בעולם כולו, את המוכרים בחנויות התקליטים, וכן – גם את אלה שמפיצים קלטות מזויפות. לכל הדעות מדובר בלהיט, וההוצאה של הסרט העשירי בסדרה, מעידה על כך יותר מכל.

לידתו של להיט
את הצוות המוביל של 'בגן של דודו' פגשתי בין טיסה אחת לשנייה (לא שלי, של דודו), ובתחילת העבודה על הקלטת הבאה בסדרה. דודו פישר מנצל את הזמן עד שאורית וגנפלד תגיע כדי לחלוק לה מחמאות מכל הלב: "יש לה מעיין בלתי נדלה של רעיונות, שירים ולחנים. כשצילמנו את הקלטת של פסח, כבר היו אצלה במגרה השירים של חנוכה".

האמת היא שבמגרה של אורית היו שירים כבר לפני ארבעים שנה, כשהיתה בת שש (אופס! הבטחתי לא לגלות את הגיל שלה). המקצוע הרשמי שלה הוא עובדת סוציאלית, ויש לה תואר שני בייעוץ חינוכי. המהפך הרשמי היה כשהגיעה חופשת הלידה החמישית שלה. בזמנה הפנוי התחילה לכתוב באופן מסודר: בשלב הראשון שתי קלטות לילדים בכיכובה של דפנה ערמוני. "ואז אמרתי לעצמי, למה אני כותבת לציבור הכללי ולא לילדים שלנו? הגיע הזמן שיהיו להם דמויות להזדהות איתם, שיהיו סרטים עם הערכים שלנו, והתחלתי לכתוב את שירי הילדים שבקלטת הראשונה".

מי שחשב לחבר את השירים עם דודו פישר היה דווקא בעלה של אורית, אלי. בתפקידו הרשמי הוא טכנאי מזון בטחנת קמח, אך את החלק היצירתי שלו הוא מוצא בהפקות (במסגרת חברת 'וידאו קט' המשפחתית) ואף בחלק מצילומי הסדרה, שאליהם הגיע לאחר לימוד מזורז של המקצוע.

קלטת השירים של אורית הגיעה בדואר אל האמרגן של דודו פישר, נחום בייטל, והוא הניח אותה בסל, יחד עם קלטות רבות של מלחינים ומשוררים. בדרך כלל הסל הזה מתרוקן בסביבות פסח, והשם הבלתי רשמי שלו הוא בית קברות לשירים. המקרה של אורית היה שונה. היא החליטה להתקשר שוב לבייטל, בדיוק כשדודו פישר ישב אצלו במשרד. כדי לנקות את מצפונו, הגיש בייטל לדודו את הקלטת וביקש שיתייחס אליה. מכאן והלאה הדרך כבר היתה סלולה.

"יצאתי לאוטו והכנסתי את הקלטת לטייפ", מספר דודו בנוסטלגיה. "ברגע ששמעתי את השיר הראשון, אמרתי לעצמי שהבחורה הזו היא גאון. כבר אז הבנתי שהכתיבה הזו היא לנישה שלא קיימת בשוק – ילדים בני שנה עד שש, בציבור הדתי".

בסרט הופך דודו ל'גננת ליום אחד', שר עם הילדים, משחק איתם ואף מספר להם סיפורים.
אף אחד לא תיאר לעצמו שלקלטת תהיה המשך, ולכן הסרט הראשון נקרא 'בגן של דודו', ללא הספרה אחת, שמציינת כי מדובר בראשון בסדרה. אפשר לראות את הברק בעיניים של דודו כשהוא מספר על התגובות של הילדים: "לא ציפינו שזה יתפוס בצורה סוחפת כל-כך. התגובות היו מרשימות. ילדים שחולים ולא מדברים התחילו להגיד 'דודו'. הורים התלוננו שהילדים אומרים 'דודו' לפני 'אבא'".
לא עברה יותר משנה, והקלטת השנייה כבר יצאה לאוויר העולם. מאז, כמו בסרט נע, יצאו הקלטות אחת לשנה, ובשנה האחרונה נשבר עוד שיא – שלוש קלטות יחד: שבת, ימים נוראים וחג הסוכות.
כשבוחנים את לוח הזמנים של דודו פישר (52), קשה לדמיין היכן נכנסים הצילומים וההקלטות. הוא מתרוצץ בכל העולם עם המופע 'אוף ברודווי', מקליט דיסקים חדשים עם שירים ישראליים ישנים, שר באנגלית לקהל הרחב, משחק בעברית במחזות זמר, פה ושם גם מעביר שבתות חזנות ברחבי תבל, ונדמה שהמושג 'הנוסע המתמיד' נוצר בדיוק בשבילו. כן, היה גם מופע מיוחד בפניה של מלכת אנגליה. אבל אם תשאלו אותו, הדבר האמיתי זה ההקלטות של 'בגן של דודו'. את הדברים האחרים הוא מגדיר, בחיוך רחב, כ"עבודה צדדית".

לא מחפשים כוכבים
זה לא פשוט לשלב בין כל הדברים, אבל כשרואים את שיתוף הפעולה בין דודו פישר לאורית וגנפלד מבינים איך הכל מסתדר. לשניהם יש משפחות נפרדות, אבל קשה שלא להשוות ביניהם לבין זוג נשוי ומאושר (במובן המטאפורי של המילה). כל אחד מקצועי בתחומו, שניהם סומכים זה על זו בעיניים עצומות, ויחד הם מהווים צוות מנצח.

"העבודה עם אורית היא קלה מאוד. יושבים על לוח זמנים, אני מקבל ממנה שירים, היא אומרת לי: 'אם אתה לא אוהב משהו אז נחליף', ואני אומר לה שאין מה להחליף, השירים נהדרים". את הסצנריו הזה משרטט דודו בלי היסוס, ויש לו על מה לסמוך. כבר עשר פעמים הם עברו את אותו תהליך.
אורית כותבת את הטקסטים, השירים והמנגינות. היא מעבירה אותם לדודו, שמאשר את הכל, ומשם הם נשלחים אל המעבד המוסיקלי. בזמן שהוא מכין את העיבודים והפלייבקים, אלי (הבעל של אורית) כבר מתחיל לצלם קטעים שישתלבו בתוך הקלטת. הקפות שניות בשמחת תורה, בניית סוכות ואלמנטים המתאימים לנושא הקלטת.

מקומות הצילום נבחרים, ויחד עם הבמאי בוחרת אורית את גני הילדים שיככבו בסרט. השירים נשלחים אל הגננות המאושרות, והן 'שוטפות את המוח' של הילדים עם השירים החדשים.
וזה עוד לא הכל. צריך להכין את התפאורות המיוחדות (ידי הזהב של אלי וגנפלד), לתפור את התלבושות ההיסטוריות ולגייס את האביזרים המצטלמים.

כשהפלייבקים מוכנים נכנס דודו לאולפן ומקליט את השירים. אחריו ייכנסו גם ילדי המקהלה, ורק לאחר שהשירים יהיו מוכנים, אפשר לקבוע את ימי הצילום. פה העסק כבר יותר מורכב: צריך למצוא שבוע לפחות שבו דודו פישר נמצא בארץ, ללא התחייבויות אחרות.

עם הילדים זה כבר הרבה יותר קל. עוד לא נולד הילד שלא ישאף לשחק באחד הסרטים של דודו, וקשה עוד יותר למצוא גננת שתסרב לשתף פעולה עם המפיקים. למרות זאת, את הפרוצדורה צריך לעבור, וכיוון שמדובר בקטינים, יש להביא אישור מההורים שמוכנים להקדיש את ילדם לטובת הפרויקט. חלק גדול מההורים היה מוכן להתחלף עם הילדים, ומי שלא מאמין מוזמן לראות כמה מוקדם הם מגיעים כדי לקחת את הילדים הביתה בסוף יום הצילומים.

לא תמצאו בקלטות ילדים המוכרים כשחקנים כוכבים. "אנחנו מעדיפים לעבוד עם הילדים הרגילים והטבעיים", מסבירה אורית. "נכון יותר שיהיו בקלטות מגוון רחב של פרצופים, לאו דווקא אלה עם הפרצופים היפים. כך יוכלו הצופים להזדהות יותר עם הדמויות שבסרט".
בתוך כל קבוצת ילדים ישנם בודדים שבולטים כבר בשלב הצילום הראשון, ובדרך כלל הם אלה שיקבלו את התפקידים המובילים בסרט.

שקט, מצלמים!
ההורים שבינינו מכירים ודאי את הקושי שבהפעלת ילדים, והחזקתם ממושמעים לאורך זמן. נסו לדמיין את משימת הגננת, האמורה להחזיק קבוצה של עשרות ילדים במשך הבוקר, וכבר תודו לה' על שלא שמכם גננת. ועכשיו חשבו על דודו פישר ואנשי הצוות, שמריצים את הילדים שוב ושוב עד שהצילום יצא בדיוק כמו שהבמאי רצה. ימי הצילום מוגדרים בפיו של דודו כ"עבודת פרך", אבל חוויה שהילדים לא ישכחו לעולם.

"חודש אחרי צילום אני לא יכול להסתכל על ילדים", צוחק דודו, ואורית טורחת לתקן את הרושם: "אבל הוא חוזר בתשובה מהר מאוד".

הצוות המורחב של הצילומים כולל גם את ילדיה של אורית, שמפעילים את השחקנים שאינם מצטלמים באותו הרגע, הגננות שמתגייסות לעזרה וכמובן – הבמאי של הסרט. בתשע הקלטות הראשונות היה זה שלומי ביטון, שהחליט להתחתן בדיוק בצילומים של הקלטת העשירית. מי שהוזעק להחליפו היה זיו כנרי, גם הוא במאי עם רקורד עשיר בהקלטות ילדים.

לעתים מספקים הילדים בעיות בלתי צפויות, כמו למשל הילדה ששיחקה את תפקיד הדבורה בסיפור על שלמה המלך וחכמתו. לאחר שעקצה את המלך, גער בה שלמה (הלא הוא דודו פישר השחקן) "אינך מתביישת לעקוץ את המלך?" לפחות שעה של צילומים ירדה לטמיון, עד שהצליחו להרגיע את הילדה הבוכייה ולשכנע אותה שדודו בסך הכל מילא את תפקידו בתסריט.

אורית מכריזה, בגאווה בלתי מוסתרת, כי היחס של דודו לילדים משתפר עם הזמן, ואפילו הגננות מציינות לטובה את הסבלנות של הצוות. "כשאתה נכנס לעשרת ימי צילום, אתה צריך לעשות סוויץ' במוח", מסביר דודו. "אתה מגיע מהבוקר וצריך להיות בסוטול, כאילו לקחת וואליום, אחרת לא תוכל להסתדר עם הילדים".

חולים על דודו
ישנם גם אירועים שכיף להיזכר בהם, כמו אותו סיפור בקלטת של ראש השנה, שם מספר דודו על אירוע שקרה כביכול בימי ילדותו. הוא הסתכל על הילדים מסביב, הצביע על אחד מהם ואמר: "זה ישחק בתפקיד דודו פישר כשהיה ילד, הוא נראה בדיוק כפי שנראיתי אני בתור ילד". כששאלו את הילד לשמו, התברר שאין מקרה בעולם. שם משפחתו היה – איך לא? – פישר.

לתגובות ברחוב ("אני כמעט לא יכול להסתובב ברחובות בני ברק ופתח תקווה מבלי שיקפצו עלי כמה עשרות ילדים") דודו כבר התרגל, אבל הוא מתרגש מחדש בכל פעם שהוא קורא את המכתבים הרבים שנשלחים אליו ואל אורית.

"לפעמים אנשים שואלים: איך אתם ממשיכים וממשיכים? אבל התגובות של הילדים נותנות הרגשה שאנחנו עושים משהו חשוב, ואת הכוח להמשיך".

פרט לתגובות הרגילות שמאיצות בהם להוציא את הדיסק הבא, וילדים שמגיעים אליו הביתה כדי לראות את דודו האמיתי, ישנם סיפורים מיוחדים שלעתים מרגשים עד דמעות. כמו למשל ילד עם שיתוק מוחין, שלא היתה לו סבלנות אפילו לשבת ליד הטלוויזיה, והמילה הראשונה שאמר היתה "דודו". ילדים חולי סרטן מבקשים לראות את הכוכב שלהם, ודודו נענה בשמחה ומגיע, ובית ספר לחינוך מיוחד, שהזמין את צוות הסדרה כדי לראות כיצד בהפסקות הילדים רוקדים יחד לצלילי השירים מתוך 'בגן של דודו'.

כשהוא מנסה לנתח את התגובות הסטנדרטיות, מגיע דודו לשלושה סוגים עיקריים: "ילדים עד גיל שנתיים רואים אותי ומתחילים לבכות בצרחות אימים. קשה להם להבין כיצד יצאתי מהטלוויזיה. מגיל שלוש עד ארבע הם מתחבאים ומתביישים, והגדולים יותר מיד רצים אלי ונותנים איזו צ'פחה הגונה".

קלטת לטווח ארוך
הנושאים שבהם נוגעת הקלטת מקיפים את כל חייו של הילד היהודי. בקלטות הראשונות לא היה נושא מוגדר לקלטת, אלא דווקא מגוון רחב של ערכים וסיפורים. בהמשך הגיעו למסקנה שהגיע הזמן להקיף את מעגל השנה. שבת, ימים נוראים, סוכות ופסח הם רק הראשונים בסדרה זו, כאשר המגמה היא להגיע לכל החגים היהודיים. הבא בתור הוא חג החנוכה, ועוד היד נטויה.

דודו כבר רואה בזה ירושה לדור העתיד שלו ושל אורית: "הרעיון הוא שיהיה לקלטת אורך חיים. זה יהיה פרויקט נצחי, כי תמיד יהיה אירוע במהלך השנה שבגללו יקנו את הקלטת. גם חשבנו על כך שאם נעשה על שבת וחגים, החילונים שאוהבים את המסורת יתחברו לזה יותר". פה כבר מקבלים הדברים אופי של שליחות, ואורית אומרת, ספק לי ספק לעצמה: "לא ייאמן, איך אני כתבתי שיר, שהתגלגל הלאה והתחיל להשפיע במעגל רחב. זה ממש נותן כוח להמשיך".

עשיתי טעות חמורה והזכרתי את תופעת הצריבות והזיופים. בשנייה התקלקל מצב הרוח המרומם, ומהר מאוד התברר לי שמדובר באחד הנושאים המרגיזים ביותר. "זו ממש גזלה. אנשים לא מודעים לכמות ההשקעה, הרעיונית והכספית, בסרט אחד. יש חנויות שאתה מבקש 'בגן של דודו' והוא שואל אם אתה רוצה מקורי או משוכפל בזול. אני נורא מאוכזב מזה שבציבור שלנו אנשים עושים זאת, ופשוט גונבים אותנו".

יותר מפעם אחת הזמינו את אורית כדי לזהות מאגר גדול של דיסקים מזויפים, ושניהם נתקלים באתרי אינטרנט המציעים בחינם את המוצר שהשקיעו בו הרבה כל-כך.
"אם הציבור מעוניין שיוכלו להוציא קלטות וסרטים נוספים, אסור לו להתפתות ולרכוש בזול את המוצרים המזויפים. רכישה כזו הופכת את המוצר לבלתי רווחי, וכך ייפגע הציבור כולו".
כשמדברים על חנוכה, החיוך שוב חוזר לפנים, וכשאני בודק את ההקלטה הם כבר מתאמים ביניהם את תאריכי הצילומים הבאים. עד מתי ימשיכו לעבוד יחד? הגרסה של אורית: "כמה שאנחנו יכולים לתת, וכמה שהקהל ירצה לקבל. ב"ה יש לנו עוד הרבה מה לתת, והקהל עדיין רוצה לקבל". דודו מנצל שוב את ההזדמנות להחמיא לאורית: "עם כמות החומרים אף פעם לא תהיה לנו בעיה, אורית היא כמעיין המתגבר".