חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 193ראשיהפצה

הגל החדש - בגליון השבוע

בני גל, בעל משרד פרסום דתי מצליח, עזב את הכל והחליט לעזור לאנשים לממש את עצמם באמצעות שיטת האימון
25/05/06, 00:00
עפרה לקס

# מכת החשמל שקיבל במפגש אקראי עם הרצי"ה החזירה אותו לחיק היהדות, והפכה אותו לשליחו של הרב, שהוביל את קמפיין "שלח את עמי" למען יהודי ברית המועצות ואת יחסי הציבור של "גוש אמונים" # מי שבנה את מושגי הפרסום בעולם הצרכנות הדתית, מסביר היום לאנשי עסקים חילונים שהמאמן הגדול ביותר הוא הקב"ה

"כשאגדל אני אהיה סופר סת"ם", מכריז הילד בעיצומה של ארוחת הערב. היום הוא הכין שלט לכיתה והמורה לאומנות שיבחה אותו. הילד מאמין בעצמו ובכישרונותיו, ומשוכנע שאם רק ירצה יוכל להיות הכל. אבל אז חולפות השנים. שיקולי הפרקטיקה והפרנסה דופקים על דלתו של הבחור וגורמים לחלום להישכח או להיטמן עמוק במרתפי ה"אי אפשר עכשיו".

בני גל, בעליה של חברת פרסום מובילה במגזר הדתי, אינו מוכן שנוותר על החלומות האלה. בעזרת טכניקה הנקראת אימון, או קוצ´ינג, המקובלת מאוד בעולם העסקים הישראלי היום, הוא טוען שאדם יכול לבחור מחדש מה חשוב לו באמת (ולא בראש של ילד בכיתה ה´) ולהביא אותו לשם, בכוחות שנמצאים אצלו כבר עתה. "האדם הוא שלם. יש בו הכל, רק ששריר הרצון הוא שריר חלש, ואותו צריך לאמן". הוא מסביר.

גל עצמו עשה מסע ארוך לפני שנחשף לטכניקת האימון. חוסר השקט שלו הביא אותו לחיק היהדות, להיות שליח ´כולבויניק´ של הרב צבי יהודה למדיה, ואחר-כך לפתיחת אחד ממשרדי הפרסום הראשונים והמובילים לציבור הדתי. כעת מביאה אותו בדיקת המטרות המחודשת לפיתוח חזון רחב, שיחבר את הציבור הדתי לטכנולוגית האימון. "אם תרצו, אין זו אגדה", הוא אומר, ועושה.

פרק ראשון בגהינום
אם הוא לא היה בעלים של חברת פרסום, בני גל יכול היה בוודאי לשחק בעצמו בפרסומות ובסרטים. האינטונציות, הפרצופים והתיאורים גורמים לכל סיטואציה שעליה הוא מספר לקום לתחייה לנגד עיני המקשיב. השפה מעורבבת ביידיש, שפת בית מדרש וימימה, ודימויים שרק פרסומאי יכול לשלוף מהמותן.

גל נולד לפני 62 שנים בארגנטינה, ועלה לארץ בהיותו בן שלוש. ילדותו ובגרותו עברו עליו בקיבוץ בית אורן, שאותו הוא מכנה גן עדן וגם גהינום. "עשיתי מסלול של כל ישראלי חמוד: פלחה, בננות, בקר, צנחנים. אחרי שהייתי מדריך צניחה חזרתי למשק, ומהר מאוד הבנתי שזה מסלול שאני לא יכול למצוא את עצמי בתוכו. כל התשתית האישית, המשפחתית וגם החברתית לא היו ברורים".

השנים חלפו וגל בגר. הוא החל לקלוט שבתים בקיבוץ מתחילים להתפרק, שהאחווה המדוברת לא ממש קיימת ושיש זרות בין העדות. "לא מצאתי שום דבר שיביא לי סדר והרמוניה בראש. חייתי הפקרות כי זה היה החוק שם, אבל לא היה לי טוב עם זה".

על הרקע הזה הוא החל לנוע בארץ, והגיע לעיר הגדולה תל אביב. הוא עסק בקולנוע והתרועע עם חברים אחרים, יוצאי קיבוץ. בהמשך הוא הגיע לעולם הפרסום, שמשך אותו מאוד.
"זה היה אחרי תקופה ארוכה מאוד שעסקתי במכירות, ואחר-כך בשיווק. זו היתה התפתחות מבחינתי, לגעת במוצר בלי ממש לגעת בו. להניע אותו אל תוך השוק וליצור לו ביקוש, להיות ממציא השוק ומספק הסחורה, בלי קשר לשוק או לסחורה, הכל עם הג´ויסטיק של הטייס. והיה בזה גם צד של יצירתיות".

במהלך השנים האלה נישא גל לבת קיבוץ, ונולדו לו שני ילדים. כעבור תקופה לא ארוכה השניים התגרשו, והוא החליט לטוס לחו"ל כדי ללמוד קולנוע, להתרחק, לברוח. גל התקבל לבית ספר יוקרתי לקולנוע במינכן שבגרמניה, והחל להתארגן לקראת הנסיעה: סידורים, מסמכים, קניות.

מכת חשמל מהרב
יום אחד, שבוע וחצי לפני מועד הטיסה, הוא עלה לעיר העתיקה בירושלים ורכש מעיל מצמר כבשים, שיגן עליו מפני הקור העז של אירופה. לעיר הבירה הוא הגיע עם שני חברים, שפתאום ´החליקו על השכל´. "הם אמרו: בוא נלך לראות את הרב קוק, אומרים שהוא חכם. אמרתי ´מה חכם? אני לא מחפש אנשים חכמים, בואו נלך´. אבל הם התעקשו, ואז התחיל סיפור הזוי לגמרי".

גל ניסה להניא את החברים שלו, שגם הם לא נמנו עם באי ביתם של רבנים, לרדת מהרעיון המוזר, אבל הם לא הרפו. השלושה הגיעו למוסד הרב קוק, ושאלו על הרב קוק. עובדי המקום הצביעו אחורה, לעבר הישיבה, כשהבעת גיחוך על פניהם. מי מחפש את הרב קוק במוסד הרב קוק?
"הלכנו למרכז הרב. הגענו למקום שלא ראיתי בחיים שלי. אמרו לנו שהוא נמצא בבית שלו בגאולה. אז התחלנו לנווט לגאולה. זה היה מוזר. דפקנו על הדלת ולא היתה תשובה. החבר´ה עשו סיבוב וחזרו, אני נגררתי אחריהם בחוסר רצון. אחרי פעמיים-שלוש של דפיקות בלי מענה וסיבוב בשכונה פתאום הציץ עלינו מישהו מהחלון. שאל מה אנחנו רוצים. אמרנו שרוצים לראות את הרב קוק". גם ´המציץ´ תמה על החבורה המוזרה, אבל הכניס אותה לביתו של הרב. הוא הורה לשלישייה להמתין עד שהרב יסיים לאכול. גל מספר שהוא היה ´על טורים´. אבל אז נפתחה הדלת והרב קוק נכנס. הוא פנה אל גל ושאל אותו לשם מה הוא בא, וגל ביקש להאשים את החברים שלו. בין השניים החלה להתפתח שיחה שריגשה את גל וקילפה מעליו כמה הגנות.

"הוא שאל ´מה בינינו?´ עניתי לו ´כלום ביננו´. הוא שאל אם אני מאמין באלוהים. אמרתי לו: ´זה לא יפה לשאול. אני לא שאלתי אותך אם אתה מאמין באלוהים´. הוא אמר: ´תוריד את הכיפה, למה שמת כיפה? אתה לא צריך לשים פה כיפה, זה לא מקום קדוש. זה לא בית כנסת´. בהתחלה הייתי מאוד ציני, וגם לא הבנתי מה הסיפור הזה".

תוך כדי השיחה נכנסה חבורת לומדים, התיישבה בחדר, פתחה ספרים והשיעור ב´אורות´ החל. גל חשב שזו הזדמנות טובה לברוח החוצה. "תארי לך את סיטואציה. הוא יושב בראש השולחן, אני יושב לידו, הוא תופס לי את היד מתחת לשולחן ומתחיל ללמד, ואני חוטף מכת חשמל לתוך הפרצוף מהדברים שהוא מדבר. זה היה חשמלי. הייתי המום, התחלתי לרעוד, הוא מדי פעם נותן לי כזאת לחיצה על היד. זה היה אולי שעה, שעה וחצי. יצאו אלה, נכנסו יותר מבוגרים. לא שאלו מי אני, גם אני לא שאלתי מי אני. כך נגמר הלילה. נשארתי שם כל השבוע".

כעבור ימים אחדים מימש גל את תכניתו וטס לגרמניה, שם הוא ערך מסע חיפוש והתחבטות רוחנית. הוא החליט שהעולם שבו הוא היה קודם לא שייך לו יותר, אבל מה כן – הוא עוד לא ידע. יהדות? הוא לא חשב שזה הכיוון. "אם היו נותנים לי מיליון דולר אז ואומרים לי: ´אתה תגיע ליהדות´, הייתי מחזיר את הכסף".

´שלח את עמי´
כעבור כמה חודשים חזר גל לארץ והקים את תנועת ´הנני´, בתקופת חיפוש הרוחניות והמנהיגות שאחרי מלחמת יום כיפור. באחד הימים גמלה בו ההחלטה ללכת וללמוד תורה. הוא בחר לו ישיבה חרדית ונכנס לעולמה של תורה.

"למדתי תקופה, עד ששאלו אותי למה אני הולך לצבא ולמה אני שומע ´ביטלס´ ובאך ולמה זה ולמה זה. הם אהבו אותי ואני אהבתי אותם, אבל זה היה נראה לי לא שלם, הסיפור הזה. מה, הקדוש ברוך הוא לא אוהב את הצבא? לא הבנתי את הפרקים האלה בתפיסת האמונה שלהם".

כעבור תקופה נוספת הוא שב לביתו של הרב צבי יהודה. "הוא אמר לי: ´חיכיתי לך´ אמרתי לו: ´גם אני חיכיתי לך´. ואז", אומר גל במבטא יידישאי, "דבקה נפשי בנפשו. גרתי בבניין הישן של הישיבה ונדבקתי אליו כמו ספחת, ברוך ה´".

כעבור שנה בערך שלח הרב קוק את גל למזכירות גוש אמונים, כדי לייסד את התחום של תקשורת עם התקשורת. לגל היה ניסיון בתחום המדיה, אבל הוא לא ממש הבין בגרשון שפטים, בגאולות כהן ובסבסטיות. אבל הוא פעל, ומן הפעילות הזאת הוא הרוויח לא רק עשייה לטובת עם ישראל אלא גם אישה: שרה´לה, אשתו עד היום, שעבדה במזכירות הגוש. השניים הכירו ונישאו. בהמשך הם נשלחו לחזק את קרית ארבע.

לילה אחד צלצל הטלפון בביתם של שרה ובני גל. השעה היתה 3 לפנות בוקר. היה זה שליח של הרב צבי יהודה, שהתקשר מביתה של גברת הוטנר, שכנתו של הרב. גל נקרא להגיע מיד לביתו של הרב. הוא ציית. "הוא אמר לי: יש בעיה, צריך להרעיש את העולם", משחזר גל. "שאלתי ´למה?´ הוא סיפר שעומדים לעצור את כל המנהיגות הצעירה של היהודים במוסקבה ולשבור את המפרקת של אלו שהחזיקו איזשהו סיכוי למודעות יהודית. אמרתי לו ´הרב רוצה לעשות רעש בעולם? איך?´ והוא אמר: ´אתה תעשה אותו´".

הרב נתן לגל ערימה של 30 דפי סטנסיל באיכות ירודה, ובהם תמונות של המנהיגים היהודיים. הוא ביקש ממנו לעבור על החומר ולבוא עם רעיון. "אמרתי לו: לא צריך להטריח אותך. תלך לישון. אני אלך לחדר של יוסי בדיחי ואעבור על הניירות. אחרי שעה חזרתי אליו, הוא נשאר לשבת". גל בחר רק דף אחד. הדף של אנטולי שרנסקי. הרב היה מודאג מכך שגל בחר רק בו. כשהוא שאל למה דווקא הוא, השיב גל שהוא לא יודע, וכשיגיע שרנסקי לארץ הם יבינו.

השעה היתה כבר 4. גל הלך לחבר גרפיקאי שלו ברמת אשכול והעיר אותו (ואת כל הבניין) בבעיטות בדלת. החבר ההמום גידף את גל על השעה שבה הוא העיר אותו, ופעם נוספת על החומרים הירודים שהיו הבסיס לעבודה. גל והחבר יצאו עם הסיסמאות הבלתי נשכחות: ´שומר אחי אנוכי´ ו´שלח את עמי´.

האיש שהמציא את החרדים

אחת הסיבות שבשלהן היה גל ´נער השליחויות´ של הרב צבי יהודה היתה העובדה שלא היו הרבה חילוניים לשעבר שהגיעו לסביבה של מרכז הרב. בעקבות כך נשלחו אל גל אנשים רבים עם רעיונות "חצי אפויים", כמו שהוא מגדיר, ושאלו אותו לדעתו. הוא לא תמיד הבין מה הם רוצים, ואפילו לא תמיד הבין מה הוא משיב להם, אבל זה גרם לו להימצא בסיעור מוחות מתמיד.

תוך כדי כך החליט גל שצריך גם להתפרנס ממשהו. הוא החליט להקים משרד פרסום. בשל מגבלות של צניעות ושבת, הוא החליט שזה יהיה משרד פרסום לדתיים. בעולם של לפני 28 שנים היה צריך גל ´להמציא´ את החרדים והדתיים. "הייתי חוזר לקרית ארבע ואומר לאשתי: אין חרדים. הם לא אוכלים, הם לא שותים, הם לא קונים כלום. אמרו את זה אנשים מאוד מוכשרים בעולם הפרסום השיווק והצרכנות. אני אומר להם שיש חרדים והם אומרים שאין".

גל נאלץ להיאבק לא רק עם השוק הכללי, ולהוכיח להם שלחרדים יש כוח קנייה גדול ושראוי שהם יקבלו יחס רציני, אלא גם עם המדיה החרדית, שהסתכמה אז בפשקווילים ובעיתון אחד, גם הוא לא מציאה לפרסומאים. "יום אחד רציתי להדפיס מודעת צבע ב´המודיע´ וגירשו אותי. רציתי להדפיס מודעת עמוד, ואמרו: ´אין את זה אצלנו. לך מכאן, אינגעלע, זה עושה יותר מדי רעש´. לא היה עם מי לדבר. לא היתה סביבת קנייה, המוצרים שקיבלו את הכשר הבד"ץ היו באיכות מאוד ירודה. לך תמציא את זה. אז המצאתי את זה".

היום המדיה הדתית-חרדית מוצפת בפרסומות שמוכרות אשליות. אולי היה עדיף להישאר עם פחות עטיפות וגירויי קניה, ולהותיר על כנו עולם תמים של מוצר נטו?
"שאלה טובה. אני אחד האשמים המרכזיים בהתרוצצות הדיגיטלית הזו היום. אני לא יודע לענות על השאלה הזאת. מבחינת ההלכה זה בסדר, אבל מעבר לכך אני חושב שזו לא דינמיקה שהיה אפשר לעצור. חוץ מזה, הכל השתבח עם זה. הטכנולוגיה, האריזה, סביבת הקנייה. הפרסום עצמו גרם ליצירת סטנדרטים של טעם ושל איכות. הוא נתן המון כבוד לצרכן.
"שידרנו הרבה לתעשייה וליצרנים שהסטנדרט שבו הם חושבים על הציבור הדתי אינו קביל. הם צריכים להעלות את הרמה, ובהרבה. זה הלך במלחמות בלתי פוסקות, כי זו היתה תחושה של שליחות, שגם שם יש אנשים שצריכים לקבל מוצר ברמה".

החופש לחיות קדימה
לפני 15 שנה קרא גל כתבה על נושא ה´קוצ´ינג´, תחום שאותו לא הכיר. שלא כמנהגו, הוא הרים טלפון למערכת העיתון והגיע עד החברה שנתנה את שירותי האימון. שם הוא קיבל הסבר שלפיו מדובר בטכנולוגית ניהול שהביאו מארצות הברית. "נפתח בפני עולם שלא הכרתי, וזה יצר לי דילמה מאוד גדולה. הקורס שהם פתחו היה יקר באופן מזעזע, וגם ארוך, אבל היתה לי תחושה פנימית שזה מה שאני צריך, כי זו השפה של העתיד, זה לעבוד עם העתיד שלא ידוע לנו. תמיד ידעתי שאני נוסע לקראת העתיד, הוא נוסע לקראתי ואנחנו נפגשים באין ברירה. פתאום הרגשתי שזה לא כך".

כשגל מתחיל לדבר על ´קוצ´ינג´ הוא ממש נלהב. קשה לעצור אותו ולהקשות עליו. הוא משוכנע וגם משכנע, שזהו הדבר שחסר להמון אנשים שרוצים להגיע למקום כלשהוא ונמנעים מכך, למרות שהם בעצם יכולים. האימון פתח בפניו דלת לבחירה החופשית, הוא אומר, לחופש לרצות ולמחויבות להשיג את מה שאתה רוצה, איך שאתה, עם הכלים שקיימים אצלך.

גל נכנס לעניינים. האימון נותן מושגים, כלים ואבחנות שבהם משתמש המתאמן, ובאמצעותם הוא יכול להתמודד עם עיכובים ותדמיות שליליות שיש לו על עצמו, ולהגיע למקום שהוא רוצה.
"הקורס הזה נתן לי המון כלים. הייתי צריך לעשות עבודה עם דברים שהיו בתוכי, עבדתי כדי שהם יהיו זמינים, והם התחילו להופיע. הרגשתי שזה נותן לי חופש ענק להצעיד את עצמי לעבר העתיד ואת העסק שלי למקום שאני רוצה.

"עסקנו שם לא רק בלאן אני רוצה להגיע אלא באיפה אני עכשיו. מה יש לי היום בתוכי, עד כמה אני מייצר תירוצים ועד כמה אני מאומן לומר: ´זה לא תלוי בי´. תמיד אפשר לומר: ´אמא שלי הרביצה לי כשהייתי קטן´, ´אני לא יודע אנגלית´ ו´אחרים עשו יותר טוב´. יש המון שיחות שמתנהלות לכל אחד בראש, והוא מאכיל את עצמו בהן מהבוקר עד הלילה. אנחנו יוצאים מתוך נקודה שבאדם יש כוחות, והוא צריך להסתכל קדימה ולא לחטט בעבר".

אתה מדבר נגד פסיכולוגיה?
"אני אומר שפסיכולוגיה עושה עבודה שגורמת לנו לסלוח לעצמנו ולהתעכב במחסומים של עצמנו, ולא לחיות את החירות והבחירה האישית. אנחנו לא אוהבים שינויים, אנחנו אוהבים לדבר על שינויים ולא לעשות אותם. בחירה חופשית היא משהו שאפשר להכין עליו שיעור תורה מצוין, אבל אני מכיר מעט מאוד בחירה חופשית בחיי אנשים".

זמן איכות
המאמנים של גל ביקשו ממנו לצייר היכן יעמוד העסק שלו בתוך 5 שנים, מה יהיה מצבו של השוק ומה יהיה טיב היחסים בין החברה שלו לבין השוק. התכנית, הוא מסביר, לא היתה באוויר. הוא התבקש ליצור פרמטרים מדידים ומדויקים. התכנית כללה סעיפים כמו מה יהיה מספר העובדים שלו, מחזור העסקים וכו´. גל היה מחויב לתכנית הזו ולמימושה, כי באימון מבחן התוצאה הוא אימננטי. התכנית שלו היתה שאפתנית מאוד, הוא מעיד. אבל הוא הגשים אותה.

זה שינה אותך גם בתחומים אחרים?
"כן, זה משנה אותך לגמרי. אתה משתמש בכלים ובשפה להרבה מאוד תחומים של החיים שלך".
גל הגיע למאמן שיסייע לו באימון ניהול הזמן שלו. הוא הגיש לו את יומנו, וזה השיב לו: "אני רואה שאתה לא אוהב טיולים ולא ספרים, לא הצגות ולא את המשפחה שלך". גל השיב לו בסגנונו המעודן שהוא בעצמו נאצי, ושהוא הגיע כדי שהמאמן ימצא לו עוד זמן כדי להיות עבד נרצע של העבודה. המאמן החזיר לגל את היומן ואמר לו שילך למישהו אחר. "חטפתי הלם. הבנתי שמדובר לא רק על ´לעשות´, אלא על ´לעשות ולהיות´ אתה, חייך, המקום שלך והדברים שאתה רוצה להיות אותם".
כשהתכנית הראשונה מומשה, ערך גל תכנית נוספת ל-5 שנים, וגם אותה הוא הצליח לממש. אחר-כך הוא החליט שהמשרד שלו, משרד מוביל, צריך להיות מודל לארגונים אחרים, והחליט לאמן את צוות העובדים לקראת מימוש המטרה הכללית של הארגון. זה לא ממש הצליח, או כמו שגל אומר: "נפלתי על הפרצוף". הוא הבין שהוא צריך להקדיש לנושא האימון מחשבה מעמיקה יותר, בהקשרים רחבים יותר.

הפעם הוא נכנס לאימון עם זוגתו, שרה´לה, והמאמנים עיצבו להם תכנית רחבה עם מטרות כלליות, ואז זה הצליח. בהמשך עבר גל קורס מאמנים ועמד במבחני ההסמכה, והיום הוא מאמן בעצמו.

להיות מכוון
גל תופס את האימון כמשהו הרבה יותר רחב משיפור העסקים. הוא מדבר על מילים כמו מחויבות וחירות. מושגים שנבלעים בשטף החיים, ושהאימון שולף ומשייף.
´מחויבות´ מחליפה באימון את ה´השתדלות´, תופעה שלילית שפשתה בציבור הדתי. ההשתדלות, שרצוי לבטא אותה במלעיל עם ת´ רפה, הפכה להיות מילה נרדפת ל"כרית שמאפשרת לאדם להניח את ראשו עליה ולנחור. כשאדם אומר שאם ירצה ה´ הוא יהיה בשעה 2 במקום מסוים, אתה יודע שהוא לא יהיה שם, ותהיה לו ערמה של תירוצים מוצדקים מדוע זה קרה".

באימון, מסביר גל, אדם לומד שהמילה שלו זה הוא. הוא מחויב למה שהוא מוציא מהפה ולמה שהוא מחליט. וזה יכול להביא אותו להישגים.

המושג השני שעליו מדבר גל הוא ´חירות הרצון´. "זה טוב לבני עקיבא, שם מדברים על ר´ זושא, שלא רצה להיות משה רבנו אלא ר´ זושא. אבל אחר-כך הילדים באים ממכון הדסה עם האבחון המקצועי שלהם, שגילה שהם יכולים להיות טכנאי רנטגן כי יש להם נטייה למכניקה עדינה. אני אומר לילד כזה: יופי, זה מה שאתה יכול לעשות. אבל תסתכל קדימה 20 שנה. אתה הולך לרצות את מה שאתה יכול, או שאתה הולך לפתח יכולות כי זה מה שאתה רוצה? זה לא דומה. הוא לא מבין את השאלה. איך אני אסביר לו שהוא הולך להיכנס למנהרת שפנים? מתי הוא יהיה הוא עצמו?

"אדם יתעורר בגיל 50 עם 8 ילדים ויאמר: איפה אני? עד עכשיו גמרתי לרצות את כולם, אבל זה לא מה שאני רציתי להיות. אז אנשים ישאלו: השתגעת? והתשובה היא כן, השתגעתי. 50 שנה לא הייתי מדויק אל עצמי".

גל מצטט את הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שכתב על ´אובדן האניות´ שהתחיל באדם הראשון. אנשים בריאים, שנותנים לעצמם רשות לחפץ הלב של עצמם, הוא אומר, הם אמיתיים, וזו התחלה טובה לנהל פה חברה.

כשגל מדבר על כוונון תמידי של אדם לעבר המטרות שלו, הוא מדבר גם על עצמו. לפני כמה חודשים הוא החליט שהחזון שלו הוגשם בכל הנוגע לפרסום. "ראיתי בנפשי פנימה, שאת העיקרון של הפרסום כבר הבנתי. קמתי יום אחד ואמרתי לעצמי: וואו, בני, אתה איש שמימש את החזון שלו. יש לי לקוחות ויש לי מתחרים. זה הכל נורמלי. יש לי מפעל רציני ומקצועי ומחויב ללקוחות שלו. סבבה, על הכיפאק, מה הדבר הבא?"

גל החליט שהדבר הבא בשבילו זה הקוצ´ינג, בהקשר רחב יותר. הוא מגיע למשרד הפרסום פעם בשבוע, כיועץ אסטרטגי, והקים את ´מאמנים BSD´. הוא לומד יומיים בשבוע בבית מדרש ´רעווא´, הקרוב למקום מגוריו וללבו, ומאמן גם את הלומדים שם (ר´ מסגרת). את הזמן הנותר הוא מקדיש לאימון של אנשים, נשים ואנשי עסקים, ומפתח מסלול אימון לאנשי עסקים מובילים במשק הישראלי. מלבד זאת הוא מפתח תכניות הכשרה למאמנים דתיים ולציבור הדתי בכלל.

מציבים מטרות
"שפת האימון ספוגה בזן ובבודהיזם, ואני יושב במשך שנים בסדנאות ובקורסים ומתייסר, כי גנבו מאיתנו את האמת. כי המאמן הכי גדול זה הקב"ה, והמאמנים הכי משמעותיים הם התורה ומאמרי חז"ל. כל הדברים שאנחנו מדברים עליהם נמצאים בדפי פרשת השבוע, אבל מה עם להכניס את זה לתוך החיים?"

אגב, במפגשי האימון שהוא עושה לציבור אנשי העסקים שאינם שומרי תורה ומצוות, הוא אינו מתבייש להביא דוגמאות מעולם התורה והתנ"ך, והדברים נופלים על אוזניים קשובות וצמאות. "זה לא שאני בא ללמד אותם יידישקייט, כי זה אימון לצמיחה עסקית. אבל המקום שממנו הם רוצים לשמוע את זה הוא מקום אחר, מקום של יהדות".

כאדם שמאמן אחרים להציב לעצמם יעדים, גם לגל יש מטרות ברורות. תוך 10 שנים, הוא אומר, נושא האימון יהיה זמין מאוד בציבור הדתי והחרדי. תוך 5 שנים הוא יגיע לציבור הדתי-לאומי: לגני הילדים, לבתי הספר, למכללות, לישיבות ההסדר, לצבא, לזוגיות ולארגונים, ובהמשך גם לציבור החרדי. "אם האדם למד את ההקשר והזמין אותו אל תוך חייו, זה ישנה אותו ויעזור לו בכל תחום, כי זה הקשר של הקשבה והתבוננות, של עשייה מחויבות, ניהול זמן, אנרגיה וכסף".

ואם בכסף עסקינן, מפגשי האימון יקרים מאוד. מאמן מתחיל שמרחם על הכיס שלך ידרוש לפגישת אימון בודדת 250 שקלים. לגל אין כל-כך מה להשיב על הטענה הזו, מלבד התחושה שמי שמאמן אותו (וגובה ממנו תעריפים גבוהים בהרבה) שקול מבחינתו למנתח מדופלם, שנותן לו אבחנה קלינית מדויקת על הנעשה בגופו. רק שכאן מדובר על נפש ועתיד.

עד כמה אתה באמת חושב שכל האנשים זקוקים לאימון?
"אדם שהולך לטייל בפארק לא צריך אימון. אבל אדם שרוצה להגיע בעוד 3 שנים לאולימפיאדה לא יגיע לשום מקום בלי מאמן. כל השאלה היא אם המשימות שלך הם פחות או יותר מה שצפוי לך, או שיש לך חלום שאתה רוצה לממש. אדם יכול להמציא את עצמו מחדש, ואם הוא לא מוכן שהחלומות יעברו לו כמו דגים באקווריום, זה קיומי בשבילו".
ofralax@walla.co.il

בית מדרש מאומן
"אם יש לך שמים, ניתן לך כנפיים". זה המוטו של תכנית האימון בבית מדרש ´רעווא´ בירושלים.
כולל ´רעווא´ פועל זו השנה השנייה בירושלים, בראשותו של הרב צוריאל וינר. בכולל לומדים גמרא בעיון במתכונת מיוחדת, המדגישה את המשמעות הערכית והרוחנית שבגמרא. במקום לומדים 15 אברכים, ביניהם מורים, מחנכים ור"מים. התלמידים מלמדים גם במקומות אחרים, ומקיימים שיעורים בגמרא לציבור דתי ושאינו כזה.
שלוש חוליות מרכיבות את בית המדרש: לימוד, לימוד הוראה, ומעגל של השפעה כלפי חוץ. בני גל, שהתחיל ללמוד בבית המדרש ובא עם המטען של תורת האימון, השתלב יפה בבית המדרש שנושא את המילה שפירושה ´רצון´.

"הדרך החינוכית שלנו," אומר הרב וינר, "היא שאדם צריך ללמוד תורה מתוך חירות, מתוך רצון. ומתוך החירות מגיעים למחויבות. האימון הוא כלי מרכזי בזה שהתלמידים עוברים מחירות ורצון למחויבות לתורה ומצוות".
מלבד האימון של תלמידי בית המדרש, מאמן גל את הצוות של הישיבה, למיקוד מטרות בית המדרש. "האימון ממקד ומבהיר לנו מי אנחנו ולאן אנחנו רוצים ללכת", מסביר הרב וינר. "בלי האימון היתה הרבה פחות בהירות ומחויבות, וההתנהלות היתה יום יומית. כעת אנו חשים שיש מיצוי של הזמן והכוח, וההחלטות קשורות למטרה".
בשל האימון שעוברים התלמידים וגם הצוות, זו שפה שניתן לדבר אותה בבית המדרש. הצוות גם רותם את התלמידים להשגת המטרות של בית המדרש, וכך הוא מתקדם לעבר המטרות שהוצבו.

עקרונות האימון / אריאל וולף
האימון הוא מקצוע חדש, שנולד מתוך הדרישה הגוברת והולכת להתפתחות אישית. מעברי קריירה נעשו נפוצים בימינו, מנהלים נדרשים למיומנויות שלא נדרשו להן בעבר והרצון לאיזון החיים האישיים והמקצועיים גובר.

אימון הוא הבחירה של אנשים המעוניינים להתמקד בהתפתחות העתידית שלהם ופחות לעסוק בעבר. כאלה המעוניינים בתוצאות מעשיות ולא מסתפקים בתובנות, וכאלה שרוצים להתקדם בכוחות עצמם. עבודה עם מאמן מאפשרת למתאמן ליצור בהירות בקשר לדברים החשובים בחייו ובאשר לדרכו בחיים, לשים דגש על החיוב ולדלג מעל המכשולים או התירוצים שהוא מציב לעצמו בדרך. אימון מאפשר למתאמן לצאת מהמקום שבו הוא חי, ולהגיע אל המקומות שבהם הוא חולם ושואף להיות. האימון מבוסס על ההנחה שהמתאמן הוא המקור הטוב ביותר לכל התשובות, הפתרונות וההחלטות שעליו לעשות, והמאמן נדרש רק לשאול את השאלות הנכונות.

המתודה של האימון מאפשרת להשיג תוצאות במציאות בזמן קצר יחסית, שלושה עד שישה חודשים. האימון מתבצע בשיחה, שבה המאמן שואל את השאלות הנכונות, ונעזר בתשובות המתאמן כדי להגיע לפתרון הבעיה או לצעוד קדימה.

תהליך זה מאפשר התבוננות, וגורם למתאמן לחשוף בעצמו את התשובות לשאלות היסוד בחייו, ואת הדרך שבה הוא רוצה להגשים את מטרותיו. במהלך האימון המאמן עשוי להציע טכניקות ושיטות יעילות למתאמן, אם רצונו בכך.

אנשים בוחרים מאמן כשהם רוצים לפתח את הפן המקצועי בחייהם או לשדרג את העסק שלהם, כשיש משהו בחייהם שדחוף להם לעבוד עליו עכשיו, כשהם על פרשת דרכים בחיים ומעוניינים לעבוד על ייעוד וכיוון אישי, או כשהם מצליחים עד כדי כך שההצלחה עצמה הופכת להיות הפרעה וגורמת לחוסר איזון בחייהם.

מתאמנים מדווחים על שיפור באחד או יותר מן הנושאים הבאים: בהירות בקשר למטרות בחיים והדרך להגשימם, בקבלת החלטות ובשיפור במעבר מהחלטה לביצוע, בשימוש טוב יותר בזמן; שיפור ביחסים בכל תחומי החיים, עלייה בהכנסות, וככלל חיים מאוזנים יותר, שיש בהם נינוחות ואפקטיביות.
כמאמן אישי, אני מאמן אנשים להגשמה עצמית, לקבלת החלטות בחיים, למציאת זוגיות ולשיפור הזוגיות, להורות לילדים ולמתבגרים, להעמקת הרוחניות והתורניות, להגשמת עצמאות כלכלית ולפיתוח קריירה.
woariel@gmail.com