בשבע 196: לא לוותר על אף תקן

בנות השירות הלאומי מגשימות למעשה את החינוך לחסד, ורבות מהן אומרות שקיבלו לא פחות משנתנו. תגובה למאמרי הרב אליעזר מלמד על השירות הלאומי

גילה פינקלשטיין , כ' בסיון תשס"ו

 קראתי בעניין רב את מאמריו של הרב אליעזר מלמד בנושא השירות הלאומי, ואף מצאתי בהן מידע רב בצד טיעונים כבדי משקל. נוכח המשמעות המיוחדת המיוחסת בציבור הדתי-לאומי למסגרת ייחודית זו, נראה לי חיוני להאיר כמה היבטים רלוונטיים, מנקודת המבט של מי שעודדה תלמידות רבות, במהלך 32 שנות עבודתי בתיכון 'צייטלין' בתל אביב, להתנדב לשירות לאומי.


בעיני, הנקודה המרכזית בהתנדבות לתקופת שירות במסגרת זו הנה הביטוי הניתן למושג 'חסד'. בעצם, הבת המסיימת את לימודיה התיכוניים ניצבת לראשונה, בדרך-כלל, מול שאלת יסוד של בחירה. במסגרות החינוכיות של הציבור הדתי-לאומי קיימות אופציות שונות למימוש רצונן של הבנות לתרום לחברה. המסלול המוביל מוליך אל השירות הלאומי, ולמיטב הבנתי גם הלחץ החברתי מצטרף לשיקולים בעד מסלול זה.


משחר ילדותן של תלמידות החינוך הממלכתי-דתי מוצבות בפניהן דוגמאות של דמויות מופת, המיישמות מעשי חסד וגמילות חסדים במגוון רחב של תחומים. בדרך זו הופכת הבחירה במסלול שירות לאומי במסגרות של סיוע לחולים, לקשישים, לילדים, לנכים ולמוגבלים להגשמה עצמית ואישית של החינוך שהוענק לתלמידותינו.
להגשמה זו קשה למצוא תחליף שווה ערך במסגרות אחרות. יתר על כן, הסיכוי לעסוק בתחומים שכאלה על בסיס התנדבותי בשלבים מאוחרים יותר בחיים קלוש למדי. לא בכדי מעודדים מוסדות חינוך רבים שלנו להתנדב לשירות הלאומי. לפיכך, אין פלא שרבות מבוגרות השירות הלאומי מסכמות את תקופת השירות הלאומי במילים: "יותר משנתתי – קיבלתי".
הניסיון המעשי שצוברות הבנות במסגרת תקופת השירות הלאומי מהווה בסיס לכניסתן למערכות חיים שונות, ואף מסייע בידן, במקרים רבים, לבחירת תחום עיסוקן בעתיד.


באשר לנושא העלויות, חוששני שהנתונים המוצגים במאמר אינם עשויים מקשה אחת: העלות כוללת של בת שירות לאומי לעומת השכר ברוטו של עובדת הוראה או אחות אינם בדיוק ברי השוואה. יש להתייחס לעלות הכוללת של העסקת מורה או אחות, במונחי עלות למעסיק, על מנת ליצור הקבלה בנתונים שאותם מנסים להשוות. בכל מקרה, בעיני, שיקולי עלות אלו הנם נחותים או זניחים במכלול השיקולים.
לסיום, נקודה נוספת למחשבה: מסגרות השירות הלאומי נבנו במאמץ רב במהלך השנים, וגם המשך קיומן איננו מובן מאליו כלל ועיקר. במהלך כהונתה של הכנסת ה-16 הייתי שותפה למאבקים חוזרים ונשנים, שתכליתם שמירה על המשך קיומו של השירות הלאומי. הקלת ראש, במשמעות של ויתור על תקני השירות הלאומי, עלולה להוביל לכרסום בהישגים נוספים ובמפעלים אחרים, שהקמתם וביסוסם עלו ביזע רב ובדמים מרובים.
לא על דרך זו תהיה תפארתנו.
** הכותבת היתה חברת הכנסת ה-16 וסגנית יו"ר הכנסת