בשבע 196:עושים סדר בתשלומי המזונות

שופטי בג"ץ הצילו עצמם ממבוכה כשהתירו ליגאל עמיר להביא ילדים לעולם * שר המשפטים מנסה לעשות סדר באחד התחומים החשובים אך המוזנחים ביותר שבאחריות משרדו: תשלומי המזונות * ביטול פקודת העיתונות המנדטורית – א

יאיר שפירא , כ' בסיון תשס"ו

בתשובה לעתירה לבג"ץ שביקשה למנוע מיגאל עמיר ורעייתו להביא ילד לעולם בעזרת הזרעה מלאכותית, הביא עו"ד ארי שמאי את סיפורו של הרופא והקרימינולוג צ'זארה לומברוזו. לוברזו ערך ניתוחים לאחר המוות, ובחן את גולגולותיהם של פושעים רבים והגיע למסקנה ששבתה את ליבה ודמיונה של הקרימינולוגיה במשך תקופה ארוכה. לומברוזו טען כי פושעים הם למעשה סוג של התנוונות אבולוציונית, וככאלה אפשר לזהותם על פי מאפיינים פיזיים.

השלכותיה של התיאוריה פתחו פתח להרשעת חשודים רק על פי מבנה גופם, והניסה את הקרימינולוגיה לאחת התקופות המפוקפקות בתולדותיה. התיאוריה של לומברוזו, כאילו יש עבריין מבטן ומלידה, הופרכו מדעית, והאיש ותורתו הפכו למשל ולשנינה. בתקופה נאורה הרבה יותר שבו צלליו של לומברוזו והרימו ראש. "משמעות ההחלטה הנדונה הינה כי רוצח ראש הממשלה שנטל חיים במכוון ברצח נפשע של ראש ממשלת מדינת ישראל ושלא הביע כל חרטה על רצח זה, עד עצם היום הזה, יוכל לתת חיים לדור חדש מזרעו שלו, וכפועל יוצא מכך יוכל להנחיל את המורשת בה הינו מאמין לדור נוסף, באמצעות בנו", נכתב בעתירה שהגישו שני ח"כים לרגע ממפלגת העבודה בסוף הקדנציה של הכנסת היוצאת, נטע דוברין ורונן צור.
נראה היה כי יותר מאשר רצה עו"ד הנכבד להצביע על רמתם הירודה של העותרים, האזכור של ימים חשוכים בדברי ימי הקרימינולוגיה והמשפט נועד להזכיר לשופטים לאיזה מועדון מפוקפק בית המשפט העליון והנאור של מדינת ישראל עלול להתדרדר, אם חלילה היתה מתקבלת העתירה. 

מיני מזונות

שמונה עשרה מיליארד, תשע מאות ועשרה מיליון, שמונה מאות תשעים ושמונה אלף, ארבע מאות שמונים וחמישה שקלים. זה אינו רק התוצר הלאומי הגולמי של מדינות אפריקאיות כמו סומליה ואריתריאה, הוא לא רק מחצית מתקציב הביטחון הישראלי, המספר הפנטסטי הזה הוא גם סך תביעות המזונות ב-100 אלף התיקים שנפתחו בהוצאה לפועל בגין אי תשלום מזונות. בהתחשב בעובדה שמדי שנה נפתחים כעשרת אלפים תיקים חדשים, המצב במחצית 2006 חמור בעוד מיליארד וחצי שניים. רק חובות הורים, שמסיבות שונות ומשונות הביטוח הלאומי משלם את מזונות ילדיהם, הגיעו לכדי שניים וחצי מיליארד דולר.

לאחרונה מינה שר המשפטים, חיים רמון, ועדה בראשות אחראי תחום דיני משפחה במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, הד"ר פרץ סגל, בשיתוף נציגים מבתי הדין הרבני והשרעי, בית המשפט לענייני משפחה, משפטנים, עובדים סוציאליים ואנשי אקדמיה. לוועדה ניתנה שנה תמימה לנסות ולהציע רפורמה המתבקשת בתחום.
במשרד המשפטים השכילו לא למקד את תשומת ליבה של הוועדה רק בשיפור אפקטיביות הגבייה מסרבני המזונות, אבות גרושים בדרך כלל, אלא בהסדרה של אחד מהתחומים המעוותים בעולם המשפט הישראלי. עד היום לא נקבעו בישראל כללים מנחים לפסיקת מזונות, והבדלים משמעותיים בסכומי המזונות אינם רק בין מוסדות מקבילים הדנים היום בדיני אישות, כמו בית הדין הרבני והשרעי אל מול בתי המשפט לענייני משפחה, אלא אף בין שופטים או דיינים באותו בניין ממש. שופטים אינם מחויבים לאמת מידה כל שהיא כאשר הם פוסקים את גובה המזונות, ואלו מושפעים מהשקפת עולמו של השופט, לא פעם אף מהסימפטיה לאחד מהצדדים הסכסוך ואפילו מהמעמד הסוציו אקונומי ממנו מגיע השופט. שופט שנהנה מרמת חיים גבוהה לא מעלה על הדעת איך תוכל אם לגדל ילד ב-700 שקלים לחודש, גם אם זו היתה רמת ההוצאה על ילד של משפחה, חרדית למשל, ערב פירוקה. לא פעם מול עיני השופטים עומדת טובת הילד לבדה, וגובה המזונות כמעט שאינו מותיר בידי האב אמצעי קיום. במציאות שכזו רבים מתמרדים אל מול מצב בלתי אפשרי שמעמיד בפניהם בית המשפט, שוברים את הכלים, ולא משלמים כלל. קביעת כללים אחידים והגיוניים, כך מקווים במשרד המשפטים, תצמצם אמנם את שיקול דעתם של השופטים, אך גם את התור על מדפי ההוצאה לפועל. 


עיתונות בפקודה

השבוע הונחו על שולחן מזכירות הכנסת עשרות הצעות חוק חדשות, פרי ביכורים של כנסת צעירה ונמרצת. חלקן הצעות שכשלו בכנסות קודמות ומגישיהן המקוריים, או ממשיכי דרכם מנסים את מזלם בשנית, לעתים אף בפעם השלישית או הרביעית. הצעה כזו הגישו חברי הכנסת דב חנין, מוחמד ברכה וחנא סוייד, המבקשת לבטל את פקודת העיתונות. גם בכנסות הקודמות עלתה הדרישה לביטול הפקודה המנדטורית מקצה ספסלי השמאל והמפלגות הערביות. בכנסת הקודמת היה זה חה"כ עסאם מחול, ובזו שלפניה חברת הכנסת לשעבר, תמר גוז'נסקי. את עיקרי החוק ניסה לבטל בעבר גוף נוסף המזוהה עם השמאל הקיצוני, התנועה לזכויות האזרח, כאשר עתרה כנגדו בשנת 98' לבג"ץ.
על אף ששותפות אינטרסים בין המפלגות הערביות ובין מפלגות הימין אינה דבר שבשגרה, ייתכן שטוב היו עושים קברניטיהן ושוקלים להצטרף לתמיכה בביטול הפקודה. אחרי שאוטובוסים נעצרו בדרך להפגנת מחאה בנתיבות, ומפגינות בנות ארבע עשרה נשלחו להסתכלות פסיכיאטרית, כדאי לבחון היטב את לשונה הדרקוני של הפקודה בת השישים.
"יכול שר הפנים לצוות למסור התראה לבעל כל עיתון או למו"ל של כל עיתון או לשניהם, שחומר ידוע המופיע בעיתון כזה יש בו לדעת שר הפנים כדי לסכן את שלום הציבור, או שהוא מכיל ידיעות שקר או שמועות שקר, אשר לפי דעתו יש בהן כדי לעורר בהלה או ייאוש, וכי אם ימשיכו בפרסומו של אותו חומר בעיתון, יעיין שר הפנים בשאלת הפסקת הוצאתו של העיתון לפי הוראות פקודה זו".

עוד קובעת הפקודה כי "כל מקום שנתחייב אדם בדינו על הדפיסו או פרסמו כל דיבת הסתה, או על שגרם או התיר להדפסתה או לפרסומה, רשאי בית המשפט שבפניו נשפט אותו אדם, אם ימצא לנכון, ליתן צווים ...לאסור את פרסומו של העיתון בעתיד... לאסור על הבעל או על העורך ...לפרסם כל עיתון, לערכו או לכתוב בשבילו או לעזור בפרסומו ובעריכתו".
ח"כ אורי אריאל, אגב, הגיש גם הוא השבוע הצעת חוק שכבר הגיש בעבר, בה הוא מציע להטיל עונשים כבדים על ארגונים הקוראים לסרבנות... עוד פעילות פרלמנטרית ברוכה שכדאי להרהר בה שוב.