בשבע 196:מנכ"ל בסימן שאלה

תריסר שאלות קשות למנכ"ל רשות השידור*ארגון "קשב" מבקר את העבודה העיתונאית של מעריב. איפה הוא היה כשהעיתון התגייס לטובת "קדימה"?

אלי פולק וישראל מידד , כ' בסיון תשס"ו

מינויו של מוטי שקלאר למנכ"ל רשות השידור הוא מינוי ראוי לכל הדעות. לשקלאר קורות חיים מרשימים וניסיון רב בניהול תקשורת. הוא כיהן כיו"ר מועצת הרשות השנייה, ולאחר מכן כמנכ"ל אותה רשות. הוא משל בכיפת הרשות השנייה בתקופה סוערת למדי, כאשר ערוץ 10 כמעט נסגר ושוב נפתח. המכרז לזכייניות ערוץ 2 נגמר בשתי זכייניות – רשת וקשת, ואילו טלעד ירדה מהמרקע (ובשעה טובה לדעתנו).
הוא ידע לשמור ולשמר את כוחה של הרשות. הוא הצליח להפוך את החלטת הממשלה בדבר רישוי לשידור דיגיטלי למערכת זיכיונות, כאשר כמובן האחראית לזיכיונות היא הרשות השנייה.
שקלאר היה אולי מנהל אדמיניסטרטיבי טוב, אך השפעתו על התכנים ברשות השנייה היתה דלה. למשל, הוא 'ניצח' על סדרת המתנחלים של חיים יבין, ובתפקידו כרגולטור לא הצליח (ואולי לא רצה?) לאפשר למתנחלים המותקפים להגן על עצמם בפורום ובמתכונת ראויה. שקלאר ניסה לשנות את תרבות הפרסום הקלוקלת בטלוויזיה, אך ללא הצלחה רבה. במערכת הבחירות האחרונה הוא כשל בפיקוח על חברת החדשות של הערוץ השני, אשר תמכה בצורה בוטה במפלגת 'קדימה'. כישלון זה הביא עמו נזיפה לערוץ מאת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופטת בייניש.

לאחר הבחירות קיבל מר שקלאר סוף סוף את המינוי הנכסף. כעת הוא לא יהיה רגולטור אלא עורך ראשי של אחד מגופי התקשורת החשובים במדינה. אל לנו לטעות: רשות השידור אמנם חולה מאד, אך שליטתה ברדיו ובטלוויזיה עמוקה ורחבה. למנכ"ל רשות השידור סמכויות נרחבות ואפשרות משמעותית להשפיע לא רק על המבנה, אלא בעיקר על תכנים.

כמה דוגמאות:
האם יצליח שקלאר להעיף מהרשות את גבי גזית, אשר תכניתו פוגעת בכללי האתיקה של הרשות בצורה בוטה?
האם ינסה מר שקלאר לחזק את מעמדו של נציב קבילות הציבור ברשות ולתת לו שיניים?
האם יהיה מקום לביקורת עצמית ולביקורת התקשורת ברשות השידור הממלכתית?
האם ישים שקלאר קץ לעידן יבין, במיוחד לאור הנטיות הפוליטיות הברורות של האיש, שאינן ראויות לשדר בכיר ברשות שידור ממלכתית (שלא לדבר על שכרו הגבוה)?
האם ימצא שקלאר דרך נאותה להרחבת מאגר הכתבים, העורכים ומפיקים ברשות השידור, כך שזה ישקף את מגוון הדעות בציבור הישראלי?

האם יאפשר גם גיוון ואיזון של פרשנים בתחום המשפט?
אך האתגרים אינם רק בתכנים. מונחת לפתחו של שקלאר תכנית מהפכנית לשינוי הרשות, אשר נועדה להבטיח את שליטת האליטות ברשות. האם ימצא שקלאר דרך נאותה לבלום מגמה זו, ובמקומה לדאוג לכך שהרשות תהא ציבורית?
האם סוף סוף ינהיג שקלאר מערכת תמחור אמיתית להפקות ולמחלקות השונות ברשות? או שעולם כמנהגו ינהג, התקציב יהיה המלצה בלבד ואחריות תקציבית היא דרישה מוגזמת? האם פעילות הרשות תהא שקופה? למשל, האם הציבור יקבל דיווח אמיתי על אחוזי גביית אגרת הרדיו והטלוויזיה, כולל מידע על רמת התשלומים במגזר הערבי? האם תימשך 'מדיניות הכוכבים', העולה לרשות (ולציבור) הון רב, או שמא תינתן אפשרות לכוחות צעירים ורעננים להביא פנים חדשות ורוח אחרת לרשות? האם הרשות תתאים את עצמה למאה ה-21 ותוביל בשידור דיגיטלי ברדיו ובטלוויזיה, או שהיא תהיה מובלת בכוח?
את כל השאלות האלה, ורבות נוספות, ניתן לתמצת לשאלה אחת. האם מוטי שקלאר המנכ"ל ייצג את האליטות הפוליטיות, התקשורתיות והאקדמאיות, או שמא יהפוך את רשות השידור הממלכתית לרשות שידור ציבורית באמת? 

 מי מקשיב?
חברי האגודה הישראלית לתקשורת קיבלו לתיבות הדואר האלקטרוני שלהם העתק ממכתב נזעם שנשלח אל עורך 'מעריב', אמנון דנקנר. חותמי המכתב, ד"ר דניאל דורון ויזהר באר, התלוננו בפניו בשם ארגונם, 'קשב'. 'קשב', למי שאינו יודע, היא עמותה ציבורית אשר נתמכת על-ידי הקרן לישראל החדשה והאיחוד האירופי. היא חוקרת ואוספת מידע על איומים כלפי הדמוקרטיה בישראל, על הסתה ואלימות אידיאולוגית ועל תפקוד התקשורת בישראל. במילים שלנו: ארגון המזוהה עם השמאל, אם כי אף לא פעם אחת תמצא את ההבהרה הזאת בעיתונות. על מה הם התלוננו? על זה שבגיליון 'מעריב' מיום א' השבוע לא פורסמו תמונות זוועה מחוף הים בעזה, כולל הרוגי המשפחה הערבית.
עקרונית, אין כל סיבה שלא להסכים עם עצם הביקורת, שעיתון חייב להשתדל לדווח לצרכניו על מלוא העובדות. אבל בהסתמך למשל על העיתונאי יואב יצחק, יכולנו לספר לבאר ודורון כי אולי ישנה סיבה טובה להשמטה. 'מעריב' כנראה מכר את נשמתו העיתונאית למפלגת 'קדימה' ולעומד בראשה כבר מזמן. נכון, באותו גיליון פרסם הסופר דוד גרוסמן (נשיא הכבוד של 'קשב') רשימה ביקורתית, שלמחרת זכתה לתגובה חריפה של העורך דנקנר. גם בן כספית פרסם רשימה בשם 'הפגז התועה' (ושהוא יטעה?). אבל יש לשער שעד ליום ראשון האחרון, באר ודורון פשוט לא שמו לב להטיה המתמשכת ולהתגייסות הבלתי-אתית של העיתון לטובת 'קדימה'.

הם גם לא שמו לב לחבירה הפסולה לאולמרט דרך דן מרגלית, כספית, דנקנר ואחרים. תמיכה בוטה של עיתון בראש ממשלה, גם על חשבון אתיקה עיתונאית – כמשתמע מיואב יצחק, איננה נחשבת בעיניהם כפגיעה בדמוקרטיה. ואם כך, בעינינו אין לארגון הזה כל בסיס מוסרי בביקורתו ה'תקשורתית'. אדוני 'קשב', אתם מקשיבים לנו?