בשבע 197: קסאמים שמאסמים

חגי סגל , כ"ו בסיון תשס"ו

קסאמים שמאסמים
קסאמים שמסאמים
פצמ"ר שמצמ"ר
קטיושה שמאטיושה
שחר אדום, שחר שמדום
פיגוע שיגוע
הלוויות שמלוויות
יתומים שמתומים
אלמנות שמלמנות
פרס שמרס
לוזר שמוזר
אוסלו שמוסלו
אולמרט שמאלמרט

אז מה עושים?
קברניטי ההתנתקות וקבלניה לא מזדרזים להודות בטעות. חלקם אמנם מאבחנים איזשהו קשר, אפעס, בין נטישת דוגית ובנותיה לבין המצב עכשיו בשדרות, אך מכאן ועד להלקאה פומבית על חטא עדיין רחוקה הדרך. את הדיון התקשורתי המתבקש בשאלה "איפה טעינו?" מחליף דיון סרק בשאלה "נו, אז מה עושים עכשיו?"
זאת שאלה רטורית, כמובן, לתפארת המליצה ולצורכי פרוטוקול. לשלטונות ולעיתונאים אין כוונה אמיתית לאמץ הצעות מבצעיות לטיפול לוחמני בבעיית הקסאמים. אם מישהו יציע למחוק לאלתר את בית חנון, הוא עלול להימחק בעצמו ממשפחת המרואיינים. אפילו הצעה מתבקשת לנתק את החשמל לעזה נדחית על הסף בשאט נפש. השמאל עדיין מחזיק בדעתו שישראל מחויבת להזרים אנרגיה לאויביה. נשמע לו הגיוני לגמרי שיהודים חייבים לספק חשמל לתעשיית המחרטות האנטישמית בעזה.
"אז מה אתה מציע לעשות עכשיו?", נשאל, למשל, גדעון סער מהליכוד לפני כמה ימים בראיון בוקר רדיופוני. עם קצת חוש הומור הוא יכול להשיב שחייבים לצאת מיד מכפר דרום ונצרים, ואז הכל יהיה בסדר, אבל כאיש ליכוד בכיר הוא מנוע מלהתלוצץ בסוגיה כאובה זו. הליכוד הרי הרס את כפר דרום ונצרים עד המרצפת האחרונה. אמנם סער עצמו הצביע בשעתו נגד, אך מוטלת עליו אחריות סיעתית בנדון. לכן לא פלא שהוא העדיף לחמוק מהשאלה, ולהגיד שהצבא כבר יודע מה לעשות, צריך רק לתת לו אור ירוק. שיהיה.


גם דוברי אופוזיציה אחרים, ימינה מהליכוד, די נבוכים כשמוצגת להם ברדיו שאלה כזאת. הם מתקשים להפריך ב-40 שניות את הקשקוש השמאלני, כאילו ניסינו כבר בעזה את כל שיטות הלחימה בעולם, ושום דבר לא עזר. אולי גם נמאס להם להצטייר כתאבי דם פלשתיני. שלומי אלדר וערוץ 10 עוד יצליחו להוכיח שהרסיס שהוצא מהקרסול השמאלי של הילדה מבית חנון ננעץ שם בידי צבי הנדל בכבודו ובעצמו.


ובאמת, אין טעם לנסות לענות על שאלות "אז מה אתה מציע?", אפילו לא באופן פורמלי גרידא. לדוברי ימין כמו הנדל, אפי איתם ושות' יש מנדט מוסרי מלא להטיח אותן כבומרנג בפרצופם של השואלים ולספק תשובה מסוג אחר: אז מה אני מציע? עכשיו אתם באים אלינו ושואלים מה אני מציע? אחרי שברחתם מעזה, הפקרתם את ציר פילדלפי, העליתם את החמאס לשלטון והשענתם את כל תפיסת הבטחון הלאומי על גדר מטומטמת? למה לא התייעצתם איתנו לפני שנתתם להם רובים? למה גיחכתם כשאנחנו צרחנו בכיכרות נגד הזמנת ערפאת לארץ? הרי כתבנו אז על כל קיר שיום יבוא וקטיושות ייפלו באשקלון, אבל לא רציתם לשמוע. עכשיו, חברים, תשברו את הראש לבד. לא מפני שלא איכפת לנו, חלילה, אלא מפני שסיבכתם את המצב באופן אטומי. כששמאלן טיפש משליך אבן לבאר אפילו עשרה חכמי ימין לא יצליחו להוציא אותה.

התכנסות משופרת
"לעולם לא נבקש מאף אחד לעזוב את ביתו", הבהיר השבוע חה"כ עתניאל שנלר מסיעת קדימה, מאבות רעיונות ההתכנסות. אך למגינת לבה של מועצת יש"ע הוא לא התכוון למתנחלים. שנלר דיבר על אום אל-פאחם. בראיון לדן מרגלית בערב חדש' אישר מזכ"ל מועצת יש"ע לשעבר שאכן הוא מאמץ עקרונית את הרעיון של אביגדור ליברמן לחילופי אוכלוסין. הוא רק מציע שהדבר ייעשה בהדרגה, כפי שהדבר נעשה במאה שעברה בהונג-קונג. היא הועברה בהדרגה מבריטניה לסין בלי שאף סיני ייאלץ לעזוב את ביתו. רק תעודות הזהות הוחלפו שם.


על אף שמתנחלים רבים כן ייאלצו לעזוב את בתיהם אם תוכנית שנלר תתממש, וחרף הסיכויים הקלושים שלה להתקבל על ידי הפלשתינים, בכל זאת יש נקודת אור בתוספת של סעיף אום אל פאחם לרעיונות ההתכנסות. לראשונה בישראל מציע גורם שלטוני תוכנית הסדר שאיננה כוללת נסיגות יהודיות בלבד. גם הערבים אמורים לשלם הפעם מחיר.


תמיד נהוג להאשים את המתנחלים שהם מתנגדים לכל מהלך מדיני באשר הוא מהלך מדיני, אבל תמונת המצב האמיתית מורכבת יותר: עילת ההתנגדות המתמדת של המתנחלים לתהליכים מדיניים איננה רק אימת הפינוי אלא הזדון שהם מאבחנים בבסיס כל התהליכים הללו. רוב המתנחלים משוכנעים שהתכלית העיקרית של הנסיגות ושל הוויתורים הכואבים היא עקירתם מבתיהם. כשהם רואים את הדבקות המדהימה של השמאל בתוכניות ההתכנסות, תוכניות שלא מציעות אפילו קורטוב שלום או פירור בטחון, אין להם כל סיבה להצדיק את הלוגיקה של התוכניות הללו. ברור להם שגם אם יקרה נס, וכל הפלשתינים יתפוגגו בוקר אחד, עדיין יעמוד השמאל על דעתו שאת יצהר ואיתמר צריך לעקור. זה העיקר מבחינתו.


מי שרוצה להזים את החשד הזה צריך להניח על סדר היום תוכניות התכנסות מסוג אחר לגמרי. אם הוא באמת ובתמים חושש מהמצב הדמוגרפי, אם הוא אכן משתוקק להקטין את עוצמת החיכוך ולפתור את בעיית השליטה על הפלשתינים, אנא ישב וישרטט מפת הסדר מקיפה יותר. במקום להציע כמו תוכי חזרה לקווי 67', קו גבול שרירותי שאינו פותר שום בעיה עקרונית, צריך לשרטט קווים שבאמת יפרידו בין ערבים ליהודים. רק תוכנית כזאת עשויה שלא להידחות על הסף על ידי המתנחלים. לא הגיוני שכל כובד הבעיה הדמוגרפית והבטחונית יוטל על כתפי איתמר ויצהר.


הכתובת על הקיר
היה לפחות איש אחד בישראל שצפה בבהירות ובעוד מועד את המתרחש החודש בשדרות ובחוף הים של עזה. כבר בסוף שנות השמונים הוא כתב: "כרגע עזה היא רצועת הבטחון הדרומית שלנו. מה נעשה לכשניסוג מעזה ונגלה, כפי שבסופו של דבר נגלה, שערפאת או יורשיו מילאו את החלל ושגדודים של טירוריסטים שוב פועלים משם לשטח ישראל, רוצחים וזורעים הרס? מה נעשה כשמטחי קטיושות יפגעו בשדרות או באשקלון או בקרית גת? האם תמונות הטלוויזיה שיראו אותנו מפציצים את עזה בתגובה יתקבלו ביותר אהדה מאלו שהראו אותנו בביירות, או שהן יעוררו פחות כעס מאשר תמונות חיילים ישראלים נלחמים במתפרעים בגדה המערבית? " (אריאל שרון בספרו האוטוביוגרפי באנגלית 'הלוחם'. התרגום בעברית מופיע בספרם של עקיבא אלדר ועידית זרטל, 'אדוני הארץ'. כבר ציטטנו אותו כאן לפני שנה וחצי, אבל אז הוא הופיע בתור התרעה, והפעם בתור תיאור מצב ).


תקשורת זרה
לא תאמינו מי האשים את 'מעריב' בהתעלמות מהטרגדיה הפלשתינית על חוף הים בעזה? מדור ביקורת התקשורת של 'במחנה', בטאון חיילי ישראל.