גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 198ראשיהפצה

הבומרנג חוזר מעזה - דעות

29/06/06, 13:36
אליקים העצני

לפני 10 חדשים יצא צה"ל מעזה וסחב עימו בכפייה 10,000 אזרחים יהודים. נדרו של שרון, "עד שנת 2006 לא יישאר אף יהודי בכל רצועת עזה", קוים עד היהודי האחרון.

אך כמה זמן החזיק נדר-ההתנתקות מעמד, עד שישראל נאלצת להתחבר מחדש? רק שישה חודשים בתוך 2006, וכבר חוזר צה"ל לעזה ובעוצמה שלא נזקק לה מעולם, כל עוד היישובים היהודיים עמדו על תילם.

לעג הגורל: דן חלוץ, רמטכ"ל-גירוש הופך לרמטכ"ל-כיבוש, כיבושה מחדש של הרצועה. החטא – ועונשו!

ואיש אינו שואל: השריונאים סגן חנן ברק וסמ"ר פבל סלוצקר הי"ד, שנפלו על יד כרם-שלום (איזה שם מצמרר!), האם אינם קורבנותיה של "ההתנתקות"?

ומי ישלם את המחיר האישי והפוליטי על סיכון חיי אלפי החיילים הנשלחים עכשיו להתחבר מחדש עם הרצועה, חיבור לוחמני ואלים, במקום החיבור הקודם לאדמה הזאת, נטיעה וייצור ורקמת חיים, חיבור שנקרע ביד גסה ע"י אותו הצבא?

ומי לידינו יתקע שמתוך 3,000 הרובים האוטומטיים, שאך זה עתה מסרה הממשלה לשלטון המחבלים, לא יימצאו קנים, ומתוך 3 מיליון הכדורים שנמסרו לא יימצאו קליעים, שיירו על חיילינו?

מי ישא באחריות למעשה המטורף הזה?

ומי יבוא חשבון עם האנשים המופקרים, שבשני מהלכים הפכו את רצועת עזה למדינת טרור-תחילה, הביאו לכאן מתוניס את כל הממסד הטרוריסטי על נשקו, ואח"כ הוציאו מתוכה את הצבא והמתנחלים היהודים? ומי ייתן את הדין על הפקרת ציר פילדלפי ומעבר-רפיח, דרכם מגיע הנשק המסכן עכשיו את חיי בנינו?

והאם אין קשר בין האש ששרפה את בתי הכנסת ברצועה לאש שכילתה את הטנק והנגמ"ש? זו לא אותה "רוח גבית לטרור", שמפניה הזהיר הרמטכ"ל יעלון?

ומדוע על כל טיל בודד שנפל על שדרות לפני הגירוש, נופלים אחרי הגירוש עשרות? אין שום קשר?

האחראים לכל זה הם פוליטיקאים תאבי השלטון ואובדי הדרך, קצינים גבוהים שהפכו לרובוטים, והתקשורת העוינת.

לא חסרה לעיתונאים היכולת השכלית לקשור את הקשר הסיבתי בין הבריחה והגירוש מעזה לבין מבול הקסאמים והמהפך של עליית החמאס לשלטון. הם אינם קושרים את הקשר הזה, מפני שהם מעדיפים שנאת מתנחלים, חיבת פלשתינים והזיות שלום על האמת הידועה להם.

קשר השתיקה שקשרה התקשורת להשתקת הקשר בין הסיבה לתוצאה, בין היציאה והגירוש של שנת 2005 לחזרה הלוחמנית ב-2006 על כל מחיריה – זה כתב האישום ההיסטורי שיוגש נגד התקשורת הישראלית של הימים האלה, וההאשמה היא במעילה בתפקידם: המקצועי, הלאומי, הדמוקרטי, האנושי. 

אהוד אולמרט: תג זיהוי

מה יעשה אולמרט בתגובה על הפרובוקציה הצבאית החמורה של האויב, פרי באושים של שני הפשעים הפוליטיים המרכזיים בדורנו – אוסלו ו"ההתנתקות"?

גם אם בלחץ דעת הקהל והצבא, וכדי לשמור על כסאו, אולמרט ייאלץ להגיב, הוא יישאר נאמן לעצמו.

בכנס של IPF, ארגון שמאלני קיצוני בניו-יורק, הוא גילה את האני מאמין שלו, הטבוע בחותם של תבוסה:

"אנחנו עייפים מלהילחם

אנחנו עייפים מלהיות אמיצים

אנחנו עייפים מלנצח

אנחנו עייפים מלהביס את אויבינו".

וכך התבטא בנאום בפני הפרלמנט בלונדון:

"אין בתוכניתי שום היגיון 'ציוני'...

יש לי כוונה כנה ואמיתית –

לתת המון

ולקבל בתמורה מעט..."

ארבע קושיות לרב אלי סדן

דברי הרב: "אם המאבק יהיה כוחני, כרינו לעצמנו בור והכישלון מובטח... יש בישראל ציבור גדול ודעתני שלא יסכים להיכנע לאיומים כוחניים... אנו נשארים לבד".


שאלה לרב: על הצעתה של ח"כ גאולה כהן להרחיק ערבים זמנית הגיבו יוסי שריד ויאיר צבן בידיעות אחרונות (27.6.90):

"אנחנו את הפקודה לעקור כפרים שלמים ממקומם עד לסיום הבציר או הקציר לא נמלא... היום שבו תינתן פקודת הטרנספר שהיא פקודה בלתי חוקית בעליל, יהיה גם היום של סירוב פקודה".


ועמוס עוז איים: "מול גירושם והגלייתם של הערבים... טרנספר, עלינו לקום ולומר... לא ניתן לכם. אפילו אם נצטרך לפלג את המדינה ואת הצבא. אפילו עם נצטרך להשתטח תחת גלגלי המשאיות. אפילו אם נצטרך לפוצץ את הגשרים..."

אלה הם, כב' הרב, איומים כוחניים חמורים יותר מכל מה שאמר או כתב אי פעם מישהו מן הימין.

ובכל זאת, השמאל לא "כרה לעצמו בור", לא נחל "כישלון מובטח" ולא "נשאר לבד". להיפך, העם קיבל את הקו האדום שלהם להגנה על הערבים מפני גירוש, למרות שהוא הותווה ב"איומים כוחניים". רק העם היהודי נותר חסר הגנה, ללא קווים אדומים.

כיצד מסביר הרב את הסתירה הזאת?

דברי הרב: "כאשר אלפי אנשים נותנים ידיים בכוח זה לזה על מנת למנוע מהשוטרים לסלקם – הדברים יגיעו להפעלת כוח שיגיע לאלימות, לקללות ולשנאה לוהטת... (ואז ) – הפסדנו את המאבק בוודאות".

שאלה לרב: לאירוע כזה קוראים "התנגדות פאסיבית", וזו דווקא חוללה בהיסטוריה כמה דברים טובים:

- כך השיגו השחורים בארה"ב שוויון זכויות ושמו קץ לאפלייתם הגזעית.
- כך שחררו משלטון דיקטטורי המונים מפגינים, את עמי פורטוגל, צ'כיה, מזרח גרמניה, סרביה, גרוזיה ואוקראינה, למשל. הם לא "הפסידו את המאבק", הם ניצחו בו.
- כך, ובמרי אזרחי ואף מעבר לו, אילצו המונים בארה"ב את ממשלתם לשים קץ למלחמת וייטנאם והצילו חיי רבים.
ילמדנו רבנו, למה שיטות שהצליחו בכל מקום אחר בעולם הן "הפסד בוודאות" דווקא אצלנו? אולי אנחנו שוב – "חגבים בעינינו"?

דברי הרב: "הפסדנו את המאבק בוודאות. קודם כל כלפי שמיא, מפני שהרבינו שנאה בתוך העם.."

שאלה לרב: אם השמים מענישים "מרבי שנאה בתוך העם", מה עונשם של אנשי החוק והשלטון שעקרו, גרשו, הפרידו משפחות, גרמו לשריפת בתי כנסת, השמידו יישובים, שללו מטה לחם מאלפים, דחפו נוער לעבריינות ולשנאת המדינה? ומה דינם של מי שגרמו לשני יהודים להתאבד, לאחרים למות מהתקפי לב, ושוב לאחרים להתאשפז בבתי חולי רוח? ומה בדבר אלה שבעמונה פיצחו ראשים באלות, דרסו בני אדם תחת פרסות סוסים, השליכו נערים מבעד לחלונות עם הראש למטה, פגעו מינית בבנות צעירות?

במאזניים השמימיים, איזו שנאה שוקלת יותר – השנאה שעוררו מעשי הזוועה האלה או השנאה שמעוררים "אלפים שנותנים בכוח ידיים זה לזה?

ועל כן, מי ראוי לו יותר שיפסיד את המאבק כעונש על ליבוי שנאה – הראשונים או האחרונים?



דברי הרב: בכפר מימון נכשלנו מפני שמועצת יש'ע הכריזה על "מאבק כוחני". הפסדנו, למרות שאח"כ חזרו בהם מכוונתם זו.

שאלה לרב: ואולי איפכא מסתברא? מחדל כפר מימון, ואח"כ מחזות החמלה וההתייפחות, החיבוקים והטפיחות על שכמם של המגרשים וההליכה הפאסיבית והכנועה כצאן לגירוש ולפליטות – אולי להתנהגות הזאת היפנה הציבור עורף, מפני שאינו אוהב לוזרים ומפני שהתורה הנוצרית של 'אהב את שונאיך' עדיין אינה מקובלת על היהודים?

אומרים על מאחז 'הרואה' שקם במידה רבה בזכותך, שהודעת פקס פשוטה לכתובת שלך תספיק כדי שאנשיך ייטשו אותו מרצונם.

את המאמר בעיתון זה הכתירו במלים "בהסברה ננצח". האומנם אתה מאמין שנטישה צייתנית וכנועה של נקודת התיישבות במקום כ"כ חשוב, שהושקעו בה כ"כ הרבה עבודה, מסירות, יזע וכסף – זו 'ההסברה' שתשכנע את עם ישראל?

ושמא ילמד מזה העם שכל ההתיישבות שלנו ניתנת לפירוק כמו משחק לגו והיא אינה אלא כאבק פורח וכחלום יעוף?

האין אתה, כב' הרב, לוקח על עצמך אחריות כבדה מדי?