גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 198ראשיהפצה

הקייטנה הכי שווה - סיפור לילדים

29/06/06, 13:36
חגית רוטנברג

"בגד ים, מגבת, משחת שיזוף..." מנה איתן את החפצים שארז בתרמיל. מחר הוא מתכונן לצאת למסע עם החברים שלו, לאורך חוף הים מאשקלון עד תל אביב. כבר שבועיים הם יושבים ומתכננים כמה יצעדו בכל יום, איפה יעצרו, איך יתארגנו ללינת לילה בחוץ ועוד. "זה הולך להיות חופש גדול מצוין", אמר לאמא בהתלהבות.

הוא הלך לישון מוקדם והתקשה להירדם מרוב ציפייה להתחיל כבר במסע. עוד לפני שהשעון צלצל, זינק ממיטתו. השעה היתה מוקדמת ועדיין היה חשוך בחוץ. הוא ניגש ליטול את ידיו, ולא הדליק אור כדי לא להעיר את אחיו שישנו בשלווה. כשביקש להתלבש, גילה שהבגדים שהניח אתמול על הכיסא נעלמו. הוא החליט להניח את הכיסא על השולחן ולטפס למדף העליון בארון, שם ימצא בגדים אחרים. בחושך ששרר בחדר הוא התקשה להעמיד את הכיסא ביציבות, והתנודד בעמידתו מול הארון, עד שפתאום הרגיש ששיווי המשקל שלו מתערער, ותוך שניות מצא את עצמו שרוע על הרצפה.

"אי, זה כואב!" צעק ותפס בקרסולו הימני. האורות בבית נדלקו, ואמא רצה אליו בבהלה.
"מה קרה, איתן?" הוא לא הצליח להתגבר על הבכי, ואמא הביטה בקרסול וקבעה: "הולכים לחדר מיון".
המסדרונות הלבנים של בית החולים לא היו מוכרים לו. הריחות החריפים וקריאות החולים העכירו עוד יותר את מצב רוחו. הרופא קבע שמדובר בשבר חמור, ואיתן יצטרך להישאר בגבס כמה חודשים.
"אני לא מאמין, אני אצטרך לבלות את החופש הזה בבית חולים?" שאל את אמא בצער.
"הכל לטובה, איתן", הרגיעה אותו אמא. "אני בטוחה שאפילו במקום הזה תוכל לגלות דברים חדשים ומעניינים".
"כן? מה למשל? התפריט שיש פה לארוחת הערב?" שאל במרירות.

בשבוע הראשון הוא שכב בחדרו בדממה, מדי פעם מעלעל בספרים ועלונים שהביאו לו מהבית. אבל בוקר אחד הוא גילה לידו מיטה חדשה, ובה שוכב נער ג'ינג'י בערך בגילו. לאחר שיחה קצרה הסתבר שלג'ינג'י קוראים מיכאל, ושהוא עלה מרוסיה רק עם סבתו הקשישה. מיכאל היה פטפטן לא קטן ולא הפסיק לספר בדיחות, גם כשהאחיות הזריקו לו זריקות. אפילו כשהיה צועק כי כאב לו משהו, הוא עשה את זה בצורה מצחיקה.
"מיכאל, תגיד לי", שאל אותו איתן "מה אתה כל-כך שמח? אתה צריך לבלות במקום האפור הזה כל-כך הרבה זמן, ויש לך מצב רוח לבדיחות?"

מיכאל עשה פרצוף של פרופסור זקן, והשיב בכובד ראש מעושה: "ידידי הצעיר, אני חולק עליך. המקום הזה דווקא משעשע ביותר", והשתעל בצורה רבת חשיבות שגרמה לאיתן לחייך שוב. "הראית פעם את הוויכוחים של האחות שושנה עם השרת הקשיש נחמן? כדאי לך לעקוב איך בכל בוקר הם דנים מחדש בשאלה מי לכלך אתמול את המסדרון אחרי שנחמן ניקה אותו".

החבר החדש והמצחיק שמצא איתן בבית החולים היה רק ההתחלה. אחרי שבועיים במחלקה הוא גילה שבמקום ישנה משחקייה ענקית לכל הילדים הקטנים המאושפזים שם. איתן דווקא אהב מאוד ילדים קטנים, ובסניף שלו הוא היה מדריך נערץ. יחד עם מיכאל הם היו מעלים בכל יום הצגה מצחיקה, והילדים ציפו לה בקוצר רוח, ובכל בוקר שאלו: "מתי ההצגה היום? אנחנו יכולים גם להשתתף?"

ביום האחרון בבית החולים עזרה לו אמא לארוז את הבגדים, והם נפרדו בחום מהאחיות והרופאים. הילדים הקטנים ממש נדבקו לו לרגל ולא הסכימו לתת לו ללכת. מיכאל קרץ לו בשובבות, ואמר: "אתה רואה, ידידי הצעיר? גם בית חולים יכול להפוך לקייטנה הכי שווה בעיר..."