גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 198ראשיהפצה

הנעה רוחנית - בגליון השבוע

טרנד הג'יפאות, שתופס תאוצה גם במזר הדתי, אינו רק פוזה: עבור חובשי הכיפות מדובר בדרך בלתי שגרתית לידיעת הארץ וגם להתבודדות רוחנית בשטח
29/06/06, 13:36
עדי גרסיאל

# אצל דודו לנדוי, מוביל קבוצות ותיק, התחיל התחביב בשאלת רב האם רכישת ג'יפ איננה אקט מנקר עיניים . מאז הצטרפו אליו למעלה מאלף חברי מועדון # ויש עתיד גם לדור הבא: ישיבה תיכונית חדשה שבה הג'יפ הוא כיתת הלימוד, והנהג הוא הר"מ

"אצלנו הג'יפ הוא הכיתה, הר"מ הוא הנהג והלוח – נופי ארצנו", מכריזה מודעת פרסומת ל'לך לך', ישיבה חדשה בראשות הרב דוד סמסון. "בכל ג'יפ יהיו שישה תלמידים ונהג – הר"מ", הוא מסביר. "הג'יפ נותן ניידות ומאפשר להגיע למקומות שהגישה אליהם קשה. כך נוכל ללמוד תנ"ך והיסטוריה במקומות שבהם התרחשו האירועים, וכמובן גם לימודי ארץ ישראל". בהמשך, כשיגיעו לגיל המתאים, יוכלו תלמידי ישיבת 'לך לך' להוציא רישיון נהיגה בעצמם ולהשתלם בנהיגת שטח.
לישיבה החדשה יועד בהתחלה השם 'סוף הדרך', אולם הוא הוחלף בגלל ההקשר השלילי של הביטוי, מגלה הרב סמסון.
לפני שאתם קופצים להירשם, כדאי לדעת: הישיבה של הרב סמסון, איש חינוך בלתי שגרתי, מיועדת לנוער שלא מסתדר במסגרות רגילות. "דיברתי עכשיו עם בחור שקם בבוקר ב-12. כשהוא ילמד בישיבה שלי יהיה לו בשביל מה לקום מוקדם", הוא מבטיח.

לא רק תלמידי ישיבה, גם בנות חובבות שטח אינן מקופחות. החברה הגיאוגרפית, המארגנת את מסע 'מלכת המדבר', יזמה השנה לראשונה מקצה מיוחד: 'מלכה בחצאית'. המקצה, שיתקיים בעוד כמה שבועות, הוא מסע רכבי שטח תחרותי שמיועד לצוותי נשים דתיות בלבד. במהלך המסע, שיימשך כשבוע, יסופק למשתתפות אוכל כשר, יוקצה זמן לתפילות ובשבת, כמובן, ישבתו הנהגות והרכבים. הצוות הזוכה במקצה יצטרף למסע באוגנדה, לציון 30 שנה למבצע אנטבה. עד כה הגישו את מועמדותן למסע יותר ממאה נשים מסורתיות ודתיות, ו-18 מהן עברו את המבדקים.
בחברה הגיאוגרפית מדגישים כי אין צורך בכישורי נהיגה מיוחדים – מספיק רישיון נהיגה רגיל בתוספת כישורים חברתיים. 

הג'יפים של הדוסים

שתי הדוגמאות הללו אולי אינן שגרתיות, אולם טרנד הג'יפאות, שהתנחל בארץ באמצע שנות ה-90, הגיע בשנים האחרונות גם לציבור הדתי. אם חושבים על כך, אין טבעי מזה: חובשי הכיפות מהווים מזה שנים מרכיב דומיננטי בקרב המטיילים בשבילי הארץ; הג'יפים הגדולים מתאימים למשפחות מרובות הילדים של המגזר ויכולות השטח של רכבי ה-4X4 נחוצות לא פעם בכבישי יו"ש המשובשים.

אבל כמה גורמים עיכבו את חלחול התופעה ממתחמי הצפונים לאזורים הכתומים. האיחור הקבוע (שלא אחת הוא דווקא בעל השפעה חיובית) שבו מאמץ המגזר הדתי תופעות כלליות, הוא אחד הסיבות לעיכוב, אם כי לא המרכזית. הבעיה העיקרית היא זמנית, אך קבועה: השבת. יום המנוחה השבועי הפך אצל בעלי הג'יפים ליום המועדף לבילוי בשטח, מה שמותיר את עמיתיהם חובשי הכיפות עם ימי שישי הקצרים, חול המועד, יום העצמאות וימי הבחירות.
בשנים האחרונות, עם הצטברות מאסה קריטית של בעלי רכבי שטח דתיים, הפכו ימים אלה לאבן שואבת לחובבי שטח מהמגזר.

ויש גם סיבה נוספת, פחות בולטת, אך בעלת חשיבות לא מעטה: החשש מ'מה יגידו'. "לפני שקניתי את הג'יפ שלי, לפני תריסר שנים, שאלתי רב אם הדבר אינו מנקר עיניים", נזכר דודו לנדוי, המנהל את מועדון 'ארץ אהבתי' לטיולי שטח לציבור הדתי. אחרי האישור ההלכתי הזמין לנדוי את הרכב, "ומיד כשקיבלתי אותו הורדתי את הניילונים ולקחתי אותו לסיבוב של כמה שעות – שיתפוס קצת אבק". הרצון להימנע מראוותנות בא אל פתרונו בשנים האחרונות, עם הצטרפותם של ג'יפים זולים יחסית מיד שנייה למאגר רכבי השטח.

לרב סמסון, שהחל את קריירתהשטח שלו על קומנדקר צה"לי לשעבר לפני חצי יובל, יש הסבר נוסף להתגברות חובשי הכיפות בענף: "היום יש, בהשראת ר' נחמן, יותר אנשים שהולכים או נוסעים להתבודד. ומה יותר טוב מג'יפ כדי להגיע למקום ריק מאדם?"

הג'יפאות היא אמנם כיף, אבל רק אם משלבים אותה עם ידיעת הארץ, אומר לנדוי. לטיולי ה-4X4 שלו מצטרפים מדריכים שמסבירים על ההיסטוריה, הארכיאולוגיה, מורשת הקרב וההתיישבות לאורך המסלול. "בפעמים הראשונות נסענו בלי מדריך", הוא משחזר, "כי האנרגיות של הג'יפאות וההתלהבות מהרכבים היו גבוהות מספיק כדי להחזיק את הסיור. אחרי כעשרה טיולים חילקנו דפי משוב, ופתאום התברר שרוב האנשים רוצה הדרכה – הם מיצו את הקטע של העבירות וחיפשו ערך מוסף".

היתרון של רכבי השטח ברור: אפשר לנסוע איתם לאתרים שאין כמעט דרכים אחרות להגיע אליהם. "יש אתר ליד שדה בוקר שנקרא 'בורות חצץ', שבו בורות מים מהתקופה הנבטית. זו מערכת מיוחדת שמצליחה לשמור מים במדבר אפילו בתקופת הקיץ. לפעמים הבורות האלה אפילו עולים על גדותיהם מרוב גודש. אני תמיד מזכיר לאנשים שאם הם לא מטפלים במרזב בבית שלהם במשך שנה-שנתיים הוא נסתם; וכאן אנחנו רואים מערכת שהוזנחה אלפי שנים ובכל זאת עדיין עובדת. המקום המרתק הזה אינו נגיש לרכב פרטי". 

ארץ אהבתו
לנדוי, בן 52, אב לארבעה וסב לנכד, כיהן כמנכ"ל החברה לפיתוח גוש עציון וכמזכיר היישוב בית אל. לפני שבע שנים הקים את 'ארץ אהבתי'. לטיול הראשון הגיעו שלושה ג'יפים, הוא נזכר, בשני כבר היו חמישה, בשלישי הגיעו 17. כיום חברים במועדון כ-1300 בעלי רכבי שטח, ועוד כמה אלפי מטיילים בעלי רכבים משפחתיים. מעל 90 אחוזים מהחברים הם דתיים, אולם יש גם מעט חילונים.

לנדוי: "יש ג'יפאי לא דתי מנהריה, פנסיונר של כוחות הביטחון, שנסע איתנו לאחד הטיולים ואחר-כך אמר לי: 'דודו, בטיולים של מועדונים רגילים כל אחד דואג לעצמו. כשעוצרים, כל ג'יפ תופס פינה. אצלכם יש חבורה ויש אווירה. אני מצטרף אליכם'".

אפרופו חבורה, אחד הכללים הבסיסיים לג'יפאי המתחיל, וגם המנוסה, הוא: לעולם אל תיסע לבד בשטח (לטיפים נוספים ראו מסגרת). "לפני כמה חודשים התקשר אלי מישהו ואמר: 'דודו, אני תקוע בנחל צין'. לפני שהוא התחיל לפרט, כבר ידעתי בדיוק איפה הוא נתקע – יש שם מעבר קשה בתוך מים. כשיוצאים בחבורה, ג'יפ אחד יכול למשוך את השני. כשאתה לבד אתה מסתבך ואין מי שיוציא אותך מהבוץ. החילוץ עלה לג'יפאי הנועז 1500 שקלים, טבין ותקילין. וזה רק בגלל שהג'יפ עצמו לא ניזוק. אחרת המחיר היה מאמיר עוד".

נסיעה בקבוצה חשובה לא רק לחילוץ כלי הרכב, אלא גם להסעת האנשים. לנדוי: "באותו אזור נסעתי פעם בשני רכבי שטח, ולפתע נשברה חלק ממערכת ההגה של אחד הג'יפים. לא היתה דרך לפתור את הבעיה. נאלצנו להזמין חלק חדש ממוסך בתל אביב. כיוון שלא היינו ערוכים ללינה בשטח, פשוט השארנו את הג'יפ התקוע לבד, העמסנו את כל האנשים (11 במספר) על הרכב השני וחזרנו הביתה. למחרת הגיע מכונאי מתל אביב עם החלף. לקח לנו חמש שעות כדי להגיע לג'יפ התקוע. להחליף את החלק הספיקו 10 דקות".

למרות ההתלהבות, לנדוי מדגיש שהתחביב אינו מתאים לכולם: "צריך לאהוב אתגרים, וגם אבק. זה גם לא הובי זול – הרכב עצמו יקרים, לפחות כשהוא חדש, וגם החלקים אינם זולים". אגב, כשג'יפאים טריים שואלים את לנדוי אם כדאי להוסיף ל-4X4 שזה עתה רכשו אקסטרות כמו מגנים, כננות ועוד, הוא תמיד משיב בשלילה. "אני מסביר להם שהאוטו כבר בנוי טוב – כמו שקניתם, ככה תיסעו. תתחילו בטיולים קלים, ואחר-כך, אם תיתפסו לעניין, תוכלו תמיד להשקיע ולשפצר את הכלים".

לפני כשנה ארגנו לנדוי וחבריו ראלי ל'משוגעים'. במשך שלושה ימים הם דהרו ממרגלות החרמון עד אילת, כשרוב המסלול עבר בשטח. "נסיעה של 80 קמ"ש בג'יפ בשטח מקבילה לנהיגה בפרייבט ב-200 קמ"ש בכביש. זו חוויה שמצריכה ריכוז עצום. בראלי השתתפו רק עשרה ג'יפים. "היו רבים שרצו להצטרף, אבל נאלצתי להשיב בשלילה. זה היה מסלול קשה ומתיש, שמתאים רק לג'יפאים מיומנים. אסור היה לבוא לבד או להביא ילדים מתחת לגיל 16, כי בראלי כזה, אם מישהו נתקע, לא נעצרים לעזור לו. מובן שהכנו כוננים לאורך המסלול כדי שיחלצו את התקועים, אבל כמעט לא היה לנו צורך בהם. המשתתפים גם נדרשו לעשות הכנה מתאימה לכלים.

"כשהתחלנו את הראלי, מהיישוב נמרוד ליד החרמון, התחלתי להוביל את הקבוצה, ואת הקילומטרים הראשונים, שהם ירידה מפותלת, עשיתי במהירות הכי גבוהה שיכולתי. רציתי להכניס את הנהגים לשוק, שיבינו לאן הם נכנסים. בסוף הירידה עצרתי כדי לחכות לכולם. הסתכלתי על האנשים, הם היו חיוורים. אבל בסוף המסלול הם ניגשו להודות לי על הטירונות הזו".

כמה הבנה טכנית צריך כדי להיות ג'יפאי?
"אני לא חושב שזה מסובך במיוחד. צריך פשוט להתחיל בטיולים הפשוטים, ולאט לאט ללמוד את העסק. לא צריך להיות מכונאי".
לפני האינתיפאדה השנייה היה לנדוי בין הבודדים שהוציא סיורים ביהודה ושומרון. "אז הצטרפו גם הרבה חילונים, כי המועדונים הרגילים לא הגיעו לשם", הוא נזכר. כיום הם מטיילים ביו"ש בעיקר בבקעה ובמדבר יהודה.

נוהגים בשביל הנפש
גם אבירם ברקאי, גורו שטח שכתב למעלה מעשרה ספרים בנושא ומדריך סיורים, מרגיש שחובשי הכיפות נכנסים לתחום. "מטבע הדברים, הטיולים שאני מוביל יוצאים בשבתות, אבל בהשתלמויות נהיגת שטח שאני מעביר באמצע השבוע רואים לא מעט דתיים. אני מעריך שיותר ממאה חובשי כיפות עברו אצלי סדנה לשיפור יכולת הנהיגה.

שני ספרים שכתב ברקאי על טיולים קצרים יכולים להתאים לציבור הדתי: 'חפוז בשטח' ו'חפוז בשטח 2'. "הרעיון הוא לצאת לטיולי שטח של 5 עד 7 שעות. כך גם מי שיוצא ביום שישי יכול להספיק לחזור הרבה לפני שבת".
בינינו, רוב בעלי הג'יפים משתמשים בהם בעיקר כדי להפגין נוכחות ולא בשביל לרדת לשטח.
"רצונו של אדם כבודו. אני באופן אישי לא הייתי משקיע כל-כך הרבה כסף רק בשביל הפוזה, אבל מי שחשוב לו בעיקר איך הוא נראה, שיהיה בריא. מצד שני אני אומר, אם כבר שילמת כל-כך הרבה, נסה לרדת קצת לשטח, אולי תיתפס לזה. בכל מקרה, במחיר שעולה ג'יפ שאינו יורד לשטח אפשר לקנות פרייבט הרבה יותר משוכלל ונוח".
שייקה רייך (48) מאלקנה הוא אב לחמישה וסב לשלושה. למעשה, הוא מעיד, "יש שני שייקה". הראשון הוא עו"ד ישעיהו רייך, בעליו של משרד עורכי דין תל אביבי המעסיק 60 עובדים. שייקה השני ניעור לחיים בימי שישי והופך ל'שייקה טיולים' – קבוצת ג'יפאים דתיים המטיילת בצוותא.

רייך, שחיפש מעבר לעיסוק במשפטים גם "משהו בשביל הנפש, שייתן לי חמצן לכל השבוע", התחיל בטיולי ג'יפים כנהג אצל משה חיון, גם הוא חובש כיפה ובעל חברת טיולי ג'יפים באזור הצפון. עם הזמן הוא נסחף יותר ויותר לעולם השבילים, הסלעים והבוץ. לפני כחמש שנים החל לארגן, ללא תשלום, קבוצה של מטיילים שיוצאים בימי שישי למסלולי 4X4. "אני לא לוקח כסף, אבל גם לא נותן אחריות. אני פשוט יוצא למסלול, ומי שרוצה להצטרף מוזמן".

עד כה נסעו חברי הקבוצה לכ-300 טיולים. "ולמרות זאת, תמיד חזרנו כשעה-שעתיים לפני שבת. מעולם לא נתקענו בשטח. הכל עניין של תכנון נכון ורצון", הוא מעיד. "הציבור הדתי ככלל מאורגן יותר ונוטה יותר לצאת לשטח בקבוצות", הוא מאבחן.
בניגוד לאחרים, רייך סבור שג'יפאות אינה עסק יקר כל-כך. "הג'יפ המוביל שלי בטיולים הוא 'סופה' משומשת, ששווה בערך 30 אלף שקלים, לא יותר".

למרות שחרש את הארץ לאורכה ולרוחבה, הוא עדיין לא מרגיש שהוא מכיר את הכל. "עשיתי גם מסעות שטח בחו"ל: בבורמה, במצרים, בהודו, ברומניה ועוד, אבל אין מה לומר – בארץ הכי יפה".
באחד הטיולים של שייקה הגיעו הג'יפים לאזור טנטורה ונעצרו כדי לשמוע סקירה על האזור. בהדרכה הוזכרה והופרכה גם טענת ה'טבח' שערכו כביכול במקום חיילי גבעתי במלחמת השחרור. תוך כדי ההסברים ניגש אחד המשתתפים למדריך וגילה: "אני הייתי קצין בגבעתי ולחמתי כאן. בואו ואספר לכם מה באמת קרה".

בטיול אחר בנגב, באזור המכתשים, הבחינו הג'יפאים בארנק שהיה מושלך בצדי הדרך. הם הסיקו שהאבדה שייכת למטיילים שעבור באזור. כעבור זמן קצר התברר שאותם מטיילים עדיין שם. היו אלה זוג עם ילד שנסעו על אופנוע, נתקעו ונאלצו ללון בשטח. אנשיו של שייקה חילצו אותם והסיעו אותם בחזרה עד לביתם ברחובות. 

 אם כבר השקעת, תלמד
אביעד אמיתי (28) הפך את ההובי של ה-4X4 למקצוע: הוא מדריך טיולי ג'יפים וגם מעביר סדנאות נהיגת שטח. את המשיכה לרכבי השטח החל בצבא, כששירת בסיירת גבעתי. כיום, במסגרת שירות המילואים, הוא מעביר סדנאות נהיגה על האמרים. "שטחי האש הם בעיה לא קטנה דווקא לציבור הדתי", הוא טוען, "כיוון שבדרך-כלל לא מתאמנים בהם רק בשבת, וזה הופך שטחים נרחבים לבלתי נגישים לג'יפאים הדתיים".


להדרכה בנהיגת שטח הוא הגיע בגלל שהסדנאות הללו נערכות בעיקר בימי חול. "מי שהשקיע 200 אלף שקל בג'יפ, כדאי שיוציא עוד כמה מאות שקלים וילמד איך להפעיל אותו נכון", הוא מסביר, "אחרת הוא יבלה הרבה ימי ראשון במוסך".

האם הג'יפאים הדתיים שונים מעמיתיהם החילונים?
"כן. אפשר לחלק את בעלי ה-4X4 לשתי קבוצות עיקריות. הראשונה – אלו שמתעניינים בעיקר בצד הטכני: עבירות, יכולות טיפוס וכדומה, והשנייה – מי שרואה בג'יפ אמצעי להגיע למקומות מעניינים. בדרך-כלל חובשי הכיפות נמצאים בקבוצה השנייה".

בכל מקרה, אמיתי מפרגן לג'יפאי הישראלי: "בארה"ב רק 2‑3 אחוזים מבעלי ה-4X4 אכן נוסעים איתם בשטח. בארץ מדובר ב-15‑20 אחוזים. לי עצמי קשה לנסוע בפרייבט, כי הוא יכול להוביל אותך רק מנקודה א' לנקודה ב' דרך הכביש. עם ג'יפ, לעומת זאת, המוטו שלי הוא: כשהכביש נגמר מתחיל האתגר".

טיפים לגי'פים
* הכלל החשוב והבסיסי ביותר: אין לצאת לשטח לבד. רכב תקוע יתקשה לא פעם לחלץ את עצמו לבד, והזמנת צוות חילוץ עלולה לכאוב בכיס. מלבד זאת, במקרה שאחד הרכבים היה מעורב בתאונה עם נפגעים, ניתן לפנות אותם באמצעות הג'יפ השני.
* מומלץ למתחילים להצטרף לקבוצה עם מדריך. בדרך זו נחסך הצורך בניווט, ואפשר להתרכז בחוויית הנסיעה ובהיכרות עם הרכב.
* מומלץ להיערך לקראת הבלתי צפוי: כיוון שהשטח עלול להפתיע ומסלולים קלים יכולים להפוך במהרה לבלתי עבירים, כדאי לקחת בג'יפ מזון וציוד למקרה שהטיול מתארך אל מעבר לצפוי.
* שמרו על קשר: חשוב לקחת כמה מכשירי סלולר, עדיף של רשתות שונות, כיוון שהקליטה לא תמיד טובה בעומק השטח.
* כדאי לבחור עונת שנה מתאימה. באופן כללי הקיץ איננו מומלץ, בגלל החום והיובש. בסתיו ובחורף, לעומת זאת, יש פריחה, מים, מזג אוויר טוב ואין יתושים. חשוב גם להתאים את המסלול לפי העונה – שיטפון, למשל, יכול לסחוף ולהעלים שבילים במדבר יהודה.
מומלץ לקחת קורס נהיגת שטח. גם מי שנהג על ג'יפים בצבא, לא תמיד יודע באמת להתמודד עם מצבים מורכבים בשטח.
* לבחור היטב את הפרטנרים לטיול – לא רק מבחינה חברתית, אלא גם תחבורתית. ג'יפ שטח רך יתקשה לצלוח מכשולים שלנדרוברים קשוחים עוברים בלי למצמץ.
בכל מקרה, כדאי לזכור כי לרכב שטח יש גם חסרונות. הנה כמה מהם:
* הוא יקר יותר – לא רק בקנייה אלא גם בתחזוקה. זאת בגלל שמכלולי הג'יפ מסובכים ובנויים בצורה קשיחה יותר ומחייבים תחזוקה מורכבת. גם צריכת הדלק שלו גבוהה יותר.

בטיחות: אמנם במקרה של תאונה לרכב שטח יש יתרון, בגלל משקלו הרב (עד פי שניים ממכונית משפחתית רגילה), אך בטיחותו האקטיבית נחותה. כלומר: יכולתו להתחמק מתאונה קטנה, בגלל מרחק הבלימה הגדול ומרכז הכובד הגבוה שעלול לגרום להתהפכות במהירויות נמוכות יחסית.

נוחות הנסיעה בכביש נחותה ממכונית רגילה. אותן תכונות שהופכות רכב לבעל עבירות בשטח: מרכז כובד גבוה, מתלים ארוכים ועוד – פוגעות באיכות הנסיעה בכבישים.

למי שמתכנן לרכוש רכב שטח, כדאי להתאים את סוג הרכב לסגנון הנהיגה שלו. ה-4X4 נחלקים לשתי קטגוריות עיקריות: רכבי שטח – כשמם כן הם, מיועדים בעיקר למקומות שטרם ראו אספלט ובטון. הם בדרך-כלל בעלי עבירות מצוינת בשטח ונסיעה ספרטנית בכביש. סוג זה מתאים למי שנוסע בעיקר בשטח, כמו פקחים, מדריכי טיולים וג'יפאים 'כבדים'. הקטגוריה השנייה היא רכבי הכביש-שטח – פשרה המנסה להרוויח משני העולמות: לספק נסיעה נוחה בכביש ועבירות טובה (יחסית) בשטח, ומיועדת למי שאת מרבית זמנו מבלה בכבישים, ויורד לשטח רק בסופי שבוע.