גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 198ראשיהפצה

שאלת השבוע - בגליון השבוע

מה התגובה הנכונה למתקפה הפלשתינית על מוצב צה"ל?
29/06/06, 13:36
חגית ריטרמן

יישוב על כל הרוג
יהודית דסברג

עד לכתיבת שורות אלה, מדינת ישראל ממשיכה לספק לחמסטאן חשמל, מים, שרותים, כסף, נשק ואפילו לגיטימציה. מסתבר שמדינת ישראל היא תומכת הטרור היעילה ביותר עבור המחבלים. גם אם ישלח אולמרט את הצבא להלחם בסמטאות עזה, יהיה זה משחק ציני בחיי החיילים, אלא אם כן, ישדר שארץ ישראל כולה שלנו לנצח, כולל עזה!! ההתקפה האחרונה מחייבת אותנו לשלוט בה ביד רמה ולגרש מהארץ את כל המאיימים להחריבה. אחרת תהיה זו מלחמה במחבלים, אך חיזוק ועידוד לטרור. כל התקפה ישראלית מנוצלת לתעמולה, וכל שאהיד או הרוג יהודי - מוסיפים התלהבות ומוטיבציה לטרוריסטים. הגיע הזמן (כבר לפני 15 שנה) שמנהיגינו יחליפו את הדיסק, ויפסיקו לחתור להשגת הכרת הערבים בזכות קיומה של ישראל, וישתחררו מהתלות ב'פרטנרים'. לא יהיה הסכם!!! הארץ אינה שלהם; היא שלנו בזכות! לכן אל לנו לשחד אותם בוויתורים, במחוות ובחנופה בין-לאומית.

ניתן לעצור את הטרור בשלב המוטיבציה. זה נעשה בעבר בהצלחה רבה. יהודי נדקר בבית לחם, באותו ערב יסדו את נוה דניאל. שלושה חודשים אחר כך רצחו את דוד רוזנפלד הי"ד בהרודיון, באותו לילה העלו את 'אל דוד' על הקרקע. הערבים הבינו שהם 'מרוויחים' יהודי הרוג, אך מפסידים גבעה, והפיגועים פסקו עד סוף הקדנציה של שלטון הליכוד ב-82'. מטרת הטרור היא להפחיד אותנו ולהבריח אותנו מן הארץ, אך הצהרות הבריחה החד-צדדית של אולמרט תורמות לעידוד הטרור. אילו רצה אולמרט באמת ובתמים לחסל את הטרור, היה עליו להצהיר שמעתה כל פעולותיו החד-צדדיות יהיו על מנת להחיל את שלטון החוק הישראלי בכל תחומי ארץ ישראל, גם על תושביה הערבים. כתגובה ציונית הולמת על חטיפת החייל, תפסיק ישראל את אספקת החשמל, המים והגז לכל עזה, עד אשר יחזור גלעד שליט בריא ושלם לביתו. למי שדואג לפגיעה ההומניטרית בעזתים 'החפים מפשע', נענה בדברי בוש אחרי ניצחון החמאס בבחירות: הדמוקרטיה מראה מה העם באמת רוצה – כל החפים האלה רוצים חמאס, טרור ורצח יהודים, למה שנספק להם חשמל לייצור קסאמים???

דרושה מדיניות נחרצת
ד"ר יום-טוב סמיה (אלוף מיל'), לשעבר מפקד פיקוד הדרום

השאלה כפי שהוצגה ע"י העיתון מצמצמת את מרחב התשובה, וכאן שורש הבעיה והמסר במאמר שלי.
אני מתקשה לנתח באופן מעמיק אירוע בודד, אלא אם אני נדרש לבצע תחקיר מקצועי לצורך הפקת לקחים. ולכן, אענה על השאלה כפי שאני קולט אותה. דהיינו: מה התגובה הנכונה למצב בו אנו שרויים מאז ההתנתקות מרצועת עזה בקיץ 2005?
כבר בפתח דבריי אבהיר כי לא חפצתי בהישארותנו לנצח ברצועת עזה. עמְדתי אז, כמו ערב הבריחה מלבנון במאי 2000 (והיא מחוזקת היום שבעתיים) היתה נחרצת ונאמרה בכל פורום שיכולתי להביע אותה (בשנת 2000, כלובש מדים, באוזני מפקדיי, שר הביטחון וראש הממשלה, ובקיץ 2005, כאזרח, הבעתי זאת בעצרת באוזני כל עם ישראל, שלושה חודשים לפני ההתנתקות).

אפשר לעשות צעד חד-צדדי. זה חלק מיוזמה, חלק ממנהיגות, חלק מאמונה בדרך ארוכה. הקמנו את המדינה בצעד חד-צדדי, ומֵרב המלחמות שלנו (אלו שתכליתן היתה הגנה על מדינת ישראל ואזרחיה) היו צעדים חד-צדדים.
צעד חד-צדדי שאינו מלווה במדיניות קבועה ונחרצת לעולם יתורגם כחולשה על-ידי הצד השני בכלל, ועוד יותר כשמדובר בעדר בלי רועה, כמו הפלשתינים.

חוסר המדיניות אחרי הבריחה מלבנון הביא את עוצמת ההתקפה הפלשתינית בראש השנה, בספטמבר 2000. חוסר המדיניות הנחרצת אחרי ההתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון הביא לשנה של עשרות טילי קסאם בשבוע על שדרות, פאתי אשקלון ויישובי סובב עזה. שני האירועים ביחד פוגעים קשות בכושר ההרתעה של ישראל.

ולכן, התגובה צריכה להיות על המצב ולא על ההתקפה על המוצב. התגובה חייבת להיות כזו שתבהיר ש"בעל הבית השתגע" דהיינו, יצאנו חד-צדדית כי זה הדבר הטוב לנו, ואם הפלשתינים פוגעים במהלך, דינם לשלם את המחיר.
דעת הקהל העולמית ותגובת ארה"ב ואירופה צריכות להיות כאילו טיל קסאם הרג חמישה ילדים בגן בשדרות או פגע במתקן חיוני באשקלון. הרי אנו יודעים שבכל מקרה הם לא יאהבו את זה.
גג: שאלת השבוע: מה התגובה הנכונה למתקפה הפלשתינית על מוצב צה"ל?


לא לפחד מהפעלת כוח
ח"כ ישראל חסון, חבר בוועדת חוץ וביטחון מטעם "ישראל ביתנו" , לשעבר סגן ראש השב"כ

תקיפת מוצב צה"ל היא חוליה אחרונה בשרשרת שמעידה על אובדן ההרתעה של צה"ל, שהחל בהתנתקות. ההתנתקות התבצעה ללא הגדרת אחריות והבהרת חשיבות הריבונות של מדינת ישראל בעיני עצמה.
חטפנו כ-600 קסאמים מאז ההתנתקות בלי שהבהרנו לצד השני את חומרת המעשה ואת המחיר. הם יורים על שדרות לא בשל היותה עיר מגורי עמיר פרץ, אלא למרות מגוריו בה. לא הבנו שחלה עלינו חובה לא למסור את מדינת ישראל כבת-ערובה בידי גורמים פונדמנטליסטיים בשל סכסוכים פנים-ערביים, ובעצם התרנו זאת. אם רצו להפגין עליונות והתנשאות – הרביצו בישראל, ואם החמאס והפת"ח רצו לפתור סכסוך פנימי – הרביצו בישראל.

החייל החטוף הוא סמל לעובדה שכולנו בני-ערובה. החיזבאללה מחזיק נשק ומאיים, האיראני מאיים, הסורי מתיר פיקוד על פעילות טרוריסטית נגדנו משטחו, ואנחנו בלי מענה.

חובתנו לשחרר את גלעד שליט לשלום ואת ישראל מהיותה בת-ערובה משוללת כוח הרתעה. באופן פרדוקסאלי, כדי להבטיח את אלה, יש להבהיר לסורים באופן אלים שלא נסבול קיום מפקדת מחבלים המייצרת פעילות טרוריסטים בדמשק. נבהיר לחיזבאללה שלא יעזו להתערב בסכסוך שלא נוגע להם. אין להיבהל מקו פעולה אלים. אם מחר בבוקר אקום ואשמע שעל הבית של חאלד משעל נפל פגז, לא אזיל דמעה.

עלינו להבהיר לראשי הרש"פ שאם הם לא יפעילו את מנגנוני הביטחון כדי להבטיח אי פגיעה בישראל משטחם, לא יהיו מנגנוני ביטחון. צריך להביא ארצה כמה שרי חמאס ל'אירוח'. יש לקחת את מנגנון החמאס בכל עיר וכפר – גם אם זה אומר לעצור 3,000 איש בחברון – ולהבהיר שזה מחיר ההתגרות, עד שגלעד חוזר אלינו בריא ושלם.@ 


הפתרון אינו רק צבאי
ח"כ מתן וילנאי, אלוף (מיל'), חבר בוועדת חוץ וביטחון, מפלגת העבודה


התגובה למתקפה על מוצב צה"ל וחטיפתו של החייל גלעד שליט חייבת להיות חלק מאסטרטגיה כוללת של מדינת ישראל במלחמתה בחמאס ברצועת עזה, שלפיה אסור לנו להיכנס לסיטואציה של תגמול או תגובה. אנחנו חייבים להיות אלו ששולטים במצב ולפתח אסטרטגיה מלאה שכוללת, בין היתר, תגובה צבאית נקודתית.

אני סמוך ובטוח שיש בידי מערכת הביטחון אמצעים ויכולות להגיב בכל דרך, אבל אסור להשליך את יהבנו רק על צה"ל. הפתרון לירי הקסאמים וללחימה בעזה בכלל לא נתון בידיו הבלעדיות של צה"ל. הפתרון הוא רק גיבוש אסטרטגיה כוללת, צבאית מדינית ואזרחית. כל עוד אנשי הזרוע הצבאית של החמאס הם גיבורי הרחוב הפלשתינאי, כל עוד תושבי רצועת עזה לא מבינים שהפעולות נגד ישראל פוגעות בהם ומזיקות להם – לא יהיה פתרון.


אין שום סיבה שבשכונה ממנה משוגרים טילי קסאם ימשיך החשמל לזרום כסדרו, אין שום סיבה שנשיא הרשות הפלשתינאית, אבו-מאזן, לא ייקח אחריות על שמתרחש בשטחו. יש בידי ישראל אפשרויות מגוונות להפעלת לחץ – לא רק צבאי, אלא גם אזרחי וגם מדיני. כאשר מפעילים נגדנו כוח, חייבים להשיב בכוח, אבל זה בוודאות לא יוביל לפתרון – חשוב להבין את מגבלות הכוח הצבאי: הוא נדרש, הוא הכרחי, אבל הוא בוודאי לא מספיק.
אנחנו חייבים לראות ולתכנן לטווח רחוק, לחשוב מה המטרות שאנחנו מציבים לעצמנו וכיצד נשמור באופן האופטימלי ביותר על האינטרס של מדינת ישראל. כניסה מאסיבית ושהייה ארוכה ברצועת עזה תפגע בטווח הארוך באינטרס הישראלי, ועלולה להסלים את המצב אף יותר.@