בשבע 199: מותר האדם מן הרובוט

נצחון הרשע בקיץ האחרון רק מחדד את חובתנו לבחור בערכי האמת הנצחית אל מול הפנים המתחסדות של השקר.

יוסי אליצור , י' בתמוז תשס"ו


כמעט שנה לגירוש ולחורבן. גירוש חסר תכלית, חורבן ללא תועלת. מהלך הזוי חסר אופקים, למען אינטרסים פרטיים של מדינאים צבועים. והלב זועק, ריבונו של עולם – איך מסרת את צדיקי גוש קטיף ביד מושחתים? היאך היו למשיסה ולשריפה בתי כנסת וישיבות? איך אפשר שלא עזרו התפילות בוקעות הרקיעים של בניך ובנותיך הזכים והטהורים? אמנם קיבלנו ממך תשובה חד-משמעית וברורה, שלא כל אחד זוכה לשמוע ממך. התשובה לתפילותינו היתה: "לא בני! לא בנותי!" אבל למה, ריבונו של עולם? האומנם חטאנו? במה פשענו?

תפקידה של תורת הגמול
שתי תובנות התחדדו לי השנה: הראשונה – שכאשר רשעים מחליטים להזיק, לא תמיד עוצר אותם הקב"ה באותו הרגע. הוא מניח להם להמשיך בדרך שבחרו, ולהצליח לאורך זמן. במבט ראשון זה נשמע תמוה ומנוגד לכל מוסר, נגד כל תורת הגמול. אך מי שמתעמק בסוגיית הגמול ובייחודו של האדם יודע שלא כך הוא. חסד אחד גדול גמל ה' עם ברואיו, מתנה אחת שאין יקרה הימנה – הבחירה החופשית. היא, ורק היא, מגדירה את מותר האדם מן הבהמה. גם בהמה בוחרת, אך לא באופן חופשי. שים לפני פרה קש חסר טעם ואומצת בשר עסיסית, והיא תבחר אוטומטית בחציר היבש.
אך כדי שהבחירה תהיה חופשית, הכרח שיהיה לאדם פיתוי משכנע ורציני, שמשתלם ללכת בדרך הרשעה והשקר. אם הקב"ה יעצור בעדה מיד עם הופעתה, אם הצלחתה תתברר מיד בתחילה כמצומצמת ורגעית – לא יהיה שום פיתוי ללכת עמה, ובחירתו של האדם לא תהיה חופשית באמת.

לא פעם מתגנב הספק, אולי הרשעה צודקת? שמא הערכים שלנו הם טעות ואשליה? שמא הם אינם נכונים לתקופה? אך יהודי מאמין, שורשי וערכי, יבחר באמת, גם אם כרגע היא נראית תלושה. הוא לא יתפתה לחזר אחר השקר, אפילו אם השקר מצליח בשעה זו. כי בסופו של דבר, האמת סופה לנצח. אם לא מחר – אז מחרתיים, או בעוד שנתיים, או עשרים שנה, כפי שלימדונו אבותינו במשך אלפיים שנה.
מכוח זה זכינו לשוב לארץ חמדה, לראות בהתגשמות הנבואה ולהתמודד עם אתגר חדש של בחירה: בין ערכים עמוקים, נצחיים ובסופו של דבר גם מנצחים, לבין כפיפות קומה והתרפסות בפני מערכת שמנסה להכניס ללב הנאמנים והמאמינים את ארס הספק, כדי לגרום להם להישבר ולהיכנע.

בקיץ הקודם נשבענו במותר האדם מן הרובוט ומן המכונה. במותר האיש הערכי הדבק בערכי אבותיו מהאופורטוניסט זחוח הדעת וחסר עמוד השדרה. לא נתרפס בפני השקר, גם אם משחקת לו השעה. גם אם נדמה שהוא מצליח, לא נתפתה להיות שותפיו למפלגה.

לומדים בקל וחומר
זה מוביל לתובנה השנייה. אך כדי שלא לתת שום פתח לטעות או לאי הבנה, אני חייב להקדים הבהרה: צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם כיום. לא האמריקנים באפגינסטן ובעיראק, לא המצרים בתימן ולא הצבועים בעולם רשאים להטיף לנו מוסר. לכן, באמת אין שום אפשרות לשים את צה"ל בסקלת השוואה למאורעות שהתרחשו באירופה לפני כשישים וחמש שנה. חובה להגיד את האמת: שפוליטיקאים מתחסדים וחסרי עכבות מנצלים את הנאמנות של צה"ל לקידום אינטרסים אישיים וגחמות פרטיות. מותר לבקר בחריפות את הצבא על עצם הנכונות לבצע בעיניים עיוורות מעשים קשים וחמורים, ללא שאלה. למלא משימה ללא מטרה. אי אפשר לשים על אותו סרגל את המעשה הנורא שביצע הצבא היהודי בקיץ האחרון עם התנהגותם של הנבלים בשואה.
אך דווקא בגלל אבחנה זו אני מבקש להפתיע ולטעון שחובה עלינו ללמוד בקל וחומר מהזוועה שהתרחשה באירופה לפני כמעט שבעים שנה! אם אפשר היה 'לתכנת' עם שלם, שהחשיב את עצמו לאינטליגנטי, לבצע פשעים חייתיים שאי אפשר לעלות על השפתיים, קל וחומר שבעבודה פסיכולוגית נכונה אפשר יהיה לשכנע אפילו אותי לבצע מעשים שנוגדים את הערכים שעליהם גדלתי – ודווקא בגלל שהם 'קלים' ואין שום אפשרות להשוות אותם לזוועות של אותה התקופה.
קטונתי מלקבוע את הערכים האמיתיים, הנצחיים והבסיסיים של היהודי והציוני. כל מה שאני מבקש הוא להתריע בקל וחומר (ובראש ובראשונה בפני עצמי), שדווקא בגלל הפטריוטיות, דווקא בגלל ההזדהות עם הדגל והמדינה, אני עשוי להיות טרף קל למניפולציות פסיכולוגיות ותקשורתיות, שמטרתן לתכנת אותנו לפעול כרובוטים נגד עולם הערכים שלנו.
ומכאן בחזרה לתובנה הראשונה: המבחן הוא לעמוד בפני הפיתוי והפנים המתחסדות של השקר והרשעה החנפנית, ובבחירה חופשית להישאר נאמן לעצמיות הפנימית ולאמת הנצחית.