בשבע 199: מילה כנגד מילה

במקום "התכנסות" אמרו מעתה "התחמסות" * לאיזה בית מותר לכתב ערוץ 1 לפרוץ, לצלם את תכולתו ולשדר זאת לצופים? *כשאולמרט עלה לשלטון עלו גם הקסאמים.

אלי פולק וישראל מידד , י' בתמוז תשס"ו

יועצי הפרסום של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, יצרו שקר תקשורתי: מכבסים את הכוונה לעקור יישובים, לגרש אנשים מבתיהם ולהרוס את חייהן של אלפי משפחות בעזרת המילה 'התכנסות' (אגב, באנגלית הם כבר הספיקו פעמיים להחליף מונחים).

בשקר הזה ניתן להילחם. אם כל הדוברים המתנגדים ל'התכנסות' יזכירו אותה תמיד יחד עם סיסמה קליטה אחרת, אמיתית, יקשה על הפרסומאים למכור את התוצרת. כולנו יודעים שה'התנתקות' הובילה לעליית החמאס, ואין ספק שהמשך הנסיגה מיהודה ושומרון רק יחזק את החמאס.

אז מכאן יוצא קול קורא לאורי אורבך, לחגי סגל, לג'קי לוי ולכל שאר התקשורתנים הידועים שחושבים בנושא זה כמונו: השתמשו תמיד במילה 'התחמסות' יחד עם המילה 'התכנסות'. אם בכל פורום ובכל הזדמנות נטמיע בצבור את הסכנה הנוראה שבתכנית ההתחמסות של ראש הממשלה וחבריו – עשינו צעד חשוב בתקשורת.

בני ליס והחוק
ממשלת ישראל הוציאה צווי הרחקה לפעילים ביו"ש, אכן נושא ראוי לכתבה בטלוויזיה. כתב הערוץ הראשון בני ליס לא התעצל ולקח את הצוות שלו לחוות מעון. הוא דפק בדלת ה'זולה' של משפחת אדלר. איש לא ענה, ואז הוא פתח את הדלת וצוות הצילום צילם את פנים הצריף. מותר על-פי חוק? ודאי שלא. האם מותר היה לרשות השידור לפרסם את הכתבה? ודאי שלא. אך כאשר מדובר באנשי 'הימין הקיצוני' של חוות מעון – הכל מותר. היי, אתם שם בכנסת, אולי תעשו משהו כדי להציל את כבוד החוק במדינת ישראל?

ערוץ בזול
ועדה של מליאת רשות השידור, בראשות ד"ר יובל קרניאל, המליצה לאחרונה לסגור את ערוץ 33 ברשות השידור. הסיבה העיקרית היא כלכלית: הערוץ עולה לרשות למעלה מ-60 מיליון ₪ בשנה, מצבה של הרשות מעורער וחשוב להציל את הערוץ הראשון. במקום ערוץ 33 יש מקום לחשוב על הרחבת שעות השידור של הערוץ הראשון.
להחלטה זו יש היסטוריה: האדם שהקים את ערוץ 33 הוא מנכ"ל רשות השידור לשעבר, מר יוסף בראל. ביטול הערוץ הוא סממן נוסף לניסיון לבטל את השפעתו של המנכ"ל לשעבר ברשות. רוב המפוטרים בערוץ 33 היו אנשי אמונו של מר בראל.
כאן יש לציין שבראל הצליח להביא לשידור ערוץ טלוויזיה בסכום של 60 מיליון ₪, בעוד עלות הערוץ הראשון מתקרבת לחצי מיליארד ₪. בראל הראה שניתן לנהל טלוויזיה בתקציב סביר, וזה היה לצנינים – בעיקר בעיני אנשי הערוץ הראשון, שתאבונם לתקציבים אינו מכיר גבולות.

ובכל אופן, אנו נשמח לראות את סגירתו של ערוץ 33. מזה שנים אנו טוענים שרשות השידור גדולה מדי, שתלטנית מדי ואינה ממלאת את תפקידה הציבורי כראוי. צמצום ממדיה יכול להתחיל בערוץ 33, אך חייב להימשך בביטול קול המוסיקה, רשת ג', קול הדרך לעסקים, רשת א' ועוד כמה תחנות רדיו שניתן לממנן בצורה מסחרית ואין כל צורך שמימונם יבוא מהקופה הציבורית.

בייניש והדמוקרטיה
ב-14/6/06 דווח בעיתונות כי השופטת דורית בייניש הציעה בדו"ח מסכם שלה כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לבטל את שידורי תעמולת הבחירות. בייניש רוצה כנראה להבטיח את שלטון המפלגות העשירות מחד גיסא ואת עריצות אמצעי התקשורת בקביעת סדר היום הפוליטי שלהם מאידך גיסא.

אמנם בארה"ב אין תשדירי בחירות על-פי חוק, אבל בארצות רבות, החל מאנגליה ובמדינות דמוקרטיות חדשות וגם ותיקות, יש מערכת מוסדרת. החוק הישראלי איננו "מיושן", כפי שציינה בייניש, ובוודאי שאין לטעון כי איננו "מתאים". במציאות הישראלית, מה שאיננו "מתאים" הוא השליטה של גורמי תקשורת בפוליטיקה, היוצרת צומת מסוכן ביותר בין הון-עיתון-שלטון.
גברת בייניש עצמה נדרשה לנזוף בערוץ 2 על תמיכתם ב'קדימה', ובשדרן גבי גזית של 'קול ישראל'. הנ"ל ניצל את המיקרופון הציבורי שהופקד בידו כדי להסית נגד הוועדה שהגברת בייניש עמדה בראשה בקשר למיקום קלפיות למען נכים.
בעוד מערכת בחירות או שתיים, רק מועמד אחד יזכה לאהדתה של מקהלת הברנז'ה, וכתוצאה מכך הוא יזכה ברוב החשיפה, ההתעניינות ותשומת הלב שרק התקשורת מסוגלת להעניק באוויר, בים וביבשה, בעיתונות הכתובה והאלקטרונית. הצעתה של בייניש תהיה מכת מוות לדמוקרטיה, אך אולי תעזור לה בשלטונה כנשיאת בית המשפט העליון.

האמת על הקסאמים
מי יודע שריבוי הקסאמים בא יחד עם ממשלת אולמרט? תמונה אחת שווה אלף מלים, ותודה לסוכנות אימר"א עבור הנתונים.
הגירוש
תחילת ממשלת אולמרט