בשבע 199: לשקר יש רגליים

עודד מזרחי , י' בתמוז תשס"ו

הרב החסיד ר' יוסף משה, בנו של הרב הקדוש מאפטא, נסע פעם ליאסי לענייני עסקיו, וניצל את שהותו בעיר כדי לשאול בעצתו של המגיד מקוזניץ'. המגיד ייעץ לו בכמה עניינים שעמדו על הפרק. יום לפני שחזר לעירו, ניגש ר' יוסף משה למגיד כדי להיפרד ממנו ולקבל את ברכת הדרך, ואגב הפרדה שוחחו ביניהם על כמה נושאים.

בתוך שיחתם, אמר לו המגיד: "ר' יוסף משה, כאשר אתם נוסעים בעגלתכם בדרך ומזדמן לכם עני ההולך ברגל המבקש שתיקחוהו עמכם, כיצד אתם נוהגים?"
ר' יוסף משה, התפלא מעט על שאלת המגיד, והשיב: "אכן, הזדמן כך לפנינו כמה פעמים, ותמיד אני מצווה לאנשי שייקחו את ההלך העני ויוליכוהו למחוז חפצו בכבוד".

המגיד הוסיף לשאול: "לפעמים מזדמן לפגוש בדרך עני חיגר המדדה על קביו ומבקש שייקחוהו על העגלה. כיצד תנהגו עמו אז?"
ר' משה השיב ללא היסוס: "איזו שאלה?! איש מסכן כזה נחוץ עוד יותר לקחתו, כי טורח גדול יותר עבורו ללכת על קביו. זו בוודאי מצווה שאין כדוגמתה".

המגיד אמר: "ולי נראה דווקא להיפך. איש בריא סומך על רגליו ללכת. אם יזדמן נוסע בעגלה לקחתו – מה טוב, ואם לאו – ילך הלאה ברגליו. אבל איש שבור ופיסח ההולך על קביים, איך ירהיב בנפשו לצאת לדרך רחוקה ויסמוך על הנס שמישהו ייקחהו על העגלה?! לכן אומר אני שיש לחשוש שמא אינו חיגר כלל ורק עושה עצמו כאחד מהם, ומי יודע תרמית לבו..."
ר' יוסף משה התפלא מאוד מכך שהמגיד מדבר עמו כדברים האלו ונפרד ממנו לשלום.

ביום המחרת נסע לדרכו עם בני חבורתו ובעל העגלה. ר' יוסף משה היה איש מבוגר, ולאחר שעלה על העגלה שכב במושבו ונרדם. בדרך פגשו אנשי חבורתו בחיגר אחד ההולך על שני קביים. החיגר התחנן בפניהם שיעצרו את עגלתם וימתינו עד שיגיע אליהם, ואז ייקחוהו עמם. נכמרו רחמיהם של אנשי החבורה למשמע תחנוני החיגר ולמראהו העלוב, והם ציוו על בעל העגלה לעצור ולהמתין לבואו. הם שמחו על המצווה שנקרתה להם בדרך והיו בטוחים שכאשר ר' יוסף משה, איש הצדקה והחסד הנודע, יתעורר ויראה את החיגר המסכן נוסע עמם, ישמח שבעתיים.

ר' יוסף משה התעורר לשמע דבריהם ושאל: "מה קרה? מדוע עצרתם באמצע הדרך?"
השיב לו איש החבורה: "פגשנו כעת באמצע הדרך איש שבור וחיגר, המדדה בקושי על שני קביים, והוא התחנן לפנינו שנמתין לו עד שיגיע לעגלה ואז ניקח אותו עמנו".
נזכר ר' יוסף משה בדברי המגיד וצעק: "נוסו מהרה על נפשכם! אל תעמדו לרגע!"
אנשיו נדהמו. מאז ומעולם ידעו כי הוא איש צדקה וחסד ללא גבול, והנה הוא מצווה לברוח מהחיגר האומלל, שאפילו לא ראה במו עיניו?!

בעל העגלה התעשת, דפק בסוסיו בכל כוחו והם החלו לרוץ עם העגלה ולהתרחק מהחיגר. החיגר נפנף בידיו לעומתם והחל לצעוק בקול: "חוסו ורחמו עלי! מדוע אתם בורחים מפני? המתינו לי!"

כששמע ר' יוסף משה את קולו, זירז בקול רם את בעל העגלה שיריץ את סוסיו ביתר שאת, והוא עשה כדבריו. אנשי הרב לא ידעו את נפשם מרוב תדהמה על התנהגותו המשונה של ר' יוסף משה. הם הביטו לעבר החיגר בחמלה, ואז לפתע ראו כי הוא לוקח את שני קביו ביד אחת ומתחיל לרוץ בכוח רב אחר עגלתם... בראותם זאת נבהלו מאוד וזירזו גם הם את בעל העגלה, שיגביר את מהירותו.

לאחר כברת דרך ארוכה שרדף אחריהם, נוכח ה'חיגר' כי נכזבה תוחלתו וכי לא יצליח להשיגם בשום אופן. הוא לקח קב אחד וזרקו בכוח רב על העגלה. הקב התעופף לעברם, קרע את הבד המסוכך על העגלה ונקב בו חור. למרבה המזל לא נגרם שום נזק מעבר לכך, והם הגיעו לביתם בשלום.

הצעות לסיפורים odedmiz@actcom.co.il