בשבע 199: לא מחכה לזקני צפת

את פעילותו הציבורית החל בגיל 17, כאחד החטופים במעלות שתיווך בין המחבלים לממשלה * ישי מימון נשבע אז שאם יינצל, יקדיש את ימיו לשירות הציבור. כיום הוא ראש עיריית צפת

עפרה לקס , י' בתמוז תשס"ו

*ראש העיר הדתי שמקפיד לקיים מדי פעם תענית דיבור, נתמך בקואליציה שכוללת את נציגי "העבודה" ומבטיח שאם הממשלה רק תרצה, צפת תיראה אחרת *בינתיים גם מוטי זיסר ולב לבייב מגלים את העיר מחדש. 

 עצמו את העיניים והרגישו: צפת. אוויר פסגות, מרחבים גליליים, סמטאות עתיקות, בתי כנסת. קודש.
עכשיו פקחו אותן. אתם בתוך המדרחוב הנמצא בשיפוצים כבר חודשים ארוכים, סביבכם אבק וסוחרים כעוסים. השילוט לקוי, העיר לא ממש מסבירת פנים.

בסוף המדרחוב שוכנת העירייה. מי שמביט בעין טובה יכול לדמות אותה לבית מלון עתיק. לכל משרד מרפסת הנפתחת אל הנוף. במבט פחות מפרגן היא יכולה להיראות כמו בית אבות.

על הסתירה הזאת שבין השם 'בירת הגליל' למצבה של צפת בפועל מנסה לגשר ראש העיר, ישי מימון. מאז היבחרו, לפני שנתיים, מנסה איש המפד"ל לשפץ, לשקם, להביא משקיעים, למשוך אוכלוסיה חזקה ולמקם את עיר הולדתו במשבצת שבה היא צריכה להיות באמת: עיר תיירות משגשגת ופורחת, שנוח לגור בה גם ביום יום.
בשבוע הבא יתקיים בצפת פסטיבל הכליזמרים ה-19. מימון מקווה לראות בו מבקרים רבים, שישמחו, ייהנו ירכשו סחורה מן הרוכלים ובעיקר בעיקר – יחזרו אל העיר גם בהזדמנויות אחרות.

טראומת מעלות
כבר בכיתה י"א החליט ישי מימון שכשיגדל הוא יהיה איש ציבור. היה זה לאחר אסון מעלות, שאירע בכ"ג באייר תשל"ד. מימון יצא עם חבריו לספסל הלימודים מבית הספר התיכון בצפת לפעילות גדנ"ע. הללו הגיעו לבית הספר 'נתיב מאיר' במעלות, כשלפתע פרצו למקום מחבלים. הם החזיקו בנוכחים כבני ערובה והשתמשו ב-105 תלמידים ומורים שהיו בידם כקלפי מיקוח. המחבלים הציבו אולטימטום ודרשו לשחרר אסירים.

מימון מספר שהוא וחברו הטוב, שנהרג לבסוף, הם שתיווכו בין המחבלים לשב"כ ולממשלה. הסיטואציה היתה מורטת עצבים: "הייתה דינמיקה של קבוצה בלחץ, אבל גם תמכנו אחד בשני. חיכינו לצאת החוצה וחשבנו שהכל ייפתר בעסקת חליפין. זה מה שהצבא הודיע, זה מה שההמשלה הודיעה וזה גם מה שהמחבלים הבינו. אבל כשביקשנו מהמחבלים לדחות את שעת האולטימטום הם הבינו שעובדים עליהם, ואז חשבנו שהם עומדים לשחוט את כולם".

נאמנה למדיניות שאזרחיה לא יהיו קלפי מיקוח, החליטה הממשלה לאשר פעולת החילוץ של צה"ל. אם פעולת אנטבה המוצלחת חוגגת בימים אלה 30 שנה, פעולת החילוץ במעלות נצרבה בתודעה ככישלון כואב. שרשרת של טעויות הביאה לתוצאות קשות: 25 הרוגים מקרב בני הערובה, חייל אחד הרוג וכ-70 פצועים. מימון עצמו נפצע מכדורים ומרסיסים, ותהליך השיקום שלו ארך זמן רב.

"גם מי שלא נפצע, נפגע נפשית", הוא אומר, "ולי היו פחדים רבים. עברו עלי דברים קשים מאוד מבחינה נפשית. גם הסיטואציה היתה קשה, וגם הכרתי היטב את כל מי שנהרג שם". מי שעזר למימון להשתקם היה הרב אלעזר מרדכי קניג, ראש מוסדות ברסלב בעיר צפת. "במקום ללכת לפסיכיאטר הלכתי לרב", אומר מימון, שמקיים עמו קשר הדוק גם בימים אלה.
הפגישה עם ראש עירית צפת התקיימה ביום שבו נודע מה אירע בגורלו של אליהו פנחס אשרי הי"ד. הצער על עלם החמודות והחרדה לשלומו של החייל החטוף, גלעד שליט, מכרסמים בלב כל. את מימון הם מחזירים אחורה: "אני יכול להרגיש את הפחד, ויודע בדיוק מה עובר מי שנחטף. אני לא מקנא באף אחד שזה קורה לו".

מימון משרטט קו ישר, חד וברור, בין האירוע במעלות למציאות הקשה של היום: "אף ממשלה לא הסיקה את המסקנות מן הזרקור הגדול שדלק במעלות ב-74'. כל עוד לא תהיה מלחמה יזומה בטרור ובראשיו בלי הפסקה, תמיד נהיה קרבנות של סחטנות, חטיפה ואלימות. אנחנו יותר מדי סלחנים".

כאמור, הטראומה של מעלות והעובדה שהוא יצא ממנה בחיים גרמה לבחור הצעיר להבטיח לעצמו הבטחה: "אמרתי שאם הקדוש ברוך הוא שמר אותי, אני אעשה הכל כדי לשרת את הציבור. אז גם כשהייתי פקיד – הייתי פקיד וגם שליח ציבור. בעירייה עשיתי את כל המסלול. בתחילה הייתי קצין ביקור סדיר בעירייה ועבדתי עם נוער מנותק. אחר-כך התקדמתי לאגף ההנדסה, הייתי סגן ראש העיר, יו"ר האופוזיציה ועכשיו ראש העירייה".

כל הרבנים
חדרו של ראש עיריית צפת מרווח מאוד. בכניסה מצד ימין פינת ישיבה עם שולחן וספות, מלפנים שולחן עבודה גדול ומאחוריו מתנוססים תמונות וציורים של רבנים, בלי הבדל צבע, תקופה, גיל או השקפה. כך שוכנים זה לצד זה החיד"א, הרב דוד גרוסמן, הרב ניר בן ארצי, האדמו"ר בעל התניא, הרב דוד אבוחצירא, הרב קניג ועוד. בין פינת הישיבה לשולחן שוכנת המרפסת. אמרנו כבר שאי אפשר בלי. המזגן כמעט אינו מורגש. צהריים עכשיו, אבל לא ממש צריך טכנולוגיה. הבריזה משיבת נפש.
למבקר מבחוץ, שתוהה על הדיוקנאות המשקיפים ומשגיחים, מסביר מימון מי ומי הדמויות: "משתדלים להיות מחוברים חזק לרוח. מי שרוצה להצליח חייב להטעין את עצמו מבחינה רוחנית. הכוחות הפיזיים זה לא מספיק".

מימון מקיים קשר הדוק גם עם רבני הציונות הדתית. לדבריו, הוא מרבה להתייעץ עם הרב עזרא שיינברג, ראש המכינה הקדם-צבאית בעיר. על הרב שמואל אליהו, רב העיר, הוא אומר: "אנחנו כמו אחים". מימון שמח שהוחלט שלא לפתוח בחקירה נגד הרב אליהו, ושהוא אפילו לא היה צריך להוכיח את חפותו. לא, אין ערבים שמאיימים על יהדותה של העיר, אומר מימון. קיימת שכונה אחת של ערבים בצפת, "והם מקבלים מאיתנו את כל השירותים".

למרות ימניותו הבלתי מוסתרת, מימון נבחר לראשות העיר בסבב בחירות שני כשהוא נתמך על-ידי מפלגת העבודה, סיעות עצמאיות ומפלגתו של אביגדור ליברמן. הרשימה שלו היתה גם דתית-לאומית, אבל גם עצמאית. מספר הסרוגים בעיר אינו מספיק כדי לרוץ רק על הטיקט המפד"לניקי.

אגב, עד הרגע הזה הקואליציה שלו היא כמעט מקיר לקיר. מי שנמצא בחוץ הוא הליכוד. ראש רשימת מח"ל הוא שהתמודד מולו בבחירות. "במישור המוניציפלי, זה עניין של יחסים אישיים בין חברי מועצה. אין פה עניין של אידיאולוגיה", אומר מימון. "זה שאני חושב על סוגיות לאומיות באופן שונה מהנציג של מפלגת העבודה לא אומר שאנחנו לא יכולים לעבוד יחד לטובת העיר".
אז אולי סתם מונות המפלגות הגדולות את מספר ראשי העיר שמשתייכים למפלגה שלהן כהישג?
"אני שמח להיות איש מפד"ל. ששת ילדי למדו ולומדים במסגרות של הכיפות הסרוגות. הבת למדה בכפר פינס, הבנים בישיבתית בצפת, הקטנים ברשת 'נועם'. אני גאה בכיפה הסרוגה שלי. אבל כדי להצליח בעבודה המוניציפאלית צריך לאחד את כל הכוחות. צריך לשרת את כל הציבור".

לא שייך לכיפה
מימון חושב שהכיפה לא ממש שייכת למשחק הפוליטי המקומי. הכל עניין של כוח רצון ויכולת עשייה. לדעתו, גם התושבים החילוניים בעיר מרוצים ממנו.
נתקלת בדילמות של פתיחת עסקים בשבת למשל?
"לא. מי שרוצה לפתוח בשבת מסעדה, והוא יעשה את זה בסביבה של ציבור מסורתי-דתי, כעבור כמה זמן הוא ייאלץ לסגור אותה, כי לא תהיה לו פרנסה. אם הוא יעשה את זה באזור קרוב יותר לכביש ראש פינה, יכול להיות שהוא יעשה מזה עסק טוב".
ולך לא אכפת?
"זה לא משהו שסותר איזשהו חוק. אם מישהו רוצה לפתוח עסק שלא מפריע לציבור הדתי, אין לי בעיה עם זה".
בשלהי חודש אדר, ובמהלך חודש וחצי, שבתו 170 ילדי בית ספר ממלכתי ג' בעיר. ראש העיר החליט לאחד את בית הספר שלהם עם בית ספר ממלכתי אחר, כיוון שדובר במוסד לימודים קטן. ההורים מחו וועד הורים של בית הספר השבית את הלימודים. לבסוף חזרו התלמידים ללמוד במוסד המקורי. ברקע נשמעו בקול קלוש טענותיהם של אלו שהאשימו את ראש העיר במתן מבנים לדתיים וחרדיים ובקיפוח החילוניים.

מימון דוחה את הטענה בשתי ידיים. "בנינו עכשיו חטיבת ביניים חדשה למגזר הממלכתי. השקענו הון תועפות בבית ספר ממלכתי ב' ואנחנו משקיעים המון בבניית בית ספר לחינוך מיוחד, כך שכל מגזר מקבל את מה שהוא רוצה. אני חושב זה לא קשור לראש עיר דתי או לא. הם פשוט רוצים לקבל החלטות יותר שטחיות. אני מסתכל קדימה".
הניצחון של ההורים, מבהיר מימון, הוא זמני. האיחוד יתקיים בשנת הלימודים הבאה, בהסכמת משרד החינוך והסתדרות המורים.

קשה להיות פוליטיקאי דתי?
"אני לא פוליטיקאי. מעולם לא הייתי פוליטיקאי. אני איש ציבור שפועל למען הציבור. כך אני רואה את עצמי כך אני מרגיש ופועל, ואם נתקלים בסוגיות קשות מתייעצים עם חברים ועם רבנים ומקבלים החלטות ביחד. עשינו עבודה קשה עד עכשיו, נמשיך לעשות ונמתין לראות בבחירות הבאות: נמשיך לספסל של הכולל או שנמשיך לשרת את הציבור".

מחכים למשקיעים
קשה לומר על ישי מימון שהוא לא פוליטיקאי. הפגישה שלנו (ולא רק היא) נדחתה עוד ועוד בשל ישיבת חירום שהוא קיים בנוגע לאי תשלום משכורות במתנ"ס. העיר אינה במצב משגע, אבל כשמציגים את הדברים בפניו הכל מתגמד. אין בעיות בתזרים המזומנים, וסוחרי המדרחוב, שמדוכאים משיבושי התנועה ומהעדר לקוחות בשל רעש ואבק, יודו לו עוד כמה חודשים, כשהשיפוצים יסתיימו.

"העיר איננה בבעיה כלכלית. אם היתה כזו, לא היינו משקיעים קרוב ל-70 מיליון שקלים בפיתוח ובשחזור של מתקני תאורה, מדרחוב ומדרכות", אומר ראש העיר. "אנחנו הופכים כעת את המדרחוב מהיסוד, כדי לשדרג את תנאי המסחר של הסוחרים. אני חושב שאחרי שנסיים את השיפוצים, כל בתי העסק פה ינסקו למרומים".

מימון מדבר על תנופה גדולה של יזמים שבאים ממקומות שונים בארץ וגם מחוצה לה, משום שגילו את הפוטנציאל הגלום בעיר. מיסטיקה וקבלה (במלעיל) כבר הפכו להיות שם דבר גם בקרב גויי הארצות ומשפחות האדמה. אם לדלות את השמות המוכרים ממצעד המשקיעים שמזכיר מימון, אפשר לציין את לבייב שמתעניין ואת זיסר שמשקיע 30 מיליון דולר בהקמת כפר נופש. גם שפירא רוצה לבנות שני בתי מלון.

צפת היא בירת הגליל, אבל נתונים של המשרד לפיתוח הנגב והגליל מצביעים על כך שאיבדנו את הגליל. למעלה מ-50 אחוזים מבני הנוער באזור הזה אינם יהודים.

מימון מפנה את עיניו כלפי מעלה – אבל לא לשמים, קצת מתחת: "ברגע שהממשלה תחליט לקדם את הגליל והנגב, אין לי ספק שהציבור יתחיל לנדוד אלינו. אבל אם לא תהיה תעסוקה ולא נוכל לתת את כל השירותים שמקבלים אנשי אזור המרכז, תהיה בעיה. בשנתיים האחרונות, שבהן אני מכהן כראש העירייה, ראיתי שרצים לכאן נציגי ממשלה בקצב מהיר. התחושה היא שהם מתייחסים ברצינות לבעיה, ואין לי ספק שתוך כמה שנים העיר והגליל כולו ייראו אחרת. זוג צעיר שרוצה היום לשכור או לרכוש דירה בתל אביב צריך להשקיע הון עתק. ברגע שתהיה רכבת ויהיה שדה תעופה ויוכלו להגיע לכל כיוון בשעה-שעה וחצי, הם יעדיפו לגור בגליל".

מימון מספר שבצפת, בניגוד לערים אחרות בסביבה, אין הגירה שלילית. להיפך, יש גידול טבעי. אבל כדי שהמצב ימשיך ואף יתרחב, דרוש כאמור סיוע בתשתיות, וגם נקודות זיכוי במס הכנסה לא יזיקו.
לפי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האוכלוסיה פה איננה נמנית עם העשירונים העליונים.
"זה נכון שציבור התושבים כאן לא חזק במיוחד. יש פה אוכלוסיה חרדית ועולים מאתיופיה ומחבר העמים. האוכלוסיה החזקה נמצאת במרכז הארץ. בקרית שמונה ובחצור המצב לא יותר טוב. לנו יש ייחודיות שבערים האחרות אין, ולכן אנחנו מושכים יזמים. ברגע שצפת תתפתח והיזמות תתפוס פה תנופה מרכזית, תהיה פה גם אוכלוסיה חזקה יותר, וגם יהיה אפשר לסייע לאוכלוסיה החלשה".

תעשה פרסומת לצפת.
"מבחינת האוויר, והאווירה והנוף – אני חושב שצפת היא אחת הערים המקסימות ביותר בעולם, לא רק בארץ. מבחינת הקדושה, האתרים, האמנים וההיסטוריה. זה מקום שקט ומרגש. מי שמגיע לצפת, יכול לקבל תיירות של ספא ותיירות מרפא, מיסטיקה וקבלה. רבים מתעניינים בעיר שלנו, ויש לנו בין 700 ל-800 אלף מבקרים בשנה".

למען כלל ישראל
לפני כמה חודשים התפרסמה ידיעה, שלפיה רבים מאזרחי צפת גוזרים על עצמם מפעם לפעם תענית דיבור. גם ראש העיר, הוסבר שם, משתתף במהלך הזה. "זה לא איזשהו גימיק תקשורתי", הוא מסביר, "זו תפילת סנגוריה על כל עם ישראל. אני חושב שמחובתו של כל אחד להשקיע מדי פעם בתפילה למען אחרים, ולא רק לעצמו. כל העניין הזה שאדם לא מדבר דברי חול אלא רק דברי קודש, ובסוף היום מתפלל תפילה מיוחדת שעניינה לימוד סנגוריה על עם ישראל ופנייה לבורא עולם שירחם על עמו, עושה רושם. בן אדם צריך לעצור את עצמו ולהגיד: 'היום אני מקבל על עצמי להקדיש את עצמי למען עם ישראל'. אנחנו רואים את הדברים הקשים שעוברים על עם ישראל. צריך פשוט להתפלל".

אנחנו יורדים מן העיר לכיוון אזור המרכז, ובדרך רואים כפרים בדואיים שהתרחבו מעל ומעבר למותר. מאחורינו השארנו את הנוף היפה ואת האוויר משיב הנפש, וגם את הבעיות שאינן בלתי פתירות, אבל בהחלט מצריכות עבודה קשה, מעמיקה ושורשית.
ofralax@walla.co.il


חיים מפסטיבל לפסטיבל
פסטיבל הכליזמרים ה-19 יוצא לדרך, בהפקתו של חנן בר-סלע, כליזמר בכבודו ובקלרניטו. המנהל האומנותי הוא המאסטרו גיורא פלדמן, שגילו כגיל 'קול ישראל'. במהלך הפסטיבל יחגגו לשניים יומולדת במופע מיוחד.
דני חדד, איש צפת וזמר בעצמו, מפיק את הפסטיבל מטעם העירייה. שבוע וחצי לפני, הוא כבר מתרוצץ ומזיע. המדרחוב צריך להפסיק את השיפוצים ולתקן באופן זמני את המדרכות, הבמות צריכות לקום וספקים מתעקשים על צ'קים מראש.
במשך שלושת ימי הפסטיבל יוצבו 7 במות, שעל כל אחת יהיו 4 הופעות לפחות. כולן פתוחות לקהל ללא תשלום. חדד מספר על 70 אלף איש שמגיעים לפסטיבל. "העיר רוחשת וססגונית ומפוצצת באנשים ורוכלות, וזה פשוט קרנבל. יש סוחרים שחיים מפסטיבל לפסטיבל".

איפה אתם מארחים את כל הבאים?
"כל הגליל מלא בצימרים, ובתי המלון בתפוסה מלאה. ויש גם אנשים שבאים לערב אחד וחוזרים אחר-כך הביתה".
כבר 18 פעמים התקיים הפסטיבל בעיר, אומר חדד, ואנשים עוד לא מיצו. גם באמצע השנה הם מקבלים פקסים וטלפונים של אזרחים ששואלים מתי בדיוק יתקיים הפסטיבל.
המעניין הוא שלא רק דתיים מגיעים לחגיגה הזו. נכון, בשנה שעברה הורגשה ירידה גדולה במספר הבאים. היו אלה ימי המאבק בתכנית העקירה, וכיפות סרוגות נעדרו מן הקהל הרב, ובכל זאת היה ציבור. חדד מספר שיש חילונים לא מעטים שאוהבים מוסיקה יהודית. "אנשים מתחברים למסורת. המוסיקה היהודית קיבלה תנופה חזקה בכל הארץ. היום נגני הכליזמרים מנגנים בכל העולם בזכות הפסטיבל הזה".

גם נגני הנשמה היהודית אינם בהכרח שומרי מצוות. חדד אומר שזה בערך 'חצי חצי'. נגן הכינור המפורסם ביותר המופיע בפסטיבל, הוא מביא כדוגמה, הוא מירל רזניק, שאינו בדיוק דתי.

למה לדעתך המסורת של הכליזמרים נוסדה דווקא כאן?
"זו היא עירם של ר' שלמה אלקבץ והאר"י. המוסיקה הזאת והסמטאות האלה זה מתחבר, זה נתפס. אם תנגני כליזמר בתל אביב זה לא יישמע אותו דבר, זה יצא פחות יפה. כאן מנגנים ליד בית הכנסת של האר"י וליד בית כנסת אבוהב. כשאת מחברת כליזמר טוב עם בית כנסת עתיק זה נשמע אחרת. השילוב מנצח".

איך החבר'ה הצפתיים מתייחסים לפסטיבל? הם בורחים מכאן בימים האלה?
"הרוב אוהבים את זה מאוד, וגם מתגאים בזה ואומרים לקרובים שיבואו לכליזמרים, אבל יש כאלה שזה מעצבן אותם. כי זה אומר סגירת הכבישים ב-3 בצהריים וצפיפות ופקקים".
דני חדד וגם ראש העיר אומרים כי הפסטיבל הוא הוצאה כלכלית גדולה עבור העירייה, שאינה מחזירה את עצמה אבל אי אפשר וגם לא רוצים לוותר עליה. לאורחים התענוג לא עולה כסף, כמעט. את הרכב הפרטי יש לחנות בחניון מוסדר (25 ₪) ולעלות על הסעה אל תוך העיר (7 ₪) וזהו.

אגב, גם על אוהדי הכדורגל חשבו מארגני הפסטיבל. לערב גמר אליפות עולם בכדורגל הם ארגנו מסך ענק עם 2000 כיסאות וסאונד ברמה גבוהה. בתור להקת החימום יהיה לא אחר מאשר ישראל זוהר. הוא ינגן קטע לפני וגם קטע אחרי. בינינו, כל זה היה לפני שארגנטינה וברזיל עפו. נראה שאפשר לצמצם את מספר הכיסאות כרגע ל-40, כדי שלכל אחד מהצופים יהיה איפה להניח את הרגליים.

חדד עצמו מופיע בפסטיבל כל שנה. הוא שר ומספר מסיפוריה של העיר. לפסטיבל של המתחרים ברעננה הם לא הולכים. חוץ מזה ש"זה לא אותו דבר", הם שומרים אמונים לסמטאותיה של עיר הקודש העתיקה.