בשבע 199: איך אומרים טרנספר בפולנית?

פולנים שגורשו אחרי מלחמת העולם לאוקראינה תובעים פיצוי על הרכוש שהותירו. בית המשפט האירופי בשטרסבורג פסק לטובתם * האם את התקדים הזה ינצלו גם הגרמנים וידרשו להכיר ב'סבלם' תחת שלטון הנאצים?

יאיר שפירא , י' בתמוז תשס"ו

 * ממשלת פולין דורשת מישראל להסגיר לידיה פרטיזן יהודי בן 85


שישים שנה לאחר ששקטו קולות המלחמה הגדולה, רוחות העבר שבות ומטרידות את מנוחתן של מדינות מרכז אירופה. חשבונות אימתניים שהיו חתומים היטב בתוך כרכי ההיסטוריה הכבדים של מלחמת העולם השנייה, התפרצו בשנים האחרונות כאשר היריבות לשעבר הקימו במשותף טריבונל עליון למשפט וצדק. בית המשפט לזכויות אדם בשטרסבורג שהוקם כערכאה עליונה של חברות האיחוד האירופי, התגלה ככאב ראש לא קטן לממשלות האיחוד, שנאלצות לשלם קנסות של מיליונים לאזרחיהן, הפונים לשטרסבורג, על כל דבר קטן כגדול, וזוכים לפרשנות הנדיבה של שופטיו אודות זכויותיהם האזרחיות של אזרחי האיחוד. אך אם בפרשיות ההן שטרסבורג היא בעיקר מטרד כספי, המפגש בין סוגיות העבר ההולכות ומזדחלות אל שערי בית המשפט הגדול, ובין יומרת שופטיו להנחיל לבני אירופה צדק מוחלט, מאיים לזעזע את אושיות האיחוד בין מדינות אירופה.
בסדר האירופי החדש שכפה סטלין בחסות ניצחונו של הצבא האדום בסוף מלחמת העולם השנייה, גורשו מאות אלפי פולנים שחיו בשטחי גליציה, מזרחית לנהר בוק. השטחים הללו הוענקו למדינת אוקראינה הסובייטית. ובתמורה פולין, מדינת החסות, זכתה בנתח גדול משטחה המזרחי של גרמניה המובסת. מאות אלפי גרמנים גורשו מערבה אל מעבר לנהר האודר. וכך סידר סטלין, על גבם של מיליוני פליטים, גבולות ברורים ומסודרים למדינה הפולנית החדשה, מנהר עד נהר, מהבוק ועד האודר.
לאחר התמוטטות הגוש הקומוניסטי החלו להגיע לממשלת פולין הדמוקרטית דרישות פיצויים מאזרחיה שגורשו ממזרח הנהר בוק. הפולנים דרשו ממשלתם פיצוי על האדמות שנותרו מאחורי קו הגבול האוקראיני. אחרי משא ומתן משפטי וציבורי שערך קרוב לעשור, הסכימה הממשלה הפולנית לפצות את המגורשים בכחמישה אחוזים מהרכוש הנדל"ני שהותירו מאחור, אך לא ביותר מ-50 אלף זלוטי, כ-70 אלף שקלים. בימים כתיקונם היתה הפרשה שבה אל בין דפי ההיסטוריה, אך המגורשים מיהרו לשטרסבורג ודרשו צדק. תקוותם לא נכזבה. לאחרונה פסק בית הדין האירופי כי על הממשלה הפולנית לשלם לאזרחיה פיצוי מלא. עדיין לא ברור מה תהיה ההשפעה של פסק הדין על התקציב בפולני, אך מכל מקום, בעיות היסטוריות כבדות לא פחות נפתחות לממשלה הפולנית גם ממערב.

בעוד שהמגורשים הפולנים לא מתכוונים לחזור אל אדמותיהם ולהשתקע באוקראינה הענייה, מעמדם של ארגוני המגורשים הגרמנים הדורשים לשוב אל אדמותיהם ועריהם במערב פולין הולך ומתחזק בדעת הקהל הגרמנית ובמסדרונות השלטון בברלין. התנועה לרהביליטציה עצמית של הגרמנים בתקופת השואה הולכת ומתחזקת. היא באה לידי ביטוי בביקורו האחרון של האפיפיור בפולין, לפני כחודשיים. בביקור במחנה ההשמדה אושוויץ הכריז האפיפיור כי חבורה מרושעת השתלטה על העם הגרמני בתקופת מלחמת העולם השנייה. המהלך התודעתי שמנסים הגרמנים להוביל בשנים האחרונות נועד להפוך אותם מאחראים ליצירת המפלצת הנאצית לקורבנותיה. מהפך תודעתי כזה אמור להכשיר את דעת הקהל בעולם להגדרה מחודשת של פעולות שנעשו כנגד גרמניה ואזרחיה עם תום מלחמת העולם השנייה, ולהגדירם ציבורית ומשפטית כפשעים שצריכים לבוא על תיקונם. התביעות הגרמניות לשיבה אל מערב פולין ואל חבל הסודטים בצפון צ'כיה, מלווה בדרישה גרמנית להכרה בסבל המגורשים ובעוולות שנעשו נגדם. ניראה כי הממשלה הפולנית כבר השלימה עם בניית מרכז הנצחה למגורשים באירופה, והמאבק עתה הוא על מיקומו של המרכז. הפולנים והצ'כים מתנגדים לדרישה הגרמנית לבנות את המרכז בברלין, מה שמהווה מעין הכרה שהקורבנות העיקריים של הזזת האוכלוסיות הם גרמנים, ומכאן פתח משפטי בעתיד לתיקון חד צדדי של העוול.


פולין לישראל: הסגירו את הפרטיזן היהודי

אך הבלבול בין פושעים לקורבנותיהם אינו נחלת הגרמנים לבדם. כבר שנים שגם הפולנים דורשים, בשם הצדק המוחלט, את הסגרתו של הפרטיזן היהודי פולני, סלומון מורל. בשנת 1945 חזר מורל לפולין ובחסות הממסד הקומוניסטי התמנה למפקד מחנה סוויטוכלוביצה, שבו הוחזקו מיד לאחר המלחמה שבויים גרמנים ואזרחים פולנים ממוצא גרמני. במשך שנים ארוכות היה מורל חבר במפלגה הקומוניסטית הפולנית, שירת במשטרה הפולנית ואף הגיע בה לדרגות גבוהות. ב-1992 נפתחה חקירה כנגד מורל בחשד לפשעי מלחמה. לדברי התביעה הפולנית כאלף חמש מאוד מיושבי המחנה מצאו את מותם תחת שרביטו של מורל במה שניראה כהרעבה מכוונת. הפולנים חושדים גם כי בזמן שמורל פיקד על המחנה, עינו אנשיו שבויים גרמנים. מורל מיהר להימלט לישראל וקיבל בה אזרחות מכוח חוק השבות. שש שנים מאוחר יותר דרשה פולין מישראל את הסגרתו של הפרטיזן בן ה-85. משרד המשפטים הישראלי, שמוביל בשנים האחרונות קו ברור של היענות גורפת לבקשות הסגרה של מדינות זרות, חרג ממנהגו. גורמים דיפלומטיים הבהירו לפולנים בצינורות לא רשמיים, שהציבור בישראל לא יסבול הסגרה של פרטיזן יהודי לפולנים בנסיבות כאלה. הפולנים התעקשו וישראל סירבה בנימוקי התיישנות. התביעה הפולנית שינתה את סעיפי האישום כנגד מורל כך שיכללו סעיפים של השמדת עם, אישום שעל פי החוק הישראלי כמו גם על פי החוק הבין לאומי, לא חלה עליו התיישנות. משרד המשפטים הישראלי הודיע כי החוק הישראלי כנגד השמדת עם נחקק רק כ-1950 קודם לאירועים המתוארים בבקשת ההסגרה ואינו חל רטרואקטיבית. החוק היחיד שהוחל כישראל רטרואקטיבית הוא חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם. בחודשים האחרונים, לאחר שהתביעה הפולנית הבינה כי מורל לא יוסגר, החליטו הפולנים לעצור את כספי הפנסיה הממשלתית של מורל. ניסיון אחרון ופתטי לרצות את הצדק המוחלט.


.