חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 200ראשיהפצה

חיים על חרבם - תרבות ופנאי (סרט)

הדמויות הססגוניות בסרט "חרב דוד", בשילוב חוש הומור, משחק איכותי ופעלולים, מעניקים שעות של צפייה מרעננת
13/07/06, 13:12
אמציה האיתן

זה כמו לרקוד על כל החתונות יחד, ועוד להישאר רעננים. הסרט החדש מבית היוצר של האחים כהן וחצי מנסה לשבור שיאים במגוון הז'אנרים שהוא מכיל, במספר הלוקיישנים ואפילו באורך שלו.

הסרט 'חרב דוד' בנוי משלושה חלקים, שאין טעם לראות רק את חלקם, והוא מתפרש ברחבי ארצנו הקטנטונת, וגם קצת מחוצה לה. תחילתו בהונגריה, שם מתגלה מפת אוצר עתיקה המובילה לכיוון ארץ ישראל, ואמורה לגלות סוד בן מאות שנים. סוד שאמור לזעזע את אמות הסיפים של העם היהודי ולשנות את מהלך ההיסטוריה – גילוי חרב דוד.

כבר בשלב הזה תרשו לי לעצור ולשאול שאלה (רטורית כמובן) – מה בכלל חשוב בחרב דוד? ולמה כולם רודפים אחריה? ואולי שאלה קצת יותר משמעותית בסרט לילדים – למה לא לחפש, למשל, אחר העותק המקורי של ספר תהלים, או את כינור דוד, שהיה מעיר אותו בחצות לעבודת הבורא? התשובה ודאי טמונה במרכיב ה'פעולה' שבסרט. יש הרבה יותר אקשן במציאה של חרב מאשר במציאת עותק תהלים מתפורר.

ומי הם הרודפים אחר החרב המבוקשת? שני חוקרים אירופיים, העוסקים ברדיפה אחר אוצרות היסטוריים נדירים, ארכיאולוג ישראלי ידוע, העוסק בחלק גדול מזמנו בחיפוש אחר זכוכית המגדלת שלו, וחובב עתיקות הונגרי, מבוגר ואריסטוקרט, המלווה בעוזר הארגנטינאי המעצבן שלו. צרפו אליהם את שוקי – סוכן המוסד ה'בלתי מושלם', וקבלו פשטידה של דמויות שונות ומשונות, שהמשותף היחיד לכולן (לפחות בשלב הראשון של הסרט) הוא החיפוש הנואש אחר חרב דוד.

כתבי החידה מובילים את החוקרים, ויחד איתם את הצופה הסקרן, מהונגריה הישר אל צפון הארץ, ומשם לדרום, למרכז וגם לירושלים. השאלות בכתבי החידה אינן מורכבות יתר על המידה, ולעתים אתה אף מצפה מחידה משמעותית כל-כך להיות קצת יותר מתוחכמת. אך אל תשכחו שמדובר בחופשה הגדולה, ויש איסור מפורש לאמץ את מוחם של ילדינו בתקופה זו יתר על המידה.

בהתאם לרוח זו של החופשה הגדולה, השתדלו יוצרי 'חרב דוד' לשלב בסרט מידה גדושה של הומור. מניסיון העבר, האחים כהן וחצי (אריאל כהן ושחר בן חור) מצוידים בחוש הומור משובח ומרענן. האמת היא שקצת קשה, בתוך סרט עלילתי, להשחיל את המידה הראויה של הצחוק הבריא שלא יקלקל את הרצף העלילתי, וגם לא ייבש את הצופה. ברוס ויליס הגדול עושה זאת בסרטי הפעולה שלו בצורה מעוררת התפעלות. ב'חרב דוד' המינון מעט לא מאוזן. המבטא הבולט של השחקנים (צרפתי, ארגנטינאי ופרסי) אינו מספיק בפני עצמו, אך פה ושם ישנם רגעים מצחיקים, שמוסיפים חן לעלילה המתפתחת.

אפילו פעלולי קולנוע וטכנולוגיה תוכלו למצוא בסרט. אמנם לא מהסוג של 'מטריקס', אבל בהחלט ברמה הראויה לשבח (ביחס לעלות ההפקה של סרטי המגזר).

אני מבקש לציין במיוחד שחקן שעד כה אינני זוכר שנתקלתי בו, ובסרט הזה הוא פשוט סיפור הצלחה. את תפקיד הארכיאולוג הישראלי ממלא אלי גלפרין (כך לפי הקרדיטים בסוף), והבחירה בו היא אחת המוצלחות שראיתי בסרטים בכלל. קוזלו (כך קוראים לארכיאולוג) הוא מהסוג של הגאון המבולבל, שמתבל את דבריו בפסוקים ובציטוטים היסטוריים עלומים. הוא שוכח באופן קבוע היכן הניח את הזכוכית המגדלת, והידע המקצועי שלו חורג הרבה מעבר למקובל. גלפרין נכנס לדמות בצורה כל כך חלקה, שקשה להפריד בינו לבין קוזלו החנון. השימוש בדיבור המתאים, בקצב הנכון ואפילו באינטונציה, מקנים לו את האמינות הדרושה כל-כך לשחקן מרכזי בסרט. השינוי הדרמטי בהתנהגותו לקראת סופו של הסרט מתקבל בהבנה, רק בגלל המשחק המצוין ובניית הדמות האמינה.

בקיצור, בימים אלה, כשהחדשות מוציאות לך את החשק לצחוק, 'חרב דוד' יוכל להעביר לכם כמה שעות של הנאה וחיוך, ושלא תגידו שלא אמרתי – אל תחפשו יותר מדי ערכים ומסרים חינוכיים.
לסרטים חדשים הראויים להיכנס למדור, וגם לסתם הערות והארות: amatsya@a7.org