בשבע 200: המהפכה החוקתית שלב ב'

הצעת חוק שמכינים במשרד המשפטים תסמיך בפירוש את בית המשפט העליון לבטל חוקים שהתקבלו בכנסת, ותציב משוכות בלתי עבירות בפני מי שיבקש להכניס שינויים בחוקי היסוד

יאיר שפירא , י"ז בתמוז תשס"ו

# המהפכה החוקתית הזאת, שתנציח את שלטון האוליגרכיה המשפטית, משווקת למפלגות החרדיות תמורת נזיד עדשים של הרשאת בתי הדין לשבת כבוררים

את מנהטן, כידוע, קנו המתיישבים חיוורי הפנים של אמריקה משכניהם האינדיאנים בחופן חרוזים צבעוניים. את חברי הכנסת החרדים מתכוונים קברניטי המדינה החילונית לקנות בהרבה פחות.

לפני חודשים ספורים נועדו שופטת בית המשפט העליון איילה פרוקצ'יה, ומי שהיה אז המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט בדימוס מישאל חשין, לדון בערעור על פסק דין של בית הדין הרבני הגדול בירושלים.

מן המפורסמות הוא כי כאשר מחשב בית המשפט מקבץ את פרוקצ'יה וחשין יחדיו לדון בנושאי דת ומדינה, אזי יודע המחשב, ואולי גם מפעילו, כי נכונה לנו עוד מהפכה משפטית קטנה ביחסי דת ומדינה. חשין ופרוקצ'יה סיפקו את הסחורה, ומדיון שגרתי בענייני אישות ומזונות יצאה הבשורה כי בתי הדין הרבניים אינם יכולים לשמש כבוררים בהסכמה בין הצדדים.

הבוררות בהסכמה בבתי הדין הרבניים הפכה לנדבך חשוב בהתנהלות בתי הדין לא מעט בעטיים של פסקי דין שיצאו מתחת ידיהם של חשין ופרוקצ'יה. השניים הללו הובילו בשנים האחרונות את יתר חבריהם בבית המשפט העליון, לנגוס ולהמשיך לנגוס בסמכויות השיפוט של בתי הדין הרבני, והדיינים מצדם נעזרו רבות בחוק הבוררות כדי להמשיך ולדון בנושאים שניטלו מהם בדיעבד, וגם בנושאים שלא ניתנו להם מלכתחילה.

השופטים לא פסלו את האפשרות שבתי הדין ישמשו כבוררים בהסכמה, אלא דרשו שהדבר יעוגן במפורש בחוק בתי הדין הרבניים. זעקת הדיינים עלתה השמימה, אך לא הצליחה להגיע עד לאוזניהם של חברי הכנסת החרדיים שניהלו באותה שעה את המשא ומתן לקראת כניסה לקואליציה. נראה היה כי נכזבה תוחלתם של בתי הדין, אלא שלפתע הגיע הישועה מכיוון בלתי צפוי.

הסמכויות של בתי הדין
לאחרונה פרסם משרד המשפטים, בראשותו של השר חיים רמון, תזכיר של הצעה לשינוי חוק בתי הדין, כך שיסמיך את הדיינים לדון כבוררים. מי שהרים גבה על הרוח היהודית המנשבת לפתע במסדרונות המשרד, החזיר את גבתו למקומה כאשר גילה כי בסמיכות מעניינת פרסם המשרד עוד תזכיר לחוק יסוד חדש – חוק יסוד החקיקה.

לפני למעלה מעשור עברו בכנסת כמה חוקי יסוד, בחסותו של שר המשפטים דאז, יוסי ביילין. חברי הכנסת התייחסו לשורות הנעלות שדיברו על כבוד האדם ועל חופש העיסוק כהצהרות יפות וכלליות, שראוי שייכנסו לספר החוקים.
איש לא ידע אז כי נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, יחליט על דעת עצמו לראות בהצהרות הללו יסודות חוקתיים, שעל בסיסם יוכלו הוא וחבריו לפסול חוקים שקבע בית הנבחרים; אשר על כן הנוכחות בהצבעה על החוקים הללו, ששינו למעשה את פניה של מדינת ישראל, נעה בין דלה לדלה ביותר.

השופט ברק ידע כי פסילת חוקי הכנסת בידי בית המשפט העליון, ללא כל הסמכה לכך בחוק, עלולה להביא לידי משבר של ממש בין רשויות המדינה אם יגדיש בית המשפט בראשותו את הסאה, לכן הנחה את שופטיו להשתמש בסמכות שהמציא עבורם בזהירות רבה ולעתים נדירות בלבד.

לקראת פרישתו הקרבה מגיש משרד המשפטים לשופט הנערץ מתנת פרידה, המעגנת את עליונותה של האליטה המשפטית על הציבור וקובעת אותה בחוק. הצעת החוק החדשה קובעת כי בית המשפט העליון יוכל לפסול כל חוק של הכנסת שייראה לו כסותר את חוקי היסוד, ובלבד שישב בהרכב של תשעה שופטים לפחות. על אף שבפועל כבר נטל בית המשפט העליון לעצמו את אותה סמכות בדיוק, כאשר הכנסת תעניק לו את הסמכות הזו הוא לא יידרש יותר להיות זהיר בצעדיו. האיפוק, אם אפשר לומר ברוח ימים אלו, יגיע אל קצו.

ומדוע יתנדבו חברי הכנסת החרדיים, תומכי הקואליציה מבפנים ומבחוץ, להצביע בעד חוק שישליט רשמית וסופית על המדינה קבוצה קטנה ואנטי-דתית? ובכן, בעבור חופן חרוזים, כמובן. על-פי הרוח הנושבת אצל מקדמי החוק החדש במשרד המשפטים ומחוצה לו, התיקון לחוק בתי הדין הרבניים מותנה בהעברתו של חוק יסוד חקיקה. מקדמי החוק אינם דורשים תמיכה דווקא; ייתכן שגם הימנעות תספיק. מכל מקום, חשוב לדעת כי את הנעשה אי אפשר יהיה להשיב. הנה לפניכם עיון קצרצר בחוק המשוריין בתולדות המדינה.


מעל לכל החוקים
על-פי החוק החדש, כל שינוי בחוקי יסוד חדשים שיחוקקו, כמו גם שינויים בחוקי היסוד הקיימים, יצריכו רוב מוחלט של שבעים חברי כנסת. יוזמי החוק קבעו כי שינוי בחוק שכזה ייעשה בארבע הצבעות בכנסת, בניגוד לשלוש הקריאות שדורשת כל פעולת חקיקה כנהוג היום. הגדילו לעשות במשרד המשפטים וקבעו כי בין הקריאה השלישית לרביעית תעבור לפחות חצי שנה, נצח במושגי החיים הפולטים בישראל. די זמן לקמפיין תקשורתי אגרסיבי, או אולי אפילו להעלאת חשדות פליליים נשכחים כנגד אלו שיעזו לנסות ולשנות חוק יסוד. ובכלל זה החוק המתיר לברק ולחבריו לפסול חוקים.

אם פסל בית המשפט חוק, יכולה הכנסת לקבוע כי הוראת החוק תחול על אפו וחמתו של בית המשפט העליון, אך רק אם תגייס לצורך העניין את הרוב הנדיר של שבעים חברי כנסת לפחות. וגם כך, הסכיתו ושמעו, ההישג הנדיר של גיוס שבעים חברי כנסת יישאר בתוקפו חמש שנים בלבד, ואחריהן ישוב למקומו פסק דינו של בית המשפט העליון, והחוק ייפסל אוטומטית.

ומה יקרה אם הכנסת, בצעד בלתי אפשרי כמעט, תצליח לרכז שבעים מחבריה כדי לתקן חוק יסוד בניגוד לטעמם של שופטי בית המשפט העליון? מסתבר שחשבו על הכל. על-פי הצעת משרד המשפטים, יחד עם חקיקתו של חוק היסוד החדש יתוקן גם חוק יסוד השפיטה, שיאפשר לשופטים לפסול חוק יסוד סמוך לחקיקתו מסיבות של "העדר תוקפו של חוק יסוד בשל פגם בהליך קבלתו".
ומנין לשופט ברק ולמשרד המשפטים שבעים חברי כנסת שיתמכו בחוק דרקוני שכזה? ובכן, החוק לא חל רטרואקטיבית על עצמו. חוק יסוד החקיקה יוכל להתקבל ברוב רגיל.