חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 200ראשיהפצה

מציאה - תרבות ופנאי (ספר)

בספרו החדש, "אבדות", מוכיח מיכאל שיינפלד שאפשר ליצור ספרות נקייה, איכותית ומעוררת מחשבה
13/07/06, 13:12
עפרה לקס

'אבדות' / מיכאל שיינפלד הוצאת 'ידיעות אחרונות' – ספרי חמד, כריכה רכה 374 עמ'.

התנצלות: 'אבדות' של מיכאל שיינפלד לא יצא עכשיו ממכבש הדפוס. האמת היא שהוא נחטף ממדפי החנויות כבר כמה חודשים. אבל עיתוי מאוחר לא מצדיק התעלמות מספר מלא וגדוש, קולח ומורכב, נקי למהדרין וכל כולו תוצר של איש צעיר, דתי-לאומי.
במרכזו של 'אבדות' עומד יואב שגיב, שאו-טו-טו מתחיל את שנת הלימודים הראשונה שלו באוניברסיטה. יואב מתחיל ללמוד פסיכולוגיה, מה שמרמז על התהליך הנפשי העמוק שהוא עצמו עומד לעבור. במקביל ללימודיו יעבוד יואב בחדר האבדות של הרכבת, וימצא שם אנשים שאיבדו לא רק חפצים אלא זהות, קשר משפחתי, אהוב, מסורת ועוד.

כשהקורא ייחשף לחדר האבדות הוא עשוי לחשוב שמכאן שמו של הספר, אבל אם ימתין בסבלנות יבין שגיבור הספר עצמו הלך גם הוא לאיבוד. הוא איבד את אישיותו (אל תדאגו, הוא נשאר במסגרת השפיות. כולנו יכולים להרגיש קצת יואבים לפעמים).
במעשה אומנות נפלא, בדרך-כלל, מצליח המחבר לארוג לתוך סיפור המסגרת את עולמם של מאבדי החפצים שיפגשו את יואב בחדר האבדות. שיינפלד בוחר בדמויות שהן כמעט סמלים: שחקן מצליח שאיבד את עצמו ואת הקשר עם אשתו בתוך הדמויות שאותן הוא משחק, ילדה שסובלת השפלות ומעדיפה לזרוק את משקפיה כדי לא לראות את המציאות, חייל מושפל המאבד את זהותו (וכמעט מאבד את עצמו לדעת) וברכבת הוא שוכח את הדסקית שלו ועוד.

אבל בכל אלה לא אומר שיינפלד די. סיפור נוסף נרקח בין דפי הספר, ובחלוף העמודים נראה כי יואב וסיפורו משרתים את העלילה החדשה, ולא להיפך. דודה מבוגרת שאצלה מתגורר יואב לצורך לימודיו מתקשרת באופן מופלא לאחד המאבדים ברכבת. יואב יכול להשיב לשניהם את מה שאבד להם לפני שנים, אבל אז אחד מהם יאבד את ההווה שלו.
מיכאל שיינפלד, בן 29, כבר הספיק להוציא את 'בכל מקום שהם' בהוצאת 'מעליות', וגם זכה בפרס הסיפור הקצר של מפעל הפיס לפני ארבע שנים.

בראיון ל'מקור ראשון' העיד הסופר הצעיר שאת 'אבדות' הוא חיבר למגרה, כספר דתי עם סמלים דתיים. 'אבדות' הנוכחי בהחלט אינו ספר 'דתי', אם כי פסוקים וביטויים, זוג גיבורים שנקראים אברהם ושרה, שמותיהם של חלקי הספר (ייאוש שלא מדעת, סימנים, אלו מציאות) ורמזים נוספים עשויים להצביע על כך שמדובר בכותב חילוני הבקיא ברזי היהדות או בכותב דתי. כיוון שהזן הראשון הולך ונכחד, האופציה השנייה (שבמחשבה שנייה גם היא זן נדיר) היא התופסת הפעם.

כיף לדעת שיש ספר שנמכר בחנויות הספרים ומצריך את הקוראים לחשוב, לדבר ולהיחשף למושגים כמו הדף היומי, תמר ויהודה והגר. מה שעוד מסב נחת הוא העובדה ששיינפלד אינו נמלט מלהביא לגיבורו אהבה, אהבה נקיה. יואב מתאהב בשרון, ובאחת התמונות הם יורדים לחוף הים בשעות הערב. כל ספר אחר היה מכריח את הקורא חובב הצניעות לדלג כמה עמודים, אבל לא כאן. שיינפלד מתאר את הסיטואציה בצורה שהופכת את המקום לרומנטי מאוד, אבל אין נגיעה, אין ליטוף. הגיבורים אינם מחזיקים ידיים, אבל החשמל עובר משפת הים ועד לקרביים של הקורא. שיינפלד טרק את דלת התירוצים בפני כותבים אחרים: אפשר גם כך.

מיכאל שיינפלד יודע לתאר. הוא יודע להציע סמלים ומרבה להביא דימויים. אהרון אפלפלד אמר פעם שקצת קשה למצוא היום ספר שהוא יותר מעיתון, שאפשר לקרוא אותו בכמה רבדים, לחשוב עליו גם שלושה ימים אחרי שסיימת לקרוא אותו ולא לשכוח אותו אחרי חמש דקות. כזה הוא הספר של שיינפלד.

עם כל אלה, התיאורים לפעמים עמוסים מעט. בעיניו של יואב, המספר, הכל הוא סימבולי. כל דבר שקורה במציאות משרת את העולם הפנימי שלו ושל סובביו, וזה לפעמים עמוס מדי. תחושה נוספת היא שהתהליך הנפשי שעובר יואב (שרבים יכולים להזדהות לפחות עם חלקו) איננו מובהר עד הסוף. וחבל. היינו רוצים להיות יותר בפנים, להבין.

אבל שתי ההערות האחרונות קטנות. בגדול: לכו על הספר, ואם מכאן תצא גם קנאת סופרים דתיים, עשירי שפה, מקצועיים ונקיים – הרווח כפול ומכופל.
ofralax@walla.co.il