בשבע 200: להכות אותם בכיס

השפה היחידה שמבינה התקשורת המקדמת את העקירות היא כסף .
הפתרון: הפסיקו לצרוך אותם

צבי בליץ , י"ז בתמוז תשס"ו

מי מבני הציבור הדתי-לאומי אינו מכיר את התחושה לאחר סעודת השבת: סיימנו לאכול, לשיר וליהנות מהמשפחה. עוברים לסלון, ולוקחים ליד גיליון סופשבוע מאחד העיתונים הנפוצים בישראל.

בכל שבוע אותה הסאגה. נחום ברנע, בן כספית, נחמה דואק, סימה קדמון, ב. מיכאל ועוד רבים וטובים מקרב "בכירי העיתונאים", אשר כל מה שהם יכולים לכתוב זה כמה שהימין הוא קיצוני, וכמה ממשלת קדימה היא הדבר הטוב ביותר שיכול לקום (לפני הבחירות).

כמה מעיתונאים אלו עודדו את העם לחשוב כי אוסלו הוא התרופה לכל חוליי העם היושב בציון. אחר כך הגיע משיח השקר הנוסף – 'אמנת ז'נבה'. לאחר מכן ההתנתקות.

אוסלו התפוצץ לכולנו בפנים, 'אמנת ז'נבה' הובילה להתנתקות שמתפוצצת לנו עכשיו בפנים, ולבטח אנשי השמאל הקיצוני (סליחה, פעילי השלום) יכינו לנו עוד מקסמי שווא, עוד משיחי שקר שאם רק נאמץ אותם עם ישראל ישכון לבטח בארצו.
מי לא מכיר את הקיטורים על שאין לנו אמצעי תקשורת משלנו, סגרו לנו את ערוץ 7, אין לנו עיתונאים, סותמים לנו את הפה ומה לא.

אז הנה פתרון קטן שיכול לעשות שינוי גדול. נניח לדוגמא שמשה, יעקב, לאה, דוד, ברכה ועוד 5,000 משפחות מקרב הציבור הדתי-לאומי מחליטות שדי, נמאס לנו לשלם את המשכורות לאלה שכל היום עסוקים בלהשמיץ את כל הערכים החשובים לנו. די, אנחנו כבר לא מסתפקים בטור דעה קטן בסוף העיתון של אורי אליצור, אורי אורבך ועוד כמה עלי תאנה שבאמצעותם ברוני התקשורת יכולים להתהדר כי הנה אנחנו נותנים פתחון פה לכולם, אנחנו עיתונות חופשית המאפשרת לכל בעלי הדעה לכתוב אצלנו.

לקחנו את 5,000 המשפחות שהפסיקו לקנות את העיתון שממילא רק מרגיז אותם, הכפלנו בעשרה שקלים לשבוע והגענו ל-50,000 שקלים לשבוע. בחודש זה יוצא 200,000 שקלים, ובשנה 2,400,000 שקלים. שני מיליון וארבע מאות אלף.
ועוד לא דיברנו על עיתוני אמצע השבוע.

כסף - זה המשחק שבו כלי התקשורת מבין. כשהוא יתחיל להריח הפסדים הוא יתחיל להתיישר. יכול להיות שבשבת הראשונה נחפש את העיתון, אך כעבור שבועיים שלושה כבר לא נבין איך קנינו אותם במשך כל כך הרבה שנים.
זהו אחד הלקחים שאני הפקתי מההתנתקות. התקשורת יכולה לבנות אך היא יכולה באותה המידה גם להרוס. אנחנו נבנה.