בשבע 201: זהירות מ"הפרטה רוחנית"

החשיבה על שירות לאומי במונחים כלכליים מערערת את יסודות החינוך של ילדינו לערכי נתינה, חסד ומסירות נפש

הרב שלמה רוזנפלד , כ"ד בתמוז תשס"ו

רוחות חדשות, בעלות חשיבה כלכלית מנשבות בתוך המחנה, הרואה עצמו שותף בבנין החברה וערכיה הנצחיים, שמאפייניה הם: הנתינה והחסד של אבותינו. עלינו להיזהר מרוח ההפרטה הכלכלית, שלא תשפיע גם על "הפרטה רוחנית".

האם שמירה על יישוב קטן בגבול הצפון היא רק ערך כלכלי?כמה יחידות צבא ותחמושת ושירותים אחרים, החברה מקדישה לכך? האם ניתוח מורכב של חולה "שאינו יצרני" מפאת גילו ומצבו, שווה את האמצעים שהחברה משקיעה בו לעומת היכולת לרפא הרבה יותר חולים "כלכליים"? לפי שיקולים אלה, לא היה כדאי להקים את המדינה במצבה הכלכלי בעת הקמתה, וגם בהווה היא לא כלכלית, בחלק ניכר מהזמן. כך גם לא נוכל לחנך את ילדינו, להקים את ביתם עד שכל הבעיות הכלכליות תהיינה פטורות.ועוד.

בזקיפות קומה נמשיך לעודד ולטפח את השירות המסור של בנותינו לעמנו,מתוך הכרה בערכים הרבים שהן תורמות ומקבלות בשירות הלאומי. רוח ההתנדבות והנתינה, מגלה מקומות חדשים, בתחומים של סעד, בריאות, רווחה וחינוך, שהחברה לא מטפלת בדרך הרגילה, בגלל מחסור במשאבים אנושיים, כלכליים וסתם תשומת לב. מה שקשה לה למדינה לעשות, מתוך הסתכלות של דאגה לתחומים רבים, יכולים האזרחים לעשות, ביתר רגישות ובהגעה אל הפרט. לכן,רוב עמותות החסד והסיוע החברתיים, קמו מתוך התעוררות אמיתית של מצפון העם, שבכל קיומו ובכל המצבים הקשים ביותר, ידע לשמור על רוח חסד ועזרה, שהיא לנו נחלה מאבותינו.

לפני כניסתם לארץ, כרת משה עם ישראל את ברית הערבות ההדדית, ע''מ שלא ילכו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, בלא דאגה לענייני החברה כולה. לכן, לפני יציאתם לחיים הפרטיים, בנינו משרתים את עם ישראל הן בלימוד תורה והן במסירות נפש למען ביטחוננו. כך תהיינה גם הבנות:לפני בניין הבית הפרטי שלהן, הן תתרומנה לחברה, וכך שני מרכיבי המשפחה של העתיד, יתחילו את חייהם מתוך נתינה.
כשם שאצל הבנים, חיי הצבא מהווים מפגש חשוב בין חלקי החברה, ומביאים אף לקירוב רחוקים, כך השירות המגוון בענייני חברה ועזרה לזולת,מפגיש בין הבנות לחלקי הציבור השונים.כמובן, שמפגש זה חייב להיות כפוף לתנאים מתאימים אצל הבנים, ועוד יותר אצל הבנות, ע''מ שתושגנה מטרות חיוביות.

שיקולים פרטיים
גם במבט פרטי, כשם שחיי הצבא תורמים לבנים, כך מקבלת הבת ניסיון חיים המעדן את ההתמודדויות עם אתגרי העתיד,לפני כניסתה ל"מלחמת החיים". במיוחד, כל נתינה נותנת הסתכלות אחרת לחיים הפרטיים.יותר אחריות, יותר בגרות, הבנת צרכי הסביבה, הכרת היכולת העצמית במבחני החיים, ועוד.

גם במבט כלכלי, הרבה מהתרומה שלהן הייתה דורשת יותר השקעה כלכלית, אשר נחסכת ע''י ההתנדבות. הטענה שטיפוח לימוד מוקדם יכשיר אמהות יותר מקצועיות, שתתרומנה יותר בגיל מאוחר , היא קצת אשליה. ככל שאדם יותר מקצועי, הטרוד בעבודתו, נעלמת יותר רוח ההתנדבות. כ''כ, חשוב שיעסוק בבניין משפחתו המבורכת, במיוחד שמדובר באמא, לפחות עד גיל הביניים.כמובן, גם אז דרושה התנדבות,אך התנאים יותר מגבילים ממי שפנוי רק לזה.
אדרבה,מי שהקדיש שנה מיוחדת לכך יכיר את הצורך לתרום גם בעתיד, כפוף לתנאי יכולתו.

שנת שירות שנייה
הזמן יקר מאד בגיל זה, ורק אחר שנישאים, לפתע עומדים בלחץ מרוכז של בניית הזוגיות,גידול ילדים, לימודים, עבודה. לכן, כדאי לעודד את הכיוון של שנת שירות אחת, או שנת שירות שנייה, המשולבת עם לימודים לקראת העתיד.

לסיום: בואו נקדש מה שהתחילו ראשונים, ונוסיף עוד משימות של חסד ועזרה הדדית,
ונתפלל לד',שיזכור לנו חסדי אבות ויגאלנו במהרה.