בשבע 201: נותן את הנשמה

בדיסק של שלמה כ"ץ יש הרבה נשמה יהודית, זכרונות מבית המקדש, וביצוע נעים שלא ייצא לכם מהראש

קובי סלע , כ"ד בתמוז תשס"ו

מזמן לא זכיתי למנה גדושה כזאת של התעניינות טרום פרסומית כמו לקראת פרסום המדור הספציפי הזה. אנשים שאינני מכיר, אנשים שנאלצתי להכיר ונשותיהם מרגישות חופשיות לאיים, וגם כאלה שאין לי ברירה ואני מכיר, משגרים אלי לאחרונה רמזים ואיומים מעודנים בנוגע ל'והכהנים והעם', של שלמה כ"ץ.

המדור בוחל בהחלט בשקיפות, ולפיכך לא אסתיר מכם דבר, קוראים יקרים. הראשון צלצל ושאל מה שלומי, מה שלום חמותי ומה שלום עץ האזדרכת בחצר הבית. באורח אגבי לגמרי הוא הזכיר שמוזר שעוד לא כתבתי כלום על החדש של כ"ץ, והוא מאוד מקווה שרק לא שלחו לי דיסק, כי אחרת זה מחדל עצוב. אישה אחרת היתה ישירה קצת יותר: "שלא תעיז לכתוב משהו רע על שלמה כ"ץ. אתה ידוע כמשבית שמחות נרגן". את נאומי ה'חבר' השלישי אחסוך מכם. על פחות מזה רצים ליועץ המשפטי לממשלה להתלונן.

שמעתי את הדיסק, ואני לא מצליח להבין מאיפה נוצרה הנימה השלילית. מה, כזאת התדמית שלי? וכי לא אמרתי דברים טובים על דיסקים שאהבתי? ומדוע חושבים אלה שחושבים שיש לי משהו רע לומר על הפנינה הזאת? מבקר מוסיקה שמחל על כבודו – אין כבודו מחול. את כבודי אדרוש אחרי המלחמה, בינתיים נתמקד בדיסק הזה.

הדיסק הזה אינו דומה לרוב הדיסקים האחרים בני גילו וסגנונו, מכמה סיבות. הבולטת שבהן היא העובדה שמדובר במוסיקה חסידית ששר בחור סרוג. הכיפה אינה אומרת דבר על האדם, כמובן. עד כה הסרוגים שרו במבטא מסוים ושחורי הכיפה זימרו במבטא אחר. הפעם זה הולך להשתנות. שלמה כ"ץ מזמר במבטא שלא מטעה בכלל. אין לו מבטא אמריקני (תודה, יוני) ונעים מאוד להקשיב לו – עד כדי חוסר ביטחון בסנכרון שבין האוזן והמוח.

לפני הכול, הלהיט שנושא את שם האלבום, שבאורח מפתיע לא נבחר לפתוח את האלבום. 'והכהנים והעם' הוא מסוג השירים שלא רק נשמעים יופי, אלא נושאים על גבם אווירה וזיכרונות. במקרה זה, את האווירה של סדר העבודה בתפילת יום הכיפורים, וזיכרונות מתפילות נוראות במחיצת צדיקי עולם. קראתי איפשהו שזה פחות נשמע שיר ויותר נשמע כמו תפילה, ערגה לבורא העולמים שיזדרז ויחדש את עבודת הכהנים בבית המקדש. אני בהחלט מסכים עם ההצעה. התוצאה מרגשת מאוד.

הבחור משדר בשירתו ובליווי המוסיקלי עדינות יוצאת דופן, ולחנים יציבים, לא הזויים. את 'ניגון נבו', למשל, הייתי מאמץ בשמחה לאות תכנית חדש, אם רק היה לי רדיו זמין. גם הרצועה התשיעית לא תצא לכם מהראש, 'מן המצר'. קשה לתאר במילים כתובות מוסיקה שלא רק האוזניים ייהנו ממנה. הבחור דוחס נשמה ולב טוב במנגינה נעימה, והביצוע? מרטיט.

והנה הגענו לרצועה האחרונה, הנקראת 'ניגון נשמה'. האזנה אחת, ואופס – זה נשמע לכם פתאום מוכר? אז זהו, מדובר בניגון שנמצא אי שם במגירה, לחן (וכנראה גם מילים) שכתב הרב שלמה קרליבך. העיבוד עושה טוב בלב, ואם אתר מרגישים משוחררים ממשהו מעיק, זה בגלל שבפעם הקודמת ששמעתם את השיר הזה הוא היה בביצוע אחר, של 'קינדרלך'. העיבוד שלהם קצבי מדי, דאנס באופן שמוציא את הלחן מההקשר שלו, מה שהופך את זה למציק. כ"ץ החזיר בביצוע הנוכחי את הכבוד הראוי לניגון. הרצועה מתבססת על ההקלטה מהופעה חיה. מספיק שתשמעו את הקהל שמח איתו, כדי שרוחו של הרב קרליבך תתנוסס בדמיונכם.

לסיכום: דיסק יהודי מאוד, לא אלטרנטיבי, אבל לא חסידי במובן המוכר. תשעה שלבים בסולם יעקב.

פינת משבית השמחה:

הזכרנו שהדיסק לא נשמע אמריקאנער, וזה פלוס ענק. אבל לכל הרוחות והעטיפות, למה קונטרס העטיפה של הדיסק באנגלית? מה איתנו, לא סבלנו מספיק? לא חטפנו טילים? כלום פסחה עלינו סאת הייסורים הלאומיים?

-----------------------------------------------------------------------------------------------------

הערות בונות והזמנות לשהות במרכז הארץ, ניתן להפנות בנימוס אל: kobi@a7.org