חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 201ראשיהפצה

חופש הביזוי - בגליון השבוע

חופש הפעולה של צלם "הארץ" אלכס ליבק הועמד בסכנה, לאחר שבית משפט השלום חייב אותו לפצות חסיד ברסלב שאותו צילם במרכז ת"א על רקע כרזת רחוב פורנוגרפית
20/07/06, 06:53
יאיר שפירא

"הריני דוקטורנטית לחינוך בהשכלתי ועובדת כמרצה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון. הריני מגדירה את עצמי כחילונית, אך הנני מכבדת את אורך חייהם הדתי של בתי רות וחתני דרור צדיק". כך הציגה עצמה רבקה רימור, חמותו של חסיד ברסלב מנשה דרור צדיק, שמזה ארבע שנים תובע את עלבונו מעיתון 'הארץ' ומהצלם אלכס ליבק.

"אני ובעלי קוראים את עיתון 'הארץ' מדי יום ו'", כתבה רימור בתצהיר. "ביום ו' קנינו את עיתון 'הארץ', ובקוראי בו נדהמתי לזהות את דרור על רקע כה פרובוקטיבי, כפי שהתפרסם במוסף 'הארץ' באותו יום. אני יודעת כי דרור לא היה מסכים בשום דרך להצטלם על רקע כזה, ותיארתי לעצמי שהדבר נעשה ללא ידיעתו.

"מיד לאחר השבת התקשרתי לבתי וסיפרתי לה כי תמונתו של דרור מתנוססת מעל דפי עיתון הארץ, שברקע אישה וגבר בתנוחה פורנוגרפית. בתי היתה המומה וביקשה ממני שאעביר אליה את גזיר העיתון. לאחר מכן דיברתי עם דרור, והוא הביע בפני מורת רוח רבה מהפרסום. הוא הרגיש מושפל, מרומה ומנוצל בצורה בלתי הוגנת. לדבריו, הוא לא שם לב לרקע שמאחוריו, והצלם הבטיח כי התמונה היא לשימושו האישי.

"אישית, כקוראת ותיקה של עיתון הארץ, התאכזבתי ממר ליבק שבחר להעמיד ללעג אנשים על רקע אורח חייהם. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. ובכן, התמונה של דרור אומרת: 'ראו נא את היהודון הנ"ל, כביכול עוסק בקודש וחזותו אומרת קודש – אך הוא עסוק במין'".

תצהירה של החמות הזועמת התקבל במסגרת הליך שהובילו עורכי הדין דוד שוב ושאול פכטהלט, בתביעת נזיקין בגין לשון הרע ובגין פגיעה בפרטיות שהגישו בשמו של צדיק לבית משפט השלום בתל אביב.

תשובותיהם של הנתבעים שפכו אור מעניין על תפיסת עולמם. ליבק למשל פרש בפני בית המשפט את סיכוניו של בעל חזות יהודי המעיז להסתובב בלב לבה של תל אביב: "התובע בחר, מרצונו החופשי, מכל המדרכות וקרנות הרחוב בתל אביב דווקא את זו שבסמוך לדיזנגוף סנטר, דווקא מתחת לצילום, דווקא באזור חילוני מובהק, כשהוא משים עצמו במצב של סיכון כי יצולם כפי שיצולם, בעיקר לנוכח העובדה שאנשים הלבושים כחרדים בולטים מאוד בסביבה זו", כתב ליבק לבית המשפט, וגם סיפר באותה הזדמנות כי הבטיח לצדיק שהתמונה לא תתפרסם.

"משהבחנתי בתובע נעמדתי וצילמתי כמה תמונות", כתב ליבק. "אז הבחין בי התובע, צעק עלי, איים לשבור לי את המצלמה והתקרב אלי, תוך שחשתי מאוים על ידו. נבהלתי ממנו, וכדי למלט את נפשי ולהימנע מתגרה עם התובע אמרתי לו כי מדובר בתמונה לשימושי".

"בוז לחופש היצירה"
"התובע בתביעתו זו מבקש לשים סוף לאמנות הצילום התיעודי", נזעק עיתון 'הארץ' בכתב ההגנה, כשהוא פורש בפנינו את סולם הערכים הנכון בעיניו. "כתב הסיכומים מטעם התובע מביע זלזול מחפיר בעיסוקו של הנתבע, וגרוע מכך, בוז לחופש היצירה", נכתב בכתב ההגנה. "לשיטתו של התובע, אין מקום לאמנות בצילום תיעודי. לשיטתו, רגשותיו הסובייקטיביים של כל מאן דהו המתועד בצילום חשובים הרבה יותר מחופש היצירה ומחופש הביטוי".

השופטת יהודית שבח קיבלה את תבעתו של צדיק, לא לפני שהאשימה אותו באשם תורם מיוחד במינו – אשמתו של יהודי שברשלנותו מסתובב באזור חילוני מובהק. "גם אם אניח כי התובע לא היה מודע לפוסטר הפרובוקטיבי שלידו מצא לנכון להעמיד את דוכנו, וגם אם אניח כי לא התבונן בו כלל, הרי עצימת העיניים מטעמו בנוגע לסביבה שבה מצא לנכון לעסוק בהפצת ספרי קודש מגעת לכדי רשלנות", כתבה השופטת בפסק הדין. "התובע ידע שהוא מצוי בלב לבו של מרכז חילוני, ומטבע הדברים אף הבין כי לא נמכרים בחנויות הסביבה רק ספרי יהדות או תשמישי קדושה... על התובע היה לשאת עיניו ולראות את סביבתו, ומכל מקום לבחור לעצמו סביבה ההולמת יותר הן את אישיותו והן את ספרי הקודש שאותם ביקש להפיץ.

"מכל האפשרויות שהיו פרושות בפני התובע, בחר הוא, למרבית הצער, להתייצב דווקא בצמוד לחלון הראוה המציג את הפוסטר נשוא ענייננו, וכך גרר את עצמו במודע לזירת הסיכון". בשל אותה רשלנות הפחיתה השופטת עשרת אלפים שקלים מהפיצויים שאותם מצאה ראויים לצדיק, והעמידה אותם על 20 אלף שקלים בלבד.


הערה מאירה
על אף שמדובר בפרשה משפטית, העשויה מהחומרים העיתונאיים הטובים ביותר, נמנעו הכותבים המרכזיים בעיתונות לפרסם את פרשת צדיק. החשש במערכות העיתונים כי מעתה ייאלצו לתת דין וחשבון על פרסום צילומים משפילים של אזרחים הדיר שינה מעיניהם.

עיתון 'הארץ' מיהר לערער לבית המשפט המחוזי על פסק הדין התקדימי, שלטענתו יעקר את אמנות הצילום העיתונאי. גם צדיק שלח את עו"ד שוב לערער, בין השאר על פסיקתה המשונה של השופטת כי רשלנות היא לאדם חרדי להסתובב ברשות הרבים.
תחילה הגיע התיק אל השופטת הוותיקה הילה גרסטל. גרסטל הציעה לצדיק הצעה שכמעט אי אפשר לסרב לה: להשאיר אצלו את כספי הפיצויים, לקבל מהעיתון התנצלות, ובלבד שיסכים כי פסק הדין התקדימי המחייב צלמי עיתונות לתת את הדין על ביזיונו של אדם יבוטל.

כששונה ההרכב ובראשו הושב השופט עוזי פוגלמן, שונה הטון ובית המשפט הזהיר את צדיק כי יבולע לו אם לא יקבל את ההצעה. צדיק, בין השאר בעידוד משפחתו החילונית, סירב למקל, סירב לגזר ודרש צדק.

בפסק הדין מרבה השופט פוגלמן לדבר בשבחה ובחשיבותה של הזכות לפרטיות. אך כאן פוסק השופט מדובר בנסיבות מיוחדות: "כפי שראינו, המשיב מבקש להפיץ את כתבי הקודש במרכזים חילוניים, וביניהם דיזנגוף סנטר", כתב פוגלמן, שקיבל את ערעור 'הארץ' וביטל את פיצוייו של צדיק. "הוא זה שבחר את מיקום הדוכן שבו חולקו ספרי הקודש לציבור החילוני, מתוך בחירתו החופשית ולאחר שהיה אמור להיות מודע לסביבה, על כל מרכיביה".

בתקלה נדירה פרסמה הנהלת בתי המשפט את פסק הדין באתרה באינטרנט כשהערותיו של אחד משני השופטים האחרים בהרכב, הממוענת לפוגלמן, מופיעה על גב המסמך – ככל הנראה אחרי שפוגלמן העביר את פסק הדין לעיונו לפני חתימה: "עוזי: נהניתי לקרוא את פסק הדין, דבר דבור על אופניו. השתכנעתי משיחתנו כי אכן יש מקום לקבל את הערעור", כותב לשופט פוגלמן אחד מחבריו, אך מעיר לשופט: "לא עסקת מפורשות בטענה שהוא הביע התנגדות לצילום, וככל שזכור לי גם הבטיחו לו שלא יפורסם. אולי אפשר לתת לזה ביטוי באי פסיקת הוצאות אצלנו", ביקש השופט. פוגלמן התעלם, וצדיק נידרש לשלם לעיתון הארץ 15 אלף שקלים הוצאות משפט.