בשבע 201: הנסיגה הייתה מוצדקת?

שאלת השבוע: האם המלחמה בצפון מוכיחה כי הנסיגה החד-צדדית מלבנון היתה טעות?

חגית ריטרמן , כ"ד בתמוז תשס"ו

התפישה הטיפשית – הולידה מלחמה

 

תא"ל (מיל') ח"כ אפי איתם, "האיחוד הלאומי-מפד"ל", חבר בוועדת החוץ והביטחון

 

הבריחה מלבנון – לא הנסיגה אלא הבריחה, הפקרת אזור הביטחון והפקרת בני בריתנו, אנשי צד"ל, היתה אבי אבות הטומאה של המהלכים החד-צדדיים, פטנט שהמציא ראש הממשלה ברק שהתמחה בפירוק שעונים, אך לא תמיד הוכיח שהוא גם יודע לתקן אותם... המחשבה שאם נברח אל מעבר לגבול הבינלאומי הטרור יהפוך לארגון סעד לאזרחים שיעים טיפשית כמו המחשבה שאם נפנה גב לאריה, הוא יתחיל לאכול עשב.

חזרנו וסיפרנו לעצמנו בדותות, השלינו את עצמנו. כשחטפו חיילים וכשרצחו חיילים בשש השנים מאז הבריחה מלבנון, אמרנו לעצמנו שזה נזק שלא שווה את הפעולה והסיכון. החיזבאללה רכש טילים והפך את עצמו לגורם הקובע איזה אופי ישאו יחסינו עם לבנון.

מודל הבריחה והרפיון שגילינו לנוכח הפרות חוזרות ונשנות של השקט בשש השנים האחרונות הדהים את החיזבאללה ושוּוק גם לחמאס ולג'יאהד האסלאמי. שם נחלו ארגוני הטרור הצלחה גדולה יותר – שהרי בלבנון ברח הצבא, ואילו בגוש קטיף הרסנו יישובים ועקרנו את עצמנו לדעת. באופן תמוה, במקום שצה"ל יטפל בטרור וברוצחים, הוא גירש את אזרחי המדינה, את תושבי גוש קטיף הנאמנים. עבור הטרוריסטים, זו היתה הוכחה שאיבדנו את כושר ההרתעה, והדרך למתקפה הנוכחית נפתחה.

במה שקרה בלבנון ובעזה, הגיעה לקִצה תקופה שעוד תהיה נושא לפסיכולוגים לענות בה, תקופה של התמכרות פתולוגית לאשליית פתרון הנסיגה החד-צדדית. עם שוך הקרבות, אדרוש שתוקם ועדת חקירה שתבחן את המחדל הביטחוני שהוביל למציאות בה אנו נלחמים נגדה בלבנון ובעזה. כמי שמשך שנים עמד בשער והתריע, אתבע שוועדת חקירה זו תבחן כיצד התרחש מחדל ביטחוני חמור כזה, הקשור בחבל הטבור לקונספציה תמוהה שקרסה.@

 

  

נסיגה שלישית – טילים בנתב"ג

 

פרופ' רפי ישראלי, מזרחן, האוניברסיטה העברית בירושלים  

 

לא רק הנסיגה מלבנון גררה את המצב הנוכחי, גם עקירת חבל עזה. בכל המקומות שעזבנו השטח נתפס על-ידי ארגונים אסלאמיים הרואים את עצמם כחלק מתנועה אסלאמית גדולה שתגרום לישראל לסגת משטחיה עד להשמדתה.  

ארגוני טרור יסודניים, פונדמנטליסטיים, כמו החמאס והחיזבאללה משתפים פעולה, נדחפים וממומנים על-ידי איראן לבצע את מה שנשיאהּ, אחמדניג'אד, הודיע לאחרונה: שישראל צריכה להימחק מהמפה. לשם כך, חמאס פועל מצד אחד, והחיזבאללה מצד שני. איראן היא האפוטרופוס הכלכלי הצבאי והפוליטי.

הנסיגה החד-צדדית גררה את האינתיפאדה שהחלה בשנת 2000. החיזבאללה ראה איך צה"ל ברח ואחריו 5000 חיילי צד"ל, והשתכנע שהוא הבריח אותנו ולא שאהוד ברק פתאום החליט. הם למדו שכדאי להציק לנו.

מומחי חיזבאללה מסרו לארגוני טרור ברשות הפלשתינית את תורת הלחימה שלהם. הם חשבו שאם ברחנו מלבנון נסתלק גם מעזה, וצדקו. מבחינתם, הלחימה בנו בחמש השנים האחרונות, האינתיפאדה, הכריחה אותנו לצאת מחבל עזה בלי הסדר ותמורה. זה לא חשוב שאנחנו קוראים לזה נסיגה חד-צדדית. בריחה מתפרשת אצלם כניצחון.

בקרוב נתבשר על טילי קסאם בשדה התעופה בן-גוריון, קל לירות אותם מקלקיליה. אלא אם נשב שם. אם נהיה מוכנים לסגת חד-צדדית בפעם השלישית, נגיש להם את הפיתוי לקבל גם את הגדה המערבית.

שני דברים מניעים אותם: ראשית, שיקול דעת פרגמטי שכוחם בחולשתם. הסימפטיה של העולם הולכת אליהם, וזה יקרה בקרוב בלבנון. שנית, וזה חשוב מבחינתם יותר, העניין הדתי: לפני שנתיים נבחר אחמדניג'אד לנשיאות, והוא משוכנע ש'האימאם הנעלם', מעין משיח שהם מחכים לשובו, מנהל את העניינים בעולם. אחמדניג'אד אמר שהרגיש קרן שמש על כתפיו שנשלחה לו מהאימאם הנעלם. כלומר הם מאמינים שאללה לצדם ושאם יקריבו את נפשם, הם ינצחו. צריך להבין: זו מלחמה בין ישראל לאסלאם. ארגוני הטרור הם בחסות האיראנים, ואלה, תחת אמונות לוהטות, פועלים להשמדתנו במלחמה דתית.

חזרנו אחורה, ללבנון. אז היה שם אש"ף והיום חיזבאללה. כל ההרוגים והחטופים עכשיו הם על מצפונן של ארבע אימהות, שנברו והציקו לנו.@

 

 

מלחמה בתמורה לעקירה

 

אהוד יתום, לשעבר בכיר בשב"כ וח"כ מטעם סיעת הליכוד

 

בריחתנו מלבנון לפני כשש שנים באישון לילה; ההבלגה, האיפוק, חוסר האונים, הרפיון והרפיסות של ממשלות ישראל לאורך השנים האחרונות; העסקה המפוקפקת עם נסראללה להחזרת טננבאום וגופות שלושת החיילים החטופים, אביטן אברהם וסועאד, תמורת מחבלים עם דם על הידיים, עסקה שהפכה את נסראללה לגורם משפיע – כל אלה קשורים בעיניי בקשר הדוק לנטישת רצועת עזה ולבריחה ממנה, לעקירה ולהחרבה של ההתיישבות היהודית בה.

בראייה של הפלשתינים, החמאס והחיזבאללה, כל בריחה כזו הפכה לניצחון מוחץ, ובכך איבדנו את יכולת התגובה ואת כושר ההרתעה. אלה הדברים שהביאו אותנו אל המצב בלבנון וברצועת עזה.

אסור לשכוח את החזית הדרומית למרות שקסאם הוא אמצעי צבאי נחות מקטיושה. המלחמה שם נמשכת, והיא תוצאה של הבלגה ואיפוק בלתי מובנים של ממשלות ישראל בשנים האחרונות.

אם אהוד אולמרט ימשיך בתוכניתו ההזויה הנקראת "התכנסות", זה יתפרש כבריחה נוספת ונקבל במזרח הארץ את מה שאנחנו מקבלים עכשיו בצפון ובדרום. כל התוכניות החד-צדדיות הן הזויות: אנחנו עושים מהלכים ללא הסכם וללא תמורה, ומבחינת הפעילות של אויבינו זה אומר שהם ישיגו את מבוקשם רק באמצעות שכול ויגון, דם יזע ודמעות – אצלנו. מול המדיניות המקולקלת של הממשלה לסגת במקום להתמודד ולהגיב באופן רופס יחסית עומדת צבירת הכוח של ארגוני טרור כמו החמאס והחיזבאללה. הם מכריעים אותנו, ואנחנו בתמורה נוטשים את השטח, בורחים ועוקרים יהודים מאדמתם.

מבחינתם, העובדה שברחנו מלבנון ומעזה היא ניצחון שלהם, תוצר של כל פעולות הטרור והתוקפנות מצדם, ולכן הם ממשיכים ביתר שאת. כך הגענו אל המלחמה.@

  

 

  

קיבלנו לגיטימציה להילחם

 

אלוף (מיל') עמרם מצנע, לשעבר ראש עיריית חיפה

 

התופעה הבולטת ביותר אולי שאני מזהה מאז תחילת האירועים בצפון היא אחדות הדעות, כלומר הקונצנזוס הרחב בחברה הישראלית, המגבה את פעולותיהם של ממשלת ישראל ושל צה"ל נגד החיזבאללה וממשלת לבנון. הסכמה רחבה זו היא-היא שמאפשרת לצה"ל ולממשלת ישראל לקבל את ההחלטות הנכונות, ללא לחץ ציבורי ולא הסחת דעת כתוצאה מהפגנות של בעד ונגד.

מאז כניסתו של צה"ל ללבנון בתחילת מבצע שלום הגליל, לא הושגה הסכמה רחבה כל כך בציבור, כפי שקיימת היום, לפעולה צבאית ממושכת. העם חש כי הפעולה הצבאית בלבנון מוצדקת. זה המפתח לקונצנזוס הרחב. הפעולה מוצדקת, מאחר שמדינת ישראל נסוגה אל הגבול הבינלאומי.

אין ספק כי נעשו טעויות. הראשונה שבהן היתה הישארותו של צה"ל בלבנון משך שנים ארוכות. על מדינת ישראל היה להסיג את כוחותיה כמה שנים לפני המועד בו ביצעה זאת – כך היתה נמנעת שחיקת כושר ההרתעה וכך גם היתה נמנעת שחיקת כוח העמידה של הציבור. הטעות השנייה היתה האופן בו יצאנו מלבנון.

היום אנו יכולים לפעול באופן כמעט חופשי, בתמיכה מבפנים ומבחוץ. אפילו מדינות ערב  מגנות את החיזבאללה ולא את מדינת ישראל. הן רואות במנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, איום על היציבות במזרח התיכון. 

התייצבותה של מדינת ישראל על הגבול הבינלאומי אפשרה לה לחזור אל עצמה כמדינה בטוחה בעצמה, כמדינה בעלת חוסן אזרחי, כמדינה שנלחמת מלחמת אין ברירה ושעושה זאת מתוך הסכמה רחבה בעם.

נסיגות משטחים חייבות להיות מלוות בהחזרת כושר ההרתעה מפני פעולות איבה. אם נכשלת ההרתעה והאויב תוקף שטח ריבוני ישראלי, יש להגיב במלוא העוצמה. וכך אנו עושים.@

 

זכינו בתמיכה בינלאומית

 

אורנה שמעוני, אם שכולה, ממייסדות ארגון 'ארבע אמהות'

 

בשש השנים מאז יצאנו מלבנון, הוחזר ליישובי הצפון ביטחונם הכלכלי, והתיירות פרחה. בינתיים התעצם החיזבאללה בלבנון. כשמימש את איומיו, ישראל נהגה באיפוק. כל השנים חשבתי שהאיפוק – כוחו גדול מהתגובה.  

אנחנו, 'ארבע אמהות', ובמיוחד אני, מואשמות בפתיחת האינתיפאדה וביציאה מלבנון. לי אין ספק שמ-1990, כאשר חלו שינויים במזרח התיכון עקב מלחמת המפרץ, היינו חייבים לצאת מהקיבעון ארוך השנים. לעתים היישובים הופגזו, והריטואל היה: הם יורים, ואנחנו יורים. לצה"ל היו אבידות נוראות, ושהייתנו בלבנון היתה לאסון. זו טרגדיית הדור הגדולה ביותר.  

היציאה מלבנון בלי הרוגים ופצועים היתה הישג. זו לא היתה בריחה, אלא תכנון מדויק והפתעה שהביאה להצלחה. הטענה שברחנו ואפשרנו לחיזבאללה ולפלשתינים לחשוב שהרג נמשך יביא אותנו לבריחה נוספת מתייחסת להשפעה פסיכולוגית – טקטיקה שאינני מזלזלת בה – אבל לא זה הנימוק להתעצמותם ולרציחות. מטרות החיזבאללה והאינתיפאדה היא לחסל את קיומנו בארץ, ולזרוק אותנו לים. הקמת מדינה פלשתינית, ירושלים וזכות השיבה הן על חשבון המדינה.

גם אילו נשארנו בלבנון, החיזבאללה היה מקבל נשק מאיראן דרך סוריה. רצועת הביטחון לא היתה מונעת את התעצמותו והתחמשותו. יציאתנו מלבנון הביאה לתמיכה בינלאומית. אינני בטוחה אם נכון היה להתאפק שש שנים, אולם אנו מקבלים תמיכה מהמדינות המשפיעות בעולם בזכות האיפוק והידיעה שהותקפנו ללא פרובוקציה מצדנו. גיבוי כזה – ייתכן שלא היינו מקבלים קודם.

עלינו לחזק את ידי צה"ל והדרג המדיני, ולהשיג מטרות: החזרת החטופים, פריקת החיזבאללה מנשקו, הרחקתו מהגבול ותפיסת הגבול על-ידי צבא לבנון. באלה לא תסתיים מלחמתנו עם החיזבאללה, אולם ייתכן שיהיו לנו כמה שנים שקטות. 

העורף סופג מכות קשות. למרות הכאב הנורא, אסור לנו ללחוץ על צה"ל לבצע פעילות לא שקולה ובקצב מזורז. צה"ל – תפקידו להגן על המדינה ואזרחיה, אבל ראשי תיבותיו הם ילדינו. פעולה לא מקצועית בגלל לחץ העורף (הכנסת שריון וחי"ר) תגרום להרוגים בצה"ל, והם ילדינו. לאחר השגת המטרות שציינתי, עלינו לצאת מיד לגבולנו הצפוני.