בשבע 201:

, כ"ד בתמוז תשס"ו


מי תהיה הנהריה הבאה?

 

עוד שבועיים או שלושה והמערכה תיפסק, ואז נסכם את התוצאות , נמנה את מספרם של החיילים ההרוגים והפצועים ואת כלי המלחמה שנפגעו, נספור ונזכור את האזרחים התמימים שנהרגו ופצעו מידיים זדוניות.

נזכור את האשליות ואת ההבטחות שהרעיפה עלינו המנהיגות הישראלית לפני הנסיגה מלבנון ולפני העקירה מגוש קטיף – הצהרות רמות על מכה נמרצת, אם רק יעז האויב לפגוע בנו, הבטחות שווא שהתמסמסו כקורי עכביש.

האויב מנצל כל שטח שאנו עוזבים והופך אותו לבסיס התקפה חדש להצבת משגרי הטילים שלו. הזלזול המופגן בסכנות הצפויות מהאויב הוא שהוביל ליציאה מלבנון ול"התנתקות" בדרום.

האם לאחר מערכה זו עדיין מתכננת הממשלה נסיגה נוספת שתהפוך את פתח תקוה, כפר סבא ונתניה, לנהריה ושדרות של אזור המרכז?

 

שמואל פישר, פתח-תקוה

 

 

 

 

 

 

כשיורים לא מדברים

 

אחרי מאות גיחות הפצצה של מטוסי קרב, מעריכים הפרשנים כי בפועל נפגעו לא יותר מכמה עשרות מחבלים וגם ירי הטילים לעבר ישראל לא נחלש. בקצב הזה צה"ל יתקשה מאוד לצרוב את הניצחון בתודעה של נאסרללה ומרעיו גם בעוד חודש. הסיבה לכך פשוטה: כל עוד חיל האוויר מפרסם מראש את תוכנית העבודה שלו כדי "לתת לאזרחים זמן להתפנות", ברור שגם המחבלים לא יחכו למטוסים.

במערבון המפורסם 'הטוב הרע והמכוער' יש שורה ידועה שכדאי לנו לאמץ מהר: if you want to shoot – shoot' don't talk.

 

אבי גרינברג, ראשון לציון

 

 

 

 

המלחמה הנסתרת

 

למלחמה הראשונה, זו בלבנון, אולמרט נגרר בגלל הטיפשות של ממשלות קודמות שנתנו מתנות למחבלים על מגש של זהב.

 

אבל למלחמה השנייה הוא משתוקק. זאת המלחמה נגד תושבי יהודה ושומרון. בזמן שהטילים נופלים וכמיליון אזרחים נמצאים במקלטים, עוצרים צעירים ביצהר ומבזים את רב היישוב, מאריכים את מעצר המנהלי של דובר 'חוננו' ואוכפים צווי הרחקה מיש"ע לאזרחים שגרים ומתפרנסים שם.

מרוב דיווחים על המלחמה הראשונה, שוכחים את המלחמה השנייה שמתנהלת בו-זמנית. חובתנו למחות, עכשיו!

 

יונתן גורמזנו, פתח תקוה

 

 

 

 

 

כאן הכי בטוח

 

אנו רואים בעיני בשר את נסיו ונפלאותיו של השי"ת בעירנו צפת בפרט ובכל במקומות שטווח הרקטות בכלל.  הפגיעות שהיו לצערנו, למרות הכאב, קטנות בהרבה מיכולת הנזק האפשרית. רואים את הגנת ה' בכל מקום ועל כך נותנים לו שבח והודיה!

הרבי מליובאוויטש ביקש בשנת ה'תנש"א (1991), בזמן שלפני מלחמת המפרץ הראשונה ובמהלכה, לעודד את עם ישראל עם ההודעה הברורה כי: ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר! וכמאמר הכתוב "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", וכיוון שהקדושה שם מאירה בגלוי - ההגנה על עם הקודש היא ביתר שאת ויתר עז.

יחד עם זה, כפשוט, יש להישמע להוראות הג"א, ע"פ דרכי הטבע, אך לדעת ולהכיר כי ה' שומר ומגן והביטחון בו ית' מביא שמירה מיוחדת, ככתוב במדרש ילקוט שמעוני: "וישראל מתרעשין ומתבהלין ואומרין להיכן נבוא ונלך... ואומר להם הקב"ה: בניי! אל תתייראו! כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, ענוים! הגיע זמן גאולתכם!".

נקוה שדברים אלו יוסיפו רוגע ושלווה וביטחון בה' בבני ישראל היושבים בארץ הקודש.

 

שמעון יהודה, צפת

 

 

 

 

איפה הן האמהות ההן?

 

בימים אלו, כשמאות קטיושות נופלות בצפון הארץ, מתראיינים אישים רבים לכלי התקשורת ומנדבים עצות שונות. אך גוף אחד חסר לי במיוחד בנוף התקשורתי: נשות ארגון 'ארבע אמהות' שהובילו את המאבק ליציאה מ"הבוץ הלבנוני". אני בטוחה שאנשים רבים מעוניינים לשמוע את דעתן של אלו שהתפארו בצדק שבזכות מאבקן יצא צה"ל מלבנון.

 

אדוה נוה, שערי תקוה

 

 

 רגישות ונחישות בלבנון

 

אני מאוכזבת מיכולות צה"ל כפי שהן נראות בלבנון בימים האחרונים. ארגון טרור לא גדול במיוחד מצליח להחזיק מעמד מול הצבא החזק ביותר במזרח התיכון.

אך במקום להתלונן, אני מציעה פתרון: אם רוצים לפנות את כל המחבלים מדרום לבנון, מדוע לא להיעזר בניסיון המוצלח שנצבר בצה"ל רק לפני פחות משנה? יתכבד רב אלוף חלוץ לחתום על הצו, ויורה לכל עשרות אלפי החיילים שפינו את גוש קטיף וצפון השומרון להתייצב בגבול לבנון. הפעם הם אפילו יכולים לוותר בלי ייסורי מצפון על ה"רגישות" המזויפת שהפגינו אז.

 

שרה לוי, באר שבע