בשבע 202: משפט ההיסטוריה

רעמי התותחים בצפון ובדרום מחדדים את המבט לאחור, אל פסק בג"ץ שאפשר את עקירת גוש קטיף וצפון השומרון ●מומחי הביטחון ניבאו שחורות ליום שאחרי, ואילו המדינה הסתמכה על ציטוט שחוק של רה"מ דאז, שרון.

יאיר שפירא , ב' באב תשס"ו

לו היו אנשי החמאס משתהים מעט בחפירת המנהרה אל כרם שלום, לקול ההדים החלושים של מטווח הקסאמים בשדרות ואשקלון, לא היו קולות התותחים עולים בכזו עוצמה מרטרוספקטיבה על פסק דינו של בג"ץ. כשנה חלפה מאז שהוא הסיר את המכשול האחרון מדרכם של ממשלת שרון ומצבאו של חלוץ בדרכם לפינוי יישובי חבל עזה וצפון השומרון.

לו היה נסראללה עוצר בעצמו עוד שבועיים-שלושה מלשלח בנו את הגראד והזילזל, אפשר שסקירה שכזו היתה מאריכה בניסיונות של מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה לשכנע את השופטים כי חוקי היסוד המעגנים את זכויות האדם לא חלים על מתיישבי יש"ע. או מביאה שוב את מקהלת משרד המשפטים, מגלה את לבה הפוליטי וטוענת כי מאז ומעולם היתה ההתיישבות ביש"ע זמנית בעיניה, וכי המתנחלים צריכים היו לצפות לפינוי, ומקהלת השופטים היתה עונה אחריה אמן.

במבחן הזמן אפשר היה להשוות בין פקיד מנהלה עלוב היושב מול מתיישב כשנה אחרי הגירוש ואומר כי כל מה שיוכל לעשות למענו הוא להפנות אותו לארגוני סיוע אזרחיים, ובין מצג השווא של המדינה, כאילו לכל מתיישב יש פתרון הוגן.
אך כשהתותחים רועמים, מוטב לברור מערמות הרשעות והצביעות שנערמו בניירות המדינה ובדפי פסק הדין, ממה שנראה היה כעצימת עיניים מכוונת של השופטים, שהביאתנו עד הלום.

מדינה אופטימית

במסגרת העתירה נדרשו אחד-עשר שופטי בג"ץ שישבו על המדוכה להכריע אם תכנית ההתנתקות היא מהלך מידתי. איש לא חלק כי החרבת היישובים היא מהלך קשה, ועתה נותר לשופטים לברר אם מטרת פינוי היהודים מבתיהם היתה מטרה ראויה.
המדינה טענה כי המהלך יביא למציאות מדינית טובה יותר ולפריצת דרך חיובית במשא ומתן עם הפלשתינים, ובעיקר למציאות ביטחונית טובה יותר. "משום השיפור הביטחוני הטמון בתכנית, הנגזר מהפחתת החיכוך בין כוחות צה"ל והאוכלוסיה הישראלית בשטח המפונה לבין האוכלוסיה הפלשתינית באזורים אלה. הפחתת חיכוך זו תקטין את הסיכון לחיילי צה"ל, שלא ייאלצו להוסיף ולשהות דרך קבע באזור, ותקטין את הסיכון לאוכלוסיה הישראלית המתגוררת כיום בשטח המפונה. זאת ועוד: הפינוי ישפר את מרקם החיים של תושבי האזור הפלשתיניים, ויפחית את הרצון שלהם לפגוע באוכלוסיה הישראלית. לבסוף, תכנית ההתנתקות תביא לצמצום סדר הכוחות הצבאי שיידרש על מנת לשמור על הביטחון השוטף באזור זה. עיקרי פעילות הצבא תהיה במעטפת של חבל עזה, ולא בתוכו", נאמר בתשובת המדינה. "כמו כן יעודד הדבר את הרשות הפלשתינית לממש בפועל את המוטל עליה בתחום הלחימה בטרור".

המתיישבים מנגד טענו כי הנסיגה תביא בעקבותיה החמרה מדינית וביטחונית בכל הגזרות, כולל גבול הצפון. השופטים טענו כי אין בידיהם להכריע מי צודק: המומחים שהביא המתיישבים או מומחי הביטחון של המדינה, ובמקרים כאלו אין לבית המשפט אלא לסמוך על הממשלה ועל יועציה.

הנביאים של השנה שעברה

אך מיהם המומחים שהביאה המדינה? המתיישבים טענו כי לוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת הגיע גורם הערכה זוטר, ודבריו בזכות המהלך היה מאופקים ומסויגים. לבית המשפט לא טרחה המדינה להביא ולו תצהיר של גורם בטחוני כלשהו התומך בתזה שהציג משרד המשפטים. כשביקשו העותרים להעיד את הרמטכ"ל בנושא בפני השופטים, נדחתה הבקשה ברוב של עשרה שופטים מול קולו הבודד של השופט אדמונד לוי.

המשיבים לעומת זאת הביא את חוות דעתו של האלוף במילואים יעקב עמידרור, מי ששירת כראש חטיבת המחקר באמ"ן ונחשב לאחד מאנשי ההערכה הטובים של ישראל. מסמך זה, תאמינו או לא, היה המסמך היחיד שהוצג בפני בית המשפט המעריך את תוצאות ההתנתקות. במסמך קבע עמידרור כי "יציאת צה"ל מאותם שטחים כרוכה באובדן של שליטה מודיעינית ומבצעית, ותביא לחוסר יכולת לסכל פעילות עוינת עקב מגבלות פוליטיות. אותה מגבלה על יכולת התגובה הישראלית תאפשר לארגוני הטרור להתחזק ולהכין עצמם לחידושן של פעולות האיבה".

עמידרור הוסיף וטען כי "הפינוי המתוכנן של רצועת עזה וצפון השומרון יקרב את סכנת שיגור הטילים שבידי ארגוני הטרור, והפעם לריכוזי אוכלוסין גדולים יותר, דוגמת אשקלון שבדרום ועפולה ובית שאן שבצפון".

בפסק דינו העיר השופט לוי את עיניהם של חבריו להרכב במבחר ציטוטים של מומחי ביטחון מהשורה הראשונה, כפי שבאו לידי ביטוי בעיתונות ובמסמכים שהוגשו לבג"ץ בעתירות קודמות. כך למשל הערכות של ראש השב"כ דאז כי "נקבל את דרום לבנון בדרום ישראל"; את הרמטכ"ל דאז, שאמר כי הנסיגה תהווה "רוח גבית לטרור"; את מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף במיל' איתן בן אליהו,  שאמר:  "אין שום סיכוי שההתנתקות תבטיח יציבות לאורך זמן. התכנית כמות שהיא לא יכולה אלא להביא בסופו של דבר לחידוש הטרור"; את סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף במיל' עוזי דיין, שאמר כי "נסיגה מניסנית, מדוגית ומאלי סיני היא טעות כפולה: ביטחונית – היא מקרבת שלא לצורך את איום טילי הקסאם לאשקלון. מדינית – היא יוצרת תקדים מסוכן של נסיגה חד-צדדית לקווי 67', שמחזק את תביעת הפלשתינים לחזור לקווי 4 ביוני"; את ראש אמ"ן לשעבר, האלוף במיל' שלמה גזית, שצפה כי "לאחר ספטמבר 2005 אנו עלולים למצוא 'סופר קסאם', שטווח הפגיעה שלו מגיע גם לאשקלון... סביר כי בתוך זמן לא רב נעמוד בפני ירי של מרגמות וקסאם גם מהגדה. פצצות וטילים אלה יפגעו בכפר סבא ואולי אף יגיעו לנתניה"; ואת ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, שפסק כי "אחרי מימוש ההתנתקות תעמוד ישראל בפני מצוקה מדינית שלא ידענו כמוה שנים".

מול כל אלו הביא משרד המשפטים ציטוט קצר אחד ויחיד של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, מנאום שנשא באחד ממושבי הפתיחה של הכנסת, ובו הוא טוען כי ההתנתקות "תחזק את ישראל באחיזתה בשטח החיוני לקיומנו, ותזכה בברכתם והוקרתם של קרובים ורחוקים, תפחית איבה, תפרוץ חרם ומצור ותקדם אותנו בדרך השלום עם הפלשתינים ושאר שכנינו... יש בתכנית ההתנתקות כדי לקבוע שער למציאות אחרת".