חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 203ראשיהפצה

מול השער הנעול - תרבות ופנאי (ספר)

'מול השער הנעול – האודיסיאה של מעפילי כנסת ישראל' / שמואל כץ ותהילה עופר, הוצאת 'הספינות שבדרך', פורמט אלבומי, כריכה קשה, 142 עמ'.
03/08/06, 16:55
עפרה לקס

"...על הצי הלזה, האפור, הקטן,
     יסופר עוד בשיר ורומנים.
     ייתכן כי בך, קפיטן, קפיטן,
      יקנאו עוד הרבה קפיטנים.
                                    את עמל בחורינו סוד-ליל יעטוף
                                       אך עליו נברך כעל לחם.
                                     הן ראית כיצד מספינות אל החוף
                                       הם נושאים את עמם עלי שכם.
לחיי זה הלילה הקר ואיתן!
לחיי הסיכון והפרך!
לחיי הספינות הקטנות, קפיטן!
לחיי ספינות שבדרך...".
(מתוך 'תשובה לרב חובל איטלקי לאחר הורדת המעפילים' / נתן אלתרמן)

מפעל ההעפלה הבלתי לגאלי בשנות טרום המדינה הביא לישראל למעלה ממאה אלף אנשים. רובם הגיעו דרך הים, אחרים דרך היבשה ומיעוט קטן דרך האוויר. בהתאם למיתוס הישראלי של ימי קום המדינה (שאותותיו עדיין ניכרים היום), מבטי ההערצה נתלו בעיקר במושכים בחוטים: ברוכשי הספינות, בשליחים מישראל ובצברים שחיכו על החוף. המעפילים עצמם הצטיירו כפליטים מסכנים שמיטלטלים בין הגלים, או בין ידיהם של השליחים הישראלים לבריטים הרודפים.

והנה יוצא לאור ספר-אלבום, המספר את סיפורם של מעפילי 'כנסת ישראל' מנקודת מבטם של יושבי האונייה, שלהפלגתה ימלאו עוד מעט 60 שנה. 'כנסת ישראל', שהיתה אמורה לשאת לא יותר מ-350 איש, יצאה את שערי יוגוסלביה כשעל סיפונה כמעט 4,000 איש. הסופרת והעיתונאית תהילה עופר והמאייר שמוליק כץ מתארים את ההמתנה שלפני ההפלגה, את הקושי והדוחק באונייה אבל גם את ההווי בה, כמו ההכנות למאבק בבריטים, שכללו חלוקה מסודרת לגזרות בין חברי תנועות הנוער, ואחר-כך את השיוט בים ואת הגירוש לקפריסין.

עופר וכץ, שהיו על האונייה הזו, מגוללים פרקי זיכרונות שלהם ושל חבריהם, ומביאים תחושות וחששות אותנטיים. בצד אלה מביאה עופר תיאור כרונולוגי מלווה בצילומים ומסמכים. כץ, שעפרונו לא מש מידו גם ברגעי הצפיפות והייאוש, מציג רישומים רציניים וקריקטורות מבדחות על המצב. מדהים שגם אז הוא ידע למצוא את הקריצה בכל מצב. הוא הפך את מחלות הים של העולים לסיטואציה מצחיקה (כולם מקיאים מעל הסיפון) ובצורה צינית אייר מעפיל שהגיע לספינה עמוס בחפצים עד התפקעות. את אישור המעבר הוא מחזיק בפיו, באין ידיים פנויות. כץ המשיך ואייר בקפריסין, שאליה גורשו המעפילים. הוא תיאר את ההיסטריה סביב מילוי המים מן המיכלית של הבריטים, את ההווי במחנה המעצר וגם את ההתגודדות סביב עיתון הקיר של המעפילים, שנקרא 'הגירוש'.

כל אלה הופכים את המבט מתנשא והמרחם כלפי המעפילים, למבט מעריך, כמעט מעריץ. עוד כשהמתינו ביוגוסלביה הם הציבו שומרים, לבל יצא איש מהמגורים שניתנו להם ויתגלה דבר ההפלגה. כשאונייתם יצאה לדרך הם השתלבו בתפקידי סדרנים, בשלנים, מנקים ומחלקי מזון, וגם שרו שירים, למרות התנאים הפיזיים הקשים. החבר'ה אפילו הספיקו לבצע אימוני קרב בבריטים, וכשנתקלו בהם זרקו עליהם מכל הבא ליד.

מטבע הדברים הלחימה לא הועילה, ויושבי האונייה, יחד עם מפקדה, יוסי הראל, גורשו לקפריסין. גם מאחורי גדרות התיל של האי ארגנו המעפילים לעצמם הנהגה ותורנויות, וגם פעילויות ספורט, חוגים ותרבות. הם אמנם נעזרו בפעילויות מסוימות בשליחים מן הארץ, אבל אפילו הבריטים הכירו בזכותם לנהל את חייהם הפנימיים כהבנתם.

'מול השער הנעול' יוצא בהוצאת 'הספינות שבדרך' – הוצאת ספרים פרי יוזמתו של שמואל (סאמק) ינאי, שהיה מפקדו האחרון של הפלי"ם וממקימי חיל הים. ינאי החליט לקדם את התיעוד וההנצחה של מפעל ההעפלה, ונראה כי הוא בחר בדרך טובה, שבה מקבלים גם המעפילים עצמם מקום של כבוד – המקום הראוי להם.