גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 203ראשיהפצה

החופה המטהרת - סיפור לשבת

03/08/06, 16:55
עודד מזרחי

מסדר הלוויות קרא את מזמורי התהלים הנהוגים, ושאל אם מישהו מהקהל או מהמשפחה מוכן להספיד את המנוח. מי יכול לומר הספד לכבוד ראש העולם התחתון בעכו, איש שידו בכל ויד כל בו, שעסק בשיטתיות בסחר סמים, מלחמת כנופיות, ואף יש האומרים שידיו דמים מלאו?!

לתדהמת כולם עלה הרב פרנק לדוכן. הוא התבונן בקהל הרב, ולאחר מכן בנפטר השרוע על מבנה השיש ואמר: "באתי להספיד בעל תשובה גמור!"

רחש עבר בקהל. איך מסוגל רב מכובד לומר על הטמא טהור – הרי ידוע לכולם שיעקב כחלון הנו רשע שברשעים, שגרם עוול לאינספור אנשים, ואיך ניתן עתה, על פתח קברו, לסלף את האמת?!

הרב המשיך: "האדם יראה לעיניים וד' יראה ללבב. אדם יכול להיות צדיק ובערוב ימיו רשע, ולהיפך. יכול אני להעיד מהיכרותי הקצרה עם המנוח כי עליו נאמר: 'יש הקונה עולמו בשעה אחת'..."

לאחר שהורד הנפטר לבור-תחתיות, ניגש אחד המשתתפים לרב פרנק ואמר לו, נסער: "כבוד הרב, אצלכם הכל פסוקים יפים ונחמדים, אבל אין לך מושג מי הפושע ששוכב שם! אין עבירה שלא עבר, הוא הרס את החיים של רוב האנשים שאתה רואה פה... אז מה הדיבורים על בעל תשובה גמור?! יש גבול לכל פלפול".

הרב פרנק הזמין את האיש וכמה מבאי הלוויה שהתקבצו סביבם לשמוע מפיו את סיפורו.

"לפני כשנה חלה המנוח במחלה הידועה. ייסוריו גברו ומצבו התדרדר. במקום להיות בבית רפואה, בחר להיות מטופל אצל גרושתו, שממנה נפרד לפני 15 שנים. בתו באה אלי וביקשה שאגיע לביתם כדי לחתן שוב את הוריה. שמעתי לפני כן על מעלליו, וחששתי מעט. כשהגעתי, ראיתי לפני אדם צנום וכנוע שקידם את פני בשמחה. לא היה זכר לשמועות הללו.

"גרושתו לחשה לי: 'קשה לי לראות אותו ככה. גבר שבגברים, נהיה כזה מסכן...'

"שאלתי אותה: 'את באמת מעוניינת להינשא לו?'

"'תראה, הוא מאוד רוצה למות כשהוא נשוי, ואין לי התנגדות לקבל את הירושה בלי בעיות...'

"ניגשתי ליעקב ושאלתי מדוע הוא מעוניין להתחתן. הוא ענה כי ברצונו להיות מטופל אצל גרושתו, וחוץ מזה, שמע פעם מדתי אחד שמוחלים לחתן על כל עוונותיו, ויש לו כאלה בלי סוף... אין לו כוח לחזור בתשובה כמו הרבה צעירים היום, והוא מחפש דרך קיצור.

"ריחמתי עליו. סידרתי את המסמכים, וידאתי שגרושתו יכולה להינשא שנית וקבענו תאריך לחופה, במוצאי שבת בעוד שבועיים בביתם. 

"לאחר שסיימנו את התפילה במוצאי שבת בבית הכנסת, ביקשתי מכמה מתפללים לבוא ולהשלים מניין לחופה שתיערך בבית סמוך. כאשר ראיתי את יעקב, נחרדתי. בשבועיים שחלפו הורע מצבו בהרבה. הוא לבש חולצת טריקו ארוכה לבנה וישב על כיסא גלגלים בהבעת אטומה, כנראה בגלל משככי הכאבים. איך אפשר לשמח חתן במצב כזה?! הרהרתי. הבדלתי על הכוס, הנר והבשמים שהבאתי מבית הכנסת. אחר-כך ניגשתי ליעקב, לכתוב עמו את הכתובה.

"הוא אמר: 'רבי, אני שמח מאוד שהגעת. תדע לך שעשיתי הרבה עברות בחיים, גנבות, סמים, פרוטקשן, ואפילו רצח...' ראשו של יעקב נשמט על כתפי והוא התייפח: 'אני יודע שיש אלקים, ועכשיו אני קרוב אליו ולא יכול לברוח. אני מפחד לעלות אליו בלי כלום. לפחות אעלה עם המצווה הזאת'.

"התבוננתי בו נדהם. יהודי שעבר על כל התורה, השחית את מידותיו, אבל נותר עם אמונתו. יצאנו החוצה למרפסת. חנה כחלון לבשה שמלה לבנה פשוטה וניצבה לצד עגלת הנכים של חתנה. קראתי את הכתובה. כולם ידעו שפרט לסכום הנקוב בה, מאומה לא יצא לפועל. יעקב ענד לחנה את הטבעת ואמר בקושי: 'הרי את מקודשת לי...'

"וכולם ענו בקול נמוך כדי שלא לביישו: 'מקודשת-מקודשת-מקודשת'.

"בתם הניחה כוס עטופה בנייר תחת רגליו. הוא ניסה לדרוך עליה בכל כוחו ולא הצליח. אחר-כך ביקש שיביאוה לידו, קילף את הנייר והטיח את הכוס שהתנפצה בקיר הסמוך. נשמעו קולות רפים של 'מזל טוב'. ניסיתי לשיר איזה ניגון ורקדתי עם אחד העדים מול יעקב, שחייך לעומתנו בכאב. לפתע העווה את פניו וביקש עזרה. השכיבו אותו על הספה. הוא סימן לי שאתקרב אליו ואחז בידי. רכנתי לעבר מיטתו והוריתי לו לומר בלחש: 'שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד!'

"הוא חזר על דברי, ודבריו נבלעו ברעש הסירנה של הניידת לטיפול נמרץ. העלו אותו כשהוא מחוסר הכרה. לאחר פחות מיממה, עדיין ביום חתונתו וביום שמחת לבו, החזיר את נשמתו לבוראו. שבעת ימי המשתה הפכו לשבעת ימי אבל, אך החתן הסתלק מהעולם הזה כשנפשו טהורה".