גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 203ראשיהפצה

הגיע הזמן לנחות - בגליון השבוע

שיחקנו לידיו של נסראללה כשניפחנו ללא הצדקה את איום "הביצה הלבנונית", אומר שר הביטחון לשעבר משה ארנס ●גם תא"ל אביגדור קהלני קורא להיכנס פנימה עד לליטאני ולזהראני
03/08/06, 16:55
חגית רוטנברג

למוטי יוגב קשה להירדם בלילה. זה לא רק הכאבים בברך שרוסקה בעמונה. הוא פשוט שקוע במאמצים נפשיים להזדהות עם המלחמה הקונצנזואלית כל-כך בלבנון. היום כבר קשה לו להתפלל להצלחתם של אולמרט ופרץ, או של דן חלוץ, או של כל אלו שבדיוק לפני שנה עטו את אותם מדים ובאותה מוטיבציה גררו גברים, נשים וילדים אל חיים של סיוט מתמשך. "בהחלט, האמון שלי בצה"ל נשבר", הוא אומר באנחה מי שהקדיש שנים רבות מחייו לתפקידים פיקודיים ומבצעיים בצה"ל. "ההזדהות כעת מותנית, וקשה מאוד".


אל"מ במיל' מוטי יוגב: "המטרה צריכה להיות כמו דוד המלך: 'ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם'", הוא אומר. "יש לנו הזדמנות נדירה של תמיכה בינלאומית לעשות זאת, כשארה"ב בראש, ותמיכה של רוב מוחלט בעם להמשיך בלחימה. לעם ברור שיש להכריע את הזרוע האיראנית שהשתרשה בלבנון, ויפה שעה אחת קודם"
במחנה הלאומי בכלל, מעבר לאותו משבר אמון של הקיץ האחרון, נמתחת גם ביקורת עניינית וחריפה על אופי הלחימה הנוכחית של צה"ל בלבנון. ביקורת שאולי אינה נשמעת מספיק, בחסות כפפות המשי התקשורתיות העוטפות את מקבלי ההחלטות.
את מטרות המלחמה, מלבד החזרת החטופים, מגדירים בימין כפירוק החיזבאללה מנשקו והכרעתו המוחלטת, תוך הרחקתו מהגבול בדרום לבנון. ח"כ אריה אלדד סבור שיש גם להכין את הקרקע למלחמה עם איראן. יחד עם זאת, לאגף הימני ברור שאלפי הגיחות האוויריות ופעולות הארטילריה שנעשו עד כה אינן מובילות את צה"ל למימוש מטרות אלו.

לא יותר מפעולת תגמול

"אסטרטגית – המערכה מנוהלת רע מאוד, וטקטית היא לא מנוהלת כלל", קובע ח"כ אלדד. "מי שחשב שאחרי 10 שנים שבהן חיזבאללה מתחפר באדמה ואוגר נשק ניתן יהיה למגרו, כפי שהבטיחו ראשי המדינה והצבא, בעזרת חיל האוויר וארטילריה, משקר לעצמו או משקר לנו".

ברמה הטקטית, סובר ח"כ אלדד, "מה שנעשה עכשיו איננו מלחמה, אלא פעולה ברמת פעולות התגמול של שנות ה-50', של כניסה לכפרים ערביים. הכניסה לבינת ג'בל ולמרון א-ראס אינה מלחמה. מלחמה היא גיוס צבא המילואים של ישראל לשם כניסה קרקעית ללבנון".

גם משה ארנס, שר ביטחון לשעבר, קובע כי ההסתמכות על חיל האוויר היא משגה חמור בניהול המערכה: "הם לא השיגו דבר מכל המטרות שהציבו לעצמם, וכנראה גם לא ישיגו", הוא אומר על צה"ל ועל הצמרת המדינית. "עם חיל האוויר אי אפשר לפתור את הבעיה. צריך כוחות קרקע. אם היו מכניסים אותם מהיום הראשון, היו דוחפים את המחבלים צפונה ושמים קץ לירי הרקטות".

ארנס פסימי לגבי תוצאות המלחמה: "לפי מה שנראה היום, נסראללה יצא מנצח, וזה ייגמר רע מאוד, בגלל האשליה שניתן לפתור הכל על-ידי חיל האוויר". לדעתו, ישנו גורם נוסף שמעכב את ניצחונה של ישראל, שבארגון 'ארבע אמהות' יעדיפו אולי לא לשמוע עליו: "הדרמה האידיוטית של הביצה הלבנונית. בממשלה עשו טעות גדולה כשהכריזו ש'לא נחזור לביצה', כי נסראללה משחק על זה. הוא הזהיר שמצפה לנו שם מלכודת, אז אנחנו לא רוצים להיכנס".
 
ארנס סבור שאפשר עדיין לתקן את הכשלים, וגם ח"כ אלדד מציע מתווה פעולה חדש להמשך המערכה: "עלינו להתייצב מהר ככל האפשר בעורף החיזבאללה – בקעת הלבנון, בגבול לבנון סוריה. יש לנתק את הקשר בין סוריה לחיזבאללה, כך שלא יוכלו להעביר נשק, לפגוע בתכניות האימונים שלהם ובתשתיות ולאיים על דמשק. זו צריכה להיות המטרה".

שותף לתפיסה שלפיה אין להסתפק בהתקפות חיל האוויר הוא תא"ל במיל' אביגדור קהלני, ששימש כמפקד אוגדה במלחמת של"ג, והוביל אותה אחריו ללב בירות. בריאיון לערוץ 7 הדגיש קהלני כי ישראל עדיין רחוקה מנקודה שבה הפסקת אש יכולה להביא לה תועלת. התהליך הצבאי, הוא אומר, צריך להביא את המדינאים לנקודה הטובה ביותר שממנה יתחיל התהליך המדיני. לדעתו, המטרה הצבאית היא להגיע למצב שבו "הנוחות שלנו על הקרקע מאפשרת לנו לפרק את מרבית תשתיות החיזבאללה, ולשם כך יש להיכנס עמוק פנימה, לשטח לבנון. יש מקומות שבהם יש להיכנס עד לליטאני, ויש מקומות שבהם יש להגיע עד לזהראני, ועם כוח קרקעי גדול יש לנוע לאט לאט, מצפון לדרום, ולפרק את תשתיות החיזבאללה".
 
עד ההכרעה


הרעיון שהועלה השבוע בהצעות להסכם הפסקת האש, שלפיו תמסור ישראל את שטח חוות שבעא, זוכה לקיתונות של רותחין מקיר לקיר. רוב "החיזבאללה התחילו את המלחמה, והם עוד יקבלו מאיתנו שטח?" משתומם ארנס. "זו הוספת חטא על פשע. חוות שבעא הן גם חלק מהמדינה על-פי חוק"
אל"מ במיל' מוטי יוגב, מוצא דווקא בספר הספרים את ההגדרה הקולעת למטרת המלחמה בלבנון: "המטרה צריכה להיות כמו דוד המלך: 'ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם'", הוא אומר. "יש לנו הזדמנות נדירה של תמיכה בינלאומית לעשות זאת, כשארה"ב בראש, ותמיכה של רוב מוחלט בעם, מיושבי המקלטים ועד הלוחמים עצמם, להמשיך בלחימה. לעם ברור בבריאות נפשו – יש להכריע את הזרוע האיראנית שהשתרשה בלבנון, ויפה שעה אחת קודם".

יוגב מפרט גם את משימות המשנה: עיצוב מציאות אחרת בגבול לבנון, שתשפיע על סוריה ואיראן – מה שיביא גם להחזרת החטופים. השמדת מרב האמל"ח של החיזבאללה, השמדת מרב הבכירים בארגון וכן 50 אחוזים מהמפקדים ומלוחמי השדה. "מתוך כך נוכל להציב בגבולנו הצפוני לא ארגון טרור אלא צבא לבנוני, או כוח רב לאומי שישליט שם מציאות אזרחית".

כבוגר סיירת מטכ"ל, מבקר יוגב בחריפות את התפיסה המובילה את הרמטכ"ל הנוכחי: "ניכר שבדרג הרמטכ"לי היה חוסר איזון בהפעלת הכוח. היה הכרחי להכניס את כוחות היבשה מוקדם יותר ובהיקף גדול יותר. אמנם חשוב לפעול בזהירות, אך לא בזהירות יתר. צריך לזכור שיש למעלה ממיליון אזרחים במקלטים ואבדות בנפש. צבא תפקידו להילחם".
 
יוגב מסביר כי מדובר בתחושת חידלון, שהחלה בלחימה בדרום: "זו המחשבה שפעולות נשיכה נקודתיות יביאו להתקבצות אפקטים שיכריעו את המלחמה. זה לא מספיק. צריך מכה שממצה את כל היכולות של זרועות צה"ל, בים באוויר וביבשה, שתביא להשמדת כוחו של החיזבאללה".

התפיסה הצה"לית החלושה כיום, מסביר יוגב, היא תוצאת החידלון של החוסן הלאומי שהיה בשנים האחרונות, שהביא לאי נכונות להתמודד עם המציאות בעזה ובלבנון. "נוצר ביו"ש מצב של הצבת מטרות בהתאם ליכולת הביצוע, כלומר הורדת סף האלימות ולא מניעה של פעילות עוינת. המגמה הזו פשטה בצה"ל ובדרג המדיני. אני טענתי שהמשימות צריכות להיות בגובה השאיפות, ואז מגיעים לתוצאות גבוהות יותר".

ביחס ללחימה הנוכחית בלבנון, מזהיר יוגב: "המדינה אינה יכולה להציב מטרות בגובה של מה שהושג כבר – הרחקתם של המחבלים כמה מטרים מהגדר, כי אז האיומים יימשכו. יד אחת של החיזבאללה תחתום על ההסכם והשנייה כבר תלחץ על ההדק. הסכמתה של ישראל להישארות החיזבאללה בלבנון תאפשר את האיום הבא המידי. לבנון אינה מדינה חזקה. אם נשאיר כוח רב-לאומי, הצבא הלבנוני יתפרק וחיזבאללה יחזור, לכן יש לפרק אותו מנשקו לגמרי". 

לא לתת פרס לטרור

לעומת עמדתו הנחרצת של יוגב, ח"כ ישראל חסון ('ישראל ביתנו') סבור כי פירוק החיזבאללה מנשקו אינו משימה של מדינת ישראל בלבד. "סוף המבצע יהיה שלב ביניים, שיבטיח את היכולת לאכוף הפסקת אש. איננו יכולים להתיימר לעשות דברים שאינם ביכולתנו. פריקת כל פתיל מהחיזבאללה היא אקט בעל יכולת מעורפלת מבחינת ישראל. מרגע שיוחלט על הפסקת אש, יועבר המקל לגורם אחר, ואותו גורם חייב לוודא את ביצוע החלטה 1559".

אביגדור קהלני, לעומתו, אינו מוכן להשליך את יהבו על גורמים זרים, ואומר שאין כוח בינלאומי שיעשה את המלאכה עבורנו, כולל צבא דרום לבנון – שאינו מסוגל להגן על עצמו וודאי שאינו יכול לפרק את החיזבאללה. "לפיכך", קובע קהלני, "הפסקת האש חייבת להתחיל כשישראל כבר בפנים ומפרקת את תשתיות החיזבאללה. אם היא תחול לפני כן, מבחינתנו יצא שכרנו בהפסדנו".
הרעיון שהועלה השבוע בהצעות להסכם הפסקת האש, שלפיו תמסור ישראל את שטח חוות שבעא, זוכה לקיתונות של רותחין מקיר לקיר. רוב המרואיינים לכתבה זו סבורים כי מדובר במתן פרס לטרור באופן השקוף ביותר.

"החיזבאללה התחילו את המלחמה, והם עוד יקבלו מאיתנו שטח?" משתומם ארנס. "זו הוספת חטא על פשע. חוות שבעא הן גם חלק מהמדינה על-פי חוק".
 
מבחינתו של ח"כ אלדד, צעד כזה הוא צעד התאבדותי למדינת ישראל, ו"הוכחה ניצחת לכך שישראל היא סמרטוט וניתן לנצח אותה". לדעתו, מדובר במרשם בטוח לכל ארגון טרור במזרח התיכון ובעולם להתקיף יהודים. "אם אותה כנופייה, כפי שכינה אותה האלוף שקדי בתחילת המלחמה, הצליחה לנצח את מדינת ישראל, מדוע שכנופיות אחרות לא ינסו?"

השליטה הזרה בשטח הר דב, כתוצאה ממסירת השטח ללבנון, מהווה בעיה בפני עצמה, אומר יוגב. זאת נוסף למוקש העיקרי: "התביעה הזו היום משמעותה שפעולה אלימה של חיזבאללה הביאה להישגים טריטוריאליים, וזה דבר שכבר נכשלנו בו בעבר. תהיה לכך השפעה קשה, כי מה שיובן מכך הוא שניתן להשיג מאיתנו נכסים באלימות".


"אם המלחמה תסתיים בכישלונה של ישראל להכריע את החיזבאללה", אומר ח"כ אלדד, "ייתכן שהאיום המידי של ביצוע ההתכנסות יתרחק. עם זאת, ברור שלאחר ששר הביטחון והרמטכ"ל לא הצליחו להרוס את הבונקר של נסראללה, הם יפנו מיד להרס המאחזים, כדי להוכיח שהם בכל זאת מסוגלים להרוס משהו"
מי שרואה פחות בחומרה את הנסיגה מחוות שבעא הוא ח"כ חסון, שמסביר: "אני לא חושב שזה הדיון. המדינה אינה טוענת שחוות שבעא היא נחלת אבותיה. אם ינוהל מו"מ מול ממשלת לבנון, אפשר לדבר על מה שרוצים. חוות שבעא אינן סיכון בטחוני. אך אם יתנהל המו"מ מול חיזבאללה, אפילו באופן עקיף, אין על מה לדבר".

בלב מערבולת הדיונים הטקטיים והאסטרטגיים על הלחימה בלבנון עומדת גם סוגיית גורלם של שני החיילים החטופים. בהתנהלות בעניין זה חלוקות הדעות במחנה הלאומי. ח"כ אלדד, למשל, מתנגד לכל עסקה של שחרור מחבלים, וטוען כי יש ליצור לחץ על החיזבאללה באופן שיגרום להם לשחרר את החטופים מרצונם.

לעומתו, ממשיך ח"כ חסון לנקוט בעיקרון המנחה של מו"מ מול ממשלת לבנון, ובמקרה כזה "אני מוכן לשמוע כל דבר". מאידך גיסא, הוא אומר, "שחרור החיילים צריך להיות בלי תנאים. מחוות כאלו ואחרות – זה סיפור אחר".

השיקול המנחה במו"מ מעין זה, סבור מוטי יוגב, הוא ראייה כוללת של גודל מצוות פדיון שבויים, תוך הבנה ש"יש לכך מדד, זה לא עומד מול הצלת ישראל מיד אויביהם". לדעתו, דיון בנושא השבויים יכול להיפתח רק לאחר הכרעה צבאית מוחלטת של החיזבאללה, ועיצוב חיים אזרחיים בגבול הלבנוני. רק אז, "ייתכן שיצטרכו גם לשחרר מחבלים. לצורך שחרור החטופים הייתי שוקל אולי לשחרר רק מי שפגעו בחיילים, אך בשום אופן לא מי שדם אזרחים ישראלים על ידיהם".
 
היום שאחרי

ומה יקרה כשרעם התותחים יידום ואבק המלחמה ישקע? במחנה נאמני ארץ ישראל מתחזקת ההכרה כי במקרה שהמערכה תסתיים באופן שאולמרט ופרץ יצאו עטורי ניצחון, החיילים שישובו משדה הקרב לא יזכו למנוחה ארוכה. מחנות האימונים לקראת הגירוש הבא יוקמו מחדש, ותגבר המוטיבציה של ממשלת ישראל לשסות את החיילים ברגישות ונחישות באחיהם שמעבר לקו הירוק.

כפי שנראים כעת פני הדברים, ניתן לשער שידה של ישראל לא תהיה על העליונה באופן מוחלט במערכה זו. במקרה כזה, סבור ארנס, "אם המערכה תסתיים רע – זה יחליש את הממשלה. יתברר שהיא ניהלה את המלחמה בצורה כושלת. הדימוי שלה יהיה ניהול כושל, וזה לא יעזור לה מבחינה פוליטית לניהול התכניות שלה בעתיד".

גם ח"כ חסון אינו מודאג. "כל ההצעות על התכנסות והתקפלות נראות לי כרגע פנטזיה, חבל לעסוק בזה. אני לא חושב שיש כיום מישהו בישראל, שמגדיר את עצמו שפוי, שיעסוק בתכנית הזו. בשלב זה אין להתכנסות שום כושר חיות, כרגע היא בהקפאה".
אך יש מי שמודאג מהמצב, גם במקרה שאולמרט ופרץ לא יצאו מנצחים: "אם המלחמה תסתיים במצב הנוכחי, קרי: כישלונה של ישראל להכריע את החיזבאללה", אומר ח"כ אלדד, "ייתכן שמבחינת האיום המידי של ביצוע ההתכנסות – האיום יתרחק. עם זאת, ברור שלאחר ששר הביטחון והרמטכ"ל לא הצליחו להרוס את הבונקר של נסראללה, הם יפנו מיד להרס המאחזים, כדי להראות את כוחם ולהוכיח שהם בכל זאת מסוגלים להרוס משהו".

ח"כ אלדד סבור גם שסכנת נסיגה עלולה לפרוץ מכיוון נוסף: "אם ינסו להגיע להכרעה מדינית מול לבנון, יעבור איום הנסיגה לרמת הגולן. עמיר פרץ יוותר על חוות שבעא, שהן למעשה הר דב, ובהמשך הוא עלול לעשות עסקה גדולה עם סוריה, בתקווה שסוריה תשלוט בחיזבאללה. בחלקו בעסקה זו הוא יציע נסיגה מכל רמת הגולן, שתהווה עוד צעד בדרך להשמדתה של מדינת ישראל".

ומדוע דווקא פרץ יהיה זה שיקדם נסיגה ברמת הגולן? ח"כ אלדד מסביר את המוטיבציה: "עמיר פרץ מקווה כבר זמן רב להצטייר כאיש שלום מובהק במזרח התיכון, ודרכו לעשות זאת בטווח הנראה לעין היא מול סוריה ברמת הגולן".