גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 203ראשיהפצה

בלתי נשכח - דעות

רבבות הגיעו השבוע לירושלים, לציין את יום השנה לחורבן גוש קטיף וצפון השומרון, ולהצהיר: "נזכור ונחזור"
03/08/06, 16:55
דינה אברמסון

יום השנה לגירוש נפתח בתורים ארוכים עמוסים לעייפה בעיקר בבני נוער צבועים כתום. ארבע שעות המתנה בתורים, דלתות שאינן מצליחות להיסגר מכמות האנשים ועשרות הרצאות לצד מופעים מרגשים אפיינו את היום החשוב. באולמות הפזורים במתחם בניני האומה התקיימו זה לצד זה פאנלים, שיעורים, סרטים מלווים בסיפורים אישיים, הצגות וכן תערוכת התמונות המרגשת של הצלמת מירי צחי. 

"באנו כדי לראות ולבכות" סיפרו רוב האנשים, אך הם לא ממש הצליחו לראות משהו בתוך הצפיפות הגדולה. אלו שכן זכו לצפות בסרט או במופע יצאו מהאולם עם דמעות בעיניים . המופעים השונים הוצגו ע"י תיאטרון אספקלריה, מדרשת נצרים ומדרשת איתהפכא, בין הסרטים נראו "האוסף של ידידיה" סרטו של נועם דמסקי, "תיכף נשוב" סרטן של בנות אולפנת נווה דקלים, ו"עקבות בחול" סרט על דוד חטואל.

בוועד יישובי גוש קטיף התלבטו ארוכות כיצד לציין את יום השנה. התוצאה הייתה שימוש בכלים אומנותיים לצד שיחות כאשר אלו משולבים מאוחר יותר בעצרת מרכזית בגן העצמאות בירושלים. סיכום היום נקבע בהליכה רגלית לכותל, זאת תוך הכנסת ספר תורה חדש שנכתב לרגל יום השנה ובצירוף המנורה המוכרת שהפכה לסמל הגירוש.  "ציפינו להרבה פחות אנשים" אמרו המארגנים, "כמות האנשים הגדולה ריגשה אותנו"

חבר הכנסת אורי אריאל שפעל כל השנה ללא לאות למען העקורים מספר כי הוחלט לקיים בכל שנה שלושה טקסים הקשורים בגוש, אירוע יום השנה, נטיעות בט"ו בשבט והמשכת חגיגות ט"ו באב המסורתיות, "רק כך נוכל לוודא שלא תהיה פה שכחה" הוא מדגיש.

הציבור הכתום אכן לא שכח. מקבץ ההמונים הפגיש בין אנשי פזורת גוש קטיף וכן בין בני הנוער "המחזקים" הרבים שהתגעגעו לקיץ החולף. כולם היו שם, מנסים לשחזר את הרגעים הקשים מהשנה שעברה, כולם חוץ מהחברה הישראלית שכנראה שכחה את התאריך החשוב או שפשוט לא מעוניינת בזיכרון.

בגן העצמאות שבירושלים נראו משפחות רבות מהגוש על ילדיהן, במרכז הגן הוצבה תערוכה מושקעת ובה לוח זיכרון לכל ישוב הכולל תמונות ואמירות אישיות, בספר התורה שנכתב לרגל האירוע נכתבו אותיות אחרונות. בזה אחר זה עלו הנואמים לבמה הגדולה שהוצבה על הדשא הירוק, הם דיברו על טראומות העבר אך גם הכריזו על העתיד "אנו נשבעים להקדיש את חיינו לשובו של עם ישראל לגוש ולצפון השומרון"  התרגש יוסי דגן דובר שאנור לשעבר "מגורשי כפר עציון חיכו לשובם תשע עשר שנה, ובנו את המקום בפעם הרביעית, אנו נשבעים ללכת בעקבותיהם"

במקביל לאירועים המרכזיים של וועד יישובי גוש קטיף, הוצגו בשיתוף פעולה ייחודי בין מעלה לסינמטק ירושלים סרטים מקצועיים העוסקים בעקירה. גם בסינמטק הוצפו האולמות למעלה מהמשוער באנשים שבאו לשחזר ולעבד באמצעות המסך את הרגעים הקטנים ופרטי הגירוש שהם מכירים כל כך מקרוב.

מארגני האירוע השקיעו רבות בהפקתו כך שיכוון לקהל היעד הישראלי הרחב "הבאנו את המדיה הכי נגישה, הסרטים הכי מקצועיים שיש" מספר הרב ורדי ממעלה, מפיק האירוע "הבאנו יוצרים מכל קצוות הקשת, סביבה ידידותית כמו זו של הסינמטק, אבל הציבור הכללי לא הגיע, וזה אומר משהו. אנשים לא בשלים להתעמת עם ההתנתקות שהם תמכו בה. אפילו הקולנוע שהוא הכלי הידידותי ביותר לא הצליח במקרה זה לגשר"  למרות זאת רואים במעלה את ימי ההקרנות כסיפור הצלחה מרשים וכפריצת דרך בהבנת הציבור את ערך  הקולנוע כמעצב תודעה וככלי הסברה. אוהד דומב במאי הסרט התיעודי "בית 103" מספר כי דווקא ברחבי העולם הסרטים מתקבלים באהדה רבה בפסטיבלים השונים "שתי יפאניות ניגשו אלי בסיום הקרנה בקולומביה " הוא מספר "הן שיתפו אותי שהן כ"כ התרגשו, שהסרט הזכיר להם את הגירוש ההיסטורי של ההורים שלהם" .

את היום המרגש חתמו הרבבות בתפילה המונית בכותל. מוכיחים כי  הם אינם שוכחים. מבטיחים לזכור ולהזכיר עד אשר ישמע קולם בלב הציבור שאטם אוזניו מלשמוע, מבטיחים להמשיך ולהנציח עד יום בו תגיע העת לשוב. "הזיכרון חי ובוער" מסכם חנן פורת "בזכירה סוד הגאולה. ומי שמצפה, חזקה עליו שיגיע".