בשבע 204:וביום השביעי: צו 8

אחרי 13 הודעות במשיבון, יצא כתבנו למילואים בחזית, סחב את הקיטבג, שמע בדיחות שחורות ובעיקר ניסה להרגיע את עשרות המתקשרים המודאגים.

אמציה האיתן , ט"ז באב תשס"ו

השמים עדיין כהים, כמעט כמו האדמה החרוכה מפגיעת קטיושה ישנה. המראה שנשקף מעבר לתותח הממתין, מסביר בלי מילים את המטרה שלמענה גויסנו בזריזות – הגנה על יישובי הצפון. התמונה כמעט סוריאליסטית, אורות היישובים המנצנצים אינם מעידים על הבהלה והריקנות בתוך היישובים עצמם, והדי ההפצצות ההדדיות ממשיכים להישמע לאורך כל שעות היממה. מדי פעם נדלקת שריפה כתוצאה מקטיושה שממלאת את הפונקציה 'נחיתה בשטחים פתוחים'.

המוזרות הזו החלה כבר בשבת כשהגיעה המונית עם הצו הקטן הנקרא בפי העם "צו 8". תמיד חשבתי שצו לשעת חירום צריך להיות גדול ומרשים. כמעט נעלבתי כשקיבלתי פתקה בגודל של כרטיס קולנוע. אחר כך הבנתי שכשלא  כותבים את תאריך החזרה זה חוסך מקום בדף.

במוצאי שבת גילינו בתיבה הקולית 13 הודעות שהפצירו בי להגיע למרכז הגיוס. לא הצלחתי להבין את ההיגיון. האם מישהו חשב שבהודעות הראשונות אני אחליט שעבדו עלי, ההודעות שלאחר מכן יחדירו בי אט אט את ההכרה ובהודעה ה-13 אשבר ואצא בבהילות למרכז הגיוס? למען המלחמות הבאות אני מבקש להבהיר שמספיקה הודעה אחת או שתיים להעביר את המסר, מי שלא יבוא לאחר שלוש הודעות, גם אחרי 13 לא ממש ישתכנע.

למרות שהיה לי זמן להתארגן, הבהילות עשתה את שלה ושכחתי חצי מהדברים שהייתי צריך לקחת. משום מה חשבתי שבמצב מלחמה, הצבא דואג להכל. מתברר שזה כמעט נכון. כבר בתחנת הרכבת בת"א הרגשתי על בשרי את יתרונם של המדים: בפעם הראשונה בחיי, אם אינני טועה, נכנסתי לשתות שוקו בתחנת רענון למען החייל. אף פעם לא ידעתי ששוקו בחינם יותר טעים מהרגיל.

באוטובוס לצפון היו בעיקר חיילים. מקום לעמוד כבר לא היה, אז תפסתי את מדרגות העלייה לאוטובוס. הייתי מרביץ לזה שתכנן את המיזוג, מה פתאום הוא החליט שבמדרגות לא זקוקים למזגן? הרדיו בדרך דיווח בשידור חי על האירוע הקשה בכפר גלעדי, והחיילת שעמדה ליד הנהג סיפרה לחברתה בטלפון את כל קורות חייה. משום מה היא לא קלטה שהדיווחים מהצפון יותר מעניינים אותנו.

הנה לכם עוד סיבה טובה לצאת למילואים. כמות האנשים שהתקשרו כדי לוודא שאני בסדר, יותר גדולה מתכולת הזיכרון בכרטיס הSIM- שלי. המבנה של שיחה כזו הוא די קבוע: "אמציה מה קורה?". ברוך השם, בסדר. איך אצלכם. "שמעתי שגייסו אותך. אם לוקחים כאלה זקנים, סימן שהמצב באמת קשה". תודה, גם אני אוהב אותך. "סתם, אל תיקח ללב. רק רצינו לדעת שהכל בסדר". אצלי הכל בסדר, תודה. "יאללה להתראות. תשמור על עצמך". באמת אשתדל, להתראות.

על המפה הדרך מהצומת לבסיס ההתארגנות קצרה מאוד. בשטח, כשעל הגב התיק עם כל מה שהספקתי לדחוף אליו, המשימה הרבה יותר מורכבת. בזכות רבי נחמן מברסלב הצלחתי להגיע בקלות. סובארו חבוטה עם שלושה בחורים נלהבים ואלפי "התיקון הכללי" נעצרה לידי, והתברר שהחבר'ה מיצהר אכן הצליחו לזהות אותי. נדחסתי עם התיק הענק ובשמחה הגענו עד לשער הבסיס. הם הספיקו לחלק כמה חוברות לשמירה עד שהתנפל עליהם בצעקות קצין בשיער ארוך וגירש אותם מחוץ לשער הבסיס. משום מה הוא לא ניסה לגרש מתנדבים אחרים שבאו כדי לעודד את החיילים העולים לחזית.

הפגישה עם החברים הוותיקים היתה מרגשת. הידיעות הקשות מהצפון הולידו הרבה בדיחות שחורות מהסוג שגברים מספרים כשהגברת לא בטוח שמיעה. שוב מכה בך ההכרה שאנחנו מתפקדים יחד הכי טוב דווקא בזמנים הקשים.

ואם כבר שאלתם, אז אני בסדר ושומר על עצמי. להתראות.