בשבע 204: השכנים נחמדים לאללה

האיראנים והסעודים מזרימים כספים, ובשכונות הגבעה הצרפתית ורמת שלמה בירושלים רוכשים ערבים עשרות דירות בלב אוכלוסייה יהודית ●האזרחים היהודים חוששים לצאת בלילה, בית כנסת הוצת וכתובות אנטישמיות נמרחות

עפרה לקס , ט"ז באב תשס"ו

"העיר אשר בדד יושבת ובלבה חומה", כתבה נעמי שמר לפני כמעט ארבעים שנה. מאז פורקה החומה, ירושלים אוחדה, חזרנו גם אל בורות המים ואל כיכר השוק. לגבי הר הבית ויריחו... נו טוב, זה סיפור שונה.

כמעט ארבעה עשורים אחרי, הולכת ונבנית בעיר הבירה חומה חדשה. היא אמורה לעטוף את ירושלים ולהגן על יושביה מפני פעילות חבלנית עוינת. אבל בפועל יש לה גם כמה השפעות אחרות.

על גדר ההפרדה בכלל, נשמעת ביקורת קשה, בעיקר מצד שמאל. הימנים מתעסקים בה פחות. אולי בגלל שאם השמאלנים חושבים שמשהו הוא רע – סימן שבעצם הוא טוב.

אבל מי שמעמיק להביט פנימה מבין שהעניין לא כל כך פשוט. לעוטף ירושלים, למשל, יש השפעה ישירה על עיר הבירה וחיי היהודים בה. הגדר הותירה אלפי ערבים, אזרחי ישראל, מחוץ לשטח השיפוט של העיר. ההדרה הזו מן העיר קשה להם, והם מבקשים לעבור פנימה, אל תוך העיר המגודרת. התוצאה של כל זה היא נגיסה בשכונות היהודיות והגברת הפעילות העוינת בהן. הגירה שלילית מסיבית מן השכונות האלה היא רק עניין של זמן. ומשרד הביטחון, הבונה את הגדר? "לא בתחום אחריותנו".

הערבים מפתים בכסף

רחבעם זאבי היה מתהפך בקברו. התושבים היהודים מבקשים לברוח מן הבניין הסמוך למלון הייאט בו נרצח לפני ארבע שנים וחצי. ארבע משפחות ערביות רכשו דירות בבניין, ועברו להתגורר בו. היהודים החליטו שהם עוזבים.

השכנים של מלון הייאט אינם היחידים. בשנתיים האחרונות בלבד נמכרו לערבים 55 דירות בגבעה הצרפתית בעיר. התופעה ממשיכה וצוברת תאוצה. גם אל שכונות אחרות, כמו תלפיות, גילה ופסגת זאב, נכנסות משפחות ערביות. אל רחוב יפו בלבד היגרו בתקופה האחרונה 12 משפחות ו-22 בתי עסק הפכו ערביים.

ד"ר ישראל קמחי מ'מכון ירושלים לחקר ישראל' מסביר את המניעים למעבר: "שלוש שכונות ערביות אמורות להיוותר מחוץ לגדר של ירושלים. לתושבי השכונות האלה יש תעודות זהות כחולות, כלומר הם אזרחי ישראל, והם יוכלו להיכנס ולצאת מן הגדר בכל עת. עיריית ירושלים אמורה לסייע להם בעניין הזה. אבל צריך לדעת שזה לא פשוט. 3,500 ילדים, מורים, רופאים ואחיות אמורים לעבור יום-יום את הגדר הזו, וזה מעורר אי נוחות רבה".

מחנה הפליטים שועפט, השכונה א-ראם שמראש אינה חלק אינטגרלי מן העיר ומקומות נוספים נשארו בחוץ. תושבי השכונות האלה, כמו תושבי שכונות אחרות, ניסו להיאבק בגזירה ולעבור אל תוך העיר פנימה, לשכונות הערביות. "נוצר לחץ על השכונות הוותיקות כמו העיר העתיקה, השכונה שועפט ובית-חנינא. נוצרה צפיפות רבה, ומחירי הדירות עלו. כתוצאה מכך החלו הערבים להתעניין בשכונות היהודיות בעיר. שם הדיור הוא זול יותר".

נאור אליהו מתגורר בגבעה הצרפתית. לפני חודש מכר שכנו את ביתו לערבי. השכנים החדשים הגיעו מהשכונות שהוצאו מחוץ לעוטף ירושלים. אליהו מספר על משפחה מודרנית ומשכילה אשר לה ילדים בגיל של ילדי המשפחה היהודית. "בדיוק בגלל זה שמתי שלט 'למכירה' על הבית. אני לא רוצה שהילדים ישחקו יחד, אני לא יודע לאן זה יוביל אחר כך. בדיוק כך מתחילה התבוללות".

אליהו לא רוצה לעזוב את ביתו או את השכונה שלו, אבל הוא יעשה את זה. בשבועות שחלפו מאז העמיד את ביתו למכירה הוא קיבל שתי הצעות מחיר. אחת עמדה על 175 אלף דולר ואחת על 260 אלף. את הראשונה נתן יהודי, את השנייה ערבי.
אליהו אומר שהפער העצום הזה לא מהווה עבורו פיתוי, אבל עבור אנשים אחרים כן. כל תושב שמעוניין למכור את ביתו יזכה בביקור של משפחה ערבייה שתיתן הצעה גבוהה. עבור רבים מדובר בתמורה טובה ואפילו גבוהה מערך הדירה, תמורה שתאפשר להם לרכוש בית מכובד בשכונה אחרת.

בנייני האוניברסיטה העברית – לערבים

אבל מסתבר שהממון הרב מהווה פיתוי לא רק לאזרח הקטן. האוניברסיטה העברית, אשר לה נכסים ברחבי העיר ובהם בשכונת הגבעה הצרפתית, עומדת גם היא בצומת הדרכים הזה. לאוניברסיטה יש שני בניינים של תשע דירות כל אחד, אשר היא מתכוונת למכור בתקופה הקרובה. דוד הדרי, חבר מועצת ירושלים מטעם המפד"ל, ואריה קינג, הפועל רבות למען ירושלים, מספרים כי זו אינה הפעם הראשונה שבה האוניברסיטה נדרשת להכריע למי היא מוכרת את נכסיה.
  
"חלק מ-55 הדירות שנמכרו ברחבי השכונה לערבים", אומר הדרי, "נמכרו על-ידי האוניברסיטה העברית". קינג מדווח על 69 דונם שמכרה האוניברסיטה לרשות הפלשתינית לפני שלוש שנים.

המכרז הנוכחי נפתח לפני מספר שבועות. בסיור יזמים שערכה האוניברסיטה השתתפו גם יזמים ערבים, וייתכן מאוד שהמכרז, כדרכם של מכרזים, יינתן למרבה במחיר. כיוון שהערבים מציעים באופן סדרתי מחירים גבוהים יותר עבור הבתים בשכונה, לא מופרז להניח כי גם כאן ינהגו על-פי אותו הדפוס.
 
האוניברסיטה עצמה מסרבת להתייחס לדברים באריכות, ומסתפקת בחיזוק ההשערה הקיימת. "האוניברסיטה העברית נמצאת בעיצומו של מכרז למכירת דירות שבבעלותה בגבעה הצרפתית", כך כותבת הדוברת, "את המכרז היא מנהלת בהגינות, ביושר ובלא אפליה מכל סוג שהוא".

ככל שהדברים נוגעים לאוניברסיטה העברית, אין מדובר בהצטעצעות דמוקרטית או ביראת בג"ץ סתמית. המקום שבו האוניברסיטה העברית הראשונה עומדת אינו פשוט. מבחינה משפטית, כפופה האוניברסיטה לחוק המינהל הציבורי, ובשל כך היא מחויבת למקסם את רווחיה ככל שניתן. אם היא מקבלת הצעת מחיר גבוהה מאזרח ישראלי כלשהו, אסור לה להיענות להצעת מחיר נמוכה יותר. מנגד, מדובר באוניברסיטה שחרטה על דגלה ערכים שנוגעים לעם היהודי.

הדרי טוען שחלק מן הנכסים המצויים בידי האוניברסיטה נרכשו מכספם של תורמים יהודיים, שלא חלמו שההשקעה שלהם תניב בריחה של יהודים משכונות ירושלמיות. עו"ד גלעד קורינאלדי מסביר שבידי הדרי טענה כבדת משקל, אולם יש להעמיק ולראות מי ומי התורמים. "זה נכון שאם תורם מקדיש את המתנה שלו לתכלית מסוימת, אי אפשר לעשות בה משהו אחר, בוודאי לא לפעול לתכלית הפוכה. אבל ברוב הפעמים התורמים מבינים שהם לא יכולים לכבול את ידיו של הגוף שלו הם תרמו, ולכן הם אינם מציינים במפורש מה לעשות עם התרומה שלהם". קורינאלדי מוסיף שלדעתו האוניברסיטה נמצאת במלכוד אמיתי של "אינטרסים חברתיים, כלכליים ומשפטיים. אני מקווה שהיא תצליח למצוא פתרון יצירתי המתאים למי שמחזיק את הספרייה הלאומית, קיבוץ הנכסים האינטלקטואלי של יהודי העולם".

הדרי, בכל אופן, אינו שוקט על השמרים. "שלחתי מכתב לנשיא האוניברסיטה, והוא לא הגיב כלל. ואז החלטנו לדבר אל הכיס של האוניברסיטה. היא רוצה כסף, אז אנחנו מפעילים לחצים על תורמים מחו"ל שיַתנו המשך תרומה למקום בכך שהאוניברסיטה לא תמכור את  בתיה לערבים. יש איתם שיתוף פעולה יפה כי הם מבינים היטב את הסיפור של העיר הזאת". 

המימון מסעודיה ומאיראן

הערבים מציעים יותר כסף. הרבה יותר כסף. מאיפה ערימות הדולרים האלה באות?

"במרחב הזה קיימות משפחות ערביות אמידות שעבדו וחסכו כל השנים, וכעת יש להן כסף להציע", אומר ד"ר קמחי. 
האם אין קרנות שעוזרות להם לממן את הדירות האלה, משהו כמו העמותות היהודיות שרוצות לייהד את העיר?
"זה היה בעבר הרחוק. פעם אש"ף תמכה בבניית בתים וברכישתם בתוך ירושלים, וזה נפסק. אבל ייתכן שגם היום יש קרנות שמסייעות ברכישה הזו".

קינג מדבר בצורה הרבה יותר מפורשת: "קיים בידינו מידע לפיו ערב הסעודית וגם איראן מעורבות ברכישת בתים ובבנייתם. זה מידע מודיעיני מבוסס. הכספים מועברים לקרנות ועמותות ברשות הפלשתינית, ומשם לרוכשים. יש ערבים עשירים שמתגוררים בשומרון, בשכם למשל, וגם הם נותנים כספים".

דריסת רגל ערבית רחבה בעיר הבירה הישראלית היא אינטרס כלל ערבי ממדרגה ראשונה, אבל גם קינג וגם קמחי מסכימים שמי שעובר להתגורר בשכונות היהודיות עושה את זה מתוך אינטרס אישי, בינתיים.

"כרגע הדבר נובע ממצוקת דיור. הילדים שלהם לא לומדים בבתי-הספר בשכונה והשירותים הקהילתיים שלהם גם כן לא נמצאים בשכונות היהודיות. לכן המעבר לשכונות היהודיות הוא בלית ברירה", מבהיר קמחי אבל מתריע "הדבר עלול להפוך לאידיאולוגי". קמחי סבור שאחרי מסה מסוימת של משפחות ערביות בשכונה, עניין הרכישה וההשתכנות בתוך השכונות היהודיות עלול להיהפך לערך לכל דבר.   

מקבלים מהעירייה ולא משלמים

בשנת תשכ"ז, שבה אוחדו שני חלקיה של ירושלים, עמד מספר תושבי עיר הבירה על 263 אלף תושבים. שלושת רבעי מהם היו יהודים. היום מונה העיר הגדולה בישראל 720 אלף תושבים. פחות משני שליש ממנה יהודים. 39 אחוזים הם ערבים.
"הדבר נובע משיעורי ריבוי טבעי גבוה", אומר קמחי, "ובשל הגירה של אוכלוסייה יהודית מהעיר. רוב הנודדים היהודים מעדיפים שלא להתרחק מעיר הבירה, ומתיישבים ביישובים שמסביב", מסביר קמחי, "אבל הם לא נמנים עם אוכלוסיית העיר". 
אבל בכל הנוגע לאוכלוסייה הערבית, הנתונים הרשמיים הם לא אלה שקובעים. גם מניירות עמדה רשמיים עולה כי יש ערבים שעברו מן העיר לשטחי יהודה ושומרון, אך הם אינם מדווחים על כך כדי לא להפסיד זכויות המגיעות להם מן המדינה.

מול התופעה הזו של יציאה החוצה מן העיר, מסביר קינג, קיימת תופעה גדולה בהרבה, והפוכה. הדירות של ערביי העיר שנכנסו פנימה, לתוך השכונות שנכללות בתחום הגדר, לא נשארות ריקות לתקופה ארוכה. "מי שנכנס לשם הם ערבים תושבי איו"ש הנושאים תעודת זהות כתומה, של הרש"פ. התושבים החדשים מקבלים מן המדינה ביטוח לאומי, חינוך וביטחון, אבל הם תושבים הרבה יותר עוינים. גם על העירייה נופל עול כספי גדול. עיריית ירושלים  מספקת להם תשתיות של מים, ניקוז ותאורה, כאילו הם תושבים מן המניין, אך לא מקבלת מהם דבר". קינג אומר כי מדובר בעשרות אלפי אנשים. לדבריו,  משרד הביטחון בדק לפני שלושה חודשים את המצב במחנה הפליטים שועפט ובשכונת ענתא. שבעים אחוזים מהאוכלוסייה שמתגוררת שם הם בעלי תעודות זהות כתומות. התושבים המקוריים נושאים תעודה כחולה. קינג מבהיר כי בשתי השכונות יחד מתגוררים בין עשרים לשלושים אלף איש.

משרד הביטחון, האחראי על בניית גדר עוטף ירושלים ובידיו כל הנתונים על הנדידה של ערביי איו"ש אל תוך השכונות, אינו עושה דבר. גם לנו השיבו: "הדבר אינו באחריותנו. דברי עם המשטרה או עם מג"ב".

הם מחבלים בבתי-הכנסת

לפני מספר שבועות היה ניסיון להצית את בית-הכנסת שערי רחמים בשכונה. קבוצת נערים ניפצה חלון, זרקה פנימה בדל סיגריה ושרפה חלק מעזרת הנשים ומסידורי התפילה. "ערנות של תושבים מנעה את שריפת בית-הכנסת כולו", אומר הרב ברוך שרגא, רב בית-הכנסת. "בכאב גדול ובבכיות התכנסנו אל תוך בית-הכנסת. אמרנו סליחות ותקענו בשופרות. היתה התעוררות גדולה לתשובה".

דובר משטרת ירושלים, סגן ניצב שמוליק בן-רובי, היה מעט סקפטי לפני מספר שבועות. הוא לא היה בטוח שהצתת בית-הכנסת בוצעה על רקע לאומני. "אולי זה מעשה ונדליזם", אמר. מאז חלפו מספר שבועות. בינתיים גם בית-הכנסת בשכונת רמת שלמה הוצת. אל בית-הכנסת נזרקו שני בקבוקי תבערה, והפעם נתפסו ארבעה תושבי שועפט, אחד בגיר ושלושה קטינים. "ברור שהרקע לאומני", אומר היום סנ"צ בן-רובי. "כרגע אנחנו בודקים את הקשר שלהם לאירוע הראשון בגבעה הצרפתית".

תושבי השכונה מספרים גם על רכב שחנה בחנייה של בית-הכנסת והוצת, על צלב קרס שנמרח על אחד הקירות ולידו הכתובת "הגבעה הצרפתית ערבית". גם דגל אש"ף כבר הונף על בריכת האגירה.

"תנסי להסתובב בגבעה בלילה", אומרים תושבי הגבעה הצרפתית, "ולא תמצאי אף אחד. זה מפחיד. הערבים תוקפים אותך ופורצים לרכבים ובתים".
 
אורי מיכאלי, ראש מינהלת השכונה, אומר שהנוכחות הערבית בשכונה היא הרבה מעבר למספר המשפחות על הנייר. מיכאלי אינו רוצה ערבים בקרבתו, ולא מתבייש לומר בקול מה שבכל מקום אחר היה מדביק עליו תווית של גזען כבד. "הנושא הוא לא רק אלה שעוברים לגור אצלנו, שהם רופאים ועורכי דין, אלא מי שבא לבקר אותם, שזה כל החמולה. לכל אחד יש המון חברים וקרובי משפחה, והרחובות מלאים בהם.

"חוץ מזה, הם באים אלינו כדי לקבל שירותים של דואר, בנק וסוּפר. הם באים בעיקר מעיסוויאה. למרות שהשכונה שלהם מונה יותר תושבים מאשר בגבעה הצרפתית ובצמרת הבירה יחד, לא בנו להם סניף דואר, והם באים אלינו. יש להם הסעות. הסוּפר נהיה ערבי, וחלק מהקופאים הם ערבים. בתקופה של מלחמה זה עוד יותר לא נעים. ברשות הדואר הבטיחו לנו שייפתחו להם סוכנות דואר, אבל לא עושים את זה. ביקשנו פגישה עם ראש העירייה, אבל הוא רק אמר שיבקש מנשיא האוניברסיטה שיפעל למען האינטרס היהודי".

המשימה: לייהד את ירושלים

"אני לא חושב שצריך לוותר על הגדר", אומר ד"ר קמחי, "היא אומנם גורמת לאי נוחות, אבל אם היא תציל ולו נפש אחת מישראל, היא שווה את זה". קמחי מדבר בעיקר על אי הנוחות הערבית. לדידו, אי הנוחות היהודית היא משהו שמדברים עליו אבל עדיין לא הביא לנדידה מן השכונות החוצה. בפועל נראה כי הגירה שלילית של יהודים מתחילה להוציא ניצנים. 
"אנחנו מתארגנים להביא לכאן יותר יהודים", אומר הרב שרגא. "אנחנו מדברים הרבה עם היהודים שלא ייכשלו וילכו להסתפר במספרה שהערבים פתחו בשכונה ושלא ימכרו לערבים את הבתים שלהם".

נאור אליהו, תושב השכונה שניסה לפעול באופן מעשי, מתוסכל: "ניסיתי לארגן קבוצת צעירים שתיכנס למגורים בגבעה הצרפתית. אבל לבד אני לא יכול. עד שהמנהיגים לא יבינו שמדובר בבעיה לאומית, שום דבר לא יזוז. היה אפשר לצאת בפרסום נרחב על הקמת גרעין תורני בשכונה, כי אם מחליטים שהשכונה תהיה יהודית, אז היא תהיה כזאת! אבל בינתיים זה לא הולך". אליהו עצמו כבר החליט. עשרות אלפי דולרים לא יפתו אותו. הוא ימכור את ביתו ליהודי. אבל את השכונה הוא עוזב.