בשבע 204:תפרו לו תיק

כתב האישום נגד האברך שהואשם בהריגת תינוקו ומתפורר, עוד בטרם החלו להישמע העדויות מטעם ההגנה ●החוקרת שליטפה את ידי החשוד מתוך "רגש אימהי" מיהרה לאחר מכן להשמיצו בתקשורת.

יאיר שפירא , ט"ז באב תשס"ו

ערב תשעה באב שוחרר האברך ישראל וולס לביתו לבכות על חורבן מקדשנו, על בנו הקטן שנפטר, ועל שמו הטוב שנרמס במשך חודשים ארוכים. בבית-המשפט המחוזי בירושלים הולך ומתפורר בשבועות האחרונים כתב האישום שייחס לוולס התעללות עד מוות בבכורו הפעוט. מנגד מזדקרות דמויותיהן של תביעה רשלנית ושל משטרה רעה, רברבנית ומושחתת.

לפני ארבעה חודשים פגש וולס את עליזה ארוך, חוקרת אלימות במשפחה בתחנת המשטרה ציון, בירושלים. לילה קודם לכן הגיעו וולס ואשתו עם בנם הפעוט לבית-החולים כשהוא סובל מחבלה בראשו. וולס סיפר לרופאים כי הילד נשמט מידו וכי ראשו פגע בקיר. הרופאים החליטו להשאיר את התינוק בהשגחה בלבד. בבוקר למחרת גילו הרופאים כי מצבו של התינוק החמיר. וולס, שישב כל הלילה ליד מיטת בנו, נקרא לחקירה, וישב עוד שעות ארוכות בפני השוטרת ארוך. בסופו של יום נפטר הילד בבית-החולים, ובמשטרה הוציאו מהצעיר החרדי בן ה-18 הודאה שהרג את בנו תוך כדי טלטולים פראיים. העדה החרדית בירושלים יצאה להפגנות למען וולס, וטענה כי הוא מואשם בהאשמות שווא. החוקרת ארוך יצאה לתקשורת, וסיפרה על הצעיר סיפורי זוועה.
ארבעה חודשים עברו, סנגורו של וולס, עו"ד אביגדור פלדמן, עוד לא העלה לעדות ולו עד הגנה אחד, וכבר כתב האישום הולך ומתפרק בידי עדי התביעה. מדברי הכירורג שטיפל בתינוק עלה כי התינוק הגיע לבית-החולים במצב סביר וכי מותו נגרם מהזנחה רפואית. רופאת עיניים העידה כי הסיכויים שהתינוק טולטל נמוך בהרבה מהסבירות שנחבל חבלה מקרית בראשו. פרופסור יהודה היס מהמכון לרפואה משפטית טען כי לא מצא סימנים לטלטול התינוק או כל סימן התעללות אחר. לדברי מיקי חובה, ממשרדו של עו"ד פלדמן, עולה כי בידי אנשי המשרד עדויות כי היס ציין כבר בפני החוקרים שלא יוכל להעיד במשפט על סימנים להתעללות כלשהי, אלא שהם, בניגוד לדרישת החוק, לא רשמו את הצהרתו של היס ולא הביאו אותה בפני התביעה, הסנגוריה או בית-המשפט.

עדויות הרופאים, שאפשר כי יביאו את המשפט לסופו כבר בשלב זה, קטעו את עדותה של החוקרת ארוך ואת הניסיון להבין מה עבר על הצעיר החרדי בחדרי החקירות. בני משפחה שעמדו סמוך לחדר החקירות שמעו חקירה בוטה ותוקפנית. ארוך מכחישה. וולס טוען כי איימו עליו שייעצר ויישב עם שודדים ואנסים; ארוך לא זכרה התבטאות כזו. וולס טוען כי ארוך ליטפה את ידיו שוב ושוב, ועורכי דינו טוענים כי מדובר בניסיון לשבור את הצעיר; ארוך מכחישה, וטוענת כי חשה אליו רגשות אימהיים.
בבית-המשפט ניסו סנגוריו של וולס לברר איך מתיישבים רגשות אימהיים עם ראיונות ארסיים וחסרי כל בסיס שנתנה ארוך לתקשורת מיד אחרי החקירה. בחקירה האשימה את האב הצעיר בהתעללות ארוכה, בנשיכות ובניסיון לחסל את בנו בגלל מום קל שסבל ממנו. חקירת ארוך ורֵעיה עתידה להתחדש מיד בתום פגרת הקיץ של בתי-המשפט, אלא אם תחליט הפרקליטות למשוך את כתב האישום, ולקבור את פרשת וולס.

האזרח הקטן מבקש לשלם בגדול

בשורה משמחת לשוחרי טובתו של האזרח הקטן התקבלה בשבוע שעבר, עת התגלה כוחה המפתיע של הוראת החוק החדשה בעניין תביעות ייצוגיות. מוסד התביעה הייצוגית נוסד כדי לתת בידו של היחיד כוח משמעותי לתיקון עוולות קלות. אלה נגרמות לו בתוך שאר אזרחים עמוסי חובות היום יום, בעיקר מידי רשויות המדינה וחברות עסקיות גדולות.

אדם שגזלו מידו שלא בצדק אלפי שקלים יגיע בסופו של יום לבית-משפט. אך אדם שחברת טלפונים או משרד ממשלתי עוולו לו בחמישים שקלים או אפילו בחמישה לא יכלה את ימיו במאבק זוטא, אלא יחרוק שיניים וימשיך בדרכו. התביעה הייצוגית מאפשרת לאדם להכפיל את נזקו הקטן במספר האנשים המשוער שהחברה או הרשות גורמות להם עוול דרך קבע, ולהגיש תביעה בשם הציבור. בתביעה זו חמישה שקלים יכולים להפוך ל-500 אלף וחמישים שקלים יכולים להפוך לחמישה מיליון. אם זכה התובע במשפטו, הרי שחלק מסכום התביעה הגיע לכיסו, וגם עורך דינו זכה בדמי טרחה הגונים. הטִרחה בתיקונו של עולם הפכה אפוא למשתלמת במיוחד.

אלא שעורכי דין נואשים (כאלה יש רבים) ורודפי בצע (גם מאלו לא חסר) צבאו על המערכת בתביעות. הם מתקוטטים ביניהם על הזכות לתבוע תביעות מפוקפקות. נפגעי פרשת רמדיה, למשל, לא היו זקוקים לכלי התביעה הייצוגית. הליכי הפיצויים אל מול החברה המפיצה בישראל וחברת הייצור הגרמנית התנהלו בשקט וביעילות, והניבו לכל אחת ממשפחות התינוקות שנפגעו פיצויים גדולים וראויים. אך עוד בטרם הספיקו אלו ליצור קשר ראשוני עם נציגי החברות, ובשערי בית-המשפט כבר התגודדו חמש קבוצות שהתקוטטו ביניהן על הזכות לתבוע תביעה ייצוגית במיליונים. ילדיהם של המבקשים לתבוע לא נפגעו, למרבה השמחה, בפרשה. אלא שהיא גרמה להם עוגמת נפש, ובעיקר יצרה אצלם תקווה לעתיד כלכלי טוב יותר.

למחוקק לא נותר אלא להכניס שינויים מפליגים בחוק התביעות הייצוגיות. המחוקק נאלץ להפוך את החוק ליעיל יותר בתיקון עוולות ציבוריות, ולהפחית את השימוש בו ככלי להתעשרות קלה. במסגרת זו אִפשר המחוקק למדינה להשתמט מתביעות ייצוגיות שיוגשו נגדה, אם תתקן את דרכיה בתוך תשעים יום מרגע הגשת התביעה.

פרוטוקול בהשגחת הבג"ץ

לפני שבועות ספורים דיווחנו כאן על מאבקה של התנועה להגינות שלטונית להנהגת פרוטוקולים בבית-המשפט העליון. התנועה הגישה לפני כחודשיים בג"ץ, בו דרשה את הנהגת הפרוטוקול. מספר ימים מאוחר יותר הגישה גם תביעה ייצוגית נגד הנהלת בתי-המשפט, הגובה דרך קבע אגרת פרוטוקול מבאי בית-המשפט העליון, על-אף שפרוטוקול שכזה איננו קיים. התנועה דרשה מהמדינה פיצוי של מיליונים, עבור אגרות השווא שנגבו במשך השנים.

אם לבסוף תתקבל עתירת התנועה, הרי שיעברו חודשים רבים ואפשר שיעברו שנים עד שיונהג פרוטוקול בבית-המשפט העליון. ראשית המדינה תתבקש להשיב לעתירה עד תאריך מסוים, ואולי תבקש הארכה להגשת התשובה, ואולי הארכה נוספת. העותרים יבקשו להגיב, המדינה תבקש להשלים. לבסוף ייקבע מועד לדיון, עניין של חודשים רבים. גם לפסק הדין נמתין, מן הסתם, מספר חודשים. ואם תתקבל העתירה, המדינה תדרוש, מן הסתם, חודשי התארגנות ארוכים, שאולי בסופם יתוקן העוול ויונהג פרוטוקול.

לוח הזמנים של התביעה הייצוגית שהגישה התנועה על-פי החוק החדש הוא שונה בתכלית. תשעים יום בלבד עמדו בפני הנהלת בית-המשפט כדי לתקן את עוולת גביית אגרת השווא. ואכן, בימים אלו התקבלה הודעה ממשרד המשפטים שבה התבשרנו כי כבר מראשית החודש הבא תופסק גביית אגרת פרוטוקול בבית-המשפט העליון. שיא ישראלי חדש.